המקנה - קונטרס אחרון שכב

בעידן קידושין או לא אזלינן בתר השתא וכו'. והוא נלמוד מסוגיא דרב חסדא בעובדא דכוחלא ולכאורה קשה דלמא נ"ח לטעמיה אזיל דל"ל דשמואל ולא חייש לספיקא שמא הוא ש"פ במדי ה"נ לא חייש בספק שמא באותו זמן ש"פ אבל אנן דחיישינין לספק שמא הוא ש"פ במדי ה"נ חיישינין לספיקא שמא באותו זמן הי' ש"פ ולפי מ"ש ניחא דהא דר"ח לא ס"ל כשמואל היינו מטעם אחרינא דאפי' ידועה שהוא שוה פרוסה במקום אחר לא חיישינין לי' ולפ"ז היה אפשר לומר דהיינו טעמ' דהשמיטו הב"י והש"ע כמ"ש הח"מ משו' דלשיט' התוס' בקידושין דף י"ב דיה ורב חסד' וכו' הכא לא מצי לשנויי הא בקידושי ספק כדלעיל וכו' משמע דס"ל דר"ח פליג עלה ולא חייש לספק א"כ אין כ"כ ראי' דלא חיישינן שהיה ש"פ באותו זמן מיהו י"ל דרמ"ה מצד הסברא קאמר דלא חיישינן שנשתנ' השער ונשתכח כדאמר בשבועו' דף מ"ב ע"א אמר רבא קיצותא דתרע' מי דכיר דכירי אנשי. וכן מוכח מפי' הריי דטעמא דשמואל דאמר חיישינין שמא ש"פ בעדי היינו שמא יש אנשים מאותו מקום כאן במקום שמקדש אותה כי' קשה דלמה לי למימר החששא רחוקה דשמא שוה במקום אחר ושמא יש משם אנשים ולא יחושו אף במקומן הל"ל שמא יתיקר השער ויהי' ש"פ במקומה ולא יחושו ג"כ לקידושין וחששא זו מצינו גבי הלוואת סאה בסאה דאסרו שמא יתיקר אע"כ דמשום הכי ליכא למיחוש דאם יתיקר יזכרו שנשתנה השער דקצותא דתרעא מדכיר דכירי אינשי כנ"ל

סעיף ה' האומר לאשה וכו'. כבר כתבנו בחידושינו באריכות ליישב מה שהקשה הכ"מ על הרמב"ם דהא בש"ס דף מ"ד ודף מ"ו אמר רבה מאן תנא התקדשי ר"ש הי' ואנן קיי"ל כר' יהודה דלא לך לא לך פרטא הוי ולפי פשיטו נראה ליישב לפמ"ש הב"ש והט"ו בסי' כ"ח סעי ה' ס"ק י"ד וס"ק ט"ו דהיכא דחזר מן הקידושין הראשונים צריך לחזור ולומר בלשון קדושין ודייק שם מהאי עובדא דציפתא דאמר בש"ס תתקדש בד' זוזי שיש בה ע"ש וכבר כתבנו שם דקש' עליהם מסוגיא זו דמאי מקשי הש"ס בדף מ"ד דלמא מתני' ר' יהודה היא דבזו ובזו הוי פרטא דכיון דפרטא הוי הרי שחזר בו מהנתינה ראשונה וצריך לחזור ולומר בלשון קידושין דאל"כ אפי' אם יש באחרונה ש"פ לא מהני ותו כתבנו שם דתקשה נמי אהא דקאמר בדף מ"ז הא מני ר' הי' דאמר בין כזית כזית וכו' דכיון דחזר בו אפי' אם יש באחרונה ש"פ הרי לא אמר בלשון קידושין. ודוחק לפרש אם יש באחת מהן היינו קמייתא ויש ליישב דכיון דאמרינן שם דף ה' דונתן הוא ואמרה הי' ספיקא הוי וחיישי' מדרבנן והיינו דלא בעינן אמירה דידי' ומקודשת