המקנה - קונטרס אחרון שנא

היכא דלא ידע לפמ"ש הר"ן דאפי' בכנס ובעל אינה אלא מקודשת מספק א"כ אספיקא לא מפיקנא ממונא כדאמר בסוגי' שם

סעיף ל"ו ואח"כ אמר שאינו רוצה לקיים תנאו וכו' זהו מדברי הטור בשם הר"מ נרבוני והב"י הקשה מאם אמר ע"מ שירצה אבא דאפי' אם מיחה אביו יוכל לחזור ולומר הן. ולכאורה הי' נראה דס"ל להר"מ כדעת העיטור שכ' הרמ"ה בר"ס קמ"ג בהג"ה וס"א דאפי' בתנאי דמעכשיו יוכל לבטל הגט ע"ש וכן נר' מדברי תשובת הרא"ש שהביא הטוש"ע בסעיף שאח"ז שיוכל להוסיף או לגרוע וה"ה דיכול לבטל הקידושין וכ"כ הב"ש בס"ס קמ"ד ס"ק ט"ו בדעת הרא"ש וכן לשיטת הרמב"ם שהביאו שם יכולין שניהם לבטל א"כ אף אם נימא דהי' דעתו בשעת התנאי דכל אימת שירצה לקיים התנאי יהי' הקידושין מ"מ בשעה שחזר בו ואינו רוצה לקיים התנאי ומבטל הקידושין שוב אינו יכול לחזור בו כמו בשאר תנאים כשביטל הקידושין שוב אינו יכול לקיים התנאי אלא דלפ"ז לדעת החולקים שהביא הטוש"ע בר"ס קמ"ג והב"ש ס"ס קמ"ד דאפי' בריצוי שניהם א"י לבטל הגט או הקדושין ניחא לדין זה א"כ אכתי קשה על מה שסתם כאן דקדושין בטלים וא"צ גט ותו דאכתי אם אמר שרוצה בקדושין ואינו רוצה לקיים התנאי י"ל דאין זה ביטול הקידושין כיון שהוא אמר בפירוש שרוצה בקידושין אע"פ שאינו רוצה לקיים התנאי יש לחוש שמא יחזור אח"כ ויאמר שרוצה לקיים התנאי אך העיקר נר' דהכא שאני דהא אפי' בע"מ שאראך דעת הרא"ש לעיל בסעיף י"ח דמסתמא דעתו שיראה לה מיד אלא דלדעת הרמ"ה שם אמרי' דדעתו בשעה שתתבע אותו כמו שיבואר בסמוך א"כ בוודאי כשהי' תובעת אותו והוא אומר שאינה רוצה לקיים ורוצה לפטור מממון שאינה יכולה לתבוע אותו ליתן לה הממון שהתנה וודאי דדעתה מתחלה הי' כשהוא אומר שאינו רוצה לקיים התנאי יתבטלו הקידושין

שם א"י לכופו כל י"ב חודש וכו' כבר כתבנו לעיל סעיף י"ח דבתנאי דע"מ שאראך אמרינן דדעתו שכל זמן שתתבע אותו ולא יראה לה נתבטלו הקדושין והכא בע"מ שאתן משמע דלא נתבטלו הקידושין לעולם אלא כותבין עליו אגרת מרד היינו משום דהכא כל זמן שאינו מבטל הקדושין הוא מחויב ליתן לה מדרב גידל כדאיתא לקמן רס"י נ"א דהן הן הדברים הניקנים באמירה א"כ יכולה לתובעו בב"ד ולגבות ממנו כל מה שנתחייב ליתן לה והב"ד יגבו ממנו אפי' מגלימא דעל כתפי'. תדע דהא אפי' בכנסה סתם אמרי' דמחלה לתנאי צריך לשלם כמ"ש הר"ן והביאו הח"מ והב"ש א"כ שפיר י"ל דדעתה בתחלה סומכת על זה ואם ירצה לפטור יצטרך לבטל הקדושין אלא כיון דקי"ל דיוכל לומר שלא פסק לה אלא ע"מ לכונסה להכי הוי זמן י"ב חודש אינה יכולה לתובעה אבל אחר י"ב חודש יכולה לתובעו המעות ויכניס אותה אבל בתנאי דע"מ שאראך כיון שאין כאן חיוב ממון ליתן לה יכול לומר שיקיים תנאו כשיהי' לו ואינה יכולה לכופו בב"ד שיראה לה וכיון דאין לדבר סוף מסתמא דעתו דכל זמן שתתבע אותו ולא יראה לה נתבטלו הקידושין

