המקנה - קונטרס אחרון שיג

לבעל המעות שליח לקדש לו אשה ואמרה לו האשה תן מנה לפלוני ואקדש אני לו וענה בתרה הן וכו' הרי דאף שאין הבעל שם והיא איכה מקודשת עד שיתן השליח ליד הבעל אפ"ה מהני אמירת השליח לאשה אף שהי' קודם לנתינה מיהו י"ל דבאמת מש"ה השמיט הש"ע את דברי הרמ"ה שבטור משום דס"ל דלא מהני אמירה קודם הנתינה וכן משמע קצת מלשון הש"ס שנתן הוא ואמרה היא שמזכיר הנתינה קודם האמירה משמע דאמירה דבתרא עדיף טפי והיינו כשידוע שהנתינה הי' הי' לשם קדושין כנ"ל ועיין מ"ש בחידושי קדושין דף נון ע"ב בתו' ד"ה חוששין לסבלונות דמשמע מדברי התו' דלא מהני אמירה קודם הקדושין מיהו כראה דאמירה לפני הקדושין וקדשה תכ"ד ודאי מהני דלא גרע מעסוקין באותו ענין וכדאי' לקמן בסי' ל"א בהתקדשי לי באילו ונתן לה אח"כ דמקודשת והיינו משום דהתם כל הנתינה הי' תכ"ד אבל אחר זמן י"ל דלא מהני וכן משמע קצת מהא דלקמן בהתקדשי לי בונה ונתן לה משכון וכו' דמשמע אפי' נתן לה המנה אח"כ אינה מקודשת והיינו משום דלא הי' הנתינה סמוך לאמירה ועמ"ש לעיל בסי' כ"ח סעיף פ"ו וצ"ע

שם ונתן לו ואמר לה וכו' משמע דאם אמר בשעה שנתן לפלוני תהא פלונית מקודשת לי לא מהני דבעי' שיאמר לאשה עצמה אע"ג דבקדושין דף י"ט אמרי' דאומר אדם לבתו הקטנה צאי וקבלי קדושיך וכ' התו' שם ד"ה אומר אדם וכו' דהוי כאומר תן מנה לפלוני אלמא אע"ג דהוא אמר לה האמ"ל ואינו מדבר עם האב לומר בתך מקודשת לי ואפ"ה מהני דהתם שאני שהיא כמו שליח קבלה שמקבלת לעצמה כמ"ש התוס' שם ונראה דה"ה אם עשתה לזה המקבל שליח קבלה אלא שאומרת שהכסף יהי' שלו כמי מהני ואף דגבי תנם לאבא ולאביך אמרי' שם דאם אמר ע"מ שיקבלם לי מקודשת משמע דבעינן דוקא שאמרה קבלם לי שהמעות יהי' שלה היינו משום דאל"ה אמרינן דהוי דיחוי אבל בהתחילה היא דלא הוי דיחוי כיון שעשתה שליח קבלה מהני כשאומר בשעת נתינה הרי פלונית מקודשת לי בקבלתך אף דהמעות שלו והא דלא מפרש רש"י כן כמו שפי' גבי הילך מנה והוא שלוחו וכו' היינו משום דבזה צ"ל שהיא עשתה אותו שליח קבלה וגם שאמר לאותו פלוני שאשה פלונית תהא מקודשת לי דניחא לי' לרש"י טפי לפרש בקיצור שהבעל אומר כן לאשה משא"כ לקמן דסגי בהא לבד שעשתה אותו שליח דמה שאמר השליח לאשה מפורש בסוגיא דאמר הילך מנה וכו' ותו דבבבא שלישית שאמרה לו תן מנה לפלוני ואתקדש אני לו לא שייך לומר שעשתה להבעל שליח קבלה שיקבל ותתקדש בו וע"כ צ"ל שאמר לה בשעת נתינה או אח"כ התקדש לי וצ"ע בזה

