המקנה - קונטרס אחרון רצה

דידי' אי לא א"כ אין צריכה גט משני ממ"נ ועיי' בחידושינו מ"ש שם ליישב דברי הרי"ף על נכון

שם ואמרת היא וכו' ואם ענה הבעל הן בשעת נתינה הוי ודאי קידושין אפי' אין עסוקין באותו ענין וכן הוא בטור בשם הרמ"ה משמע מלשון זה דמיירי שמדבר עמה אלא שאין עסוקין באותו ענין דאל"ה ה"ל לאשמעי' רבותא טפי דאפי' אינו מדבר מהני אם אמר הן וכן דקדק הביא וכתב הטעם דאי לא דיבר עמה יש הן שהוא כלאו כדאי' בפ' החובל והב"ש הקשה עליו מהא דקדשה בגזל ואמרה הן דמהני נראה דכוונתו דהא התם מיירי בלא שידך כדאי' בסוגיא דף י"ב דהיינו שלא שמענו שנתרצה להתקדש אפ"ה לא אמרינן דמה שאמרה הן הוא כלאו ותו קשה לי דהתם בפ' החובל אינו אלא לפי' התוס' אפי' אמר הן בניחות' דנינן לי' שהיא כלאו והוא דעת י"א שהביא הרמ"א ח"מ סי' תכ"א אבל דעת רש"י והרמב"ם דדוקא כשאמר הן בלשון בתמי' אבל אם אמר הן בניחותא לא אמרי' דהוי כלאו וכן סתום הש"ע שם א"כ א"א לפרש בדעת הש"ע כן ותו דאי נימא דהטעם הוא משום דהן שהוא כלאו הוי סגי הכא אפי' אם לא דיבר עמה בתחילה בעסקי קידושין אלא אפי' שדיך ונתרבו כבר זה לזה דתו לא שייך לומר דהן בניחותא הוי כלאו ומלשון הרמ"ה וש"ע משמע שהוא מדבר עמה באותו שעה אלא שאין עסוקין באותו ענין אמנם אני תמה על הגדולים האלו שלא פירשו דברי הרמ"ה משוא דס"ל כיון דבעינן אמירה דבעל מדאורייתא מיתורא דקרא דוכי אינו מועיל רצונו בלא אמירה ואין ריצוי גדול מכשהיא אומרת שיתן לה לשם קידושין והוא נותן לה ע"פ דיבורה ואפ"ה לא מהני אמירה דידה עד שיוציא בשפתיו א"כ מאי מוסיף בזה בלשון הן דאינו אלא לשון ריצוי וריצוי לא מהני ולא דמי כלל לקדשה בגזל דידה ואמרה הן דמהני דהתם נא בעינן אמירה אלא ריצוי דידה ואפי' שדיך מהני וס"ל להרמ"ה דבמדבר עמה על עסקי קדושין בעינן דוקא שעסוקין באותו ענין אבל הפליג בדברים אחרים אינה הוכחה מדברים הראשונים על הנתינה אבל כשאמר הן מהני דיבורו הראשון לשם קידושין ואפשר דס"ל להב"ח וב"ש כיון דאשכחן סוף פ"ג דשבועות דאמר שמואל דעונה אמן כמוצא שבועה מפיו דמי וכתב הרמב"ם והביאו בש"ע בי"ד סי' ר"ט כשאמר הן הוי כאומר אמן. אך ז"א דהא כתב הר"ן בנדרים דף ו' באיבעי' דרב פפא אי יש יד לקדושין דאין ללמוד אמירה דקדושין מאמירה דנדרים דנדרים חמירי טפי וכן מצינו בכמה מקומות לענין ק"ש ותפלה דאין עניית אמן חשיב כאמירה ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא כנ"ל

