המקנה - קונטרס אחרון שנז

למעשה ואפי' לדעת הפוסקים דבמעכשיו לא בעינן ת"כ הא רבי דאמר כזה גט ס"ל ביבמות דף נ"ג דבעינן ת"כ בחליצה אף דכל תנאי בחליצה הוי במעכשיו אע"כ ד לאו תנאי גמור הוא אך כבר כתבנו יישוב לזה בסי' ל"ח ע"ש אמנם ת מהני ולא יכולתי להבין דעתו ז"ל דכיון דס"ל לרבנן במהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט משום ספק תנאי ע"כ צ"ל דנגמר הגט למפרע לאחר מיתה דאל"ה הא הוי שיור כדמקש' הש"ס לר' יוחנן ומדמדמי לה הש"ס שם למקדש מעכשיו ולאחר למד יום א"כ גם בקדושין כן הוא ותו דמן הראיה שכתב וכענין זה שאמרו בקטנה כי גדלה גדלו קדושין בהדה. הא קי"ל בקטנה דיוצאת בגט כמפורש במתניתן ביבמות דף ק"ח נתן לה גט הוא אסור בקרובותי' וכו' אלמא דמועיל גט אפי' קודם שנגמרו הקידושין וצ"ע ועיין בב"ש שכתב בשם המרדכי דאם אמר מעכשיו ולא תתקדש אלא לאחר למד יום הוי תנאי והנה במרדכי שם הוכיח זה מהא דאמר בכתובות דף פ"ב אר"י משוך פרה זו ולא תקנה אותו עד לאחר למד יום דמהני אם אמר מעכשיו וע"ש שכתב עוד תירץ דכיון דבמשיכה לא מהני לאחר למד יום ע"כ לתנאי מתכוון ולכאורה קשה דהא מהיום ולאחר מיתה אמרינן בסוגיא דאע"ג דאין גט לאחר מיתה אפ"ה חיישינן לחזרה וצ"ל דס"ל דלענין ממון שאני כדאי' בח"ה סימן מ"ב ס"ט דאע"ג דקי"ל דיד בעל השטר על התחתונה בכל ספק לשון שיש בשטר אפ"ה היכא שיתבטל השטר לגמרי לא אמרינן הכי ויותר נראה דס"ל למרדכי דדוקא במהיום ולאחר מיתה דלרחוקה קאתי אמרינן הכי כנ"ל ועיין בחידושינו שהארכנו בזה וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמו שיבואר בסמוך והתוס' כתבו בכתובות דף פ"ב דרבי יוחנן לשיטתו אזיל דס"ל הכא דקדושי כולן תופסין בה ונראה דאף להפוסקים דס"ל דהלכתא כרב דספק תנאי וחזרה היא מ"מ י"ל היכא דאמר ולא תקנה אלא לאחר למד יום מודה רב דשיורא היה ולהכי מהני ביה קנין כמו לרבי יוחנן תדע דהא כתבו שם דבעינן עומדת באגם ולא ברשות המוכר והיינו ע"כ משום דשיורא הוי כמ"ש התו' בכתובות שם דלא נגמר המקח עד לאחר למד יום אבל אי נימא דתנאי הוא קשה למה בעינן עומדת באגם ואפשר דלפמ"ש הרשב"א דלא מהני גט תוך למד אפי' אי תנאי הוי אין הגמר אלא לאחר למד י"ל דמטעם זה בעינין עומדת באגם אך כבר כתבנו דצע"ג בזה

סעיף ד' אפי' הן מאה על הסדר הזה וכו' עיין בחידושנו שכתבתי ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל בהא דפסק דלא כאביי על נכון ע"ש גם מ"ש על הסדר הזה כתבנו שם די"ל דס"ל כשהשני הרחיק את הזמן יותר מן הראשון וודאי לתנאי מתכוון והוא כדע' המרדכי שכתבנו לעיל דדוקא בקדושי כסף דמהני לאחר למד יום מספקא ליה בחזרה אבל היכא דלא מהני לאחר זמן וודאי לתנאי מתכוון כמו שהוכיח שם המרדכי מהאי דמשוך פרה זו כנ"ל

