המקנה - קונטרס אחרון שנה

בשעת נתינה ובסוף למד יום הוזלו דאינה מקודשת דבשעת חלות הקידושין אם תחזיר תוכל לומר הרי שלך לפניך ויש להסתפק אם הי' שוה בתחלה שני פרוטות והוזל אפי' שוה אח"כ פרוטה די"ל שלא היה להתקדש לו אלא בב' פרוטות וכיון דהוזל ויכולה לומר הרי שלך לפניך הרי אין כאן אלא פרוטה אחת י"ל דאינה מקודשת ואפשר דלכך נקט הטור ש"ע לשון התקדשי לי בפרוטה דהיינו מטבע וכו' דהוא מלתא דפסיקא דלא שייך ביה יוקרא וזולא אך לפמ"ש הר"ן הטעם אע"ג דליתנייהו השתא מעיקרא מיקנא נפשה בהא דיהיב לה י"ל דאפי' הוזלו ואינו ש"פ לאחר למד יום מ"מ מעיקרא מיקנא נפשה בהא וצ"ע

שם אעפ"י שנתאכלו המעות וכו' עיין בחידושנו שם שכתבנו דמוכח מלשון התוס' בדף ס' ע"ב בד"ה איכא בינייהו דאפי' אם נאבד המעות מקודש' דאחריות עלה רמיא ולכאור' משמע מדבריהם דאפי, אם נאנסו המעות מקודשת דאל"ה אכתי קשה דה"ל למימר איכא בינייהו אם נאנסו הקדושין וכן משמע מלשון הרשב"א והר"ן שכתבו גבי קדשה בשטר לאחר למד יום והנייר הי' ש"פ אע"פ שנשרף מקודשת כדין מקדש בכסף ע"ש. וסתם נשרף משמע באונס אלא דצ"ע דלמה תתחייב באונסין כיון שאין כל הנאה שלה דהא הוא ג"כ הנאתו לקדש בו את האשה וצ"ל הטעם משום דהמעות קנוי לה שאם הוא חוזר אין צריך להחזיר המעות דלטבועין ניתנו לכך חייבת אפי' באונסין. וכן משמע מלשון הסמ"ע בח"מ סי' קצ"א ס"ק כ"ו כמו שיבואר לקמן וצ"ע