סעיף ט' נתנה היא ואמרה לו הילך דינר זה מתנ' ואתקדש וכו' הנה הטור כתב דהרמב"ם פליג על הרי"ף והרא"ש וכתבו המפרשים כוונתו דהרמב"ם פליג בהא דס"ל להרי"ף והרא"ש דלא בעינן אמרה היא ואתקדש אני לך והוא דעת היש מחמירין שהביא הגה"ה בשם הרשב"א וכן פי' הב"ח לשון הטור אלא דלא תירץ מ"ש שהרי"ף חולק על הרמב"ם ונלענ"ד דעיקר כוונת הטור במ"ש הרמב"ם שצריך שיאמר הוא בפי' הרי את מקודשת לי בהנאה זו אף דבכל קידושין דעלמא כשנותן הוא א"צ לפרש שתתקדש לו בזה הדבר שנותן לה כמו שביארנו לעיל אבל הכא שהיא נותנת צ"ל בהנאה זו הא ל"ה מסתמא משמע שתתקדש בגוף הנתינה תדע דהא כשהיא אשה חשובה דאיכא הנאתו יותר מקבלתה אפ"ה אין חילוק אפי' אם מקדשה בפרוט' דמסתמא דעתם על גוף הנתינה ואף בשאר קנינים משמע דלא בעי שיפרש את הקנין כדס"ל לחכמים בקדושין דף מ"ח אם יש בנייר ש"פ מקודשת כמבואר לקמן בסי' כ"ח מ"מ הכא דעיקר הוא הנתינה והנאה ממילא קאתי צריך שיפריש בהנא' זו וכן משמע לקמן בסי' כ"ח המקדש במלוה אינה מקודש' עד שיאמר לה בהנאת מחילת מלוה אף דקי"ל במלוה ופרוט' דעתה אפרוטה אפ"ה לא אמרי' דדעתם על הנאת מחילה מלוה כיון דהנאה ממילא קאתי מסתמא דעתם על גוף המלוה וכן משמע בסוגי' דף כ"ב ע"ב דפריך אלא מעתה תהי' שפחה כנענית נקנה בביאה ומשני כי קאמרינן וכו' הכא זה נהנה וזה נהנה לא אמרי' שיקנה אותה מדין כסף בהנאתה אלא משום דמסתמא אין דעתה על הנאתה אף דמקשה דתקנה בהגבהה אפי' לא פי' משום דלא דמי קבלת הנאה דממילא אתי' לשאר קנינים וכן משמע בכל קידושי ביאה אינו מדין כסף שהוא קבלת הנאתה דהא מוכיח בירושלמי דשטר היינו פחות מש"פ דאל"כ היינו כסף ולא מקשה כן בקידושי ביאה אלא משום דמסתמא אין דעתה על הנאה אבל מדברי הרא"ש לא משמע כן דהא כ' בשמעתין בסתם דבנתנה היא ואמר הוא מקודשת באדם חשוב משמע דאפי' אם אמר סתם הרי את מקודשת אמרי' ממילא דעתי' על הנאה וכן משמע מלשון התוס' דכתב לא פסיקא לי' משמע דאפי' בסתם לאו פסיקא לי'. מיהו בזה י"ל דתו' לשיטת' דכתבו בפי' המדיר דף ע"ד בד"ה המקדש במלוה דאפי' לא אמר בפי' בהנאת מחילת מלוה אלא במחילת מלוה מקודשת אבל להרא"ש צ"ל דמחילת מלוה גרע טפי דהכוונה במחילת מלוה ולא בהנאת מחילת אלוה והרמב"ם לשיטתו דכתב בפ"ה מהל' אישות דאפי' בארוויח לו זימנא צ"ל בפי' בהנאת שמרווח וכן משמע מלשון הרי"ף שכתב בסתם באדם חשוב ולא הוצרך לומר בפי' כשאמר בהנאה ונראה דבזה א"ש דמה שהזכיר הטור בלשון הרמב"ם ז"ל בהתן הוא ואמרה היא דמקודשת מספק אף דבזה ליכא פלוגתא אלא כי היכי דלא נימא מ"ש הרמב"ם בנתנה