המקנה - קונטרס אחרון שנג

וכיון דלא קי"ל התם כר"י כדאיתא בי"ד רס"י רכ"ח ממילא ה"ה הלכה כר"מ

שם והלכה אצל חכם וכו' בגמרא אמרינן הטעם משום דחכם עוקר הנדר מעיקרא וכתב התוספ' דאי לאו דהוי עוקר מעיקרא הוי קפידא משום חשש עונש נראה מזה דאפי' אם כבר עבר זמן הנדר איכא קפידא משום חשש עונש שהיה בזמן הנדר וכן כ' מדלא מחלק בין ארוסה שהיה בבית אביה שיכולים האב והארוס להפר בשותפות וכדקיי"ל בנדרים שתחת בעלה דהוא נתן אצבע בין שיני' מפני שהוא יכול להפר מ"מ הכא לא מהני משום דקי"ל דהבעל מיגז גייז ואכתי איכא עונש עד זמן הפרה

שם אבל אם נודעו לבעל וכו' נראה דדוקא נודע לו והקפיד אבל כל זמן שלא הקפיד מהני דאין ידיעה גומרת ביטול הקידושין אלא הקפידא ובזה מיושב הא דאמר רב אשי בדף ע"ב ע"ב מידי דלא קפדה בה אינשי לא הוי קפיד' קפידא דלכאורה יש לדקדק דמנ"ל לרב אשי דמתניתן מיירי בהקפיד דילמא מיירי מתניתן בסתם שלא שמענו שהקפיד אמרינן מסתמא דאינו מקפיד אלא בג' נדרים אבל במקפיד מנ"ל דלא מהני בשאר נדרים ועמ"ש בחידושנו כתובות ליישב זה לדעת הרי"ף ולפמ"ש התוס' דמתניתן מיירי דוקא בנודע לו דהיינו שנודע לו והקפיד דאל"ה איכא למיחוש שמא תלך אצל חכם א"ש דמכלל דבשאר נדרים אפי' אם מקפיד מקודשת

שם ויש מי שאומר שאם הי' אשה חשובה אפי' אם קודם וכו, לשון אפי' אינו מיושב דהא אמר לעיל דלאחר שנודע נתבטלו הקדושין ונראה לענ"ד דא"ש לפמ"ש בחידושינו דלשנוי' דרבא אין הכרח למה שחילקו התוס' בנודע לו דלא מהני תו היתר חכם דהא הוכחתם הוא ממתני' ולשינוי' דרבא איכא לאוקמי מתני' כדמוקי לברייתא באשה חשובה וכן הוא מוכרח ממ"ש בספ"י דמש"ה לא ניחא ליה באשה חשובה משום דנאסר בקרובותיה מחשש שמא תלך אצל חכם ע"ש א"כ ע"כ צ"ל דס"ל לרבא דאין חילוק דאפי' בנודע לו מהני היתר חכם ובזה מיושבי' דברי הרא"ש כמ"ש בחידושנו שם ולפ"ז היש מי שאומר כאן הוא כסברת ר"ח שבסעיף הקודם: ובזה א"ש לשון אפי' דלרבא אפי' אחר שנודע מהני היתר חכם וחולק על דעה קמייתא ומ"מ נראה דהיכא דאיכא תרתי שהי' אשה חשובה וגם לאחר שנודע נתבטלו הקדושין ממ"נ ובזה מיושב מה שדקדק הח"מ בס"ק ג' כמאי דפסקינן וכו' כמ"ש בחידושינו עיין שם ונ"ל דזה דעת הש"ג שהביא הב"ש שכתב דהלכה מסופקת היה אפילו באשה שאינה חשובה היינו דאפי' בנודע לו הוי הלכה מסופקת אי כרבא או כרבה כמ"ש הרא"ש בשם הגאונים ז"ל

סעיף ג' נמצא בה מום אחר וכו' כתב הב"ש אפשר אם אמר בפירוש ע"מ שאין בה כל מום אז אפי' שאר מומין מעכב כמו בנדרים אם אמר ע"מ שאין עליך כל נדר עכ"ל ולכאורה לא משמע כן מסוגיא דף ע"ב דמקשי ר' פפא אהא דאמר ר' יוחנן באלו נדרים אמרו וכו' אהייא אלימא ארישא שא וכו' אלא אסיפא רב אשי אמר לעולם ארישא וכו' משמע דלר"פ אפי' אמר סתם נדרים הוי כאומר כל נדרים וא"כ לדידיה נימא גם במומין כן דסתם מומין הוי כאומר כל מומין והרי קתני במתני' דוקא מומין הפוסלין בכהנים ודוחק לומר דלר"פ באמת הא דקתני במתני' כל המומין הפוסלין בכהנים וכו' אסיפא קאי ובנכסה סתם לענין כתובה ועמ"ש לקמן בזה

