המקנה - קונטרס אחרון שעג

שקדושין הי' על תנאי היינו משום דלא מהני מיגו להכחיש דברי' הראשונים ועיין בסמוך

שם לאחר כ"ד אינה נאמנית וכו'. בסוגיא דכתובות שם איתא הטעם משום דשוויתה אנפשה חתיכה דאיסורא משמע לכאורה דדוקא כשאמרה הי' בעצמה נתקדשתי אבל האב שאמר קדשתי את בתי דלא שייך לומר דשווי' אנפשה חתיכה דאיסורא יוכל לחזור בו אבל באמת ז"א דבכל מקום שעד א' נאמן אין יוכל לחזור כדאיתא בי"ד סי' א' סעיף י"ב וכן משמע מהא דדריש שם מקרא את בתי נתתי לאיש הזה אסרה התירה הרי דגבי אב בעינן נמי תוך כ"ד דוקא ולכאורה היה נראה דגבי אב כיון דסימני' רחמנא כמו עדים דינו כעדים שהעידו בב"ד שאינם יכולים לחזור ולהגיד אפי' כשנתנו אמתלא כדאיתא בח"מ סי' כ"ט אך נראה העיקר בזה כמ"ש בחדושי' בסוגיא שם דעיקור החילוק הוא אם העידו בב"ד בתורת עדות לא מהני אמתלא והכא מיירי שלא העידו בב"ד בזה אין איסורא אלא משום דשוי' אנפשה חד"א ולהכי ומהני אמתלא וצ"ע בזה שלא חלקו הפוסקים

שם או שנתנה וכו' עיין בחידושי כתובות דף כ"ב דמוכח הכי מן הסוגיא מיהו היכא דאית לה מיגו צ"ע אי בעינן דוקא שיהא ניכר לב"ד ע"ש

שם עד שיבוא ארוסה כתב הח"מ כלומר שיבוא א' ואומר אני הוא שקדשתי כבר והיא תודה לדבריו שזה הוא ואפשר אף שלא תודה רק שתעמיד בדברים האחרונים ותאמר פנוי' אני והוא אומר אני הארוס שלך ג"כ מותרת לו וכו' מ"ש ולפי ענ"ד ז"א כיון דקיי"ל לעיל סי' ל"ז סעיף כ"ד דאם אומרת נתקדשתי וא"י למי ובא א' ואמר אני קדשתיך נאמן ליתן לה גט אבל לא לכונסה משום דחיישינן דיצרי' תקפי' ולא מירתת שמא תכיר אותו א"כ כ"ש הכא שהיא אומרת שהי' פנוי דלא מירתת דאיכא למיחוש לשמא יצרו תקפי' ויש לפרש דברי הרמב"ם עד שיבוא ארוסה ויהי' נאמן ליתן גט להתירה לעלמא כדלעיל שם ולא שייך בזה לומר כיון שהיא מכחשת אותו שווי' איהי אנפשה חתיכה דאיסורא דעכ"פ אין בה צד איסור על פי' כיון שאומרת פנוי' אני אלא דאכתי יש לדקדק כיון דקי"ל דחזקה דא"א מעיזה אלימא טובא אפי' לאפוקי מחזקת א"א א"כ נימא כיון שהיא אומרת בפניו שהיא פנויה איכא חזקה דאין זה ארוס שלה מדהעיזה בפניו ואינו נאמן אפי' ליתן גט דאין ע"א נאמן במקום חזקה מיהו י"ל דקאי אהא דאמר אם קדשה אחר ומיירי הכא שכבר נתקדשה ואזלי חזקה דאין אשה מעיזה כדאיתא לעיל בסי' י"ז סעיף ב' דאם נתקדשה כבר אינה נאמנת דמעיזה ובזה מדוקדק הטיב שכתבו הרמב"ם וטוש"ע דבר זה עד שיבוא ארוסה בתר דקדשה אחר ולא כתבו זה בתחלת דבריהם דאסורה עד שיבוא ארוסה ולפמ"ש אתי שפיר דאינו מועיל אף שיבא ארוסה ואינו נאמן אף לית גט אלא כשנתקדשה לאחר דלא שייך חזקה דא"א מעיזה ועמ"ש הב"ש לפרש דברי הרמב"ם עד שיבואו ארוסה היינו שידועה בעדים שזה הוא הארוס ולא נהירא דא"כ למה כתב הרמב"ם לפיכך נותן לה גט וכו' דגט זה למה כיון שהי' עומדת באיסור עד שתביא עדים שזה הוא הארוס א"צ גט משני ועוד נראה דבזה אסורה לחזור לראשון משום חששא דיאמרו שהחזיר גרושתו דהא כתב הלח"מ בפ"ט שם דהא דמותרת הכא לחזור לראשון ולא חיישינן לשמא ואמרו וכו' כדלעיל בסימן מ"ו סעיף ה' משום דהכא יאמרו שנתנה אמתלא לדברי' משא"כ כשיבאו עדים שהוא הארוס שלה וע"כ מיירי הכא בלא עדים וצ"ע

