המקנה - קונטרס אחרון שכט

מה שיבואר לקמן דעת הרי"ף דאפילו למסקנא חיישינן דלמא ארצויי ארצוי אלא דהריצוי לא מהני וממילא דה"ה דחיישי' ודלמא שליח שווי' אלא משום דלא חציף אינש כו' אבל באדם אחר איכא למיחש דלמא שליח שווי' וצ"ל דס"ל עיקר כדעת הרא"ש בסי' ל"ז סעיף י"א אך הר"ן כתב שם דיש לפרש גם דעת הרי"ף בנתרצה מעיקרא מהני אלא דלא חיישינן שמא נתרצה. ועיין מ"ש לקמן בזה

סעיף ד יש מי שאומר שאפי' לא מינוהו שליח כו' זהו מדברי הרא"ש שכתב בדף מ"ה ע"ב הי' נראה לדקדק משמועה נו שאם גלה דעתו הבן וכו' ועיין בחידושינו שם שכתבנו לפי המפרשים כדעת הרי"ף שהביא הש"ע לקמן סי' ל"ד סעיף י"א דאפי' וודאי תרצה לא הוי קידושין משמע דס"ל דלמאי דקאמר שם בפי' אמר מר דלא ס"ל לדרב ושמואל היינו אפי' וודאי ארצוי ארצי לא מהני אלא דהש"ע לשיטתו אזיל שכתב שם ואפי' נתרצה האב בפי' אחר הקידושין ולא הביא כלל דעת המפרשים בשיטת הרי"ף דאפי' מתרצה בתחלה לא מהני להכי סתם כאן דהוי וודאי הקידושין אבל כיון שנסתפק בה הר"ן בדעת הרי"ף ומשמע דס"ל עיקר דאפילו אם נתרצה האב בתחילה לא, מהני אם כן יש לחוש כאן להחמיר. דלא הוי וודאי קידושין גם הח"מ כתב דמלשון הי' נ"ל שכתב הרא"ש משמע דלא ברירא לי' כולי האי. ונראה הטעם בזה משום דיש לפרש דהא דקאמר ודילמא ארצוי ארבי אדלעיל קאי דמקשי בתחילה ודלמא שליח שווי' ומשני לא חציף אינש כו' וע"ז מקשי ודילמא ארצוי ארצי קמי האב שחפץ באשה זו ונתרצה לו האב ואמר בפניו שיקדשנה לו דאין בזה חציפות כיון דנעשה לו האב מעצמו שליח ובזה וודאי הוי קידושין כיון שגלה לו האב שיקדשנו לו

סעיף ה יש מי שאומר שאם האב הרצה וכו' הוא לפי פי' הרמב"ן בקושי' הש"ס ודילמא ארצוי ארצי קאי על האב כמ"ש הרא"ש מיהו אין מזה הכרח דהוי קידושי וודאי לפי פירושו דבזה וודאי איכא לפרושי דאדלעיל קאי דמשני דלא חציף אינש וכו' וע"ז מקשה דלמא לעולם שליח שווי' והיינו שהאב הרצה דבריו לפני הבן שהוא רוצה לקדשה לו והשיבו הבן הן ולא הוצרך הסוגיא להזכיר שאמר הבן הן דאדלעיל קאי דאמר דילמא שליח שווי' דבזה ודאי הוי וודאי קידושין וליכא למילף מיני' היכי דשתק הבן וע' בר"פ שאומר דף נ"ט בתוס' דיה לקדושי איתתא לברי' וכו' ומיירי דארצוי ארצי' קמי' ושתק וכו' משמע דס"ל דהוי וודאי קדושין מיהו אין הוכחה משם דאיכא למימר שנתרצה לו האב בפירוש ויש להביא סמך מן התורה לדעת הרמב"ן דאיתא במס' כלה והביאו התו' בכתובות דף ז' ע"ב בד"ה שנאמר ויקח וכו' דיליף ברכת אירוסין ע"י שליח מאליעזר שקדש את רבקה ע"ש ולא מצינו בתורה דברי יצחק אלא דברי אברהם שעשה לאליעזר שליח בפני יצחק ומשמע עזה נמי דדוקא שתרצה האב ולא אדם אחר כלשון הש"ע דמוכח מדברי אליעזר שלא הזכיר שהוא שליח מיצחק אלא מאברהם אע"ג דגם אליעזר דיבר בזה עם אברהם בפני יצחק משמע דבאינש אחרינא כה"ג לא הוי וודאי קידושין אלא באביו לבד לכך הוצרך לומר שהוא שליח מאברהם ואין לדקדק מזה דשליח עושה שליח כדאיתא לקמן סעיף ויו בהג"ה דאברהם עצמו הי' שלוחו של יצחק די"ל דעבדו שאני דהי' כגופו כמו שיבואר לקמן וע"כ צ"ל כן דהא אין עבד נעשה שליח כדאיתא בסמוך אלא דשאני עבדו דהוי כמו גופו כמו שיבואר שם והיינו דהקדים אליעזר לומר עבד אברהם אנכי דלא הוי שליח שליח אלא כגופו לפ"ז אין הוכחה שלא אמר שהוא שליח של יצחק דעדיין לא הי' עבדו כמ"ש בחידושי תורה באריכות