שם קדושי כולן תופסין בה וכו' הנה הב"ח כתב דיש נ"מ לענין דינא דלר"ח דפסק כר"י שלשתן קדושי וודאי הן מדאורייתא ואי מיית חד ומינייהו והיא ערוה לאחיו פוטרת צרתה מן החליצה ומן היבום אבל להרי"ף דקדושי ספק הן אינה פוטרת וכו' ע"ש משמע שהיא ערוה עליו כגון שהיא בתו או אחותו מאמו אלא דלא היה צריך לזה דאין לך ערוה יותר מא"א דכיון שהיא מקודשת לאחר הרי אסורה לזה משום א"א וכ"כ הרשב"א בשמעתין ליישב קושית הרמב"ן דלר' וחנן משכחת אשת שני מתים והשיב עליו דלא משכחת אלא בשמתו שניהם בבת אחת דאילו כשמת ראובן ראשון שוב אינה יכולה להתייבם לעולם ללוי דכל יבמה שאין אני קורא בה וכו' נשמע דס"ל דפטורה אפי' מחליצה וה"ה דפוטרת צרתה ואפשר דבאמת כוונתו כן שהיא ערוה עליו מחמת איסור א"א אלא דא"כ לא היה צ"ל דנ"מ לענין פוטרת צרתה אלא לענין שהיא עצמה פטורה מן החליצה והנו"ז תמה עליו דוודאי אינה פוטרת צרתה מהחליצה דהא אסורה לאחיו כיון שהיא תפוסה לאנשים אחרים בקדושיהן ג"כ וממילא לענין פטור הצרות הוי כאילו זו לא היתה אשתו של אחיו המת כמפורש לקמן סימן קע"ג ס"ד וכו' ע"ש ודבריו צ"ע דלא דמי להתם דהתם לא היתה מקודשת כלל ואין זו צרתה אבל הכא היה לאחיו קדושין בה והוי זו צרתה אלא דהכי ה"ל להקשות עליו דלא אלימא זיקה דמקצת דידה למפטר צרתה דזקוקה לגמרי וה"ה כשהיא ערוה עליו כגון שהיא בתו או אחותו כיון דאינה זקוקה לגמרי א"י לפטור צרתה דזקוקה לגמרי אך בחידושנו הקשינו על הרשב"א ז"ל מסוגיא דשמעתין דמשמע דצריכה חליצה מיהו גם מדברי הרמב"ן ז"ל נ"מ דלר"י אסיר' להתייבם משום אשת שני מתים ולרב מותרת להתייבם דבין אם תנאי הוא ובין אם חזרה הוא בת יבום היא עיין בתוס' יבמות דף יו"ד בד"ה לעולם וכו' גם מ"ש הט"ז דיש נ"מ באם התנה בפירוש ע"מ שתמתין לי למד יום דהוי תנאי לרב ולרבי יוחנן הוה שיורא לא ידעתי מנ"ל הא וכי יחלוק ר"י בכל תנאי ע"מ שיתקיימו קדושי שני ומפורש בסוגיא שם דמהיום אם מתי לאו שיורא הוא ועיין בחידושנו שם שכתבנו דנ"מ בין הפוסקים כר"י ובין הפוסקים כרב וס"ל דשתי לשונות במשמע בקדשה הראשון לאחר עשרים יום והשני לאחר שלשים והשלישי קדשה לאחר שכלו העשרים יום דלרב אפי' אי נימא דבראשון הוי חזרה כבר גמרו קדושי ראשון קודם קדושי השלישי וא"צ גט משלישי אבל לרבי יוחנן כיון דהראשון שביק רווחא והשני מני שביק רווחא תפסי בה קדושי שלישי כיון שהוא בתוך הריוח של השני וכן עד מאה שקידש כל אחד בתוך ריוח של אותו שלפניו אף שהוא לאחר גמר זמן של הראשונים אפ"ה כולן נתפסים זה בזה והיינו דקאמר כשרגא דליבנא שכל אחד נתפס בחבירו וצ"ע

ועמ"ש שם דלדעת הרא"ש דקדושי שני הוי חזרה לגבי דידה א"כ בכה"ג שהשני הריוח זמן יותר י"ל דהוי חזרה לגבי דידה בשעת קדושין ובטלו קדושי ראשון אם היא חזרה לאחר למד יום א"כ אפי' אם קדושי השלישי היה לאחר שכלו זמן הראשון י"ל דהראשון והב' הוה חזרה וכיון דבטלו קדושי ראשון תפסו קדושי השלישי