שם בהג"ה אבל אמרה נתקדשתי לפלוני וכו' עיין בחידושינו כתובות שם שכתבנו דהא דאינו מועיל אמתלא בזה דדמי להא דאיתא בח"מ סי' פ' דאינו טוען וחוזר וטוען וכ"ש כשיצא מב"ד דאינו נאמן אפי' לפרש דבריו הראשונים והא דאיתא לקמן סי' קט"ו סעיף וי"ו דאם נתנה אמתלא נאמנת נשמע אף לענין כתובה כבר כתבנו שם דהתם שאני דעיקר הדבר הוא לענין איסורא וממונא ממילא קאתי וכיון דנאמנת לענין איסור ממילא גובה כתובתה דלא כח"מ שם ולא דמי להא דאיתא בגיטין דף נ"ד ע"ב נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת וכו' ולא אמרינן כיון דאינו נאמן להפסיד ס"ת למה יפסיד שכרו י"ל דשאני התם כיון דעמד בהודאתו. מיהו צ"ע כיון דקי"ל בח"מ סי' פ"א כל שלא אמר אתם עדי והודה שלא בפניו יוכל לטעון שלא להשביע א"ע א"כ ה"כ כיון שהודה שלא בפניו למה לא יועיל אמתלא הניכרת לב"ד וצ"ל דטענות שלא להשבי' עדיף טפי כיון דאפילו לא טען טענינן ליה כדאיתא שם סעיף י"ד. והנה הר"ן כתב דלא מהימני' בשום מיגו ועמ"ש בחדושינו שם הטע' הוא משום דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי וכדמפורש במתניתין דשבועת ובח"מ סי' ע"ט סעיף יו"ד דאם אמר מנה לי בידך וא"ל הן ולמחר אמר נתתיו לך נאמן אבל אם אמר אין לך בידי חייב אלמא אע"ג דאית לי' מיגו דפרעתי אפ"ה אינו יוכל להכחיש דבריו הראשונים ובזה מיושב הא דאינה נאמנת משום חזקה דאין אשה מעיזה כיון דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי אינו מועיל חזקה במקום עדים. מיהו י"ל כיון דאיכא תרתי שאומרת אמתלא וגם אית לה מיגו אין ראיה משם שלא תהי' נאמנת ואפשר דהר"ן ס"ל דבאומרת סתם מקודשת אני נאמנת היכא דאית לה מיגו להחזיר מדברי' אפי' בלא אמתל' משא"כ באומרה לפלוני כדמוכ' מהאי דאין לך בידי כנ"ל אבל לפמ"ש לעיל דמשמע מלשון הטור דאפי' במקום מיגו אינה נאמנת בלא אמתלא י"ל דאפי' אם אמרה לפלוני הדין כן דאם נתנה אמתלא נאמנת במיגו ומה שהקשה הח"מ דתהא נאמנת במיגו דגרשתני נראה דאם הי' אומרת בפניו לא קדשתני א"צ למיגו דגרשתני אלא משום חזקה דאינה מעיזה בפניו לומר לא קדשתני וכן הוא לקמן סי' פ"ה סעיף י"ב כשמכחשת את הבעל ואומרת אתה נתתי לי במתנה נאמנת משום חזקה דא"א מעיזה כמ"ש הב"ש שם בשם המ"מ. ומ"ש הב"ש בזה דהר"ן לטעמיה דס"ל אשה שאמרה לבעלה גרשתני אינה נאמנת לישא לאחר וכו' ומיגו גרשתני נמי לא אמרינן משום אפי' אם אומרת גרשתני אסורה לאחר עכ"ל הוא דוחק דאכתי לא מיישב בזה דעת הרמ"א גם הר"ן עצמו לא כתב זאת אלא בשם י"א ולא הוי להו לסתום ותו דלפמ"ש דא"צ כאן מיגו אלא מטעם חזקה דא"א מעיזה לומר לא קדשתני א"כ כיון די"א שהביא הר"ן לא החמירו אלא לכתחל' משום איסור אשת איש אבל אם נשאת לא תצא כמפורש שם א"כ הכא כיון דלענין איסורא מהימנא מטעם אמתלא ממילא ממילא מהימנה אף להפקיע עצמה ממנו משום חזקה דאין אשה מעיזה י"ל דהרא"ה שכבר נתקדשה אבל היכא דאיכא מיגו וחזקה י"ל דמהני אמתלא. וצ"ע

