המקנה - קונטרס אחרון שטו

דברי הש"ע שכתב אא"כ אמר לה דינר החסר יהי' עלי במלו' ונתרצתה ונתקשה הס"מ בס"ק י"ד על מ"ש ונתרצית והיינו שאמרה הן דע"כ טעמא משום כיסופא ואין כן דעת הרמב"ם והש"ע גבי מנה סתם ולפמ"ש א"ש דהא דלא כתב הש"ע במנה סתם דבחסר דינר אמרינן דלא הוי קדושין משום כיסופא היינו משום דבמנה סתם אמרינן דתנאי הוא ובתנאי לא שייך כיסופא אבל הכא במנה זה דלא הוי קידושין אלא משום דאמר לה דינר החסר וכו' שפיר מודה הרמב"ם ז"ל דחיישינן לכיסופא ובעינן שתתרצה ותאמר הן אמנם העיקר נראה לדעת רש"י ז"ל דבל"ז ע"כ צ"ל הא דפירש"י שם בדף מ"ז שאמר לה הדינר החסר וכו' ליכא לפרושי דמיירי שאמר לאחר הנתינה דא"כ קשה ממ"נ אם שתקה ת"ל דהוי שתיקה לאח' מ"מ ואם אמר' הן לא שייך כיסופא כמ"ש הח"מ בדעת הש"ע אא"כ אמר לה וכו' ונתרצית כנ"ל ודוחק לפרש שנתן לה המעות ביחד ואמר לה בשעת נתינה דינר החסר וכו' דא"כ לא שייך לשון נמצא מנה חסר דינר ונראה דמיירי שהי' מונה והולך לידה ונמצא חסר דינר ואמר לה בשעת נתינת הדינר האחרון דינר החסר וכו' ושתקה וקבלה א"כ למאי דמשני רב אשי במונה והולך שאני אפי' במנה סתם לא הוי קידושין ע"כ צ"ל שאמר לה דינר החסר וכו' אבל באינה מונה והולך מודה רש"י ז"ל דלא בעינן שיאמר לה דינר החסר וכו' כיון דתנאי הוא כדאמר ר"א ועיין בסמוך

שם בהג"ה וי"א דבחדא מינייהו וכו' כתב הב"ש בס"ק ט"ז וז"ל וכ"ז דוקא כשאומר במנה זו אבל אם אמר מ"ס וחסר דינר אפי' לשיטת הפוסקים דס"ל אם חסר דינר אינה מקודשת מ"מ אם אמר הדינר החסר יהי' עלי במלוה אהני אפי' אם שתקה וכו' ונראה דאין לפרש דבריו דכוונתו על היש חולקין שהביאו הרמ"א בהג"ה הראשונה כיון דטעמייהו משום כיסופא וודאי לא מהני אם שתקה כמ"ש בעצמו בס"ק י"ג בשם הרשב"א אלא כוונתו על שיטת רש"י ור"ן דס"ל דאפי' במנה סתם צ"ל הרי עלי במלוה כמ"ש לעיל ויש לפרש עוד דכוונתו על יש אומרים אילו שהוא הרא"ש דס"ל דהלכתא כר' אשי דבמונה והולך אינה מקודשת מ"מ אם שתקה כשאמר הרי עלי מלוה מקודשת משום דכיון דקבלה הדינר האחרון מסתמא ניחא לה בהא אך נראה מלשון הרא"ש שכתב דבחדא מינייהו דגם באמר במנה זו מקודשת כששתקה דאל"כ ה"ל לחלק בין מונה והולך ובין מכה זו כלישנא דברייתא ועמ"ש לקמן

שם אלא א"כ אמר לה דינר החסר וכו' כבר כתבתי לעיל דהעיקר הוא כמ"ש הח"מ דהא דבעינן נתרצה היינו משום כיסופא ונראה דהא דפשיטא ליה דמהני כשאמרה הן דסמכה אדעתיה ולא חיישינן לכסופא אף דבקידשה בשט"ח דאחרים בסימן כ"ח סעיף י"ג דטעמא דאינה מקודשת משום דלא סמכה אדעתי' ולא חלקו בזה משמע דאפי' אם נתרצה ואמרה הן לא מהני מ"מ הכא שאני כיון דאינו אלא משום כסופא. ונראה דמוכח הכי מדהוצרך הש"ס בדף מ"ז לאוקמי ברייתא שקידש במנה ונמצא חסר דינר ולא מוקי לה במלוה לחוד שקבל עליו בהלואה ע"פ שאמר להם אתם עידי ונהי דלפי המסקנא לא שייך כסופא אלא במכה חסר דינר מ"מ לפי הס"ד דשייך כסופא אפי' בנתן לה דינר אחד קשה אלא כיון דלא נתן לה שום דבר ע"כ צ"ל שאמרה הן דאל"כ האיך נודע שנתרצה לקדש לו ובאמרה הן לא שייך כסופא ועיין בחידושים ויש לדחות די"ל דלפי הס"ד ס"ל לר"ה כר"ל בר"פ הנושא דאין יכול להתחייב אפי' אמר אתם עידי וכן לפי שיטת הפוסקים בסעיף שלפני זה דאם קידש בשט"ח לא מהני משום דאגידה אצלו לא מוכח מידי. ועיין בחידושנו עוד די"ל דבמונה והולך לא שייך משום כיסיפא לדעת הרמב"ם דלא פסיק כרב אשי דכיון דכבר נתקדשה בדינר הראשון דהיכא דחסר צ"ט לא כסיפא למתבעי וצ"ע

