המקנה - קונטרס אחרון שיד

נתינה אלא תכ"ד או עסוקים באותו ענין ועוד נרא' לפמ"ש בחידושי קידושין בר"פ האיש מקדש דכל שליח בעדים דמהני ולא אמרינן דהוה חצי דבר עדות השליח ועדות הקידושין משום דעידי הקדושין א"צ לעדות השליח דמהני עכ"פ דאם אינן הקידושין צריכה להחזיר המעות ולפ"ז צ"ל דהא דמהני הכא אמירה אחר הנתינה אפי' בשני כתי עדים משום דכיון דיהיב לפלוני לשם קידושין א"כ אם לא יהי' הקדושין כלום צריך להחזיר המעות אבל בכה"ג שכתב הרמ"ה דעדות אמירה עצמו אינה נגמרת אלא ע"י העדים שאמר הבעל ועדים שאמר השליח לאשה ועדיין לא הוה נתינה עד שיתן ליד הבעל א"כ הוי חצי דבר על האמירה דאין עדות אחד מועיל בלא חבירתה כלום וצ"ל דהרמ"ה מיירי באותן עדים עצמן שהיו בשעת אמירת השליח לאשה הן אותן עדים עצמן על השליחות א"נ דס"ל להרמ"ה כדעת התוספות בב"ק דף ע' ע"ב בד"ה למעוטי וכו' דכיון שראו כל מה שיכולין לראות לא הוי חצי דבר גם י"ל דס"ל להש"ע דהך אמירה שאומר לה ואינו נותן לה ה"ל מילי דקי"ל דלא מימסרא לשלוח ועיין לקמן בסימן ל"ה ס"ו בהגה"ה וצ"ע

סעיף ו' ונתן לה משכון וכו' עיין ב"ש דלהראב"ד והרא"ש הטעם משום דאינו מתחייב אבל אם מתחייב אע"ג דאגודו גביה הוי קידושין ועיין בחידושי שכתבתי דהרא"ש לטעמיה אזיל דס"ל דאף בשט"ח דאחרים עיקר שיעבוד הגוף אינו יכול למכור והרי אמרינן לעיל סימן כ"ח דיכול לקדש בשט"ח דאחרים אע"ג דאגידו גביה שיעבוד הגוף ועיין מ"ש לעיל סימן כ"ח סי"א דז"א אפי' לא החזיר המשכון משמע מזה דאע"ג דאגידו גביה הוי קדושין וכ"כ התוס' בקידושין דף י"ט דאפי' לא החזיר המשכון ויש לחלק כמו שיבואר לקמן ועמ"ש שם די"ל דמיירי בהגביה המשכון כדי שתועיל המחילה ע"ש א"כ אין ראי' משם דבשעה שהגביה לא הוי אגידו ביה ועיין בקדושין דף מ"ח דאמר רנב"י הב"ע כגון שקדשה בשטר שאין עליו עדים ור"מ לטעמיה וכו' ופירש"י שטר אירוסין קאמר וכו' וה"מ לפרש בשט"ח דידיה ובע"מ בלא ע"ח דלר"מ דס"ל ע"ח עיקר לא משתעבד אך י"ל דמשמע ליה לרש"י הכי מסוגיא שם בתר הכי דמיירי בשטר קדושין ואין להוכיח מדלא קאמר לעיל שם בברייתא דף א"ז ע"ב התקדשי לי בשט"ח וכו' דמיירי בשט"ח דידיה ובע"ח בלא ע"מ ור"מ דס"ל מקודשת לשיטתיה דס"ל ע"ח כרתי ז"א דהא המסירה ע"כ בפני עדים דהא המקדש בע"א אין חוששין לקדושין כמ"ש התוספות בגיטין דף ד' ע"א ד"ה דקיי"ל וכו' דאין דבר שבערוה פחות משנים ע"ש ותו דהא דאין כותבין שטר ללוה אא"כ נמסר לפניהם כדאיתא בב"מ דף י"ג ע"א וא"ל בשטר