המקנה - קונטרס אחרון שלט

עצמן וכ"ש בהשיאה א"ע כיון דנעשה להן מעשה יתומה בחיי האב ושתק מסתמא ניחא לי' וצ"ע

סעיף ט"ו או שאמר אחת מבנותיך וכו' לכאורה נראה דאם אין שם אלא גדולה וקטנה ואמר לו אחת מבנותיך הרי שגילה המקדש דעתו שרוצה בבוגרת כמו בקטנה א"כ איכא לאיסתפוקי דשמא גם האב הי' דעתו כן איזה שתהי' ואף הבוגרת בכלל ודוקא כשאומר בתך סתם או שאמר אחת מבנותיך ויש לו כמת בנות קטנות איכא למימר מסתמא דעת שניהם הי' על אותה דמצוה רמי' עליי' משא"כ כשאין לו אלא גדולה וקטנה וקצת משמע כן מלשון רש"י ז"ל דבדף נ"א בד"ה המקדש את בתו סתם מפרש שאמר אחת מבנותיך מקודשת לי ובדף ס"ד ע"ב פירש"י בתי מקודשת לך וכו' יש לומר דהיינו בדף נ"א דפירש כן לדעת המקשה שם דסבר שיש שם קטנות הרבה דהיכא לאוקמי באמר אחת מבנותיך ובדף ס"ד במתני' פירוש כן לפי המסקנא דאין שם אלא גדולה וקטנה וע"כ צ"ל כשלא אמר אחת מבנותיך דא"כ גילה בדעתו דגם הבוגרת בכלל כן הי' נלענ"ד לפרש דעת רש"י ז"ל אבל מסתימות לשון הפוסקים משמע דאין סילוק וכן מבואר בלשון הטור שכתב ג"כ או שאמר אחת מבנותיך וכו וסיים והוי קדושי הקטנה וודאי. אלמא דאפי' בקטנה אחת אין הבוגרת בכלל. וכן מוכח ממ"ש הטור אח"ז ועוד היה אומר ר"ת אפשר לומר דאפי' לא אמר לו בתך הגדולה אלא א"ל בתך סתם דעתו על הגדולה וכו' משמע דאדלעיל קאי דאפי' הגדולה בוגרת אפ"ה דעתו עליו משום דלא יעשה כן במקומינו וכו' וכן הבינו הב"ח והב"ש כמו שיבואר א"כ צ"ל דס"ל דמתני' המקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל מיירי באומר אחת מבנותיך וכ"כ הב"ח שם להדיא וכן נשמע מדברי הבי"ש כמו שיבואר אע"ג דמוקי למתני' כשאין שם אלא גדולה וקטנה:

ונראה לענ"ד די"ל לדעת הטור בשיטת הר"ת דנפקא לי' דאפי' בבוגרת עדיפא סברא דלא יעשה כן וגו' יותר מסברא דמצוה רמי' עלי' משום דצריך להבין מה שהבי' הב"י בשם תשובת הגאונים רב סעדי' גאון תמה על מי שעלה בדעתו לומר דבאומר בתך מקודשת לי שלא קידש אלא אותה ששידך שהרי בפירוש אמרו שמחלוקת אביי ורבא הוא באומר אחת מבנותיך אבל באומר בתך מקודשת לי אפשר דמודה שתפסו הקדושין בשתיהן וכו' נראה להבין דבריו משום דטעמא דר"ת דסבר דבאומר בתך חיישינן שהיה דעתו על אחת מהן וכיון שאינו ידוע איזה מהן מודה רבא דהוי קידושין ולפ"ז י"ל דקשי' לי' לר"ת דמאי מקשי הש"ס על רבא מהך מתני' דהמקדש בתו סתם וכו' ולא מוקי לה באומר בתך מקודשת לי ואין לומר משום דבכה"ג פשיטא לי' להש"ס דהוי קדושין וקשה מאי למימרא ז"א דאכתי קשה למאי דמוקי לה דשוי' שליח לא הוי צריך לדחוקי מאי בוגרת בוגרת דעלמא דהוי מצי לאוקמי באומר בתך מקודשת לי ואפי' יש לו הרבה קטנות צריכות גט ע"כ צ"ל דבאומר בתך מקודשת לי מסתמא דעתו על הגדולה משום דלא יעשה כן הרי מוכח דאפי' בבוגרת אמרינן מסתמא דעתו על הגדולה. וע"ז השיב עליו רב סעדי' דליכא להוכיח מזה דדעתו על הגדולה וודאי אלא דגם הגדולה נכנסת בספק והיינו דכתב אבל באומר בתך וכו' דמודה שתפסו הקדושין בשתיהן וכו' אך לפ"ז לא מצאנו מי שחולק על ר"ת בהיפוך דבריו לומר דבוגרת וקטנות אין הבוגרת צריכה גט ולר"ת היי בוגרת קדושי וודאי ואין הקטנות צריכה גט ויש לתמוה על הש"ע דמנ"ל דבבתך סתם אין הבוגרת צריכה גט כיון דלר"ת הבוגרת מקדשת בוודאי ולא מצינו חולק עליו אלא דלא הוי וודאי קדושין אבל מנ"ל דאפי' ספק לא הוי וכ"ש דקשה על הטור דסתם בתחלה המקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל ואח"כ הבי' דעת ר"ת דאפי' לא שדיך ולא אמר לו בתך הגדולה מסתמא דעתו על הגדולה אלא שלא סמך עליו למעשה

