המקנה - קונטרס אחרון שכג

רבא הוא דבעי לה וצ"ל דס"ל נמי הב"י כתירוץ התוס' אליבא דרבא אלא דלדידן לא מהני אפי' אמר בלשון קידושין וזה דוחק ועמ"ש בחידושי די"ל דהיכא דאמר בחצייך וחצייך גרע טפי דכיון דאין בזה אחר זה דאם ניתפשטו הראשונים לא קנתה את פרוטה שניה ולהכי אפי' בבת אחת אינו ולא קנתה כלום אפי' פרוטה אחד. עוד כתב הב"ש וז"ל ודע בעיין אלו איירי שנתן מיד הפרוטה וכו' נראה היינו שאמר קודם הנתינה או בשעת הנתינה אבל אם נתן תחילה ה"ל שתיקה לאחר מתן מעות אך מ"ש אם נתן חצי פרוטה ואמר חצייך בח"פ והדר נתן ח"פ ואמר וכו' צ"ע מנ"ל להריטב"א הא כיון דקיי"ל לעיל בסימן זה דבזו ובזו הוי כללה ומיצטרפין אף שנתן לה אחת אחת א"ב שפיר י"ל דגם בהא שייך לו מה מונה והולך הוא גם מ"ש הב"ש בשם הר"ן שאמר כן תכ"ד משמע אפי' מפסיק מעט וכו' ולכאורה משמע מדברי הר"י וכו' וראיה מש"ס וכו' אין דבריו מובנים דהר"ן לא קאמר אלא דלא הוי חזרה וודאי וי"ל דמונה והולך ורי"ו לא כתב אלא דחיישינן לחזרה אפי' תכ"ד אבל לעולם איכא למיחוש דלא חזר בו אלא מונה והולך

שם שתי בנותיך לשני בני וכו' כתבו התוספות דמיירי בבנות קטנות וכו' ועמ"ש בחידושי ע"ז וכן נראה מדבעי בתר הכי בבתך וקרקעיך אי נימא דבתך בפרוטה וקרקעך בחזקה ולא אמרינן דהוי ספק ספיקא דאפי' אי נימא דשניהם בפרוטה אכתי איכא ספיקא דבתר המקבל אזלינן כמו בשתי בנותיך ע"כ צ"ל דהתם מיירי בבתו הגדולה שעשאתה אותו שליח קבלה דלא עדיף שליח ממשלחו

סעיף ח' אבל אם אמר חצי' וכו'. הנה הרי"ף לא הביא סוגיא זו ועיין בחידושי שכ' די"ל דס"ל דלמאי דקיי"ל כר' יוחנן בפ' האומר דכולין תופסין בו כשרגא דליבנא גם בזה הוי ספק קידושין ועמ"ש שם

סעיף ט' קדשה בכסף בפחות מש"פ וכו'. כן כתבו המפרשים דמהאי טעמא לא קשי' לשמואל מהך מתני' נראה דהא דלא מקשי ממתני' בקדשה בתמרי בדף מ"ו משום דהתם ר"ל שטעתה וסברה שהוא ש"פ וכמ"ש הרא"ש בעובדא דציפתא א ל במתני' זו משמע שידעה שהוא פחות מש"פ מדקאמר התם דה"א דאדם יודע שאין קידושין תופסין בפחות מש"פ ושלח לשם קידושין וע"כ צ"ל שגם היא יודעת שנתכוונה לשם קידושין ואם היתה סבורה שיש בו ש"פ מה"ת נימא דמסתמא נודע לה שהוא פחות מש"פ וכמ"ש בהג"ה אבל במקום דאיכא למיטעה וכו' וע"כ צ"ל בכסף ממש אך כבר כ' בחידושי בדף נו"ן די"ל דמיירי בקדשה בלילה או ע"י שליח ואח"כ נודע לה ע"ש וע"ש מ"ש ליישב קושי' הרשב"א בטעמא לחלק בין שלח סבלונות לבעל. ועיין לעיל סי' כ"ח סעיף ט"ז מ"ש ליישב דברי הש"ע ודברי הרמ"א