סעיף ה' אינה מקודשת וכו' כ' הב"ש וצריך לקדשה מחדש אחר שתתגייר ויאמר אז שמקדש אותה בזה ודוקא כשהוא בעין וכו' ולכאורה הי' נראה דכשאמר לה שתתקדש באילו הקדושין צריכה שתאמר הן דאל"ה ה"ל שתוקה לאחר מתן מעות כמו בפקדון שהי' אך נראה לפי דעת המרדכי בפ' מי שמת ופ' י"כ והביאו הרמ"א בח"ה סי' ר"ט וז"ל וי"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם אבל אם אמר שיקנה כשיהי' בעולם קנה וכו' וכבר כתבנו בחידושינו דף ס"ב ע"ב דהא דלא מהני במתני' המקדש לאחר שאתגייר ואינך היינו משום דקדושין באמירה תלי' דאם נתן ולא אמר לה אינו כלום והאמירה הי' קודם שבא לעולם משא"כ במכירה כיון דא"צ אמירה אם עשה קנין לאחר שבא לעולם כיון שלא חזר עד שבא לעולם אמרינן דמסתמא ניחא לי' בהכי וזכה בו הזוכה מיד כשבא לעולם א"כ כשחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי אעפ"י שלא אמרה הן כיון שבתחילה קבלה לשם קדושין כשיבא לעולם וכיון דא"צ אמירה דידה אלא לידע שנתרצה בקדושין א"כ הרי הכא נתרצה לו בתחילה כמו במכירה ואפשר דאפי' לדעת החולקים על המרדכי מ"מ מודים הכא דא"צ לומר הן כיון שקבלה בתחילה לשם קדושין וכן משמע מלשון הב"ש שלא הזכיר שצריכה לומר הן עוד כ' הב"ש אם אחד קדשה לאחר למד ובא השני וקדשה תוך למד ואמר לה לאחר שימות בעלך ה"ז מקודשת דהא בידו לקדשה מיד אפי' אם אמר מעכשיו ולאחר למד יום מ"מ ביד השני לקדשה קדושי ספק לכן גם עכשיו ס"ק הם עכ"ל והנה לכאורה מדברי הרשב"א שכ' בבעי' דרי אושעי' דף ס"ב ע"ב דלא דמי למקדש לאחר למד יום דהכא שאני שאינו רוצה שיחולו הקדושין שניים עד שיעבור עלי' זמן אחר שאינו ראוי' לתפוס בו קדושין אבל התם בשעה שקידשה ראוי היתה לקדושין וכל אותו זמן של שלשים נמי ראוי לקדושין והלכך מקודשת עכ"ל שם א"כ בהך דינא נמי כיון שקדשה הראשון לאחר למד יום הרי הפסיק זמן שאינו ראוי לקדושין והוי כמו איבעי' דר' אושעי' דהוי ספק מקודשת כדלקמן סעי' ז' אך לפמ"ש הר"ן דאיבעי' דר"א איכא למפשוט מסוגי' דפ' אעפ"י דף נ"ט באומר שדה זו כשאמכרנו ואקחנו תקדש דקדשה משום דבידו אלא דשאני הכא כיון שקדשה גם עתה א"א לחול קדושי שניים א"כ בדין זה שיוכל השני לקדשה מיד ממילא ניפשט מהך דפ' אעפ"י דהוי קדושין מיהו מ"ש באמר הראשון מעכשיו הנה הב"י כ' דבמקצת ספרי הרמב"ם הגרסא אם אמר לאחר שיחלוץ לך יבמיך מקודשת וכ' הטעם כיון דהשתא הוי ס"ק יוכל לקדשה אח"כ קדושין גמורין, א"כ י"ל דה"נ אף דאמר מעכשיו כיון דהוי ס"ק הוי אח"כ קדושין גמורין וכ"ש לדעת ר"ח דפסק כר' יוחנן דרווחא שבק דהוי קדושין גמורין וכיון שאם קדשה השני סתם ואח"כ בא השלישי וקדשה אין קדושין תופסין כלל לפי שכבר נגמרו קדושי שני א"כ אם קדשה השני לאחר שימות בעלה הראשון הוי נמי קידושין גמורין לאחר מיתתו אלא כיון דכ' לעיל סעיף ד' להחמיר דהוי ספק מקודשת שפיר כתבו דאין להקל גם כאן והוי כמי ספק מקודשת

סעיף ו לאחר שיחלוץ ליך יבמיך וכו' משמע דאפי' היכא דכופין אותו לחלוץ כגון שאסורה לו אפ"ה ה"ל דבר שלא בא לעולם דמי יימר דמזדקק לה הב"ד כדאמרינן בלאחר שאתגייר והיינו דקמ"ל ולא נקט לאחר שימות יבמיך ועיין בחידושינו

סעיף ז הנותן שתי פרוטות לאשה וכו' כבר כתבנו דברי הר"ן ז"ל דהא דהוי הכא ספיקא אף דבפ' אעפ"י בלכשאקחנו תיקדש אמרינן בפשיטות דקדשה שאני הכא כיון שקדשה גם עתה א"א לחול קדושי שניים ועיין בחידושי שכתבתי הטעם משום דקי"ל דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו א"כ כיון דאינו יוכל לקדשה אחר שקדשה אותה אפי' בבת אחת י"ל דלא הוי קדושין אלא דלפ"ז אם קדשה במעכשיו ולאחר שיגרשנה איכא לספוקי גם על הקדושין הראשונים בהאי ספיקא דאי נימא דקדושין שניים אינו כלום א"כ גם קדושין הראשונים אינו כלום כיון דהוי בב"א עם קדושין שניים וכל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו ולא שייך הא דקאמר דילמא כי היכא דתפיס קדושי השתא וכו' ובאמת מלשון רש"י ז"ל בד"ה דלמא כי היכא וכו' תפסי בה קדושין לאחר זמן מהשתא וכו' משמע אפי' במעכשיו אין הספק אלא על קדושין שניים וכן הוא ברשב"א בתשוב'