המקנה - קונטרס אחרון שמט

סתם אני מוכר לך ונמצא פחות עד רובע לסאה הגיע והמקח קיים ואי נימא גבי קדושי אשה נמי כן הוא ועיין בחידושי שכתבתי דתלי בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א לקמן אם מהני מחילה בתנאי ועיין לעיל רס"י ל"א שכתבנו בקדשה בחפץ ואמר לה שהוא שוה חמשין והטעה אותה בפחות משתות יש להסתפק אי נימא דהוי מחילה ע"ש וכה"ג יש להסתפק בקדשה בבית כור עצמו וצ"ע

סעיף כ"א או שלקח באריסות וכו' היינו אפי' באריסות בתי אבות וכבר כתבנו לעיל ובחידושי דמשמע מברייתא דלא נתכוונה זו אלא לראות משלו היינו במקום שתדע בעצמה שהי' שלו מחמת חזקה דמה שבידו הוא שלו או בקרקע שמוחזק בה אבל באריס ות בתי אבות אפי' אם קנה בית כור עפר שהי' ארוס בה מ"מ כיון דקי"ל דאין לארוס חזקה אפי' החזיק בה ג' שנים כדאיתא בח"מ סי' קמ"ט אינה יכולה לידע בעצמה שהוא שלו וצ"ע

ושם בהג"ה ובלבד שיהי' לו בכדי בית כור וכו' כ' הח"מ דהיינו א שיהי' לו יותר מבית כור כשיעור המס ולכאורה הי' אפשר לומר דאם בית כור שלו הוא עידית ושוה יותר משא' שדו' כשיעור המס נמי מהני ואפשר דס"ל להח"מ דבכה"ג כיון דבעל המס יש לו קנין בגוף הקרקע כדאמרינן בב"ב פ' חזקת הבתים דארעא לכרגא דמלכא מישתעבד עדיף טפי משאר שעבוד בעל חוב דלעיל סעיף י"ח ח"כ מה בכך שהוא עידית מ"מ אין לו שיעור בית כור וכדאמרי' בריש ב"ק דף ז' דאיכא דניחא לי' בדבורית טפי פורתא

סעיף כ"ד כגון שהיה מכוסה וכו' הרשב"א בתשובה דקדק כן מלשון המתני' דקתני' ונמצא של דבש וכו' משמע דלא ידעה ודחה די"ל דלרבותא דר"ש נקט הכי ועיין בחידושי שכתבנו דה"ל להביא ראיה מסיפא דקתני ע"מ שאני כהן ונמצא לוי משמע דאם ידעה שהוא לוי הוי קידושין ובסיפא לא פליג ר"ש כדאמרו בסוגיא שם ונראה דבסיפא יש לדחות דכיון דאמר בלשון ע"מ שהוא תנאי י"ל כיון שידעה שאינו כהן ה"ל כמתנה על דבר שא"א לקיימו דאמרינן לעיל דהתנאי בטל והמעשה קיים משא"כ ברישא דלא אמר בלשון תנאי אמנם הנלע"ד דכל הני ע"מ שהוא כהן וכיוצא בהן לא הוה תנאי ממש ואפי' הפוסקים הסוברים דבע"מ ומעכשיו בעינן תנאי כפול וכל דיני תנאי מ"מ בהני תנאים שהוא מכיר בהן ומטעה אותה אינו אלא כמפליגה בדברים ולא מטעם תנאי הקדושין בטלים אלא מטעם שהטעה אותה וכה"ג כתבו התוספות בכתובות דף כ"ו בד"ה ה"ז מקודשת וכו' ולא דמי לתנאי סוטה שהכהן מתנה והוא אינו יודע אם נטמאה אם לא אבל הכא שהבעל אומר כן והוא בעצמו יודע שאינו כן אינו מדין תנאי אלא מדין מקח טעות וכן משמע מלשון הרמב"ם והש"ע שכללו יחד דין אם הטעה אותה בכוס דבש ודין ע"מ שאני כהן משמע דטעם אחד להן ובזה נראה לענ"ד דמתורץ מה שהקשה הר"ן במתני' דאפי' אם אומרת בלבי היה להתקדש וכו' ואמאי הא יכולה למחול התנאי ותירוצו דחוק והביאו הב"ש בס"ק נ"ז ולפמ"ש י"ל דלא מהני מחילה אלא בתנאי דממילא הקדושין קיימין אבל בקדושי טעות דלאו כלום הוא לא שייך ביה מחילה וכ"ש לפמ"ש לקמן דמקודשת בשעת מחילה בקדושין הראשונים כיון שנתנו לשם קידושין א"כ ממילא בקדושי טעות הוי כאילו לא ניתנו לשם קידושין וצריך לקדשה מחדש כמ"ש הב"ש בסי' ל"ט בס"ק ב' וקצת ראיה מהא דקתני במתניתן ע"מ שאני נתין ונמצא ממזר וכו' ולפמ"ש לעיל בקידושי עבירה שאינו יוכל לקדש ע"י שליח דאין שליח לדבר עבירה התנאי אי בטל ומעשה קיים וצ"ל דהכא לא בעי' דיני תנאי דאינו אלא מדין מקח טעות כנ"ל ואף שכתבנו בחידושנו די"ל דמיירי שהיא פסולה או גיורת מ"מ סתמא דמתניתן לא משמע כן ונראה דמטעם זה אמרו בירושלמי דבכל הני תנאים איכא קצת קפידא אבל היכא דליכא שום קפידא מודים רבנן ולכאורה אין בזה טעם כיון דהתנה בפירוש כן אבל לפמ"ש דאינו מדין תנאי כיון שהוא מכיר בו אלא מדין טעות א"כ במקום דליכא קפידא אין כאן טעות כיון דלא איכפת לה ולפ"ז י"ל מה שדקדקו על הרמב"ם בע"מ שיש לי מנה במקום פלוני ויש לו במקום אחר דהוי ספק קדושין דמאי קפידא בזה י"ל כיון דהתם אפשר שהוא עצמו מסופק כמ"ש הרי"ו בשם הרמ"ה שמא היה לו ונגנבו או נאבדו א"כ הוי תנאי ממש ולא בעינן ביה קפידא מיהו מה שהביא ראיה מירושלמי דבעינן קפידא אינו מוכרח די"ל דהירושלמי אמר הכי אליבא דר"ש כדאמר התם דמודה ר"ש בסיפא אבל לרבנן דס"ל אפי' הטעה לשבח אינה מקודשת י"ל דלא בעינן קפידא וצ"ע