היא ואמר הוא דאינה מקודשת אפי' באדם חשוב כל שלא הזכיר הנאת מתנה היינו דלא הוי קידושין וודאי אלא ס"ק דשמא הי' כוונתו על הנאת מתנה לכך הביא הטור דבריו מדכתב באותו בבא גבי נתן הוא ואמרה היא דהוי ספק משמע דבנתנה היא ואמר הוא אפי' באדם חשוב לא הוי אפילו ס"ק כיון דלא אמר בפי' בהנאת קבלת המתנה. ונראה די"ל דהיינו טעמא דהרמב"ם ז"ל דס"ל דבעי' שתאמר היא הילך מנה ואקדש אני לך משום דכיון שהוא נותנת אתנה לו והוא מקבל בתורת מתנה אלא שאומר שתתקדש לו בהנאת קבלת מתנה אין ראי' מנתינה שהיא תתרצה להתקדש לו ולא דמי לנתן לה במתנה ואמר לה שתתקדש בהנאת מתנה זו די"ל דאי לאו דמתרצה להתקדש לא הוי לה למשקל כיון דאדעתא דהכי יהיב שתתקדש לו בהנאתו וה"ל גזל אבל כשהיא נותנת לו אולי אין כוונתה רק ליתן לו ואין חוששת לדבריו שתתקדש לו ונראה לענ"ד דמתורץ בזה קושי' התו' הא דלא דקדק הש"ס בנתנה היא ואמר הוא משום דאפשר לומר דנקט נתנה היא ואמרה היא צרבותא נקט לא מיבעי' נתנה היא ואמר הוא כיון דאין הוכחה שהיא מתרצה להתקדש בהנאתו פשיטא דלא הוי קידושין אלא אפי' נתנה היא ואמרה היא דכיון דאדעתא דהכי קא והבית לי' כדי שתתקדש לו בהנאה זו והוא מקבל מוכחא מילתא שהוא מתרצה שתתקדש לו דאי לאו הכי לא הוי שקיל קמ"ל דאפ"ה לא מהכי דבעינן נתינה דידי' הרי דמוכח מן הש"ס דבעינן באדם חשוב תרווייהו אמירה דידיה ואמירה דידה כן נראה לענ"ד דעת הרמב"ם

סעיף יו"ד שיעור הכסף שמקדשין בו וכו' הוא שיעור פרוטה שהיתה בימי משנה כדאמר בסוגי' דף י"ב ולאפוקי אם הפרוטה שבאותו זמן הוא פחות משיעור זה אף שיוצא בהוצאה לא מהני דבקדושין בעינן כסף ופחות מש"פ דהיתה בימי משה לא מקרי כסף כדאי' בתוס' דף ג' בד"ה ואשה בפחות וכו' מיהא לא נתבאר אם הפרוטה שבאותו הזמן דהיינו מטבע הפחותה שבמטבעות היוצאים באותו זמן היא גדולה מפרוטה של משה לפי שיעור הכסף וכן הוא בזמנינו אם אשה מתקדשת בש"פ שהי' בימי משה וכבר נסתפק בזה הסמ"ע בר"ס פ"ח ועיי' מ"ש בחידושי בתוס' שם דהדבר הזה תלי' בגירסת רש"י ותו' דלפי גרסת רש"י שם דאשה בפחות מש"פ לא מקני נפשה משום דגנאי הי לה היינו דאפי' אם הוא חשוב כסף אם לא חשוב להיות ש"פ היוצא באותו זמן לא מקני נפשה אבל לשיטת ר"ת דלא גרס נפשה כיון דשם כסף עלי' מתקדשת בו וכתבנו בחידושי דף י"ב דבזה מתורץ קושי' התו' בריש מכילתין ד"ה בפרוטה ובש"פ וא"ת לא הוי למתני אלא בש"פ ולפמ"ש י"ל דקמ"ל דבעינן א' משמונה באיסר האטלקי בין במקדש בפרוטה שבאותו זמן שלא תהי' פחותה משמונה