סעיף ו' והעבד לפי שאינו בתורת קידושין הקשה הב"ש בס"ק י"ד דלקמן סי' קמ"ו סעיף ל"א הביא דעת הפוסקים ש"ה הוי ספק גט ונראה לענ"ד ליישב דכבר כתבנו לעיל דאין שליח הולכה דקדושין דומה לש"ה דגירושין דהא צריך להבין למה פסול בחש"ו ונכרי הא קי"ל דלא בעינן נתינה בקדושי כסף ואפי' באיש אחר שאמר הילך מנה והתקדש לפלוני מהני וכן אם אמר לה טלי קדושין מעל גבי קרקע מהני כמ"ש לעיל רסי' כ"ז א"כ א"צ שליחות כלל וע"כ צ"ל דעיקר השליחות הוא דאמירה שצריך המקדש לומר האמ"ל ודאורייתא כדלעיל סי' כ"ז וכשהוא מקדש ע"י שליח אמירת השליח הא"מ לפלוני הוי כאמירתו משום דשלוחו של אדם כמותו אבל בגט הוי איפכא דעיקר השליחות היה נתינת הגט ממש ולא האמירה כמ"ש הב"ש רסי' קל"ו דעת הרמב"ם והש"ע דאפי' נתן בשתיק' כשר מדאורייתא א"כ הא דבעי' שליחות מן התורה בגט היינו שעיקר הבאת הגט בלא האמירה ולפמ"ש הרמב"ן והרשב"א והר"ן וז"ל דטעמא דהר"י מיג"ש דמכשיר עבד בש"ה דגט יותר משליח קבלה דש"ק דמכיון דאתי גט לידי' מגורשת שייך למיפסלא משום דליתא בתורת גיטין דהא אינהו לאו בני גירושין נינהו. אבל להולכה עד דמטי' גיטא לידה לא מיגרשא לא שייך למימר למיפסלא משום דליתא בתורת גיטין וקידושין דהא בשליחות איתנהו עכ"ל וכ"ז לא שייך אלא בעיקר הבאת הגט עצמו אבל גבי קידושין דעיקור שליחות הוא האמירה האמ"ל פשיטא דכיון דאינו בתורת קדושין לאו כלום היה לכ"ע ונראה לענ"ד דאף לדעת רוב הפוסקים דס"ל דעבד פסול אף בשליחות הולכה דגט מ"מ בשלוח ע"י עבדו דיד עבד כיד רבו מהני דהא קי"ל דאם נתן גט ביד עבדו ונתן לה העבד במתנה מתגרשת כדאיתא לקמן סי' קל"ט י"ח מטעמא דיד עבד כיד רבו א"כ כיון שכתבנו דבגט אין עיקר השליחות אלא בהולכת הגט עצמו אם כן כיון דהוא כגופו הו"ל כאילו נתן מידו לידה ובזה מיושב מה שדקדק הר"ן בגיטין דף כ"ג וז"ל וכי היכי דבאידך דרבי יוחנן בסמוך דאמר שאין העבד מקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו שלו משמע דדוקא לקבל פסול אבל להולכה כשר הכא נמי דכוותי' עכ"ל י ולפמ"ש באמת הדין כן גבי גט דע"י עבדו יוכל לשלוח דהוא כגופו משא"כ בשליח קבלה אפי' ע"י עבדה לא מהני אא"כ הוא כפות ומטעם חצירה כדאיתא לקמן סי' קל"ט ע"ש ובזה יש ליישב נמי הא דלא נקט במתני' דגיטין שם פסול העבד משום דלא פסיקא ליה דע"י עבד הבעל עצמו כשר ועיין מש"כ לעיל סמך לזה מאליעזר עבד אברהם שהי' שליח לקידושין כנ"ל וצ"ע בזה לדינא

שם בהג"ה וי"א דכל ענין אין שליח ראשון וכו'. בהג"ה עיין בב"ח שהקשה דכיון דילפינן כולה מילתא בהיקשא דויצאה והיתה איכא למילף אפי' שליח שלוחי וכנלי' לחלק ולומר כיון דאולי לא תרצה האשה הו"ל מילי דהרי לא דבר זה בתלמוד ע"ש