שם ואם חזר בו וכו' כתב הר"ן דא"צ להחזיר הקידושין אם הוא חוזר דאי אמרת עד השעה שחלין הקידושין המעות ברשותו א"כ אם נתאכלו למה היא מקודשת ע"ש ונ"ל דהטעם בזה דכבר זכתה האשה במעות ואף שנתן בתחילה לקידושין ויוכל לחזור בקדושין ע"מ אינו יוכל לחזור מן הנתינה דיכולה לומר כבר זכיתי במעות וכבר כתבנו סברא זו לעיל בסימן כ"ח. ונרא' דאם חזר מן הקידושין ואח"כ חזר ואמר שתתקדש לו במעות זה לאחר למד יום לא מהני דכיון דזכתה במעות בשעה שחזר מן הקידושין במה תתקדש לו ולפ"ז נראה דהיכא דאמר שתתקדש לו אם לא יחזור בו עד למד יום וחזר בו אח"כ צריכה להחזיר הקידושין כיון דהתנה בפי' ולא נתקיים התנאי וכן משמע מלשון הש"ע לקמן ר"ס נו"ן וכן אם היו הקידושין ע"ת ולא נתקיים התנאי וכו' והוא מדברי הגהת מרדכי משמע מדנקט סתמא דאין חילוק דאפי' שין בידו לקיים התנאי ואינו רוצה לקיימו אפ"ה צריכה להחזיר הקדו כיון דהתנה בפירוש ע"ת זה הוא נותן וצ"ל דלא שייך בזה מ"ש הר"ן דאי נימא דכל זמן שלא חלין הקדושין המעות ברשותו א"כ אם נתאכלו המעות למה היא מקודשת משום דכיון שאם לא התנה בפירוש קנוי לה לא ה"ל מלוה כל זמן שלא חזר בו ועיין בב"ש שכתב דמתשובת הרא"ש משמע דאפי' חזר הוא צריכה לחזור הקידושין והיינו מתשובת הרא"ש שהביא הב"י ס"ס ל"ח גבי הרחבת זמן התנאי ונראה דאין ראי' מזה כיון דגם היא נתרצית לבטל התנאי דהא אם חזרה גם היא וודאי צריכה להחזיר הקידושין ולפמ"ש דבתנאי אפי' בידו לקיימו צריכה להחזיר כיון שהתנה בפירוש א"ש טפי ומה שהביא בהגהת מרדכי שם ראיה לזה מפרק המדיר יש לדחות דהתם מיירי בתנאי ממון דהוי טעות ממש אבל בלאחר שלשים יום י"ל דאינה צריכה להחזיר דאל"כ האיך תתקדש כסברת הר"ן וצ"ע. ולכאורה נראה דלסברת הר"ן גם במכר הדין כן דאם מכר לו במעות שיחול המכר לאחר למד יום וחזר בו הלוקח דא"צ להחזיר לו המעות דאל"כ במאי יקנה אם נתאכלו המעות אלא דלא מצינו זה ולא משמע כן מכל הפוסקים גבי מכר ונראה דדוקא גבי קדושין אמרינן בכה"ג דלטבועין ניתנו והיינו משום דהקדושין אינה דמי האשה שהרי מתקדשת אפילו בפרוטה אבל במכר שנותן לו המעות דמי השדה לא מסתבר לומר דלטבועין ניתנו ומסתמא דעתו שאם יחזור תוך למד יום מן המקח יחזיר לו הדמים ולפ"ז לפי סברת הר"ן גבי מכר שנותן לי הדמים ונתאכלו בתוך למד יום לא קנה וכ"ש אם נאבד שהרי הן ברשות הלוקח ובזה הוי א"ש מ"ש הרמ"א בח"ה ס"ס קצ"א דאם נאבדו המעות בטל המקח אך מלשון התוס' בפרק האשה רבה דף צ"ג ובכמה דוכתא והביאם הב"י בח"מ סימן ק"צ משמע דדוקא אם נקרע בטל המקח אבל בכסף לא נתבטל המקח בכך. וצ"ל דהר"ן חולק בזה וס"ל להרמ"א דמספיקא מוקמינן הקרקע על חזקתה ולא קנה ואפשר דיש לחלק דכשמקנה את הקרקע בפרוטה דאין הנתינה אלא בשביל הקנין דמי לקידושי אשה דלטבועין נתנו אבל כשנותן מעות המכר אין סברא שנותן כל הדמים לטבועין כשיחזיר בו דפשיטא דלא יחזיר ויפסיד השדה והמעות כנ"ל א"כ י"ל דהתוס' מיירי שנותן לו הפרוטה לשם קנין וכן משמע מלשון הב"י שם דנותן לו כסף לקנין אבל אם נתן כל המעות כמשמעות לשון הרמ"א שם שקנה בשטר או במעות דאז צריך להחזיר לו המעות לא מהני אם נאבדו וה"ה אם נתאכלו המעות אלא דנקט נאבדו לרבות' דמעכשיו. ויותר נראה כמ"ש הסמ"ע שם דמיירי בענין שהוא אינו חייב לשלם ואף דכ' הסמ"ע שם שהוא דוחק היינו משום דמשמע מלשון התוס' והרשב"א והר"ן דחייבת אפי' באונסין כשואל וצריך לאוקמי שהיה הלוקח עמו במלאכתו כמ"ש בחידושי וזה דוחק אבל לפמ"ש לעיל דהא דחייבת באונסין היינו משום שנתנו לטבועין ואם הוא חוזר א"צ להחזיר הקדושין א"כ במכר שכתבנו שצריך להחזיר דמי המכר שפיר י"ל דאפי' אי ס"ל להתוס' דלא כסברת הר"ן דאפ"ה אם נתאכלו הוי מכר מ"מ כשנאבדו באונס לא מתחייב באונסין כיון דאין כל הנאה שלו והלוקח יוכל לחזור וכ"ש אם התכה בפי' שיוכל לחזור בו שכתבנו לעיל דלכ"ע צריך להחזיר המעות לא אתחייב באונסין וצ"ע

שם בהג"ה וי"א דאם קדשה בשטר וכו' עיין בחידושינו שב' דהא דכ' בלשון וי"א אע"ג דליכא פלוגתא בהא כדאמר בסוגיא דף ס' ע"ב איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד וכו' ובגיטין דף ע"ד כתבו התוס' דה"ה בשטר קדושין שנקרע או נאבד אלא כיון דאיכא פלוגתת הפוסקים בהא דשמואל דחוששין שמא ש"פ במדי ולדעת ר"י דהחשש היא משום אנשי מדי הבאין לכאן איכא כמי החשש בנקרע השטר שמא ש"פ במדי משום אנשי מדי אלא כיון דכ' בסי' ל"א וי"א דאם קדשה התבשיל וכו' דס"ל הטעם הוא משום שיוכל להוליכו לשם וזה לא שייך בנקרע השטר דאינו בעין ואין עלי' חיוב תשלומין כיון שהוא פחות מש"פ במקומה לכך כ' גם הכא לשון וי"א ע"ש ועמ"ש בזה לעיל בסי' ל"ב

