המקנה - קונטרס אחרון שנח

שהביא הח"מ ובהר"ן והמ"מ שהביא הב"ש ונראה דהטעם הוא בזה משום דישנו בזה א"ז שאם קדשה בתחלה מעכשיו ולאחר שיכנסנה ויגרשנה ואח"כ קדשה סתם שניהם חלין נמצא קדושין דהשתא ישנו לעולם בזא"ז אבל קדושין דלאחר זמן אינם חלין לאחר קדושין דהשתא

אך נראה דזה דוקא לדעת הפוסקים דס"ל דהלכה כר' יוחנן לעיל דאמר קדושי כולן תופסין בה נמצא אם קדשה מתחילה מהיו' ולאחר שאכנסנה ואגרשנה ואח"כ קדשה סתם לא גרע קדושין דידיה מקדושין דאחר ותפסי בה והיינו דפירש"י שם דהקדושין מהשת' משום דהסוגי' אזלי התם אליבא דר' יוחנן וכן משמע דס"ל להרשב"א דהלכת' כר"י אבל לדעת הרמב"ם ושאר פוסקים דס"ל דהלכה כרב דהוי ספק תנאי וספק חזרה נמצא אם הוא תנאי וחלו הקדושין למפרע אין מקום לקדושין דהשתא לחול וכיון דליתא בזא"ז ליתא נמי בבת אחת א"כ איכא נמי ספק על קדושין דהשתא אך י"ל כמ"ש בחידושי' דלא קי"ל הלכתא כרבה דאמר כל שאינו בזא"ז וכו' כיון דשמואל פליג עלי' בעירובין דף נו"ן ע"א ע"ש ולהכי פסק הרמב"ם בבעי' דר"א מקודשת כסוגי' דכתובות דף נ"ט כמ"ש הה"מ ועוד נראה לדעת הפוסקי' לעיל ר"ס ל"ח דאפי' במעכשיו בעינן שלא יהי' תנאי ומעשה בדבר אחד י"ל כשמקדשה מעכשיו לאחר שאכנסנה ואגרשנה אי נימא דתנאי הוא ה"ל כתנאי ומעשה בדבר אחד דכיון דחלו למפרע הקדושין מהשת האיך יוכל לקדשה ולגרשה והתנאי בטל ומעשה קיים וה"ל כאיל קדשה סתם ועוד נראה דכיון דבעינן בגט שיכתוב לה הרי את מותרת' לכל אדם אם היא מקודשת לו כבר משעת גירושין הרי לא התירוה לשום אדם וע"כ צ"ל שאין הקדושין חלין אלא זמן מה אחר הגירושין אבל היכא דאמר מעכשיו אי נימא דתנאי הוי הרי לא התירה לשום אדם ע"כ צ"ל כרבי יוחנן דס"ל דקדושין כולן תופסין בה הרי דאהני גט לגבי כ"ע שיכולה לתפוס בה באותו זמן מה שבין הגט לקדושי שנים דידה ותו קשיא לי דלפי דעת הפוסקים בח"ה ס"ס ר"ג במקנה דבר שלא בא לעולם עם דשב"ל הוי כקני את וחמור ולא קנו שניה' וכ"ש לדעת הר"ן והמ"מ בדף נ"א דבכה"ג מודים כ"ע דקנו את וחמור לא קנה דאינו רוצה אלא בשני הקדושין ע"ש א"כ הא דפשיטא להו דקדושין דהשתא הוי קדושי ודאי אמאי לא נימא דכיון דקדושין שנים הוי דשלב"ל ה"ל כקני או"ח אף בקדושין דהשתא מיהו הטוש"ע לא מיירי הכא במעכשיו אבל אם אמר מעכשיו צ"ע אי הוי קדושין דהשת' קדושי וודאי גם מ"ש הרשב"א והביאו הח"מ דבמעכשיו יוכל לחזור משום דלא חלו הקדושין עד לאחר גירושין צריך להבין דלמה לא נימא דכי היכא דלר"מ דס"ל אם מקדשה לאחר שימות בעלך מהני ואפ"ה אי מקדש א"א לא אמרינן דיחולו הקדושין לאחר מיתת בעלה וכן לעיל בסעיף ב' דוקא כשמת השני תוך למד אבל אחר למד כיון שלא חלו בזמן הקדושין אין חלין כלל א"כ ה"נ נימא הכי דכיון דלא חל במעכשיו לא חלין כלל וצ"ל דמדמי' ליה להא דאמרינן ביבמות דף ל"ב בנשא מת ואח"כ נשא חי דאיסור אחות אשה לא חייל על איסור אשת אח כי פקעה איסור אשת אח חייל איסור אחות אשה וה"נ כיון דהא דלא חייל הקדושין שניים היינו משום דלא מצי חל על הקדושין דהשתא כי פקע חייל אלא דאכתי צ"ע מנ"ל שיכולין לחזור בה דהא ר"ל ס"ל דאפי' בקדשה לאחר למד יום אינם יכולין לחזור משום דנתינת מעות ליד אשה כמעשה דמי ואף דר"י פליג בהא דלא הוי כמעשה היינו שאמר בפי' לאחר שלשים יום אבל בכה"ג דמקדשה מעכשיו אלא שאינו יוכל לחול על הקדושין הראשונים מאן לימא לן דלא הוי כמעשה ועיין בחידושינו שכ' דמוכח מן הסוגיא מדאמר תפשוט דר"א משמע דאין בידו לחזור ע"ש

