המקנה - קונטרס אחרון שמז

שירצה הוא שיאמר הן היינו משום דמשמע הכי מסתמא דלישנא כמ"ש הרשב"א כדבעי לאוקמי בתחלה דקאמר מאי ע"מ שירצה אבי אילימא עד דאמר אבא אין וכו' וס"ל להרמב"ם דוודאי הא דאמר במתניתן ואם לאו אינה מקודשת משמע דאינה מקודשת כלל והיינו משום דהכל תלוי' בשמיטה ראשונה בין לפי הס"ד דמיירי באומר אין ובין לשינוי' דרב יוסף אלא דלפי שינוייא קמא דמוקי בתרי טעמא ע"כ צ"ל דלא אזלינן בתר שעת שמיעה וכיון דרב יוסף מסיק הכי קיי"ל כוותיה דאזלינן הכל בתר שעת שמיעה אם לא שהתנה בפירוש שיהיה לו רשות למחות עד למד יום כמו שביאר הרמב"ם ז"ל דבריו בפירוש המשניות ע"ש ולפ"ז אין אנו צריכים לחילוק הכ"מ שהביא הב"ש בס"ק י"ז בין ע"מ שישתוק ובין ע"מ שלא ימחה בעסוקין באותו ענין ולפמ"ש אין הכרח לזה ומסתמא צריך שימחה מיד כששמע וכ"ז מבואר בחידושנו באריכות ע"ש

סעיף ט לא מיחה או שמת וכו'. לשיטת הרמב"ם צ"ל היינו אע"פ שמת קודם ששמע לא חיישינן דלמא אם היה שמע היה מוחה והוא מוכרח ומתניתין דתני מת האב ע"כ מיירי קודם שמיטה לשיטתו דאי שמע ושחק כבר נתקיימו הקידושין ולשיטת שאר הפוסקים יבואר לקמן סעיף יו"ד

שם וי"א דהאומר ע"מ שירצה וכו' זהו דעת הראב"ד דס"ל דהלכה כרב יוסף וס"ל דרב יוסף משמע ליה הכי מסתמא דלישנא דמתניתין והיינו כפי מאי דאמר בסוגיא שם שמע מיניה מדרבי ינאי ולא מוקמינן בתרי תנאי ובחד טעמא וכו' דהיינו דפליגי במשמעות הלשון ע"מ שירצה כפירש"י שם ומ"ש הב"ש בשם ס' ב"ה שהקשה מסוגיא דפרק המדיר דפליגי שם אם ע"מ שירצה פירושו ע"מ שישתוק או פירוש ע"מ שיאמר הן ולא מצינו מי שסובר ע"מ שלא ימחה. ואפשר לפמ"ש הפוסקים דלא קי"ל ברבה וכו' עכ"ל ונראה דלא מתרצי בהכי דס"ל לרב יוסף סתם אם ירצה היינו ע"ג שלא ימחה כיון דבברייתא דבפרק המדיר דאמר רבי שמעון אם רצה האב מקודשת היינו ע"כ ע"מ שישתוק א"כ מנלן דתנא דמתניתן לא ס"ל כר"ש כיון דלא מצינו פלוגתא בהא דנימא מתניתן מיירי בפירוש ע"מ שלא ימחה ובאמת קושיא זו קשה ג"כ על ר"ל דמדייק מדלא אוקמי רבי ינאי מתניתן בתרי תנאים דהא ה"ל תלתא תנאים ובזה לא שייך תירץ הב"ש דדילמא רבי ינאי ס"ל כרבה שם דלא מוקי פלוגתייהו בטעות אשה אחת אך באמת אין זה קושיא דוודאי איכא למימר דמאן דאמר התם ע"מ שישתוק היינו ע"מ שלא ימחה אלא דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמי בהכי דא"כ אמאי אמר אעפ"י שלא רצה האב מקודשת דהיינו ששתק הא איכא למיחוש שמא ימחה לבסוף דאין לומר מקודשת מספק דא"כ אמאי אמר כ' שמעון ואם לאו אינה מקודשת הא איכא למיחוש שמא יאמר אח"כ הן כמ"ש הטור בשם הרמ"ה אבל באמת אין מזה קושיא דאיכא לאוקמי שמת האב וכ"ש לרב יוסף דאיכא לאוקמי ברייתא דהתם כמי כגון שאמר ע"מ שירצה תוך למ"ד יום ועמ"ש בחידושי על זה