שם בהג"ה ואם הי' עסוקין באותו ענין וכו' כתב הב"ש דמיירי באמרה דוקא ואקדש אני לך משמע דפשיטא לי' דבאמרה ואקדש אני לך מהני אפי' לא התחילה ובהתחילה אין צ"ל ואקדש אני לך וכ"כ הב"ח בסי' זה וכמ"ש הב"ש בס"ק ה' בשם רש"ל אבל באמת בדברי רש"ל שהביא הפרישה שאמרה הן מפורש וז"ל כ' מור"ש ה"ה אם לא אמרה ואקדש אני לך אלא הוא אמר אח"כ התקדשי לי במנה זו וכו' ואמרה הן דמקודשת עכ"ל הרי דהצריך דוקא שתאמר הן והוא כמו ואקדש אני לך אבל בלא"ה כיון שלא הזכירה הקדושין אעפ"י שהוא אמר שרוצה שתתקדש בו כיון שהיא שותקת מנא ידעי' שנתרצית לקדשה לו ומ"ש בסי' למ"ד ס"ק י"ג דמוכח כן מתו' מדלא כתבו דשאני התם בתן מנה לפלוני כיון שאמרה ואקדש אני לך ולפי דבריו צ"ל ה"ה דאין צ"ל הן כשהתחילה היא והוא דלא כמ"ש רש"ל ע"כ צ"ל דס"ל להתוס' דהיכא דהתחיל הוא לא מהני אפי' אמירת ואתקדש אני לך ונראה דנפקא להו משום דע"כ ברייתא מיירי באמרה תנה לפלוני ואתקדש אני לך דלא"ה פשיטא דלא והני דאפי' בערב שאמר תן לפלוני ולא אמר אפי' ואני ערב פשיטא דלא מהני דדברים בעלמא נינהו ומיהו הריטב"א כתב באמת לתרץ דשם מיירי דלא אמרה ואקדש אני לך ולדבריו נראה דצ"ל דקמ"ל דאפילו אם חזר ונתנם לה עצמה אינה מקודשת דכבר בטל אמירה ראשונה כיון דדחי' לי כמ"ש התו' שם גבי תנם על הסלע אך התוס' לא ניחא להו בהכי מדקאמר שם אבל באבא ואביך אימא במתנה יהבתינהו ניהלייהי משמע דס"ד דהוי קידושין כשנתן לאבי' ומ"ש הרמ"א ואם היו עסוקין באותו ענין אע"פ שנתן סתם בציווה ה"ז מקודשת נראה דבל"ז דוחק לאוקמי דמיירי בעסוקין באותו ענין קודם הנתינה דהרי לא הוזכר בש"ע דמהני אמירה קודם הנתינה כמ"ש לעיל דמשמע מדלא הביא דברי הרמ"ה בסעיף ה' גבי הילך מנה וכו' משמע דס"ל דלא מהני אמירה קודם הנתינה אלא נראה דמיירי הכא לאחר הנתינה שנתן סתם ודיבר עמה בעסקי קידושין הוי כאילו אמר אח"כ הרי את מקודשת לי וכן משמע בהרי"ו א"כ ממילא אין קושי' מהא דלקמן בסי' ל' אך דלפי מה שיבואר בסמוך דלדעת הרמב"ם בעינן שיאמר בפי' שתתקדש בהנא' מתנה אבל אם אמר סתם שתתקדש לו מסתמא משמע על גוף המתנה ולא מהני משום דבעינן קבלת האשה דוקא א"כ י"ל דעסוקין באותו ענין לא מהני כיון דאין בזה משמעות שמקדשה בהנאה ולא במתנה עצמה וצ"ל דרי"ו ס"ל כדע' הרא"ש וטור דאפי' בסתמא אמרינן דכוונתה על הנאת המתנה כמו שיבואר ועיין בסמוך

שם אמרה לו הלוה מנה לפלוני וכו' וכתב שם הטעם שהא הערב מתחייב כענין זה שהרי שנינו בפ' גט פשוט הרי שהי' חונק וכו' והקשה עליו הח"מ וב"ש דהא הכא הרי היא מתקדש טעם הנאת הפרוטה שהיתה צריכה ליתן להתפייס והנה לפמ"ש לעיל בסי' כ"ח ס"י בדעת הרמב"ם שם דלא מהני הרחבת זמן לאחר הלואה דהא בהא תלי: שאין חיוב פרוטה בעבור הפיוס ומטעם זה לא משתעביד שלא בשעת מ"מ א"כ דברי הרשב"א מכווני' אך לפמ"ש הה"מ הביאו הב"י לעיל בסי' כ"ח דדעת הרשב"א וכדעת הלכות בהרחיב לה זמן א"א לפרש הכי ונראה לפי מה שיבואר לקמן דעת הרא"ש דלא בעינן שיאמר בפירוש בהנאה וכן דעתו בס"ס כ"ז גבי אדם חשוב כמו שביארנו שם ואפ"ה גבי הנאת מחילת מלוה מודה הרא"ש דבעי' שיאמר בפי' בהנאת מחילת מלוה דלא כתוס' בפ' המדיר ע"כ צ"ל דס"ל דהיכא דיש בו נתינה דיש בו הנאה אמרי' דמסתמא דעתה על ההכאה אבל בהרחבת זמן המלוה כיון דלית בי' נתינה אלא ההנאה צריך לפרש הנאה לפ"ז יש לפרש דברי הרשב"א דבתחיל' הלוא' סגי אפי' אם לא פי' בהנא' כמשמעות הלשון וקידשה בו כיון שיש בו נתינה שיש הנאה אבל בהרחבת הזמן אם לא פי' בהנאת הפיוסי לא מהני כמו גבי ערב לאחר מ"מ וכמו שכתבנו לעיל בסימן כ"ח שם