הקנאה לפירש"י בין ילוה ובין לא ילוה דא"כ במה מקדש אותה כיון שכבר הקנה אפי' לא יקדש ולפירוש הרי"ף בקנין גם ז"א דקנין צ"ל מעכשיו דלא יהדר הסודר למריה א"כ במה תתקדש. ותו דקנין דמיא לחליפין ועיין מ"ש בחידושי קידושין דף ה' דהרשב"א בחדושיו הבין מדברי רש"י ז"ל ד"ה שטר שאין פודין בו וכו' דיכול לקדש בשט"ח דידיה וחולק עליו שם וכבר כתבתי שם דאין ראיה מדברי רש"י ויש לפרש כוונתו שכתב בשטר פדיון הקדש במעות ובכה"ג גבי אשה שכתב בשטר שתתקדש לו והוא מתחייב ליתן לה מנה דאינה מתקדשת מטעם קדושי כסף אלא מטעם קדושי שטר וע"ש והב"ש הביא בשם הש"ג דהוי קדושין וכתב הא דס"ל אם מקני לה הטבעת ע"י ק"ס לא הוי קידושין לאו משום דאגוד גביה אלא משום דנעשה ע"י ק"ס וכו' ומ"ש בשם תשוב' רש"כ אם מקני ע"י סודר הטבעת הוי קידושין אתיא כשיטת הראב"ד דוקא אבל לשיטת הרשב"א לא הוי קידושין כיון דאגיד ביה עכ"ל ולכאורה אינו מוכרח כ"כ דיש לחלק דדוקא כשמקבל עליו במלוה דאין המלוה בעין הני אגיד גביה אבל בדבר שהוא בעין י"ל דבכל מקום שהוא הוא שלה והנה לפמ"ש בקדושין דף ה' בתוס' ד"ה שכן פודין וכו' דמוכח דהקדש בשט"ח שלו לא הוי קדושין מדין כסף מדלא ילפינן קדושי שטר מקדושי כסף ע"י שטיח שלו דאין פודין בו הקדשות דלא עדיף משט"ח דאחרים דקי"ל דאין פודין בשטרות דאין גופי ממון מיהו י"ל דלפי סברת הש"כ דכי היכא דאשה לא וקניא בחליפין ה"נ לא מקנייא בטבעת שבא לה ע"י חליפין י"ל דה"ה בכל קנין שאין האשה נקנית בו ה"נ לא מקני' בקדושי כסף בדבר הבא לו ע"י קנין זה א"כ אי נימא דאין האשה מתקדשת בשטר קדושין ה"כ לא מיקני בכסף בדבר הבא לו ע"י קנין שטר א"כ שמקדשה בשט"ח שלי כיון דאין הקנין אלא בשעבוד גופא לשלם החוב ושעבוד זה לא בא אלא ע"י שט"ח ממילא דאינה נקנית ברא"ש לפי הס"ד ליכא למילף שטר קדושין מש"ח שלו דהא בהא תלי' אבל לפי מה דילפינן קדושי שטר מויצאה והיתה שפיר מתקדשת בשט"ח שלו מדין כסף דהיינו בשעבוד גופו לשלם ע"י ש"ח נמצא דהני תרי מילי שכתב הש"ג לשיטתו אבל לפמ"ש בשם תשובת רש"ך דיכול להקנות ע"י קנין סודר א"א לתרץ כנ"ל דע"כ מוכח דאינו יכול לקדש בשט"ח שלו מדלא יליף מיני' קידושי שטר כנ"ל ע"כ צ"ל כמ"ש כיון דהנובעת בעין לא אגיד בי' אלא דכבר כתבתי בחידושינו דיש ליישב קושי' זו לפמ"ש שם דע"כ הא דפריך שכן פודין בו הקדשות ולא פריך שכן פודין בו מטלטלין לר' יוחנן דס"ל מעות קונות בבבא מציעא דף מ"ז דמעות קונות מן התורה היינו דבעי למיפרך אפי' לר"ל דס"ל