מדרבנן כיון דמוכחא מלתא מחמת אמירה דידה א"כ הא דקאמר בברייתא אליבא דר' בנטלתו ואוכלתו אם יש באחת מהן ש"פ מקודשת היינו מקודשת מדרבנן אף בלא אמירה כיון דמוכחא מילתא ולפ"ז צ"ל דהא דבעינן שיהא בהן ש"פ ולא אמרינן דבלא זה מקודשת ודרבנן מספיקא דשמואל שמא ש"פ במדי היינו כמ"ש לעיל לדעת הרא"ש והר"ן בעובדא דציפתא דכל סיכי דלא ידעה ולא נתרצה על פחות מש"פ ליכא חששא דשמואל דמסתמא בפחות מש"פ לא מיקני, נפשה ובזה אתי שפיר נמי הא דמקשי הש"ס דע"כ מתני' דלא כר' והודה מדקתני התקדשי התקדשי ואם לאו אינה מקודשת משמע דאפי' בזו ובזו אינה מקודשת אפי' מדרבנן ואי משום אמירה דידי' מ"מ מקודשת מדרבנן אפי' בלא אמירה ואין לומר דמדרבנן בל"ז מקודשת משום חששא דשמואל ז"א דהא מדקתני במתני' ואם לאו אינה מקודשת ע"כ צ"ל כתירץ הרא"ש והר"ן דמיירי בלא ידעה כנ"ל ובזה ממילא מתורצי' דברי הרמב"ם והש"ע שהרי כתב דאם אין בכולן ש"פ מקודשת מספק א"כ ע"כ הא דקאמר מקודשת היינו קידושי וודאי מדאורייתא א"כ שפיר כתבו דבעינן שיאמר התקדשי התקדשי בכ"א כדי שיהי' לשון קידושין בכל אחת מהן ועיין בב"ש שכתב בשם הש"ג דאפי' לא אמר התקדשי בכל אחת הוי פרט ונראה דהש"ג לשיטתי' אזיל דכתב הרמ"א לעיל סי' כ"ח סעי' ה' בשמו ה"ה אם לא חזר ואמר התקדשי לי וכו' הרי דס"ל דאף כשחזר בו מהני לשון קידושין קמא וה"ה הכא דהוי קיד שין גמורים אף דהוי פרע ולא חזר ואמר התקדשי וכו'

שם שאותם תמרים שאכלה וכו' עיין בב"ש שכתב בשם הרי"ו וז"ל וכתב רי"ו היכא דמפסק בין דיבור בזו ובזו אפי' תוך כ"ד חיישינן שמא חזר וצריך שיהא כ"א ש"פ ואז מקודשת בוודאי עכ"ל ע"ש ובאמת עיינתי ברי"ו שם וכן הביאוהו בב"ש ובח"מ לענין אם אכלה אחת אחת אם יש ש"פ בקמייתא דאיכא למיחוש לאמלוכי ע"ש אבל אם לא אכלה אלא אמר בזו ובזו יש לחוש לחזרה ולא הוי קדושי וודאי אלא אם יש באחת מהן ש"פ ויהא עדיין צ"ע לפמ"ש בחידושי בדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות נדרים דהיכא דאמר בזו ובזו דאפילו אם אמת הוא כן דחזר בו מ"מ דעתו כשאמר ובזו היינו שתתקדש בשתיהן מדלא אמר בזו ובזו א"כ אף דבתחילה היה דעתו לקדשה בראשונה לבד כיון שאין בו ש"פ וחזר וכללן עם הב' והג' שפיר אמרינין דאם יש בין כולן ש"פ מקודשת והיכא דאמר בזו בזו בלא וי"ו כבר כתבנו דלדעת הרמב"ם הוי פרטא ולא נסתפק רי"ו אלא היכא דאוכלה ויש ש"פ בקמייתא ועיין בחידושי שכתבנו דהרי"ו כתב זה בשם הרמ"ה ולשיטתו אזיל דס"ל