סעיף יו"ד אעפ"י שאמר בתחילה אינו רוצה וכו', כ"כ הטור בשם הרמ"ה ונראה דהוכיח כן מדמוקי סיפא דמתני' בע"מ שנא ימחה ולא מוקי בע"מ שיאמר הן אע"כ משום דא"כ מאי מועיל שמלמדין אותו שימחה אכתי הוי ספק שמא יאמר אח"כ הן מיהו זה הוא לפי הגרסא שהביא הרשב"א דמוקי רישא והמציעתא בע"מ שישתק אבל לפי הגירסא שלפנינו דמוקי המציעתא וסיפא בחד גוונא כמ"ש המהרש"א אין מזה הכרח כיון דליכא לאוקמי מציעתא בע"מ שיאמר הן ומה שהקשה הב"ח על הרמ"ה שהביא הטור שכתב דחולצת ואמאי הא שמא לא יאמר הן ואתה מצריכו כרוז לכהונה נראה פירושו שמלמדין את האב לומר הן ואח"כ חולצה אעפ"י שנפסלת מן הכהונה כיון דאין לו תקנה אחרת וכה"ג כ' הב"י בס"ס ק"ג בשם הרי"ף דמסתפק אם יש תקנה בנודרת שלא תנשא לכהן

שם בהג"ה ומיהו אם לא הי' בביתו וכו' כת' הח"מ דלא דמי למ"ש בתשובת הריב"ש דהתם מיירי בבתו שהיא ברשותו וא"צ לגלות דעתו שלא במקומו וכו' ולענ"ד נראה דס"ל להרמ"א דהאי שמיעה דאב בין ע"מ שישתוק ובין ע"מ שימחה היינו שיודיעו לאב שבנו תלה הקדושין ברצונו דאל"ה מה יש לו לאב למחות בקדושי בנו וזה היה כוונת בנו להודיע לאביו שתלה הקדושין ברצונו ויש בידו למחות ולפ"ז שפיר יליף הרמ"א מתשובת הריב"ש דכיון דתלה הבן הקדושין ברצון האב הדר ה"ל כמו בתו

שם את האב עד שלא שמע כ' הב"ש דלפי המסקנא דמוקי מציעתא בע"מ שלא ימחה י"ל דאם לא שמע קודם שמת איכא למיחש שמא היא מוחה. ועיין בחידושי שהשבתי ע"ז דהוי מצי לאוקמי מקודשת דרישא ומציעתא היינו קדושי ספק כמ"ש המהרש"א ז"ל ע"ש. אך מתירוצא דרב יוסף דמפרש רישא בלא ימחה עד למד יום א"כ ע"כ הא דאמר ברישא רצה האב מקודשת היינו שלא מיחה עד למד יום ק קשה דה"ל לאשמעינן רבותא טפי דאפי' בלא שמע האב עד למד יום נמי מקודשת משמע דחיישינן דלמא אם היה שמע הי' מוחה וצ"ל דרצה לאו דוקא דכיון דמפרש ע"מ שירצה ע"מ שלא ימחה ה"נ רצה האב דתני היינו שלא מיחה דאפי' לא שמע הוא בכלל וצ"ע

סעיף י"ב ואם אין עדים מקודשת מספק הנה במתני' תני ואם לאו אינה מקודשת ולכאורה הוא מלתא דפשיטא כיון שלא קיים התנאי ועיין בחידושי מיהו נראה די"ל דטובא קמ"ל דאם לא עשה עמה אינה מקודשת ולא חיישינן שמא עשה או דיבור כדחיישינין במתני' דלעיל בע"מ שיש לי מנה כדאי' בסעי' י"ד והיינו דלא תני שם ואם לאו אינה מקודשת אבל הכא כיון שהוא בקום ועשה לא חיישינן כדעת הר"ן שהביא הרמ"א בס"ס זה ובזה אתי שפיר הגירסא שהביא הריטב"א ז"ל שם בסוגיא דף ס"ג דיקא נמי דקתני ואם לאו אינה מקודשת דאי נימא כשמקדשה בשכר העשי' או הדיבור פשיטא דצריך עדים בשעת נתינת הקידושין ומאי קמ"ל הא דקתני ואם לאו אינה מקודשת דלא ניחוש לקדושין כיון שאין עידי הקדושין לפנינו אבל לדעת הטוש"ע דכתב דאם אין ערים מקודשת מספק ע"כ צ"ל הא דקתני במת ני' ואם לאו אינה מקודשת היינו כשהוא מודה שלא עשה ושלא דיבור דבזה כ"ע מודה דלא חיישינן בקום ועשה שמא עשה משא"כ בע"מ שיש לי מנה דאפי' מודה שאין לו לא מהני כמו שיבואר וזהו שלא כדעת הרא"ש בדף ס' ע"ב דבתנאי שאעשה עמך כפועל חיישינן שמא עשה אפי' הוא מודה ודבריו צ"ע גדול כמו שיבואר בס"ס זה