סעיף ח' ולהרמב"ם וקצת מפרשים וכו' כבר כתבנו בחידושנו דף ס"ב ע"ב באריכות לפרש שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל ואפי' לרבנן דראב"י הדין כן דבהוכר עובר הוי כילוד אמנם בסתירת דברי הש"ע כאן למ"ש בח"ה סי' ר"ט גבי מכירת העובר כמו שהקשו הח"מ וב"ש היה נראה דס"ל כמ"ש בספ"י שם דקדושי אשה ה"ל כקדושת הגוף דחל על עוברה כדאיתא בר"פ כיצד מערימין ויש להביא ראי' לדבריו מהא דאי' בנדרים דף כ"ט ומה אילו אמר לאשה היום את אשתו וכו' א"ל רבא מי קא מדמית קדושת הדמים לקדושת הגוף וכו' הרי דקרי לקדושי אשה קדושת הגוף אך לפמ"ש התוס' בקדושין דף ס"ג ד"ה וידים איתנייהו וכו' וה"ה דהוי מצי לשנוי' וכו' משמע דס"ל דקדושת הגוף חל אפי' על דשלב"ל כלל ע"כ צ"ל דקדושי אשה לא מקרי קדושת הגוף גמור דהא בכל הני דמתני' לאחר שימות בעלך וכיוצא בהן אינה מקודשת אף לפמ"ש שם ובחידושי כתובות דאפי בקדושת הגוף בעינן דוקא דעבידי דאתי מ"מ קשה לפמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ח בד"ה לאחר שאתגייר וכו' דכל הני דמתני' מיירי בעבידי דאתי מדמהני לר"מ ואפ"ה פליגי רבנן אמנם הנראה עיקר בזה כמ"ש בחידושי כתובות דף י"א דבכ"ז דברי הש"ע בח"ה סי' ר"ט אינו מובן חדא דמשנה מפורשת בב"מ דף ק' המחליף פרה בחמור וילדה וכו' ובח"ה ר"ס רכ"ג כיון דקי"ל עובר לאו ירך אמו הרי מוכח שיוכל למכור את העובר ע"ש. ותו דמ"ש שם דאם מכר פרה ושפחה לעובריהם קנה מיד אינו מובן דמה שייך בפרה מעוברת קנה לעוברה לפי מאי דקי"ל דעובר לאו יקח אמו הוא דלא שייך זה אלא במה שתתעבר אח"כ וכתבנו שם דמה שיגדיל העובר אחר המכירה לא דמי לפירי לאחר חנטה דהפירות מעצמם גדילים אבל זה גדולו מן הבהמה וא"א למכור זה החלק שגידל אח"כ אא"כ ימכור פרה עוברה ויועיל לזה החלק שיגדיל אח"כ ג"כ אלא דכתבנו שם דבהא לא מתרצי דברי הש"ע בי"ד סי' ש"כ ס"ו והוא מדברי התוס' בבכורות שכתבו כן לענין הפקעת קדושת בכור דכיון שיש לנכרי חלק בו בזה שגדל כבר פטור מן הבכורה ע"ש ונראה דס"ל דלא שייך בזה מכירה אף למה שגדל כבר דכיון דאינו ידוע חלק הגידול שהי' לו באותו שעה ה"ל כמוכר דבר שאינו מסוים דלא קנה כדאיתא בח"ה סי' ר"ט וכ"ש הכא דקנה את כל הולד ומקצתו אינו מכור מפני שעדיין לא בא לעולם אפי' למ"ד דהמוכר דבר שלב"ל עם דבר שב"ל קנה מחצה היינו כשידוע כל חלק בפני עצמו אבל זה שמכר ביחד ואינו ידוע מה קנה ומה לא קנה לא הוי מכורה כלל אא"כ מכר ג"כ הפרה לעוברה דאז קנה הכל דהיינו המקצת שגידל כבר הרי הוא כילוד ומקצתו אח"כ מחמת הפרה לעוברה וממילא מובן מתני' דמחליף פרה בחמור כיון שמכר גם את הפרה הרי דמה שהגדיל אח"כ ברשות הלוקח הוא גדל ולפ"ז ממילא דא"ש גבי קדושין כיון שבשעה שמקדש את העובר חשוב כילוד תפסי בה קדושין ולא דמי למקדש חצי אשה דלא הוי קדושין דהכא בשעת קדושין מקדשה לגמרי אלא כיון דמה שגדל אח"כ במעי אמו אינה בכלל הקדושין לכך כ' הרמב"ם שצריך לקדשה אח"כ מאבי' כדי שיכניסנה בקדושין שאין בהם דופי ובזה מובנים כמי דבריו ז"ל בפי' המשנה ומה שמתחזק אצלי שצריך שיקדש אותה אחר שנולדה ואז מותר לבא עלי' לפי שמן העקרים שבידינו אין אדם מקנה לחבירו דשלב"ל וכו' דהיינו שלא נתקדש מה שגידל העובר אחר הקדושין כנ"ל והא דלא אמרינן דממילא פשטא הקדושין בכולה היינו כדאמרינן בדף וז"ן התם בהמה הכא דעת אחרת וכו' וא"כ אין כולה מקודשת