אמנם הנראה לפענ"ד בדעת הטור וש"ע דלא כב"ח וב"ש דאף דס"ל להטור דבשדך אפי' בבוגרת דעתו עליו כדמשמע מלשון וכן אם שדך בתו הגדולה וכו' ועשאה אותו שליח וכו' דקאי אדלעיל דמיירי בבוגרת כמ"ש הב"י אבל מ"ש ועוד הי' אומר ר"ת לא קאי על הבוגרת והטעם שהרי כתב הב"י גבי שידוך ס"ל להטור דסברא דשארית ישראל דאיכא עברה עדיפא טפי ממצוה דרמי' עליו ע"ש אע"ג דבעובדא דההוא דאמר לקריבאי וכו' בדף מ"ד ע"ב לא קי"ל כאביי אלא כרבא דלא סמכינן אסברא דשארית ישראל מ"מ הכא מדחזינין דמהני סברת מצוה דרמי' עלי' כ"ש דמהני סברא דשארית ישראל אפי' להפקיע סברת מצות דרמי' עליו אך כל זה בשידך דאיכא אסורא דשארית ישראל אבל בלא שידוך אע"ג דאיכא סברא דלא יעשה כן כיון דליכא אסורא בזה מה"ת נימא דאלימא להפקיע סברא דמצוה רמי' עלי' ותו דא"כ ע"כ ניצטרך לומר דמתני' המקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל מיירי באומר אחת מבנותיך וע"כ היינו דכיון דאמר אחת מבנותיך ותלה בדעת האב אמרינן דאלימא לי' לאב מצוה דרמי' עלי' יותר מלא יעשה כן ובאומר בתך מקודשת לי נימא איפכא דאלימא לא יעשה כן מסברא דמצוה רמי' עלי' ולכך כ' הטור ש"ע בפשיטות המקדשו בתו סתם אין הבוגרת בכלל דלא נחלק בזה הר"ת. ומעתה יש לתמוה על הב"ח שכתב דלר"ת צריך לפרש מתני' דהמקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל היינו דוקא באומר אחת מבנותיך אבל באומר בתך מקודשת לי הבוגרת מקודשת קדושי וודאי וזה לא עלה על דעת ר"ת כמו שהוכחנו מלשון הטוש"ע וכן יש לתמוה על הב"ש שכתב בס"ק ל"ח בתו סתם היינו שאמר בתך מקודשת לי לאפוקי דעת ר"ת וכו' ולפמ"ש לא נחלק הר"ת בזה לפ"ז י"ל דנפקי ליה לר"ת הך סברא דלא יעשה וגו' עדיפא להוציא הקטנה מידי ספק משום דקשי' לי' דמאי מקשי על רבא דלמא מודה רבא באומר בתך כסברת ר"ס גאון כנ"ל ע"כ צ"ל דכיון דאין הבוגרת ברשותו לא שייך לומר קטנות בכלל דמסתמא כיון על הגדולה שבקטנות משום לא יעשה וגו' וע"כ צ"ל שאין שם אלא קטנה אחת ומיירי דבוגרת שווי' שליח דאל"כ מה למימרא לפ"ז נראה לפרש גם דעת רש"י כן דלעיל בדף נ"א בדעת המקשה שהי' שם קטנות הרבה ע"כ צ"ל אחת מבנותיך דאל"כ לא שייך לומר דכל הקטנות בכלל אלא הגדולה שבקטנות וכמ"ש דמוכח הכי דאל"כ לא הוי מקשה על רבא דילמא מודה רבא בבתך מקודשת לי כסברת ר"ס גאון אבל לפי המסקנא שאין שם אלא גדולה וקטנה שפיר פירש"י בדף ס"ד דמיירי אפי' באומר בתך מקודשת לי ולפ"ז נראה עוד דבשידך דס"ל לר"ת דבוגרת הוי קדושי נהי דחלקו עליו דלא הוי קדושי וודאי מ"מ מודה דהוי קדושי ספק דעכ"פ לא גרע סברא דשארית ישראל מסברא דמצוה רמי' עלי' וכן נראה מלשון הש"ע שכתב בסעיף שאח"ז מי שיש לו ב' בנות אפי' שתיהן קטנות וכו' מדנקיט לשון אפי' שתיהן קטנות משמע דמיירי נמי כשהאחת בוגרת ונתנה לו רשות לקדשה צריכה גט והיינו משום דמיירי שם בשדכה דבהא מודים החולקים על ר"ת דאף הבוגרת היה בכלל ספק