שם ולא הכירה בו תחלה וכו' כתב הב"ש בס"ק י"ז בשם הר"ן וכן אם אמר לה התקדשי לי במנה זו וניכר שאינו מנה סברה וקיבלה ולענ"ד צ"ע בזה דהא מתבאר מן הסוגיא דפריך האי דינר של נחושת ה"ד אי דידעה ביה סברה וקבלה לא צריכה דיהבה ניהלי' בלילה אי נמי דאשתכח ביני זוזי והרמב"ם השמיט ולא כתב ולא הכירה בו והמ"מ כתב דממילא נשמע מלשון ונמצא ולא משמע כן מלשון הסוגיא אי דידעה ביה סברא וקבלה משמע דשייך לשון ונמצא אפי' ידעה ביה ולכאורה היה נראה ליישב דמשמע ליה להרמב"ם מדאמר וכיוצא חסר דינר חינה מקודשת ומשמע אפי' כשידעה כשנתן לה הדינר האחרון שבידו שאין עוד בידו דינר להשלים המאה לא אמרינן מדקבלתה נתרצתה להתקדש בזה אלא כמ"ש הרמ"א עד שיאמר לה אח"כ התקדשי לי בזה. וכמו שבארנו בסמוך והטעם נ"ל דא"ש בין לדעת הרמב"ן דס"ל דבמנה או אינה מקודשת כלל דפשיטא דלא מהני כיון דכשאמר האמ"ל סברה שהוא מנה שלימה וצריך לקדש בפעם אחרת בין לדעת רש"י והרמב"ם ז"ל דיכולה להתרצות אפי' במנה זו כנ"ל מ"מ כיון דהטעם של רש"י ז"ל דהא דקאמר במכה זו לאו דוקא היא עצמה אלא אפי' בכיוצא בהן שלא היתה כוונתו אלא שהקידושין היו בכל המנה א"כ אין ראיה שנתרצתה ממה שקיבלתה כמו במנה סתם די"ל דקבלתה אדעתא דהכי שישלים לה ואז תתקדש וממילא דיכולה לחזור קודם השלמה א"כ קשה מאי מקשי בדינר של נחושת אי דחזי ליי הא סברה וקבלה בשלומא לדעת הרמב"ן היינו כיון דחזי ליה בשעה שאמר האמ"ל סברה וקבלה להתקדש בזה עצמו אבל לדעת רש"י דמנה זו לאו דוקא א"כ אין ראיה במאי דחזי ליה דדלמא הי' דעתה שיחלף לה הדינר של נחושת בשל כסף וס"ל להרמב"ם דקושית הש"ס הוא דוקא לשינוייא דרב אשי דמונה והולך שאני מדנקט התנא הברייתא תרי בבי ונקט גבי מונה והילך לשון חזרה וגבי מנה זו לשון אינה מקודשת משמע דס"ל לר' אשי דלא הוי קידושין כלל כסברת הרמב"ן דאל"כ ה"ל לתנא למיתני בבבא אחת כדמקשה הש"ס בעלמא לערבינהו וליתנינהו וכלשון הרא"ש ז"ל אלא דהרמב"ם פסק כשנויא קמא דפרושי קמפרש לרישא ע"כ הא דקאמר אינה מקודשת היינו שיכולה לחזור כדקתני ברישא משא"כ לשנוי' דר' אשי ע"כ צ"ל אינה מקודשת משום דמנה זה דוקא כנ"ל א"כ שפיר מקשה הש"ס לשנוי' דר' אשי דמנה זה דוקא א"כ כיון דחזי' ליה בשעת אמירה סברה וקבלה אבל לפי מאי דקי"ל כשנוי' קמא אפי' הכירה יכולה לחזור דדעתה הי' ע"מ שיחליף לה הדינר של נחושת כנ"ל כן הי' כראה לענ"ד ליישב דברי הרמב"ם ז"ל וראי' לדברינו מלשון הראב"ד ז"ל בפרק ט"ו מהלכות מכירה דין והביאוהו בטוש"ע ח"מ ר"ס רל"ב וע"ש בסמ"ע וז"ל א"א אינו מחוור פעמים שאין המקח נקנה שאם רצה לחזור עד שלא השלים חוזר כגון שהי' תופס לפניו שק של אגוזים וא"ל הילך שק זה שיש בו סאה של אגוזים בדינר ונטלו והלך לו ומדדו ולא מצאו מדתו ה"ז חוזר ואעפ"י שרוצה זה להשלים אבל אם הי' לפניו שק של אגוזים וזה יודע שאין בו כדי שיעור מדה ואמר לו הנה שק של אגוזים לפניך ונטל השק ומדד ולא מצא בו מדתו ה"ז קנה וישלים שהרי הי' מכיר שלא הי' בו סאה ועל דעת השלמה נטל ושורש דבר זה בקדושין עכ"ל הרי שכתב בפי' דמשמע משמעתין דאם הכירה בו על דעת השלמה נטלה אלא דשם אינו יכול לחזור דמיירי שכבר נעשה קנין ואם לא הכיר ס"ל דמנה זה דוקא כדעת הרמב"ן וכמ"ש דמשמע הכי לשנוי' דר' אשי והרמב"ם ז"ל ס"ל כדעת רש"י הכא דהא דקתני אינה מקודשת היינו שיכול לחזור והיינו דמכה זה לאו דוקא להכי גם במכירה כיון דהתם מיירי שכבר נעשה קנין משלים ואינו יכול לחזור וה"ה בהכירה כמ"ש הראב"ד דעתה על השלמה ונראה דמשמע לי' להראב"ד הכי מלשון הש"ס האי דינר רע ה"ד אי דלא נפיק היינו דינר של נחושת קשה דה"ל להקשות טפי אמאי יחליף הא אינה מקודשת וצ"ל משום דהוי מצי למימר משום דחזי' וסברה וקבלה על דעת זה שיחליף לה אלא דהקושי' היא כיון דהיינו דינר של נחושת לא ה"ל לתנא לישני בלישנ' וה"ל למימר בדינר של נחושת דמיירי בי' דאם הכירה יחליף אך נראה דעת הרב ב"י ז"ל דבדינר של נחושת כיון דחזי' לי' וקבלתה אי לא הוי ניחא לה בי' לא הוי לה לקבלה כלל כיון שצריך ליתן לה דינר אחר של כסף ומדקבלתה ע"כ נתרצה בו וכ"ש לפמ"ש בחידושים דלשנוי' קמא סיפא דברייתא מיירי במוכה והולך א"כ כיון דחשיב דינר של נחושת בתוך המנין של המנה ע"כ נתרצה בו (ויש להבין בזה דברי המ"מ לפמ"ש לעיל דסיפא דברייתא מיירי במונה והולך א"כ שייך בו לשון ונמצא שבשעה שמנה לה הדנרין של המנה נמצא בתוכם דינר של נחושת והיינו דפריך הא קא חזי' לי' וקבלתה בתוך המנין אבל הרמב"ם והש"ע דמיירי שנתן לה ביחד לא שייך לשון ונמצא אלא אחר שקבלה אותו לכך לא הוצרך הרמב"ם לכתוב דלשון ונמצא משמע כן) ולפ"ז לדעת רש"י והרמב"ם והש"ע אפי' אם ראתה שחסר דינר וקבלתה אין ראי' ממה שאמר מנה זה שנתרצה דדעתה להשלים וכמפורש בדברי הראב"ד ז"ל כנ"ל ולא כמ"ש הב"ש בשם הר"ן דהר"ן כטעמיה אזיל דס"ל כשיטת הרמב"ן דאינה מקודשת כלל ולכך כתב דאם ראתה בשעה שאמר לה במנה זו שהוא חסר ונתרצית בו מקודשת אבל לשיטת הש"ע והרמב"ם אפי' ראתה שחסר דינר דעתה שישלים לה כנ"ל

