המקנה - קונטרס אחרון שיב

והם ממש דברי הרמ"א בהגה"ה זו אלא דצריך להבין למה הוצרך לומר שהתנאי עד לאחר שלשים וקדשה בתוך שלשים ונראה דודאי אם ניתנה לו האשה הטבעת במעמ"ל לה לשם קדושין לא הוי קדושין כיון דאם לא יקדשה תתבטל מתנה לא יהיב לה מידי דכיון דבין כך ובין כך שלה הוא ולא דמי למקדשה בגזל דידה ואמרה הן דמקודשת דאמרי' מסתמא מחלה לו כדאיתא לעיל בסימן כ"ח דהתם שאני דאמרינן כיון דניחא לה להתקדש לו ניתנה לו במתנה גמור' אפי' אם לא יקדש' אבל הכא כיון שאמר' בפ' ע"מ להחזיר לה לשם קידושין הרי התנתה בפירוש שאם לא יקדשה תתבטלה המתנה לא הוי קדושין ונראה ראיה לדבר מהא דאמרינן בפרק הזהב דף מ"ז גבי חליפין דוקא בכליו של קונה אבל כליו של מקנה לא מהני משום דה"ל כמקנה עם נכסים שאין להם אחריות ע"ש ולא אמרינן כיון דקנין סודר הוי כמעמ"ל כדאיתא בסוגיא וכן הוא בח"מ סימן קצ"ה סעיף ד' בהג"ה א"כ נימא דבמה שנותן המקנה הסודר ע"מ להחזירו קונה את השדה בחזרת הסודר כיון שכבר קנה אותו בתפיסתו אם החזירו לבעלים נימא דע"י חזרה זו יקנה את השדה מן המקנה דהוי ממש דין זה שנותן לו התודר במעמ"ל לשם קנין השדה ואפי' אם נימא למ"ד בכליו של קונה דטעמיה כיון דלא מפרש קרא אלא כליו של קונה שנתך בועז לגואל בעינן דוקא בענין זה דמהאי טעמא לא מהני ללוי בכליו של קונה כמ"ש התו' שם מ"מ מאי מקשה ללוי דילמא קנין דקרא הי' ע"י חזרת הסודר ובעינן דוקא קנין זה דכתיב בקרא ודוחק לומר משום דלישנא דקרא ונתן לרעיהו משמע שהקנין הוא ע"י הנתינה ע"כ צ"ל דלא שייך בזה מכירת השדה כיון דאם לא יחזיר לו תתבטל המתנה דנתן לו ע"מ להחזירו כמ"ש הרמ"א בהג"ה שם ולא יהיב ליה ולא מידי ועוד ראיה מהא דאמר בב"מ דף ס"ה ע"ב ובמגילה פרק בני העיר דבמוכר על תנרי שיחזיר לו כשיהיה לו מעות ודייר ביה ה"ל ריבית ואי נימא דהוי מכירה גמורה למה הוי רבית אע"כ כיון שהוא בריך להחזיר לו אין על המעות שם מכירה ונהי דבמעמ"ל הוי מתנה היינו בגוף השדה אבל מכירה לא שייך ביה וה"ל המעות כהלואה וה"ה נמי כשנותנת לו ע"מ שיחזירה לה לשם קדושין נהי דהוי חזרה מ"מ אין לו במה להתקדש