שם המקדש אשה למד יום וכו' מדברי הירושלמי ר"פ האומר והביאו הר"ן שם ר' אבוה בשם ר' יוחנן ה"ז עולה ל' יום וכו' הרי את מקודשת לי ל' יום ה"ז מקודשת וכו' מצינו אשה יוצאת בלא גט וכו' ה"ז גיטך שלשים יום אין זה גט כריתות וכו' וכן הוא בנדרים דף כ"ט א"ר המנונא קדושה שבהן היכן הלכה ומה אלו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי קא נפקא בלא גט א"ל רבא מי קא מדמית קדושת הגוף וכו' א"ל אביי וקדושת הגוף לא פקעי וכו' משמע דאביי ורבא מודים בקדושי אשה כמ"ש הר"ן שם. אך לענ"ד צ"ע בהא דמשמע בפשיטות מדבריהם דהוי קדושין ודאי די"ל דר' יוחנן לשיטתו אזיל דס"ל בדף ס' דקדושי כולן תופסין בה והיינו דס"ל דלא ילפינין קדושין מגירושין דאע"ג גבי גט אם שייר לאו כלום הוא מ"מ בקידושין מהני שיור וכמ"ש הרמב"ם והביאו הטוש"ע בס"ס ל"ח גבי קדשה חוץ מפלוני וכמ"ש המ"מ דס"ל דהא דאמר אביי בר"פ המגר' אם איתא לדר' אבא היינו אם איתא לספיקא דר' אבא א"כ כל למד יום וודאי מקודשת אפילו אי נימא דגבי גירושין אם אמר היום אי את אשתי ולמחר את אשתי אינו גט כמ"ש הרמב"ם והביאו הב"י סוף סי' קל"ז מדאמר בגיטין דף פ"ו אתקין רב בגיטי וכו' מיומא דכן ולעלם לאפוקי מהא דבעי רבא מרב נחמן כו' היינו משום דחשיב שיור בגט א"כ בקידושין דמהני ביה שיור לר' יוחנן וודאי מקודשת כל למד יום וממילא דלא פקע אי משום קדושת הגו לרבא או משום דאין אישות לחצאין לאביי כמ"ש הר"ן בנדרים שם אבל למאי דקי"ל לקמן בסעיף ד' דמקודשת מספק והיינו משום דהלכה כרב ולא כר' יוחנן דלא מהני שיור בקדושין והכי קי"ל לעיל בס"ס ל"ח דהוי ס"ק וקי"ל כמי לקונן ססי' קל"ז בהיום אי את אשתי ולמחר אשתי דהוי ספק מגורשת משום דילמא קי"ל כרב דהוי שיור בגט וא"כ נמי בקידושין הוי ס"ק דדילמא הוי שיור ושיור לא מהני בקידושין כמו בגט ואין ראי' מדברי רבא בנדרים דרבא לטעמי' אזיל דס"ל בגיטין דף פ"ד במהיום אי את אשתי וכו' דלא הוי שיור וכיון דפסקא פסקא ובן מאביי שם בנדרים אין ראי' דאביי ס"ל דמהני שיור בקידושין כדאמר ר"פ מגרש את"ל איתא לספיקא דר' אבא כנ"ל

גם מה דאי' בירושלמי והביאו הר"ן והאחרונים דבקדושי שטר ילפינן מגט צ"ע דא"כ יש לחלק נמי בהך דינא דסעי' ד' אמר לה הרי את מקודשת לי וכו' ובא אחר וכו' בין קדושי שטר לקדושי כסף ומלישנא דר' יוחנן דאמר כולן תופסין בה משמע דאין חילוק בין קדושי כסף לקדושי שטר ובן בהאי דס"ס ל"ח בקידשה חוץ מפלוני לא חילק הרמב"ם בין קדושי כסף לקדושי שטר וכן בסוגי' דר"פ המגרש בעי ר' אבא קדושין האיך וכו' לא חילק בין קדושי כסף לקדושי שטר ותו דלמה לא נימא דהוקשו הוויות להדדי דאף בקדושי כסף לא מהני שיור כמו בקדושי שטר ואי נימא כיון דילפינן קדושי כסף בג"ש דקיחה קיחה משדה עפרון מהני בשיור כמו בשדה א"כ מאי חזית דילפי שטר בגט בהיקשא דויצאה והיתה נימא דמקשי הוויות להדדי ולכאורה כראה דתליא בפלוגתת הפוסקים בסי' ל"ב גבי שטר מחובר ועיין שם. ואפשר לומר דהא דמקשינן הווי' ליציאה היינו דוקא בכתיבת השטר לענין לשמה ומדעתה כדאי' לעיל בסימן ל"ב דהא בעינן כתיבת השטר עצמו. ובירושלמי מיירי שכתב בשטר שמקדשה לשלשים יום ובזה שייך יותר להקיש הוי' ליציאה אבל אם כתב בשטר סתם הרי את מקודשת לי אלא בשעת נתינה אמר לה למד יום י"ל יותר דהוקשו הוויית להדדי וצ"ע

סעיף ב בהג"ה אבל אם מת השני וכו' לכאורה נראה לפי מאי דדקדק הר"ן מהא דאמר אביי בא א' וקדשה לאחר שלשים יום והשני קדשה לאחר כ' יום דדוקא שהשני קירב את הזמן אבל אם השני הרחיק את הזמן אינה צריכה גט משני ואמאי נימא שמא חזרה הוי ונימא דקדושי שני לאחר מם יום הוי חזרה לגבי דידה לקדושי