שם בהג"ה עד שיאמר לה אח"כ התקדשה בזה ושתקה הנה הח"מ והב"ש הבינו מדבריו ז"ל דהאי אח"כ היינו לאחר הנתינה והקשו עליו דהא ה"ל שתיקה אחר מתן מעות דאינו אלא ס"ק ואינו מוכרח די"ל דמיירי שאמר לה בשעת נתינה אחר שראתה שהוא דינר רע או חסר יקבלה ועיקר כוונתו דאף שכתב המחבר באומר הרי עלי מלוה דבעינן דוקא שנתרצית היינו דוקא במלוה כיון דשייך טעמא דכסופא אבל אם נתרצית להמקדש בזה שנתן ולא יתן לה עוד שום דבר לא שייך טעמא דכסופא וממילא מתקדשת כשאמר לה בשעת נתינה קדושי וודאי וכשאמר לה אחר הנתינה קדושי ספק ומ"ש הטור בשם הרמ"ה דאם אמר בתר הכי התקדשי לי בו ושתקה הרי זה ס"ק ופי' הב"י משום דמ"ל דסמכה אדיבורא נימא כבר כ' לעיל בסימן כ"ח סעיף י"ג דהיכא דחזר בשעת מ"מ לא חיישינן להכי כדאיתא שם גבי פקדון ומלוה ונראה ליישב לענ"ד דהכא גרע טפי דדוקא גבי פקדון דבהתחלת דבריו לא הוי קדושין כלל לא אמרינן דסמכה אדיבוריה קינא אבל הכא דאפי' לדבריו הראשונים יכולה להתקדש אם לא תחזיר עד שישלים י"ל דסוכה אדיבוריה קמא ואין רצונה שתתקדש עד שישלים ולפ"ז י"ל בפשיטות דברי הרמ"א דנהי דלדיעה קמייתא כתב הש"ע ונתרצית דהיינו שאמרה הן דאל"ה אמרינן דסמכה