שם בכל אלו והדומה להם וכו' שם במשנה התקדשי לי בדינר זה של כסף ונמצא של זהב וכו' ועיין שם במהרש"א מ"ש בשם תוספות ישנים דדינר זהב דמתניתן היינו מטבע של זהב והוא שוה כפי דינר כסף אלא דהזהב חשיב טפי אבל בדינר זהב ממש כיון דשם מטבע אחת היא כדאיתא בשבועות דף ל"ח ע"ב ואיכא בו שבח ממון הרבה יותר משל כסף י"ל דלא פליגי רבנן ולא דמי ליין ודבש דס"ל לרבנן דאיכא דניחא לה בהכי אע"ג דלא חשיב כ"כ וכן משמע מדברי התוס' שם בד"ה איכא דניחא וכו' וכמ"ש מהרש"ל ועמ"ש בחידושנו שם דמשמ' מהא דאמר ומאי נמצא דקא צייר בבלייתא וכו' ודוקא שאמר לה דינר זה של כסף והיה מכוסה אבל אם אמר לה סתם בדינר של כסף אין הכוונה דוקא על כסף אלא על הסכום של דינר כסף ובאיזה מטבע שיהיה שם מטבע אחת היא ומדברי הב"ח לא משמע כן וצ"ע להקל בספק איסור א"א

שם ואפילו אומרת בלבי היה להתקדש וכו'. עיין בחידושי שכתבתי שם דע"כ מיירי מתניתן דגלי דעתה לפני עדים בתחלה קודם הקדושין שהיא מרוצה להתקדש לו בלי שום תנאי דאל"ה פשיטא דאינו מועיל מה שאומרת בלבי הי' וכו' כיון שאין העדים יודעים ה"ל מקדש בלא עדים וכן מוכח מסוגיא שם האי דבעי למיסק לארעא דישראל וכו' ושם מיירי דגלי דעתיה לפני עדים כמ"ש הרא"ש בפרק אלמנה ניזונית ולפ"ז מ"ש הטור אבל אם אמרה כן בשעת קדושין וכו' היינו שאמרה כן בפני עדים כדי שידעו שהי' מקודשת וכן מ"ש דדוקא ששמע הבעל ושתק היינו כדי שידע הבעל שהיא מקודשת בלי טעות אך מה שהקשה הב"י דכי אמרה כן בשעת קידושין מאי הוי הא כיון שהבעל לא קידש אלא ע"מ כך וכו' ותו מאי ושתק דקאמר וכו' ותירץ כיון ששתק מוכח מילתא וודאי שהסכים לדברי' וקידש בלא תנאי עכ"ל ו לא ידענא מאי ליה דהא כתב הרשב"א גבי כוס זה של יין דדוקא שהי' מכוסה אבל מכירה בו אע"פ שאמר יין ונמצא שהוא דבש מקודשת א"כ מה בכך שאמר הבעל שהוא יין הא הוא מכיר בו שהוא דבש ומה גרע היכירא דידי' מהיכירה דידה תדע דהא אמר ר"ש אם הטעה לשבח מקודשת אע"ג דשבחא דידה גריעות' היה לגבי דידיה מ"מ כיון שהוא הכיר בו שהוא משובח הרי סבור וקבל ואפשר לדחוק דכוונת הב"י הוא אם המקדש ג"כ אינו מכיר. אך באמת מה שתירץ דכיון ששתק הסכים לדבריו משמע דס"ל הכי בכל תנאי שמתנה אם היה אומרת שהיה מרוצה להתקדש בלא תנאי ושתק מסתמא הסכים לדברי' צ"ע דהא לעיל בסימן כ"ח סעיף ג' באומר לה כנסי סלע זו שאני חייב לך ואח"כ אמר התקדשי לי בו אמרינן דסמכה אדיבורו קמא וכן בס"ס כ"ט גבי הבא מיהבא אמר דאדיבורה קמא קא סמכה א"כ ה"נ י"ל דאדיבורי' קמא קא סמך בתנאי שהוא לטובתו וצ"ע