סימן ל"ב סעיף א' בשטר כיצד כותב על הנייר ועל החרס וכו' כתב הר"ן והביאו הב"ש דוקא כשאין חותמין עליו עדים אבל אם הי' חותמין עליו ע"ח חיישינן שמא יבא לסמוך על ע"ח עכ"ל ולכאורה הוא סותר מ"ש לקמן סי' קכ"ד סעי' בב"י והביאו הח"מ והב"ש דכשמביא ע"מ מהני אפי' עדים חתומים בו דדוקא ע"ח לא מהני דהוי כמזויף ולא מזויף ממש ע"ש בס"ק ג' וכן משמע בהר"ן בפ"ב דגיטין גבי כתבו על הנייר המחוק וכבר הארכנו בזה בחידושנו שם דיש לחלק דבכתב על הנייר ועדיו על המחק לא מהני עידי מסירה דהא יכולה למוחקה ולעשותו הוא ועדיו. על המחק ותביאנו לפני ב"ד ולא תצטרך להביא ע"מ כדקי"ל בח"מ סימן מ"ד דבשטר שהוא ועדיו על המחק כשר א"כ הוי מזויף ף מתוכו אבל בכתבו עה"מ ועדיו עה"כ דכיון דלעולם כשיבוא לפני ב"ד יראו שהוא יכול עדיין למחקו פו ויצטרך להביא ע"מ כשר כשמביאה ע"מ ואין בזה שום חשש וכ"כ הב"י לקמן רס"י ק"ל בשם הר"ן ז"ל בפרק המגרש על דברי הרי"ף שכתב ומהא שמעינן וכו' דכיון שפיסולו ניכר ליכא למיחש למזויף מתוכו ע"ש וכן משמע להדיא מדברי הר"ן ז"ל בפ"ב שפירש בנייר המחוק כגון שהוא על המחק ועדיו עה"נ דבזה דוקא מכשיר ר"א דליכא ריעותא כנ"ל ולא כפי' התוס' דמיירי בהוא על הנייר ועדיו עה"מ ולכאורה בכתב על החרס דומה לכתב על המחק דליכא ריעותא דלעולם כשיבא לפני ב"ד תצטרך להביא ע"מ. ונראה דכ"ש גבי שטר קידושין דכשר לר"א היכא דליכא ריעותא דהא שטר קידושין קיל טפי מגט כדאשכחן בגיטין דף ט' גבי ערכאות דאף דהוה מזויף מתוכו לענין גט כשר בשטר קדושין והיינו משום דבערכאות ליכא ריעותא א"כ דברי הר"ן כאן בכתב על החרס צ"ע דלמה הוה מזוייף מתוכו ואף לפמ"ש שם דלדעת רש"י בגיטין דף כ"א ע"ב ד"ה נייר המחוק וכו' וכן דעת בעל העיטור דאע"ג דבשאר שטרות כשכתב הוא ועדיו עה"מ כשר ולא חיישינן לזיופא משום דניכר בין נמחק פ"א לנמחק ב"פ מ"מ משום חומרא דגיטין פסול אף בזה ולפ"ז אפי' בהוא על הנייר ועדיו עה"מ כשר כשמביא ע"מ לפנינו דאינו מזויף מתוכו דאף אם תעשינו הוא ועדיו עה"מ תצטרך להביא ע"מ משום חומרא דגיטין ולפ"ז י"ל גבי קידושין לא החמירו כ"כ וכשר בהוא ועדיו עה"מ בלא ע"מ וממילא דכשהוא עה"נ והעדים עה"מ לא מהני אפי' אם מביאו ע"מ דה"ל מזוייף מתוכו שיכולה למוחקה ויהיה הוא ועדיו עה"מ דא"צ ע"מ אבל אכתי בכתב על החרס קשה והנראה לענ"ד ליישב דברי הר"ן לפמ"ש הרשב"א בשם ר"ת בשמעתין דף ט' דאתיא כר"מ ובשחקק על החרס שאינו יכול להזדייף וכו' ע"ש ולפ"ז יש לקיים דברי הר"ן בשמעתין דכתב על החרס הוי מזוייף מתוכו משום שיכול למחקו לכתוב ע"י החקיק' וכשיבא לפני ב"ד לא תצטרך להביא ע"מ והוי כמו הוא עה"נ ועדיו עה"מ כיון שלא יראו הב"ד שיוכל להזדייף ולפ"ז יש ליישב דאינו סותר למ"ש בסימן קכ"ז דוודאי מ"ש הר"ת בחקיקה אינו יכול לזייף אע"ג דיכולה להעביר את החקיקה ולחקוק פעם אחרת משום שיהא ניכר לב"ד כמו שאמרו דאינו דומה נמחק פ"א לנמחק ב"פ ה"נ אינו דומה חקיקה אחד לב' חקיקות א"כ י"ל דגבי גט שכתבתי לעיל בשיטת רש"י והעיטור דחמירא גבי גט בהא אף דאינו דומה וכו' צריכה להביא ע"מ א"ב ה"ה נמי בחקק על החרס לא סמכינן אהא ובעינן לעולם ע"מ משום חששא שיכול לזיי' ולחקוק פע' אחר' א"כ ליכ' למיח' דלעול' תצטר' להבי' ע"מ אבל דבשטר קידושין י"ל דמודה רש"י ז"ל דכא החמירו כנ"ל ולכך כתב הר"ת דאתיא אפי' כר"מ בחקיקה וממילא דהרשב"א והר"ן נהי דלא ניחא להו לפרש ברייתא בחקיקה וכר"מ משום דלשון כותב בא משמע להו על החקיקה מ"מ דיכול לחקוק ואז לא תצטרך להביא ע"מ שפיר כתב הר"ן דה"ל מזוייף מתוכו ולא מהני אפי' כשמביאה ע"מ. אך הר"ן בפ"ב דגיטין במתני' שם חולק על רש"י ז"ל ומכשיר גבי גט בהוא ועדיו עה"מ א"כ לדידיה גם גבי גט על החרס ולא מהני ע"מ. אך לפ"ז צ"ל הא דאמר בכתובות דף כ"א ודוקא אחספא ולא חיישינן שמא יחקוק על החרס מאי דבעי והיינו משום דלא חיישינן כולי האי וצ"ע