סעיף ד' ריח רע וכו'. כן הוא ברמב"ם והב"ש תמה דהא היינו מזוהם והוא בכלל המומין הפסולין בכהנים וכן פי' הרמב"ם בפי' המשניות בבכורות פ"ו מזוהם שריחו רע. ויש ליישב משום דאמרינן במס' שבת דף ס"ב גבי כובלת וצלוחית של פלייטן מאן דרכו למירמי' אשה שריחו רע וכן אמר שם בדף ס"ה פלפול לריח הפה משמע שיש תקנה למזוהם כמו לריח הפה ולא תני הך תקנתא גבי כהנים כדאמר ר' אשי בריח הפה היינו משום דלא אפשר גבי כהן שיעבוד עבודה בכובלת משום חציצה או יתור בגדים משא"כ בתוך הפה א"כ גבי אשה דאיכא תקנתא ה"א דאינו מום אלא דיליף לה מריח הפה דאיכא נמי תקכה ואפ"ה לא מהני גבי אשה וה"ה בזה

שם ושומה שעל הפדחת וכו' ז"ל הרמב"ם בפ"ז ושומא שעל הפדחת אפי' היתה קטנה ביותר וכו' אבל אם היתה שומא שיש בה שער בשאר הפכים יכו' והב"י תמה עליו דהוא על פנים ראה ונתפייס הוא ותו הקשה הר"ן דלא הביא שינוי דר' פפא בעומדת תחת כיפה שבראשה. ונר' לענ"ד פשוט דס"ל להרמב"ם כדעת הג"א וה"מ כמ"ש הב"ש דמה שאמרו במומין שבגלוי אינו יוכל לטעון היינו דוקא לאחר הנישואין דאז בודק אותה כמו שיבואר לקמן סי' קי"ז אבל בארוס יוכל לטעון שלא ראה את המומין וכ"ש בקדשה ע"י שליח או ע"י אביה א"כ אין מקום לקושי' דראה ונתפייס די"ל דמיירי באירוסין לענין חלות הקדושין והא דקאמר בסוגיא פדחתה ראה ונתפייס אר"פ בעומדת תחת כופה וכו' קושי' זאת הוא מדברי הר"פ עצמו כמ"ש התוס' בכה"ג בר"פ אלו מציאות ובכמה דוכתי ור"פ לטעמי' אזיל דאמר שם דף ע"ב ע"ב אמילתא דר' יוחנן דאמר באלו נדרים אמרו וכו' הוי בה ר"פ אהייא אלימא ארישא כיון דקא קפיד אפי' כל מילי כמי וכו' וכבר כ' לעיל דמנדרים נילוף למומין דהא דאמר במתני' כל המומין הפוסלין בכהנים קאי אסיפא דכנס' סתם אבל בהתנה כיון דקא קפיד אפי' כל מילי נמי כמ"ש הב"ש בס"ק ח' כנ"ל וכיון דמיירי בקדשה סתם ליכא למימר לענין קדושין דהא בקדשה סתם צריכה גט אפי' במומין הפסולין בכהנים כדלקמן בסעיף ה' ע"כ צ"ל בנישאת לענין כתובה ושפיר פריך הא ראה ונתפייס אבל למאי דקי"ל כר' אשי דקאי ארישא ושפיר איכא לאוקמי בארוסין. ואין מקום להקשות הא ראה ונתפייס לכן לא הביא הרמב"ם שינוי דר"פ ונ"ל פשוט דזהו כוונת הה"מ שכ' דמה שאמרו בגמרא והא ראה ונתפייס הוא לענין כתובה אף דהוי מצי ר"פ לאוקמי דמיירי בארוסה שיש לה כתובה כגון שכתב לה מ"מ משמע דברייתא אמתני' קאי דלר"פ דמיירי לאחר הנישואין דקאי אסיפא וכנ"ל

עוד כתבנו בחידושינו שם דיש להקשות כיון דקי"ל במומין אפי' נתרפאו אינה מקודשת א"כ כיון דלדעת הרמב"ם אינו בודקה אפי' במומין גלוים אלא סמוך לנשואין א"כ במומין שנתרפאו לא שייך בדיקה א"כ מה פריך הא ראה ונתפייס דלמא איירי שנתרפאה מן השומא קודם הנשואין ולא מהני בזה בדיקה. ונראה לפע"ד דבדברים תלו דקאמר בברייתא שהוסיפו עליהם היינו דוקא שעודם בה אבל בנתרפאו לא הוי קפידא ולהכי לא תני להו במתני' משום דמתני' מיירי אפי' לאחר שנתרפאו וכן משמע קצת הא דלא ניחא ליה לר' אשי שינוי' דר"י חנינא דאמר כאן בזיעה עוברת וכו' משום דא"א לומר שעדיין לא עברו אלא שיכולין לעבור דא"כ בכהנים נמי פסול כדאיתא במתני' דבכורות דבאדם בין מומין קבועין ובין מומין עוברין פוסלין ואם כבר עבר אף בנשים אינו פוסלין כיון דכבר נתרפאו. ולפ"ז א"ש דר"י ב"ח דמשני בעומדת על פדחתה לטעמי' אזיל דס"ל דבזיעה עוברת נמי פוסלת וא"כ לא שייך להקשות ראה ונתפייס די"ל שכבר נתרפאו אבל לר"פ ס"ל דבאותן שהוסיפו אינו אלא בעודן אבל אם נתרפאו אין קפידא לכך הוצרך לשיסויי בעומדת תחת כיפה שבראשה וכן משמע קצת דבנשכה כלב בעינן דוקא שנעשה מקומו צלקת אבל אם נתרפאו לגמרי אינו מום והיינו דלא תני לה במתני' כן היה נראה לענ"ד אלא שלא ראיתי הפוסקים שחלקו בזה