ובזה נראה לענ"ד להבין מ"ש ואם מת קודם שיקיים התנאי אפי' חליצה לא בעי' וכו' ובח"ה בסי' רמ"א סי' ז' כ' הרמ"א האומר לחבירו שדה זו נתונה לך ע"מ שתתן לי ר' זוז ומת בניו נותנין לו והמתנה קיימת ולפמ"ש א"ש דהכא שאני דע"כ הי' כוונתו שיתן בחייו והיינו כמ"ש שיצטרך לאחר י"ב חודש לשלם או לבטל הקדושין משא"כ גבי יורשין שאינה יכולה לתבוע ליורשי' דיכולין לומר שאם הי' אביהם חי הי' מבטל הקדושין והם אינם יכולין לבטל קדושי אביהם דאעפ"י שאמרו אין אנו רוצים אינו מועיל שיכולין אח"כ לחזור בהן כמו בע"מ שירצה אבא דאסורה לינשא משום שמא יאמר עוד הן דדוקא הוא עצמו יכול לבטל הקדושין כמ"ש הב"י והביאו הב"ש בס"ק ס' וכן מוכח ממ"ש בסי' נ"ז סי"א דמוכרח לומר כן וכיון דאין לדבר סוף ע"כ דעתה בחייו כמו בע"מ שאראה לך

שם אבל כנסה מקודשת מיד וכו' כתבו הב"ח והח"מ דלפמ"ש לעיל שמא ביטול התנאי ה"נ הוי ספק קדושין ובאמת דין זה מפורש בירושלמי והביאו הר"ן בפ' האומר הגע עצמך שכנסה וכו' אתא עובדא קמי' דר' אבוה וכו' וכמ"ש הר"ן שם והב"ש כ' דהבא שאני דשם אינו יודע אם נתקיים התנאי י"ל שמא סמוך על תנאי הראשון משא"כ בידעה שלא נתן לה ואין דבריו מובנים דאכתי י"ל אתנאי קא סמיך שיתן לה אח"כ ואין לומר דדוקא בתנאי לשעבר כגון ע"ו שאין עלי' נדרים אז אמרי' דאתנאי קא סמיך כדפירש"י בכתובות דף ע"ג בד"ה דאיכא תנאה וכו' וסבר הוא שתתקיים תנאה דהואיל ומינסבא ליה אין עלי' נדר וכו' אבל בתנאי להבא ליכא למימר הכי דמנא ידעה אם יקיים התנאי וליכא למימר אתנאי קא סמיך אך ז"א דא"כ מאי מקשי הש"ס שם ע"ב על רבה דאמר שם בטעות אשה אחת דברי הכל אינה צריכה הימנו גט. אמתני' דע"מ שירצה אבא דלמא התם שאני כיון דהוי תנאי להבא לא שייך לומר אתנאי קא סמיך דמנא ידע אם ירצה האב אע"כ דרב סתמא קאמר המקדש על תנאי משמע בכל תנאים וה"ה הא דאמר ר' אליעזר המקדש על תנאי ובעל וכו' בכל תנאים מיירי דהוי ספק קדושין. ואפשר דהכא שאני כיון דאפי' אם מחלה התנאי חייב לשלם לה כמו"ש הר"ן לכך הוי סברא טפי דמחלה לה תנאי לענין קידושין ועדיין צ"ע

סעיף ל"ז נתרצו שניהם להאריך הזמן וכו' פירוש כיון דיכול למחול התנאי הוי כאלו אמרה הריני מוחל לך התנאי ע"מ שתתקיים התנאי השני וכיון שנתקיים התנאי השני הוי מחילה למפרע והט"ז הקשה ע"ז ממ"ש הב"י בי"ד סי' רכ"ח הובאה בש"ע שם בסעיף ל"ט הנשבע לפרוע לחבירו לזמן פלוני יוכל להתירו שיאמר הריני כאילו התקבלתי אבל ל האריכו ושיעמוד בחיובו לאו כל הימנו אא"כ התנה שיוכל להאריכו וכתב שם הב"י תיקון לזה שלא יעבור על השבועה שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי ע"מ שתשבע לפרוע לי לזמן פלוני והוא ישבע לו עכ"ל הב"י שם ותוכן קושיתו דלמה הצריכו לישבע שבועה אחרת הל"ל הריני כאלו התקבלתי ע"מ שתשלם לי לזמן פלוני והוי סגיא בהכי דאם לא ישלם לו לזמן פלוני נתבטל המחילה וחלה שבועה ראשונה כמו הכא דא"צ קדושין אחרים אך לענ"ד נראה דלק"מ דהתם הכרח הוא לשבועה אחרת משום דקי"ל בי"ד ס"ס רי"ג אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא ישכ' וישן למחר אבל אם אומר קונם עיני בשינה למחר וכו' והטעם הוא משום דבתנאי לא זהיר אינשא באיסורא מזהר זהר א"כ אם יאמר הריני מוחל ע"מ שתשלם לזמן פלוני לא הועיל בזה בלום דאכתי מוטל עליו החיוב לשלם בזמן הראשון דמאי שאמר ע"מ שישלם לזמן השני אינו אלא תנאי ובתנאי לא זהיר אינש לכך צריך לומר ע"מ שתשבע והוא כשבע מיד וכבר קיים התנאי וממילא ישלם לזמן פלוני דבאיסור' מזהר זהיר ואפשר דס"ל להט"ז דהכא עדיף טפי כיון דקי"ל בח"מ סי' ע"ג דהנשבע לשלם לזמן פלוני אע"פ שעבר על הזמן עדיין השבועה חל עליו לשלם א"כ כיון דאם לא יקיים התנאי עדיין יחול עליו האיסור מיזהר זהיר ודוקא בשלא אישן היום שכבר עבר זמן האיסור אם לא יקיים התנאי אלא דז"א די"ל כיון דאם יקיים אינו אלא קיום התנאי ולא קיום השבועה לא. מיזהר זהיר בי' ועוד נראה דאפי' למ"ד דבתנאי מיזהר זהיר מודה הכא ודוקא בתנאי שהוא שב ואל תעשה שהוא בידו כדאמר בר"פ המגרש דף פ"ד התם בדידי' קיימא דאי בעי מבריז נפשיה בסלואתא ולא נאים וכו' משא"כ בקום ועשה דאיכא למיחוש שמא ימות או יפסיד את מעותיו ויעני או יאנס ולא יוכל לקיים תנאי נמצא עובר על שבועתו וכבר כתב לעיל בר"ס זה דבכה"ג אונסא כמאן דלא עביד וכה"ג כתב הב"ש בסי' קמ"ג ס"ק ה' דע"מ שתתן הוי כתנאי שא נו בידה שמא תפסיד כל אשר לה א"כ הי' מחויב לשלם בזמנו אבל כשמוחל לגמרי ע"מ שישבע הרי קיים את השבועה ראשונה מיד שנשב' ואם ימות או יאנס אח"כ שלא יוכל לקיים שבועתו שני' ה"ל אונס רחמנא פטרי'