אמנם העיקר נראה לענ"ד דס"ל להקדוש ז"ל כדעת הרמ"ה שהביא הטור וש"ע סי' קמ"א סעיף מ"ג דשליח קבלה אין יכול למנות שליח וכו' ואפי' נתנה לו רשות למנות שליח משום דהו"ל מילי וכו' ונראה דהיינו משום דלפמ"ש התוס' ר"פ הא"מ ד"ה ושלח ושלחה וכו' דה"ה דושלחה בתרא לא מיתרא דאיצטרך למשלחה ואינה חוזרת א"כ לא מייתרא קרא לשליח שליח דאשה וכן לפר"ת לא מייתרא קרא לשליח שלוחה וא"כ כיון דאמרינין בגמ' בקידושין מנ"ל וכ"ת דילפי מגירושין מה לגירושין שכן ישנו בע"כ אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הווי' ליציאה א"כ לענין שליח שליח דבגירושין עצמו אינו אלא בשליח דאיש ללא בשליח קבלה דאשה איכא למימר דילפינין יותר בהיקשא דויצאה והיתה משליחת קבלת הגט דאשה דדמי' ליה שאינו בע"כ. ונראה עוד דהקדוש ז"ל מפרש הא דאמר מה לגירושין שכן ישנו בע"כ. ונראה עוד דהקדוש ז"ל מפרש הא דאמר מה לגירושין שכן ישנו בע"כ היינו משום דדבר שאינו בע"כ הו"ל כמו מילי והיינו דכ' דמטעם זה איכא כמי לדמי' לשליח קבלת הגט ובזה נראה להבין דברי הקדוש ז"ל דתלי' טעמא דהוי מילי משום דליתא בע"כ והיינו משום דלפמ"ש לעיל דהא דאיצטרך לרבוי' שליחות בקידושין אע"ג דלא בעינן נתינה דאפי' טלי מע"ג קרקע מהני אלא עיקר השליחות הוא האמירה שצריך שיאמר מדאורייתא הרי את מקודשת לי ולפ"ז לא שייך כל כך פירכא שכן ישנו בע"כ דלא שייך זה אלא בנתינת גוף הקידושין דאם לא תאבה לקבל לא הוי נתינה כלל בע"כ משא"כ לענין שליחות הדיבור האמ"ל יכול לעשות שליחותו לומר לה דברי המשלח הן אם תשמע לדבריו או לא הרי עשה שליחותו וע"ז קאמר כיון דאם לא תרצה לקבלן הקידושין כיון דהוי האמירה בלא קבלת הקידושין מילי בעלמא שאין בו שום מעשה ממילא לא מימסרא לשליח א"כ שפיר שייך שכן ישנו בע"כ אף באמירה אך נראה דעת החולקים משום דקשיא להו הא דמקשי אשכחן בגירושין וכו' שכן ישנו בע"כ וכו' ולא קאמר שליח אשה יוכיח שאינו בע"כ וע"כ צ"ל דהא דמקשי בקידושין מנ"ל היינו מנ"ל בשליח שליח בקידושין דליכא למימר שליח אשה יוכיח דבאמת אינו יוכל לעשות שליח שליח א"כ ע"כ הא דקאמר מהקישא דויצאה והיתה היינו לענין שליח שליח אך אין מזה קושיא על הקדוש ז"ל די"ל דס"ל דליכא למימר שליח אשה יוכיח די"ל שכן מתגרשת בע"כ כמבואר בחידושנו שם. אך הא קשיא לי דמשמע מדברי הרמ"א בהג"ה זו דליכא מאן דפליג בהא דאם לא מסר לו הבעל הקידושין ה"ל מילי ובסי' קמ"א סעיף מ"ג הביא בשליח קבלה יש מתירן והוא מדברי הרשב"א והרא"ש ולפמ"ש מאן דמכשיר שליח קבלה אע"ג דלא יהבי' לשליח מידי ה"ה בשליח הולכה דבקידושין אפי' אם לא מסר לו הבעל. וכן קשה על הש"ע בסימן ל"ו סעיף ה' שלא הביא דעת המתירין כמ"ש. בסימן קמ"א וצ"ל דשליח הולכה דקידושין גרע טפי ויש להביא קצת ראיה מהא דפריך בדף מ"ה ודילמא שליח שווי' ומשני לא חציף אינש וכו' וקשה אכתי שמא עשה הבן שליח אחר ואותו שליח עשה לאביו שליח אלא כיון דקידש אביו בחמרא שלא מסר לו הבן ה"ל מילי וקצת נראה ראיה דשליח קידושין יכול לעשות שליח מהא דפ"ב דנזיר אמר רבי יוחנן צא וקדש לי האשה ומת השליח אסור בכל הנשים שבעולם משמע מלשון שבעול' שאפי' במקומו' הרחוקי' שידוע שלא היה שם השלים אפ"ה אסור משום שמא לא היה יוכל השליח ראשון לקדש ועשה שליח אחר לקדש שם כדי לקיים שליחותו והיינו משום חזקה דשליח עושה שליחותו אבל אין לומר דחיישי' שמא עשתה הוא שליח קבלה לקבל מיד שליח המקדש אפי' למ"ד דאשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה מ"מ אין לחוש לזה דמה"ת ניחוש לזה כיון דלא שייך ביה חזקה ומזה מוכח דאפי' בקידושי כסף יכול לעשות שליח שני דהא ע"כ התם לא מיירי בקידושי שטר דהא בעי' שיכתוב בו שמה ושם עירה ותו דבעינן