דמתני' מיירי בלא גמר דיבורי' אלא כיון שאמר בזו בקמייתא נטלתו ואכלתו ואיכא למימר שכבר נתקדשה חבל בגמר דיבורי' קודם פשיטא שיכול לחזור בו קודם הנתינה ולפ"ז לדעת היש מי שחולק שהוא דעת התוס' י"ל דר' אמי מיירי דוקא בגמר דיבורי' דיכול לחזור בו קודם הנתינה אבל בלא גמר דיבורי' י"ל דהוי מקודשת מספק אפי' בקמייתא דחיישינן לאמלוכי ובזה יש ליישב מה שהקשינו בחידושינו שם בהא דקאמר ש"מ מדר' אמי דמלוה ופרוטה דעתו אפרוטה ופי' רש"י מדמשני אמתני' הכא וכו' וקשה דלמא ר' אמי מוקי למתני' כי האי תנא דסבר דעתו אפרוטה דפלוגתא דתנאי היא שם דף מ"ח ע"ב ולפמ"ש י"ל דהא דמקשה אהא מלוה היה ולא מוקי למתני' בלא גמר דיבורו דאיכא למיחוש לאמלוכי והכי קאמר אינה מקודשת כלל עד שיהא באחת מהן ש"פ דהוי ס"ק אלא דאכתי קשי' דלא הוי למתני' לכלל דהא אם ש"פ באחרונה הוי קדושי וודאי משום דדעתה אפרוטה ומדלא משני ר' אמי דדעתה אמלוה והוי ס"ק אף באחרונה דדילמא לא נמלך ע"כ ס"ל לדינא דדעתה אפרוטה אע"כ דס"ל לר' אמי לדינא אך נראה דבברייתא שם קתני בזו נטלתו ואכלתו משמע דאף דלא דיבורי' ליכא למיחש לחזרה כמו שהוכחנו בחידושינו מהא דמקשי הש"ס שם לרב ושמואל ע"ש וצ"ע

שם סעיף ויו ויש מי שחולק בזה עיין ב"ש שכתב בשם הש"ג דגם אם אמר באלו אם אכלה קודם גמר הנתינה אינו מצטרף ע"ש ולכאורה תמוה דהא ליכא מאן דפליג עליה דרבא דתניא כוותיה ואפשר דס"ל להש"ג דע"כ הא דאמר רבא באלו לאו מסברא דנפשיה קאמר כמו שהקשה הרשב"א דף מ"ח ע"ב דהא רבי נתן דאמר בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת אע"ג דה"ל כאלו אמר באל אפ"ה אם נעשה אח"כ מלוה ס"ל דאינ' מקודשת וס"ל להש"ג דע"כ צ"ל דרבא מדייק כן מהך בריית' דתני' כוותי' וס"ל דבאמת היינו טעמא דת"ק דרבי נתן דס"ל בשכר שאעשה עמך מקודשת א"כ י"ל דלפי מאי דמסיק הש"ס דאמר שם הא מני רבי היא דלפי זה אזלי ני' הסייעתא דברייתא דלא מפליג ברישא א"כ ממילא אין כנו להמציא מאן דפליג על רבי נתן ובהא א"ש הא דמייתי הש"ס בתר מימרא דרבא הניחא לר' אמי וכו' היינו דאתי לסתור מזה סייעתא דרבא כיון דע"כ צ"ל לרב ושמואל בסיפא דמתניתין רבי היא א"כ גם רב אמי י"ל כן ותו מדאמר שם בדף מ"ח ע"ב בין ת"ק לרבי נתן איכא בינייהו שכירות ולא קאמר דאיכא בינייהו באמר באילו משמע דפשיטא ליה להש"ס דלא כרבא וכן משמע מסתמ' דסוגי' דף ס"ג ע"א גבי אדבר עליך לשלטון דבכה"ג אפי' גמר דבריו קודם ה"ל מלוה אך כבר כתבנו בחידושנו שם לתרץ קושית הרשב"א דהאמירה ראשונה לא מהני מידי דה"ל דבר שלא בא בעולם ע"ש