שם ל"ש אמרה לשליח וכו'. עיין בחידושינו שכ' דמשמע מלשון הש"ס ומאי נמצא דקא צייר בבלייתא וכו' דוקא שהי' מכוסה אבל אם הי' מגולה הי' חשש קידושין דכיון דידע דלא הוי שליח קבל' על דינר זה דלמא שווי' שליח הולכה כדאמרינן בכה"ג בגיטין דף ס"ג אדם יודע שאין שליחות לקטן ומשוי' שליח הולכה אבל כשהי' מכוס' הרי לא נתכווין השליח להיות שליח הולכה כיון שלא ידע מה בתוכו א וסבר שהוא שליח קבלה וצ"ע לדינא

שם וכן אם היא הטעתו וכו' משמע דהיינו שאמרה לא קדשני ע"מ שאני כהנת אבל אם הוא אומר ע"מ שאת כהנת הוי תנאי גמור כיון שהוא לא ידע אע"ג דהוי תנאי לשעבר כבר כתבנו לעיל דהו תנאי גמור כמו בסוטה שמתנה הכהן אם לא שטית וגו' ולפמ"ש לעי בתנאי כזה י"ל בעינן שיהי' שום קפידא בדבר כיון שהתנה בפירוש לפ"ז לדעת הפוסקים דבעינן בע"מ ת"כ ושארי דיני תנאי אם לא כפל בטל התנאי מכ"ש באומר אם את כהנת וצ"ע שלא הזכירו הפוסקים

סעיף ל' ע"מ שאני עשיר וכו' עיין בחידושינו שכתבנו דהא דאמר לעיל ע"מ שאני עשיר ונמצא עני יש לפרש כגון שהי' מעיר אחרת ואמר שהוא מוחזק בעירו לעשיר ואח"כ נודע שהוא מוחזק בעירו לעני ואפי' אם הוא בטעות דיש מתעשר ואין כל וגו' אזלינן בתר חזקה עוד יש לפרש שבשפת קדושין הי' מוחזק לעשיר ואח"כ נודע בעירו למפרע שהי' עני בשעת קדושין והא דלא חיישינן שמא יש לו עושר רב טמון כי היכא דחיישינן באמר, ע"מ שיש לי מנה ואין לו שמא יש לו מנה טמון היינו משום דהתם ליכא חזקה אבל הכא דבמוחזק בעני לא חיישינן שמא יש לו נגד החזקה והיינו דקתני ונמצא עני ולא קתני ונמצא שאינו עשיר דכל זמן שאינו מוחזק בעני הוי ספק קידושין שמא יש לו עושר טמון כיון שאינו נגד החזקה. אך לפ"ז צ"ל דהא דאמר לעיל ע"מ שיש לי מנה ואין לו הוי ספק קידושין היינו דוקא במנה שהוא סך מועט אבל אם אמר סך עצום ורב שמוחזק לכל העולם שאין לו לא חיישינן וצ"ע

סעיף ל"א שמא הרהר תשובה בלבו. כתב הב"ש דאם אמר שהרהר תשובה נאמן כמו אם אמר קיימתי תנאי והיא אינה יכולה להכחישו ולכאורה צ"ע דהא בע"מ שיש לי מנה אינו נאמן לומר שקיים התנאי והי' לו בשעת קדושין וה"נ נימא דאינו נאמן שהרהר בתשובה בשעת קידושין אלא די"ל דאם נימא כן קשה יותר דלמה ניחוש כלל שמא הרהר בתשובה דהא לעיל גבי ע"מ שאני עשיר לא חיישינן שמא יש לו עושר טמון כמ"ש לעיל כיון שהוא מוחזק בעני ולמה ניחוש הכא טפי נגד החזקה וע"כ צ"ל דהכא שאני כיון שבידו לעשות תשובה א"כ י"ל נמי דנאמן כיון דקי"ל גבי עד אחד דאינו נאמן היכא דאיתחזק איסורא אפ"ה היכא שבידו נאמן מיד כלל