משיבה מפורשת מן התורה ולא מעות א"כ י"ל לר"ל ליכא למימר ק"ו מש"כז דידי' דלר"ל ודאי אינו מועיל בקדושין בכה"ג דהא ס"ל בכתובות ר"פ הנושא דף ק"ה דאינו יכול לחייב א"ע בש"ח א"כ האיך יכול לקדש בו אשה ולקנות בו קרקעות אבל לר"י דס"ל דיכול לחייב א"ע בשטר וקי"ל כוותי' י"ל דה"נ יכול לקדש בו אשה ולקנות בו מטלטלין מן התורה מדין כסף ואיכא למיפרך שכן קונין בו מטלטלין א"כ אין הוכחה משם ומזה מ כח נמי דאין כוונת רשאי ז"ל כמו שהבין הרשב"א בדבריו שפודה בש"ח מדין כסף דהסוגי' שם מיירי אליבא דר"ל ולר"ל וודאי אינו מועיל בקדושי אשה כ"ז כתבתי לדעת הב"ש אבל באמת מ"ש בשם הש"ג בס"ק יוד אם הקנה לה טבעת בקנין סודר לא הוי קדושין אין הלשון כן בש"ג אלא כמו שהעתיק הוא בעצמו בס"ק ב' כשמקנה לה ע"י סודר מנה להתקדש בו לא היי קדושין ונראה פשיט דהטעם הוא משום דאין מטבע נקנה בחליפין אבל כשמקנה הטבעת שהוא נקנה בחליפין כ"מ שהוא ודאי דמהני תדע דהא קשה טובא על שכ' שיכול לקדש בש"ח והוא סותר מ"ש הש"ג בר"פ הנושא דאין אדם יכול להתחייב א"ע בש"ח בשום ענין אלא בקנו מידו כשיטת רש"י שם וא"כ במה תתקדש וע"כ צ"ל דמיירי בקנו מידו וא"כ כיון דשיעבוד גופו על המכה ע"י חליפין מהני כ"ש כשמקנה לה הטבעת ע"י חליפין מהני וע"כ צ"ל דדוקא במקנה לה מנה כתב כן כנ"ל

סעיף ז' שזה כמ"ש לה האמ"ל וכו' ע"מ שאתן וכו' כ' הח"מ ס"ק י"א דהיינו משום דבע"מ לא בעינן ת"כ ע"ש ולכאורה הי' נראה כדבריו דהא קשה מאי מקשי מברייתא אם רצה אחד מהן לחזור הא בדף ס' איכא פלוגתא דתנאי בע"מ אי אמרינן דהוי כמעכשיו או לא א"כ דלמא ברייתא זו אתי' כתנא דס"ל דלאו כמעכשיו דמי ולכך כ"א מהן חוזר ולפמ"ש הח"מ א"ש דאי לאו כמעכשיו דמי גרע טפי כיון דלא הוי ת"כ ובטל התנאי המעשה קיים אלא דאם נאמר כן אכתי קשה דילמא תכא דברייתא ס"ל דלא בעינן ת"כ דפלוגתא דתנאי היא בקדושין דף ס"א אלא העיקר בזה דהכא לא בעינן ת"כ כמ"ש הרא"ש אפ"ה לא ק' מידי דאפי' למ"ד דע"מ לאו כמעכשיו דמי מ"מ בהך מילתא דאמר התקדשי לי במנה מודים כ"ע דהוי כמעכשיו ור"א לפום מאי דס"ל דע"מ כמעכשיו דמי אמר דהוי כע"מ