סעיף ג' אמרה לו תן דינר לפלוני וכו' בהנאת מתנה זו שקבלנו ברצונך וכו' הנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהל' אישות גבי הילך מנה וכו' וז"ל וא"ל הרי את מקודשת לי בהנאה זו הבאה לך בגללי וכו' ותמה עליו הרשב"א וז"ל ואיני יודע מי דחקו ע"ז שהרי אין זה כדין עבד כנעני ממש וכו' וכ"כ הוא ז"ל בתן מנה לפלוני ואקדש אני לו בשאמר מי שנתקדשה לו האמ"ל בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך וכו' ואדרבה לכאורה משמע דכל כה"ג קרוב הוא להיות נתנה היא ואמר הוא כו' והמ"מ השיג עליו והביאו בב"י ע"ש ולענ"ד נראה דקשי' לי' לרשב"א ז"ל על לשון הרמב"ם שכתב בהכאה זו הבא ליך בגללי דאין זה דומה לעבד כנעני כלל משתחרר במנה עצמו שניתנו אחרים ולא בהנאת נתינת העבד דאפי' בע"כ דעבד יוצא לחירות כמ"ש בחידושי דף ז' וכתבתי עוד שם ע"ב גבי ב' בנותיך לשני בני הוכחה לזה והיינו שתמה הרשב"א במ"ש הרמב"ם בדין זה דהילך מנה וכו' בהנאה הבאה לך בגללי דאין זה דומה לעבד כנעני ומתוך זה תמה נמי על מ"ש בתן מנה לפלוני ואקדש אני לו בהנאת מתנה שקבלתי ברצונך דמשמע דכיון דדין זה נלמד מדין שניהם הרי דחשיב נתינת הבעל דהיינו הנאת הקבלת שהוא בשביל הבעל כמו בדין הילך מנה שבאה הנאה בשביל הבעל א"כ אין זה שום סברא שיאמר ומה שמקבל הבעל הוי כאילו נתן וכי היכי דלא אמרינן בהילך מנה ואקדש אני לך אם אין אדם חשוב אעפ"י שנעשה רצונה במה שמקבל לא חשיב זה נתינ' שלה קבל' בשביל שרצונ' בכך משום דלא שייך לומר במה שהיא ניתנת משלה וחסרה הוי כמו קבלה ה"נ לא חשיב קבלת הבעל נתינה בשביל שרצונה בכך כיון דהוא להיפך שמרויח בקבלתו והיינו דכ' הרשב"א דדין זה דומה להיות כנתנה היא ואמר הוא והכי ה"ל למימר האמ"ל בהנאה שנתן לי פלוני בשבילך דמשמע דהנאה הוא מפלוני מיהו נראה דהרמב"ם ז"ל נמי ס"ל דבהילך מנה וכו' הטעם הוא דמהני נתינת האחרי' ומ"ש בהנא' הבא' ליך בגללי היינו דמפרש לשון הש"ס כן מדלא אמר הא"מ לפלוני במנה שאני נותן לך משמע דנותן לה מתנ' דעלמא משלו ובהנאה זו התקדש לפלוני ונקט הרמב"ם לישנא דש"ס ואפשר דנקט הש"ס הכי דומיא דמימרא קמא דרבא וכן במימרא שלישי דרבא דבעינן בהנאה כמו גבי ערב ולשון בגללי שכתב הרמב"ם היינו בשביל הקידושין שתתקדש לי וכן מ"ש בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך היינו הנאת הנותן ברצונה שבא לך ע"י קבלתו ובזה א"ש מה שדקדק בזה המ"מ על הרמב"ם שלא הביא בהל' מכירה אלא מימרא קמא דרבא ולא הביא תרי מימרא דרבא משום דס"ל דדוקא גבי קדושין דלא הוי זכות כמ"ש הרשב"א דלא שייך לומר שתהא נתינת האחר בשבילה כדנתן הוא ע"כ צריך למילף מעבד כנעני אבל גבי מכירה דזכות הוא לו א"כ כיון שנתן בשביל חבירו הוי כאילו נתן חבירו בעצמו והוא מילתא דפשיטא וא"צ ללמוד מדין עבד לכך לא הזכירה ובזה מיושב הלשון הש"ע דכתב בסעיף ה' גבי הילך מנה וכו' במנה שנתן ליך פלוני וכו' והוא כלשון הטור וגבי ואקדש אני לו כתב כלשון הרמב"ם בהנאת מתנה זו, שקבלתו ברצונך ולפמ"ש נכון דגם הרמב"ם ס"ל הכי והיינו דנלמד מדין ערב כמו בדין ראשון ולשון הטור בזה אינו מכוון שכתב באותו מנה שקבלתי מפלוני בשבילך וגם בדין ראשון שכתב במנה שנתתי לפלוני וה"ל לכתוב בהנאת מתנה כמו גבי דין ערב וצ"ל דס"ל דממילא. הוי כמו גבי ערוב שאין מזכיר לשון הנאה ומשתעבד ממילא בשביל הנאה ועמ"ש לעיל בסוף סי' כ"ז ס"ט גבי נתנה היא ואמרה היא דמשמע דס"ל כן להרא"ש דלא בעינן שיאמר בפי' בהנאה כן נלענ"ד נכון

שם וקדשה אותו פלוני ואמר לה וכו' הטור בשם הרמ"ה כתב א"ל לא אמר וכו' אלא עשה לבעל המעות שליח וכו' כבר כתבתי לעיל דהשמיטו דברי הרמ"ה משום דס"ל דלא מהני אמירה קודם