סימן מ"ח סעיף א' האומר לאשה קדשתיך וכו' בטור כתב קדשתיך בפני פלוני ופלוני שלא בעדים וכו' וכך כתב הרא"ש בתשובה על פלגש של ראובן וכו' ויש להסתפק באולי דוקא בפלגש הנ"ל פסק כן וכו' ולענ"ד מיירי בענין דלא שייך חזקה דא"א מעיזה כגון שהוא שלא בפניו או וכו' וכתב הח"מ דמשמע אם אמר סתם קדשתיך יוכל לפרש דבריו דוחק לחלק בין איש לאשה דהא בקטנה שהגדילה ועמדה ונשאת אין צריך גט משני משום דאדם יודע שאין קדושין קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין דא"א עושה בב"ז ע"כ צ"ל דגם האשה יודעת דאל"ה לא הוי קידושין בלא דעתה וכן מבואר לעיל סי' מ"ב סעיף ג' צריך שיראו המקדש והמתקדשת את העדים וכו' משום דהכל יודעים שאין קדושין בלא עדים והוא מדברי הרשב"א הרי דגבי אשה כמי אמרינן דאדם יודע שאין קדושין בלא עדים וכן בכל מקום במקדש במלוה או בפחות מש"פ דאמרינן אם בעל א"א עושה בב"ז ובעל לשם קידושין ע"כ צ"ל דסברא דאדם יודע שייך גבי אשה כמו באיש וע"כ צ"ל דס"ל להרא"ש דאע"ג דאמרינן אדם יודע שאין קדושין בלא עדים כמו שהוכיח הרשב"א כנ"ל אפ"ה לענין דשוויה אנפשי' חתיכה דאסורא יוכל לפרש דבריו שהיה בלא עדים וצ"ל דנפקא ליה מלשון הסוגיא בדף ס"ה הב"ע כגון דאמר לה קדשתיך בפני פלוני ופלוני וכו' משמע דאם אמר קדשתיך סתם לא מצי למיתני הוא אסור בקרובותיה משום שיוכל לפרש שקדשה בלא עדים אך אין זה דקדוק כל כך דאם נימא דיליף במקום דאדם יודע וכו' אפ"ה יוכל לפרש דבריו א"כ אפי' אם אמר לא קדשתיך בפני פלוני ופלוני יוכל לפרש דבריו שקדשה בטעות אחר כגון במלוה או בפחות מש"פ וע"כ צ"ל דאינו יוכל לומר מטעה הייתי וכדקי"ל גבי עדים ובח"מ רסי' כ"ט ודוחק לחלק בין אדם יודע לאדם יודע עוד נראה דצ"ל דהטור לשיטתו אזיל דס"ל לקמן סימן קנ"ב סעיף וי"ו דאם אמרה א"א הייתי וגרושה אני נאמנת אפי' אחר כ"ד משום דיכולה לפרש דבריה אבל לדעת הי"א שם שאינה נאמנת לאחר כ"ד אפי' לפרש דברי' כ"ש הכא ותו קשיא לי דא"כ הא דמקשי הש"ס בכתובות דף כ"ב והא שיויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ומשני כגון שנתנה אמתלא לדבריה ה"ל לשנוי כגון שאמרה שנתקדשה בלא עדים והיה נראה ליישב דטעמא דהטור הכא משום דיש לה מיגו כמ"ש לעיל בסימן מ"ז דאם אמרה שנתקדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי נאמנת כמו גבי עדים אלא דגבי עדים אינם יכולים לומר מוטעים היינו במיגו דתנאי היה דברינו משום דאין אומרים מיגו בשנים אבל הכא הי' נאמנת במיגו דבתנאי הי' ולא נתקיים התנאי ונ"מ דהיכא דאמרה בתחלה שהי' נשואה דקיי"ל דאין תנאי בנשואין אינה נאמנת לפרש דברי' ובזה מתיישב האי דכתובות דלא משני כגון שאמרה שקדושין בלא עדים משום דלשון א"א הייתי משמע שהיתה נשואה גמורה ואף דבעובדא דתשובת הרא"ש בפלגש שאמרו שקידשה בביאה דקיי"ל דאין תנאי בביאה ז"א דהיינו משום חזקה דאין אדם עושה בב"ז אבל בפלגש כיון שידוע שהיתה אצלו בלא קידושין לא שייך חזקה זו. אך אכתי זהו דוחק וכ"ש לפמ"ש הש"ך בח"מ ר"ס כ"ט שם לדעת הרא"ש דאין עדים נאמנים לומר תנאי הי' דברינו א"כ אי נימא דהכא עדיף טפי לא ה"ל לסתום אלא לפרש והנה בלשון הרא"ש בתשובה שם אבל אם אמרה קדשני בסתם ולא אמרה בפני ב' עדים וכו' צ"ל ע"כ שהיא מודה לדורי העדים שאמרה בפניהם קדשני סתם דאם היה מכחשת ואמרה לא קדשני כלל ולא אמרה בפניהם כן הוחזקה כפרנית כדאיתא