סעיף ז אמר לה התקדשי לי חציך וכו' כתב הב"י הא דלא אמרינן דנתפשטו הקידושין בכולה כמו שהקשו התוס' דדילמא בשעת אמירת חציך בפרוטה קמא לא נתרצית אלא לחצי והשתא הוא דהדרה בה ונתרצית ע"ש ואין דבריו מובנים דמ"מ בשעת אמירה שניה וחציך בפרוטה וניתרצית וקיבלה ב' פרוטות נימא דבהא נתפשטו הקידושין בכולה וצ"ל דאף בשעת שאמר בפרוטה שנייה כיון דאינו ידיע בשעת אמירה אם תתרצה לא אמרינן דנתפשט בכולם אך לשון הב"י לא משמע הכי ועיין בחידושי שכתבנו ראיה לזה מהא דמייתי שם דר' יוחנן חזר ולקחה והקדישה וכו' משמע דאם לא חזר והקדישה אחר שלקחה אינו מתפשט מעצמו כיון דבשעת אמירה היה דעת אחרת ולפ"ז מ"ש הב"ש בס"ק ט"ו וז"ל ולפ"ז אם אמרה מיד דרצונה להתקדש הרי היא מקודשת וכו' היינו אם אמרה שרצונה להתקדש קודם אמירתו דאז י"ל בשעת אמירתו ניתפשטו הקידושין בכולה ונראה דיש ליישב לשון הב"י דאי נימא כיון דפסקא פסקא לא מהני מה שנתרצה בשעת אמירה שנייה דכיון דהוי אמירה בפני עצמה ולא חזר ואמר התקדשי לא מהני כמ"ש הט"ז והב"ש בסימן כ"ח סעיף ה' ס"ק י"ד וס"ק ט"ו דהיכא דחזר מן הקידושין הראשונים צריך לחזור ולומר בלשון קידושין וכ"ש הכא דאמירה ראשונה כמאן דליתא כמ"ש הב"י ממילא אי נימא כיון דפסקא פסקא לא אהני אמירה בתרייתא כיון דלא חזר ואמר התקדשי ובזה יש ליישב נמי קושית הריטב"א דלא מיבעיא רבא בב' חציך בב' פרוטות מהו דכיון דלא הפסיק ממילא נתפשטו הקידושין בכולה כקושית התוספות משא"כ בפרוטה אחת כיון חציה הוא בח"פ לא שייך לומר דנתפשטו בכולה מיהו כפמ"ש לעיל בסעיף ה' דאפי' אם לא חזר ואמר התקדשי עכ"פ הוי קידושין מדרבנן אין לפרש הכי וצ"ל כתי' הב"י אך תירוץ הב"י הוא דחוק מאוד דמה"ת נימא שבשעת אמירה לא נתרצית כיון דנתרצית מיד להתקדש כולה כמו בכל קידושין שאמר בתחילה ואח"כ נתן לה דאמרינן מסתמא נתרצה בשעת אמירה וכן משמע מהאי דר' יוחנן דאמר בשני שותפין חזר ולקחה והקדישה ולא אמר שהקדישו זה אחר זה ואפי' אם הקדישו שניהם כאחד א"א לצמצם שלא יקדים אחד לחבירו אפ"ה אמרינן כיון דחבירו הקדיש ג"כ גם בתחילה היה רצונה בכך וכן משמע בדף נ"ב ע"ב בעובדא דהאי סרסיא דקדיש בפרומא דשיכרא וכו' דאי לאו משום כסופא היתה מקודשת למפרע דאמרי' מדמתרצי השתא מתרצי נמי מעיקרא אף דכתבנו שם ולעיל סימן כ"ח סעיף י"ז דהיינו דוקא לרבא דס"ל דמהני גילוי דעת למפרע מ"מ הא הני בעי דהכא