שם אבל אמרה מפלוני וכו' עיין בחידושי שכתבתי ראי' מפורשת מהא דאוקמי בסוגי' דף נ"א מתני' מעשה בחמש כשי' וכו' ואמר אחת מכם מקודשת לי וכו' ולא אמרינן דמצוה דרמי' עלי' לקדש את עצמה דוודאי מצוה עלי' לקדש את עצמה כדאיתא בר"פ הא"מ יותר מן האב דאינו אלא מדברי קבלה דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים ואפ"ה אמרינן דכולן צריכות גט משום דדמי לעשתה שליח להתקדש לפלוני ולפ"ז קשה לכאורה על הרמ"ה דסבר למימר בתחלה דהיכא דעשתה בוגרת שלוה לפלוני אין הקטנות צריכות גט דא"כ בהך מעשה דחמש נשים למה המקבלת צריכה גט. ואין לדחות דסתם שאני שיכולה לקיים את השליחות אח"כ שיקדש גם את חברותי' ולא מי כל כך לפלוני שא"א לקיים את שליחותו לקדש את אחותה אח"כ ז"א דמשמע אפילו אותה שקבלה היה אחת מן האחיות דהא סתמא קאמר וקיבלה אחת מהן ואפ"ה קאמר דאין אחת מהן צריכה גט ולא אמרינן דמסתמא דעתה על חברתה. אך נראה דיש לחלק בין היכא שקבל את השליחות על עצמו ואמר הן בזה סבר הרמ"ה מסתמא עשה שליחותו אבל במעשה דחמש נשים מיירי שלא אמרה הן לכך הוי ספק ובזה ישבתי הא דקאמר שם בדף נ"ב וש"מ ממתני' דאשה נעשית שליח לחברתה אפי' במקום שנעשה לה צרה ופירשו התוספות שלא אמרה הן ולפ"ז מוכח דאפי' היכא דאמרה בוגרת לפלוני ולא אמרה שהכסף קדושין יהי' שלו דאיכא נמי סברא דלא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה אפ"ה גם הבוגרת הוי ספק מקודשת דהא בהך עובדא דחמש נשים לא אמרה שהכסף קדושין יהיה שלה כמו שהוכחנו שם באריכות ע"ש. ועיין בב"ש בס"ק ל"ט שכתב בזה ואפשר אפי' לא אמרה שהכסף יהי' שלו וכו' ולפמ"ש מוכח כן מהסוגיא. ועוד נראה דאם יש לו כמה בוגרת שנתנו לו רשות ואחת מהן אמרה שיקדש אותה לפלוני אין האחרות צריכה גט דכיון דלא שייך מצוה דרמי' עלי' ממילא אמרינן דמסתמא עשה שליחותו וקדש אותה לפלוני דמוכח כן ממ"ש בח"מ סי' קפ"ג בשעשה שליח לקנות לו קרקע ידועה וכמ"ש הב"ש ועיין מ"ש הש"כ בח"מ סי' צ"א ס"ק י"ב דחנוני מהימן משום חזקה דשליח עשה שליחותו ונראה עוד דאפי' אם הי' לא אמרה שהכסף קדושין יהי' שלו. והאחרות אמרו שהכסף קדושין יהי' שלו אפ"ה אמרינן דעשה שליחותו כדמוכח בח"מ סי' רס"ט במציאה אם אמר זכה לי והגבי' סתם אינו נאמן לומר שהגבי' בשביל עצמו הרי דאפי' בדבר דאית לי' הנאה מיני' אפ"ה אמרינן חזקה דעשה שליחותו ועוד מוכח משם דאפי' לא אמר הן על השליחות אפ"ה כיון שעשה שליחותו בסתם אמרינן דזכה המשלח. מ"מ צ"ע כיון דקי"ל בגיטין דף ס"ד דלקולא באיסור א"א לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו א"כ מנ"ל להקל וצ"ע

ועוד כתבנו בחידושנו שם דהא דפירש"י דשמי' שליח לקדשה לכל הבא היינו ליישב קושית הריטב"א דהא דאמרינן דלא שביק אינש מצוה דרמיא עלי' אע"פ דאיכא מצוה שלא לקדש את הקטנה כדלעיל סעיף ח' משום דכיון דגם הבוגרת לא אמרה בפלוני אני רוצה אין חילוק בזה בין גדולה לקטנה א"כ היכא דאחת מהן אמרה לפלוני ושאר בוגרת לא אמרה לפלוני ממילא איכא למימר דלדידה איכוון אפשר שזה הטעם של הרמ"ה דאמרה לפלוני מסתמא לדידה איכוון