ולפ"ז צ"ל בהאי דינא דהכא דהוי קדושין היינו משום דאמר לאחר שלשים יום נמצא דאפי' אם לא יקדשה היא שלו עד שלשים יום וכיון שהוא שלו יכול לקדש בה לשם קדושין ולא לשם חזרה דהרי אינו מחויב להחזיר לה תוך הזמן אלא דס"ל להר"א כ"ץ דכשהגיע זמן חזרה א"צ לקנות ממנה משום דהוא מוחזר ממילא א"כ הרי בעינן דוקא שתאמר לאחר שלשים יום וקדשה תוך הזמן ונראה דכן הוא הדין בנותן מעמ"ל סתם ומכרה המקבל להנותן דהוי חזרה אלא שצריך להחזיר המעות דלא שייך ביה מכירה כיון שאם לא יחזיר יתבטל המתנה אבל אם אמר לו עד לאחר שלשים יום וקנה ממנו תוך הזמן כיון דלא הי' מחויב להחזיר עדיין הוי מכירה גמורה וממילא הוא מוחזר בזמן החזרה ונראה דס"ל להט"ז דלדעת הרא"ש דס"ל בהשואל ע"מ לקדש דבסתמא אמרינן דעתו באופן המועיל אפי' לא ק קבע הזמן על החזרה אמרינן דמסתמא אדעתו שהי' לו במעמ"ל אחר זמן הקדושין ה"כ אמרינן הכא בנותנת לו ע"מ להחזיר סתם כיון דניחא לה בקדושין דאדעתא דהכי נותנת לו או אפי' הי' נתינה כדי לקדשה אלא דבשעת הקדושין אמרה הן אמרינן דמסתמא אדעתה שלא תהא קדושין אילו לשם חזרה אלא שיהא שלו עד לאחר זמן ואז יהי' ממילא מוחזר כן נראה לי לפרש דעת הט"ז אף שאינו מכוון בלשונו אך נראה דאינו מוכרח דכיון דאמר ע"מ להחזיר סתם משמע דתהא מקודשת בו בחזירתו מיד ולא דמי למ"ש הר"ש בשואל כדי לקדש אשה דודאי הי' דעתו להחזיר לה אחר הזמן הקדושין תדע דהא לדעת הרא"ש ז"ל ה"ה אם נתן לו מעמ"ל כדי שיקנה בו שדה נמי הדין כן ואפ"ה כשהמקנו עמו נותן מעמ"ל כדי שיקנה בחזרתו את השדה לא מהני כמ"ש לעיל דמוכח הכי מסוגי' הנ"ל ולא אמרינן דמסתמא הי' דעתו ע"מ שיכול לעכב את המתנה זמן מה כדי שיהא החזרה בשעה שהיא של הקונה ונראה דלכך הוצרך הרמ"א שיתנה בפי' דאחר שלשים יום כן נלענ"ד וצ"ע

ועמ"ש בחידושי קדושין דף ז' דמשמע מדברי הרשב"א ז"ל בנותן מעמ"ל לא שייך הכאת מתנה באדם חשוב ולהכי לא מהני לרב בב"מ דף מ"ז בכליו של מקנה אפי' באדם חשוב משום דאין זה הנאה כיון דהוא ע"מ להחזיר וכ"מ מזה דאם קדשה בהנאת מעמ"ל לא מהני ונ"מ עוד כשהוא אדם חשוב ונותנת כו מעמ"ל דלא מהני דאין זה הנאה אך כבר כתבתי שם דיש ליישב קושי' הרשב"א כיון דס"ל לרב בקנין חליפין דבועז נתן לגואל א"כ ליכא למילף לגבי חליפין אלא דומי' דהוי נתינה ממש אבל הנאת מתנה לא מהני אלא גבי קנין כסף וקדושי אשה ונראה הטעם משום דהא דשוה כסף ככסף כתבו התו' בריש קדושין דילפינין מנזקין ועבר עברי דכתיב והוא ישיב לרבות ש"כ א"כ הכל בכלל ש"כ אפי' הנאה משא"כ בחליפין דכתוב כעל דממעטינן מיני' אפי' כסף ופירות וה"ה דליכא למילף מיני' הכאת מתנה תדע דהא כ' התו' שם כלוי דוקא בכליו של מקנה ולא של קונה אע"ג דמצד הסברא חשיבות נתינת הכלי עצמו עדיף טפי מהנאת המתנה אלא כיון דילפינין מקרא כמו"ש התוס' שם אין ללמוד אלא כענין הכתוב ממש ועוד דהוכחנו בקדושין שם דאינו מועיל לרב אפי' אם נותן המקנה הכלי לגמרי ע"ש ולענ"ד נראה ברור דזה טעמא של הרמב"ן שהביא הרשב"א שם שחולק על הר"ח שם דלא מהני כליו של מקנה בקנין מטלטלין מדין חליפין אפי' באדם חשוב ע"ש שתמהו עליו הרשב"א שם ולענ"ד נראה כמ"ש וצ"ע