עוד כר' דטובא קמ"ל דאם לא עשה אינה מקודשת ולא חיישינן שמא אחר זמן יעשה עמה או ידבר כדחיישינן לקמן סימן קמ"ג סעיף י"ט בע"מ שלא תבעלי לפלוני דאפי' למ"ד נתינה בע"כ לאו שמה נתינה מ"מ בכה"ג שאמר ע"מ שאעשה עמך יוכל לקיים תנאו לעשות עמה או לדבר עלי' בלי ידיעתה וקמ"ל דאינה מקודשת אם תבעה אותו דמיד שתבעה אותו ולא עשה כבר עבר על התנא כמ"ש לקמן בע"מ שאתן לך מנה ובזה מובן נמי גירסת הריטב"א דיקא נמי דקתני וכו' כנ"ל דאי נימא שמקדשה בשכר עשי' פשיטא דכל זמן שלא עשה יכולה לחזור בה מן הקדושין וליכא למיחוש למידי. ועיין עוד בחידושי שם שכ' דיש להסתפק בתנאי ע"מ שאעשה או אדבר אם יכולה למחול על התנאי ולומר כאלו קיימת וכן אם יוכל לעשות ע"י שליח די"ל דקמ"ל דבתנאי כזה שהוא בגופו צריך לעשות בעצמו ולא ע"י שליח וצ"ע

סעיף י"ג בשכר שאעשה עמך כפועל וכו' כתב הב"ש בשם תוס' רי"ד דאיירי בחזר ואמר לה אחר שעשה עמה התקדשי לי וכו'. ועיין בסי' כ"ח סעיף ט"ו שכתבנו שם דאי הוי מהני האמירה שאמר בתחילה לא ה"ל מלו' כלל כיון שגמר דיבורו קודם שנעשה מלוה אלא דהאמירה שבתחילה לאו כלום הי' דאינו יוכל לקדש בדבר שלא בא לעולם ובפ"ז צ"ל בהא דאמר בברייתא דף ס"ג בשכר שארכיבך על החמור מקודשת צ"ל שחזר ואמר לה הרי את מקודשת לי קודם גמר הרכיבה. דאם אמר לאחר הגמר כבר ה"ל מלוה ואפשר דמהני אמירה ראשונה שאין צריכה לומר הן דלא"ה ה"ה כשתיקה לאחר מתן מעות וצ"ע

סעיף י"ד אפי' הוא אומר אין בידי וכו' לכאורה ק' למה אינו נאמן לבטל הקידושין במגו דאי בעי פטר לה בגיטא כדאמרינן בדף ס"ד גבי יש לי בנים וכו' ודוחק לומר דמיירי הכא במוחזק לן דיש בידו מנה דהוי מגו במקום חזקה כדאמר התם במוחזק לן באחי דלא אתי מיגו ועקרה חזקה לגמרי וכ"ש דקשה מ"ש הר"ן והביאו הב"י וז"ל ומיהו כל שבידו חזקה שהוא שלו ומקודשת קדושי וודאי ואע"פ שאין לנו עדים שהוא שלו עכ"ל משמע דאפי' אם הוא אומר שאינו שלו ואמאי נהי דאמרינן דלא אתי מיגו ועקרה חזקה לגמרי היינו לחומרא אבל להיות קדושי וודאי הוא בעי' דלא איפשטא הי' בריש ב"ב אי אמרינן מגו במקום חזקה ולכאורה נר' דתלי) בפלוגתת הפוסקים בח"מ סי' צ"ט אי אמרינין מגו במקום חזקה זו דכל מה שנמצא ביד אדם בחזקת שהוא שלו ותו דאכתי קשה הא דאמר בסעיף שאח"ז והוא מן התוספתא דאפי' אם אומר אותו פלוני אין לי בידו חיישינן שמא עשו קנוניא ביניהם ואמאי להימן במיגו דנהי דאין להקשות דנימא חזקה מה שביד חבירו הוא של חבירו דלא אמרינן כן אלא בדבר המסויים שיש ביד אדם אמרינן חזקה שהוא שלו אבל לא אמרינן דהוי חזקה שאין בידו עוד פקדון של אחרים מ"מ קשה דהא המקדש נאמן שאין לו ביד חבירו במיגו דאי בעי פטר לה בגיטא ונראה דהטעם הוא משום דכיון דכבר אמר ע"מ שיש לי מנה ביד חבירו כי הדר אמר שאין לו אינו יוכל לחזור מדיבורו הראשון אע"ג דאית לי' מיגו וכן הוא משמעות הלשון הר"ן שהבי' הב"י וז"ל דכיון דקידש מתחילה אדעתו דהכי רגלים לדבר שהי' לו דאל"כ למה קידש והשתא הוא דבעי למיהדר ביה ואסיקנא דחיישינן עכ"ל וכה"ג אמרינן בכתובות דף י"ח ע"ב בעדים דאינם חוזרים ומגידים אפי' יש להן מיגו ע"ש בתוס' ד"ה אין נאמנים ומ"מ בהאי דינא שכתב הר"ן דאם יש בידו מנה הוי וודאי קדושין משום חזקה כנ"ל קשה למה לא יאמין במיגו שזה המנה אינה שלו דבזה אינו מכחיש דבריו הראשונים דיוכל להיות