סימן מ"א סעיף א' ויכולה אחת מהן וכו' היינו מסוגיא דף נ"ב ש"מ אשה נפשית שליח לחברתה וכו' ועמ"ש לעיל בסימן ל"ו דמשמע שם דלאו שליח קבלה ממש היא שאמר לשליח הרי פלונית מקודשת לי אלא שהוא מקדש את כולן בעצמו ואומר להן הרי כולכם מקודשת לי אלא שהאחת היא המקבלת קדושי כולן לדעתן ולכך א"צ לומר הן כמו שליח קבלה ממש ע"ש ועיין עוד שם שכתבנו דלפי דעת היש מחלקין שהביא הרא"ש דהא דאמר הכא דהוי קני את וחמור היינו משום דאמר כולכם ולא פרט כל אחד לבדו א"כ י"ל דהא דמהני הכא קבלתה בשביל כולן אע"פ שלא אמרה הן היינו משום דכלל כולן כאחד ואמר כולכן דאינו רוצה לקדש אלא כולן ביחד אבל אם פרט כל אחת בפני עצמה י"ל דאין ראי' מקבלתה בסתם ברתה כמשמעות לשון הר"ן בנדרים גבי יד לקידושין דדוקא כשניתן לה ב' פרוטו' אבל בדבר אחד ששוה ב' פרוטות יש להסתפק

סעיף ב אינה מקודשת וכו' כראה דמשכחת נמי אפי' בקידש זו אחר זו אלא שקידשה לאחר עשרה ימים ואח"כ קידש את אחותה שיחולו הקדושין באותו שעה מכוונת שקידש את הראשונה וה"ה דהוי מצי לשנויי הכי ביבמות דף ל"ד גבי ב' שקידשו וכו' דמשכחת שיחולו הקדושין בפ"א בכה"ג ונראה עוד דדוקא אם קדשה מיד אבל אם קדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום תליא בפלוגתת הפוסקים לעיל בסי' ת"ס ס"ד דלדעת הפוסקים כרב דה"ל תנאי או חזרה לא הוי קדושין ואפי' לדעת הפוסקים דלא כאביי דבתרי גברא חיישינן שמא אחד נתכוון לתנאי וא' לחזרה מ"מ הכא כיון שכוללן בלשון אחד אין להסתפק שמא לגבי אחת נתכוון לתנאי ולגבי השכי' נתכוין לחזרה אבל בענין שכתבנו שקידש אחת מעכשיו ולאחר עשרה ימים ואח"כ קידש את אחותה שיחולו הקדושין באותו שעה וכוונות שקידש את הראשונה יש להסתפק שמא הראשונה היא חזרה ובשני' תנאי וכ"ש לדעת הפוסקים כר' יוחנן דס"ל דקדושי כולן תופסין בה משום דרווחא שביק ולא נגמרו הקדושין עד לאחר למד יום א"כ נראה דגם קדושי אחותה תופסין בו תוך לומד יום וה"ה כשקידש שתיהן כאחד מעכשיו ולאחר למד יום הואל וישנה בזה אחר זה לדעת הפוסקים כר' יוחנן ישנו נמי בבת אחת וצ"ע ועיין בספ"י שכ' דהרמב"ם ס"ל דאין הלכה כרבה דאמר כל שאינו וכו' משום דרב ושמואל בעירובין דף נון ל"ל דרבה ומתני' טעה אחרינא הוא וכן צ"ל לאביי דמקשה לרבה משמע דל"ל כמ"ש הרשב"א ועיין בחידושינו שכתבנו להי"א בסעי' ג' י"ל הטעם משום דהוי כקני את וחמור

שם או אם שתים או ג' אחיות וכו' עיין בחידושנו שכתבנו דהא דלא אמרינן דמסתמא דעתה על עצמה דהוא מצוה דרמי' עלי' כדאמרינן במקדש אתת מבנותיו דאין הבוגרת בכלל אע"ג דעשאה אותו שליח כדלעיל סי' ל"ז סעי' ט"ו היינו דהכא דמי למאי שכ' שם דאם עשאה אותו הבוגרת שליח לקדשה לאיש פלוני דהוי ספק מקודשת ועמ"ש שם די"ל דוקא כשקבלה השליחות על עצמה ואמרה הן אבל מדברי התו' והרא"ש גבי הא דאמר שם אשה נעשית שליח לחברתה וכו' משמע