שם בהגה"ה וה"ה חסר דינר וכו' כ' הב"ש ס"ק י"ג וז"ל עיין בקדושין פ"ב שם ברש"י ור"ן משמע דוקא אם קיבל עליו המקדש במלוה ואם לא קבל לא הוי קדושין וכו' משמע מדבריו דדוקא כשחסר דינר צ"ל הרי עלי מלוה אבל אם קדשה במנה ונתן לה דינר אחד אין צ"ל הרי עלי מלוה וטעמא משום דהוא תנאי ע"מ כדקאמר בסוגי' דף חית אבל באמת צ"ע דמ"ש דבחסר דינר נמי נימא דתנאי הוא וצ"ל כיון דנמצא חסר דינר הקדושין הי' בטעות אי לאו דאמר יהא עלי במלוה הוי קדושי טעות והא דמשמע מסוגי' דף מ"ז דמקשי מברייתא דמקדש במלוה על ר"א דמשמע דדין אחד הוא דאל"ה מאי מקשה דלמא דוקא באמר הרי עלי במלוה דלאו תנאי הוא ואפי' אם לא יתן תהא מקודשת אז אמרינן לא סמכה דעתה אבל בתנאי ע"מ כיון שאם לא יתן לא תהא מקודשת שפיר סמכה דעתה כמו בכל תנאי דעלמא וצ"ל דאפ"ה כיון דאפי' בתנאי ע"מ היא אינה יכולה לחזור ויכול לקיים תנאו אחר כמה שנים אכתי לא סמכה דעתה דאגידה בי' לעולם אך תמהני טובא דהא איך אפשר לפרש לדעת רש"י כן אפי' במנה סתם אם חסר דינר צ"ל שיהי' עליו במלוה הא לפי פירש"י אף במנה זו הוי קידושין אם אין אחד מהן חוזר א"כ אם אמר דינר החסר יהי' עלי במלוה מהני אפי' במנה זו כמ"ש הב"ש בס"ק ט"ז ואין חילוק בין מנה זה למנה סתם ונראה דהב"ש לטעמי' אזיל שכתב בס"ק ט"ז דאפי' לדעת הפוסקים אם לא חזרו בו הוי קידושין אף במנה זו בעינן דוקא שנתרצית ואמרה הן הא שתיקה לא הוי קדושין דאמרינן אדיבורי' קמא סמכתו וצ"ע בזה דכיון דמיירי דאמר לה בשעת נתינה הדינר חסר יהי' עלי' במלוה וקבלתו מה"ת נימא דאדיבורי' קמא סמכת כיון שחזר בו בשעת נתינה ואמר שיהי' במלוה ולא דמי להא דלעיל בסי' כ"ח ס"ג בהחזיר לה חוב וכו' דאמרי' אדיבירי' קמא היא סומכת היינו משים שהי' חייב לה לשלם. אבל הכא דיני להאי דכנסי פקדון זה וכו' שם בסעיף ד' דמקודשת אם שתקה ותו דלדעת הרמב"ם שם דוקא כשלא חזר בו אבל אם חזר ואמר לא לשם פרעון וכו' דמקודשת אפי' לא שידך דלא אמרינן דאדבורי' קמא סמכת וכ"ש הכא דהוי כשדיך כיון שנתרצית להתקדש לו כמ"ש הרמ"א שם בהג"ה סעיף ב' א"כ לכ"ע לא שייך בזה לומר דאדבורי קמא סמכת ע"כ צ"ל הטעם שכתב הש"ע דבעינן נתרצית משום כיסופא כמ"ש הח"מ ואולי דעת הב"ש דבמנה סתם וחסר דינר והני כשאמר לה דינר החסר יהי' עלי במלוה אפי' לאחר נתינת המעות אבל במנה זה לא מהני לאחר מתן מעות אלא כשאמרה הן ומ"ש הש"ע אא"כ אמר וכו' ונתרצתה מיירי לאחר מתן מעות אך זה דוחק דלמה יועיל אחר מ"מ אפילו במנה סתם דכל אמירה דאחר מ"מ לאו כלום הוא ועמ"ש בהגה"ת רמ"א בסוף סעיף זה ליישב דברי הב"ש ועיין מ"ש בחידושי די"ל דרש"י ז"ל לא פי' כן דף מ"ז אלא בברייתא דנקט לשון קדשה במלוה וה"א סתמא קאמר בין שאמר לשון מלוה או שאמר סתם דהוי תנאי וכתב שם דהיכא דהוי תנאי י"ל דלא שייך כיסופא דסמכ' דעתה דמסתמא יקיים תנאי ובזה יש ליישב קצת