והנה הב"ש כ' שם ס"ק ב' בשם הש"ך אם מקנה לה הטבעת שבידו ע"י ק"ס ומקדש באותו טבעת הוי קדושין ועיין בחידושי קדושין דף ג' בתו' ד"ה ואשה בפחות וכו' שכתבנו שסדק' ע"ז מהא דקאמר בדף נ"ב ע"ב וכי אשה בעזרה מנין ואמאי הא יכול לקנות לה בשר קדשים ע"י קנין חליפין ע"ש

סעיף ב' אמרה לו תן מכה לפלוני וכו' בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך וכו' ז"ל הרמב"ם משמע שאמר לה לאחר הנתינה ולכאורה צ"ע דמנ"ל הא דה"ל לפרש כפי' רש"י דבשעת הנתינה אמר לה ומ"ש הב"ח דהרמב"ם וש"ע מיירי לה תכ"ד כבר הקשה עליו הט"ז דהא לענין קדושין מחמירין דתכ"ד לאו כדיבור דמי וכ"ש לפמ"ש לעיל סי' כ"ח דבכל קנין שבעולם כיון שעשה מעשה ומשך שוב אין יכול לחזור בו אפי' תכ"ד דלא אתי דיבור ומבטל מעשה והא דאמר דוקא במקדש אמרינן תכ"ד לאו כדיבור דמי היינו לבטל הדיבור של הקדושין ע"ש א"כ הכא דעשה מעשה ונתן לפלוני שוב לא מהני תכ"ד אם הי' רוצה לחזור בו מיהא בהא דאע"ג דלענין חזרה לא מהני תכ"ד אבל לקיים המעשה מהני תכ"ד כדמחלק בזה בשבועות דף ל"ב ע"ב רישא תכ"ד וכו' מהו דתימא הנ"מ כפירה וכפירה אבל כפירה והודאה אימא לא קמ"ל ע"ש אך אכתי דוחק דמנא לי' לחלק בזה לפי האמת ותו קשה דהא לעיל בסי' כ"ז ס"ג כ' הרמ"א וז"ל ובמקום דלא הוי קדושין אפי' אם חזר אח"כ ואמר לה הרי את מקודשת לי צריך לחזור וליטול הכסף ממנה וליתן לה בתורת קדושין ע"ש ועיין ב"ש שם ומבואר בסי' קמ"ז דכל היכא דלא הוי חשש גט א"צ ליטול אבל היכא דהוי חשש גט צריך ליטול ולחזור וליתן לה א"כ הכא כיון דקי"ל שאם נתן ולא אמר ספיקא הוי וחיישינין מדרבנן כדאי' לעיל בסי' כ"ז אין מועיל האמירה אח"כ כיון דכבר הוי חשש קדושין גרע מפקדון ותו קשה דה"ל לחלק דאם אינו הקדושין בעין בשעת האמירה כגון שכבר הוציא אותה זה המקבל בא מהני אמירה ולא מבעי' לדעת הרמב"ם דס"ל דאפי' בהנאת הרווחת זמן מכוה לא הוי קידושין אלא אפי' לדע' התו' דמהני הנא' הרוח' זמן מלוה מ"מ כאן שלא נתן בתורת הלואה דלא הי' יכול להוציא מידו מכלן דמהני ונראה עיקר בכל זה דהכא שאני כיון שהנתינה הראשונה היתה לשם קדושין אף שאין הקדושין נגמרין אלא בשעת אמירה שפיר