באיסור שהוא פרוטה שהי' בימי משה כדמפרש כמה היא פרוטה וכו' ולפי ר"ת ניחא טפי דקמ"ל נמי כשהפרוטה גדולה באותו זמן אפ"ה מתקדשת בשיעור פרוטה דמשה אעפ"י שאין יוצאת באותו זמן אפ"ה מתקדשת בה כיון שהיא ש"פ בימי משה מ"מ נראה דאף לשיטת רש"י כיון שהיא פרוטה דמשה אם פשטה ידה וקבלה קדושין מהני כמ"ש תוס' שם וכן הוא בסוגיא שם דף י"א אליבא דב"ש דלא משכחת אלא היכא דשויתי' שליח או בלילה ונראה פשוט דלא משכח' דין זה מ"ש הרמב"ם והש"ע בשיעור הכסף דאם קידש בפחות מזה לא הוי קידושין אלא כשמקדש בכסף פחות משיעור משקל חצי שעורה דאינה מקודשת דאפי' אם הוא ש"פ כיוצא בזה במקום אחר לא מהני משום דאינו פרוטה דמשה אבל אם היא של נחושת או שאר ש"כ לעולם הוי ס"ק דשמא במדי שוה פרוטה דמשה דהיינו דשמא דבר זה שקדש בו היא שוה חצי שעורה של כסף במדי כנלענ"ד

סימן כ"ח סעיף א' המקדש את האשה בגזל וכו' או בגניבה אבת אם נתייאשו ונודע שקנה אותו דבר ביאוש הרי זו מקודשת וכו' כן הוא לשון הרמב"ם ומשמע דוקא נודע דמייאש אבל בסתם לא הוי יאוש ותמהו בזו הב"ח וכל אחרונים הא קי"ל כרבנן דר"ש בב"ק דסתם גניבה יאוש בעלים ועוד הקשה הא אמרינן בבבא קמא דף קי"ד דבגזלן ישראל אפי' רבנן מודים דהוי יאוש וסתמא כדמוקי רב אשי התם למתני' וכן פסק הטור בח"ה סי' שס' ר והרמ"א בהג"ה א"כ קשה למה כ' הכא בין בגזל בין בגניבה בעינן דוקא שנודע והנה הב"ח כ' שם דבלא נודע מקודשת מדרבנן והוא תמי' דנהי דיש לדחות בהא דאמר ר' אשי דגזלן ישראל דמיאש דאמרי מי יימר היינו מדרבנן אבל בפלוגתא דר"ש ורבנן בגנב וגזלן ע"כ מדאורייתא היא דהא מהא טעמא כמי בגזלן וגנב תרומתן תרומה והרי טבל הוא במיתה וכן משמע בפ' מרובה דף ס"ח דאמר ר"א שם תדע שסתם גניבה יאוש בעלים שהרי אמרה תורה וכו' עוד הקש' הש"ך בח"מ שסעל הטור איך אפש' לומ' דפלוגתת דר"ש ורבנן בנכרי דוק' א"כ מאי מקש' הש"ס אמתניתין שם דף קי"ד על רבה דילמא מתני' מיירי בישראל ועוד דכ' הטור דין זה בשם הרא"ש ולא נמצא בהרא"ש כלל ועוד הקשה הא האי בברייתא דתרומתן תרומה משמע דמיירי בישראל דהא מוקי כר"ש ולדידיה נכרי ליתא בתרומה דנפשי' כדאית' בר"פ האיש מקדש דף מ"א ע"ב ועוד הוסיף להקשותן מהא דקאמר שם בסוף הסוגי' לרבי דגנב כגזלן דר"ש מבריית' לא כל דבר והתם מיירי בישראל דקתני בי' משום כבגד אביה' ועוד קשה מהא דאמר רבא בקדוש דף נ"ב גבי האי דחטף זוזי מחברי' וכו' לית דחש להא דר"ש וכן בר"פ לולב הגזול גזול איצטרך לי' דה"א סתם גזיל' יאוש בעלים אע"ג דבישראל