שם הרי ראה ונתפייס וכו' כתבו התוס' בדף ע"ה ע"ב בד"ה אבל במומין וכו' נרא' לרשב"א דכשהתנה לא על מומין שראה כיון דאותו ראה ונתפייס אלא על מומין שלא ראה וכו' ולפ"ז אם התנה בפי' שלא יהיה בה שום מום או שהתנה בפירוש על זה המום מהני ונראה דאין להקשות מזה על מה דאיתא לעיל בסימן ל"ח סעיף כ"ד גבי התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצ' של דבש כגון שהי' מכוס' וכו' והוא מדברי רשב"א ודייק שם מלשון ונמצא וכתבנו שם דבתנאי ע"מ שאני כהן דקתני נמי ונמצא היינו משום דכשיודעת שאינו כהן התנאי בטל דאינה אלא כמפליגה בדברים כמו ע"מ שתעלי לרקיע א"כ גם במומין הגלוין נימא דכשהתנה עליהם הוי כמפליגה בדברים והתנאי בטל ז"א דהכא אינו וודאי שראה כמו התם כשהכוס מגולה דוודאי ראה אותו ושפיר י"ל הכא דמדהתנה מוכח דלא ראה. ועמ"ש הב"ש בשם הג"א דמומין גלוים הוי טענה בשעת אירוסין ועמ"ש בחידושי כתובות ובקונטרס אחרון שם סימן קי"ז לפרש דברי הג"א ע"ש מ"מ מדברי הרמב"ם משמע כן והנה הטור כתב כאן הדין בנמצא בה מומין ואינו ידוע אם נולדו קודם אירוסין וכתב דתצא בלא כתובה ואפי' הקידושין צריכה להחזיר ודקדק הב"ח מלשון זה דתצא בלא כתובה משמע דצריכה גט כדמסיק בסוגיא מסיפא דמתני' והב"ש השיב ע"ז מדכתב הטור דצריכ' להחזיר הקידושין מוכח מוכח דא"ל גט דאל"ה אין צריכה להחזיר כדאיתא לקמן סימן נו"ן דחיישינן שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה וכתב עוד דא"ל דצריכה גט מטעם כיון דהיא אומרת דנולדו המומין אחר האירוסין א"כ הוי כאומרת קדשתי וצריכה גט די"ל הכא גרע טפי משום דאמרינן כאן נמצא וכאן היה ומוכח דהיה משקר ואינו נראה דוודאי כשאומרת נתקדשתי אפי' א איכא עדים שלא נתקדשה שוי אנפשה חתיכה דאיסורא וצריכה גנו כדאיתא בי"ד סי' א' סעיף י"ב. ולפ"ז הוה אפשר לומר דבכה"ג צריכה להחזיר הקידושין דליכא למיחוש שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה שהרי הוא מותר בקרובותיה גם אין לחוש שמא יאמרו קדושין תופסין כשהי' תתקדש לאחיו דבאמת הקדושין תופסין ואם יקדשה אחר אין הקדושין תופסין בה דאינה אסורה לאחיו אלא משום דשוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא ואפי' אי נימא כיון דשווי' אנפשיה תחיכה דאסורא מהני קדושי השני לגבי דידה דחששא רחוקה היא ולא מצינו חששא זו בש"ס אך נראה דא"צ לזה דדברי הטור מפורשים בסוגיא דף ע"ו ע"ב אמר רב נחמן בר יצחק כלה בבית אביה ולקידושין וכו' והתם משמע דצריכה. גט דהא הוא מפרש דברי שמואל דאמר ותנא תני כלה ושמואל מוקי לעיל בדף ע"ג מתניתן בקדש' סתם א"כ צריכה גט כדקאמר התם וכן כתב הגהת מרדכי הביאו הב"י בסימן נו"ן דמזה ראיה צריכה להחזיר הקידושין ומ"ש הח"מ שם בס"ק ד' דיש לדחות דהתם לא קאי במסקנא תירוץ זה דהא רמי בר יחזקאל מסיק שם לא תציתי וכו' לא נהירא דוודאי אף למסקנא הא דאמר ותנא תני כלה אין לפרש דמייתי ראיה מכלה בבית חמיה ועל הבעל להביא ראיה דהתם ע"כ