שם ונותנו לה בפני עדים וכו': כתב הח"מ והב"ש דלדעת הפוסקים בסי' קל"ג דסגי' בע"ח בלא ע"מ גבי גט ה"ה הכא גבי קידושין ועיין בחידושי שכתבנו דלהרא"ש וסייעתו דס"ל דהלכה כאביי דאמר בב"מ דף י"ג דעדיו בחתומין זכין לו א"כ הכא כיון דבעינן שיכתבו מדעתה ומרצונה כמ"ש הרמב"ן והריטב"א דבעינן שיכתבו ויחתמו בשליחותה וז"ל שלא מדעתה פירוש שלא בשליחותה דהא מקשינן ליה לדעת האיש בגט והתם דעתו דבעינן היינו שליחותו וכו' כ"ש דעידי חתימה זכין לה ומתקדשת משעת חתימה אלא כיון דזכין לה הרי הם עצמם עדי מסירה אלא דבעינן דמטי לידה ואז מתקדשת למפרע משעת חתימה והכי משמע לישנא דברייתא שלא הוזכר הנתינה כמ"ש בחידושי ובזה יש ליישב מה שהקשה הלח"מ בפ"ג מה"א על הרמב"ם דאמאי לא כתב. שאם חתמו בעדים ונתנו לה בינו לבינה דמקודשת כמו בגט וכו' ולפמ"ש י"ל דהכא גבי קידושין פשיטא דמהני כיון שהוא מדעתה עדיו בחתומיו זכין לה והוי כע"מ דקיי"ל דהן הן שלוחי' הן הן עידיו ואף דהרמב"ם לא פסיק כאביי בב"מ שם גבי שט"ח מ"מ הכא שכותבין מדעתה ומרצונה עדיף טפי דהוי כשלוחי' ונ"מ טובא דאם קבלה הקדושין מאחר ואח"כ מטא השטר לידה הי' מקודשת למפרע להראשון אך צ"ע בזה לפמ"ש הרא"ש בספ"ק דב"מ דס"ל. להרי"ף ז"ל לחלק בין מכר להלוואה י"ל דה"נ יש לחלק וצ"ע. ולכאורה קשה ע"ז מהא דאמרינן בגיטין דף יו"ד ע"א והא חזרה גופא איתא בקידושין ומשני בשליחות בע"כ ומאי קושיא הא לר"פ ור"ש צריך שיכתוב שטר קידושין מדעתה וכיון דהתם קאי אר"מ כדקאמר בברייתא וכדברי ר"מ בארבעה וכו' ולר"מ בעינן ע"ח א"כ עדים בחתימתן זכין לה ואין יכול לחזור ואע"ג דהיכא דלא מטי לידה אינה מקודשת מ"מ לא דמי לגיטין ושחרורי עבדים דאפי' היכא דמטי לידן אינו כלום וכ"ש לפירש"י שם בדף ט' ע"ב בד"ה לא יתנו לאחר מיתה כו' דאף בשחרורי עבדים הדין כן דבעינן דמטי לידה ואפ"ה קאמר דלא הושוו בזה שחרורי עבדים לגיטי נשים לרבנן דר"מ בשלמא אי לא אמרינן עדים בחתימתן זכין לו אין קושי' דכיון דהכתיבה הי' בתחילה מדעתה א"כ כיון דאמר לשליח תן הוי כזכי ואין יכול לחזור ז"א דכיון דהקידושין הוי חוב כפירש"י שם אעפ"י שהכתיבה היה מדעתה אינו יכול לזכות לה שלא מדעתה כיון שלא עשתה אותו שליח שמא חזרה בו כדאיתא לקמן ר"ס ק"מ דאפי' מהדרת אחר הגט אין השליח זוכה לה אבל אי נימ' דעדיו בחתומיו זכין לו כיון שחתמו בשליחותה כנ"ל פשיטא דאי שניהם יכולים לחזור בהן. אך נראה דאין מזה קושיא דהתם קאי אליבא דרבא כדאמר שם בתחלה בשלמא לרבה וכו' אלא לרבא קשיא וכו' ורבא ס"ל הכא דלא בעינן כתיבה מדעתה ואדרבה בזה א"ש טפי לפמ"ש שם התוס' בד"ה בשליחות בע"כ וכו' לפירוש ר"ח מלתא דליתא בקידושין היינו עלתא דאין חידוש בקידושין כיון דאינו בע"כ ע"ש ולר"פ ור"ש לאו מילתא דפשיטא הוא כיון שנכתב השטר מדעתה אלא דחיישינן שמא חזרה בו אבל לפמ"ש דלר"פ ור"ש מעיקרא לק"מ אתי שפיר

ובזה יש ליישב לשון הרמ"א לקמן סי' מ"ם סעיף א' בהגהה וי"א דאם קדשה בשטר וכו' דאינו מובן דלא מצינו פלוגתא