מועיל ונראה דיליף לה מהא דקי"ל בר"פ האומר במקדש לאחר למד יום אפי' נתאכלו המעות כיון דנותנן בתחילת לשם קדושין הוי קדושין ולא דעי להא דאמר בדף מ"ו בהתקדשי לי בתמרה בזו ובזו דאם אוכלת אחת אחת אינו קדושין דהתם שאני דלא נגמר הנתינה ולא הדיבור דהא אמרינן לקמן בסי' ל"א ס"ו בגמר דיבורי' ואמר התקדשי לי באילו אפי' אוכלת אחת אחת קודם גמר הנתינה אף דלא נגמר הקדושין עד הנתינה האחרונה אפ"ה. כיון שגמר דיבורי' בתחילה לא ה"ל מלוה וה"ה איפכא אם גמר הנתינה לשם קדושין אעפ"י שלא נגמרה האמיר' לא הוי מלוה משא"כ בהך בסי' כ"ז כיון שלא היתה הנתינה לשם קדושין ויכולה לומר לשם מתנה נתנתה כמ"ש הרשב"א שם וכבר ביארנו שם דבריו ז"ל ואפי' אי נימא דלענין דינא צריכא להחזיר כיון שהוא אומר שלא נתן לשם מתנה מ"מ כיון שלא היתה הנתינה לשם קדושין וגם העדים לא ידעו שבתורת קדושין הוא נותן לא מהני הנתינה. ועוד נראה דאיכא למילף מקדושי יעוד דאמרינן בקדושין דף י"ט אומר אדם לבתו הקטנה צאי וקבלי קדושיך מדר' יוסי בר יהודא וכו' משמע דלרבנן דס"ל דמעות הראשונות לקדושין נתנו הוי קדושין אע"ג דמה שאמר לה הרי את מקודשת לי איכו אלא בסוף שש דאי' שם ע"ב בברייתא ת"ר כיצד מצות יעוד וכו' משמע דאמירה מהני אפי' אחר הנתינה ואפי' כבר אכלת והיינו משום דנתנו בתחילה לקדושין ואף דהתם משמע שהיא מקודשת למפרע כדאי' שם משל לאומר לאשה התקדשי לי מעכשיו וכו' נראה דאין לדמות ולומר דאם אמר אח"כ תהא מקודשת למפרע משעת נתינה דהתם שאני דמצות התורה כן הוא דבתחילה המעות נתנו לשם קדושין מעכשיו אבל הכא דנתן סתם אין הקדושין נגמרין עד גמר האמירה אבל אין לומר דהא דאמר שם בברייתא וצ"ל הרי את מיועדת לי ולאו משום דצריך אמירה אלא משום דצריך להודיע כדאמר שם אשר לא יעדה מלמד שצריך ליעדהן ז"א דלשון אומר לה בפני שנים האמ"ל משמע שצריך אמירה לשם קדושין ממש ותו דהא לאביי ברי' דר' אבוה בדף י"ט ע"א א"צ להודיע לרבה דר' יוסי ברי' דר"י וע"כ משום דבעינן אמירה ומ"ש הח"מ דלא גרע מעסוקין באותו ענין מתקשה בזה הב"ש עיין בחידושים בדף זי"ן מ"ש לפרש דבריו והנה משמע מדברי הרמב"ם והש"ע דאם אמר לה בשמה שאמרה לו תן מנה לפלוני ואקדש אני לך האמ"ל כשאתן לו לא מהני דבעינן אמירה בשעת נתינה ולא קודם וכ"כ ההו' רי"ד גבי עשה לי שיריים וכו' והט"ז מדייק מהמ"מ דאפי' אמירה קודם מהני וכן נלענ"ד דמוכח כן מדברי הרמ"ה שהביא הטור גבי ואקדש אני לך וז"ל וא"נ לא אמר אותו פלוני וכו' אלא עשה