סעיף ל"ט ה"ז מקודשת מספק וכו'. זהו מדברי הרמב"ם בפרק ז' וכתב המ"מ דמפרש הא דאמר אביי בר"פ המגרש את"ל איתא לדרבי אבא בא ראובן וקדשה וכו' היינו אם איתא לספיקא דרבי אבא דאפי' רבנן מודים בקדושין ונראה דנפקא לזה לפרש הכי מדפשיטא ליה לאביי שם דכיון דקדושי שמעון לא אהני לגבי עלמא לא הוי קדושין כלל אע"ג דאמר רבי יוחנן שם לעיל דטעמא דרבי אליעזר משום דכתיב ואשה גרושה מאישה וגו' אפי' לא נתגרשה אלא מאישה משמע דבגירושין אפי' לא התירה לשום אדם מהני ואף דהתוס' שם בד"ה אפי' לא נתגרשו וכו' נדחקו בזה מ"מ י"ל דס"ל לאביי דקידושין שאני דאמרינן בריש קדושין דאסר לה אכולי עלמא כהקדש והיכא דלא אסרה לשום אדם לא שייך בו לשון הקדש ונפקא ליה סברא זו משום דאי נימא כספיקא דרבי אבא דרבנן מודים בקידושין א"כ מנ"ל לר"א דהאי קרא דאשה גרושה מאישה וגו' היינו שגירשה חוץ מכל העולם דלמא מיירי שקדשה חוץ מכל העולם ואח"כ גרשה סתם נמצא דאינה גרושה אלא מאישה כיון דלכ"ע לא נאסרה כלל ובהא מודים רבנן כיון דלא הוי שיור בגירושין אע"כ דפשיטא ליה לר"א דלשון קדושין לא שייך כלל היכא דקידשה חוץ מכל העולם וע"כ מיירי קרא בגירושין והיינו דקאמר אביי אי איתא לספיקא דרבי אבא דרבנן מודים בקדושין ע"כ מוכח מדרבי אליעזר דלא הוי קידושין היכא דלא מהני כלל ובחידושי גיטין הארכתי בזה ואין כאן מקומו

שם בהג"ה י"א דכל תנאי שהוא בקום ועשה וכו' הנה הר"ן שם כתב הטעם דה"ל כאינו יודע אם הלויתני נראה טעם הרמב"ן ז"ל כיון דאמרינן בכתובות דף י"ב ע"ב דטעמא דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף היינו משום דאוקי ממונא בחזקת מריה אבל הכא דלא שייך חזקה זו איכא למימר דברי עדיף אע"ג דאיכא הכא חזקת פנויה אין לדמות החזקות כמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ה ע"ב בד"ה אבל היכא וכו' דחזקה דממונא עדיפא טובא מחזקת פנויה אע"ג דקי"ל דע"א בקדושין אפילו שלא בהכחשה לאו כלום היא כדאיתא לקמן בסימן מ"ז די"ל דהכא איתרע חזקת פנויה כיון דבוודאי קדשה אלא הספק הוא אם נתקיים התנאי ויש לדמות לע"א אומר קרוב לה דלא תנשא כדאיתא שם כמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג ד"ה תרווייהו בפנויה קאמס הדי וכו'

והנה בתוספתא שהביא הרא"ש גבי מתניתן דע"מ שאתן לך מאתים זוז כתב וז"ל אומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר