המקנה צז

מילפותא אחריתא וא"כ שפיר יליף הכא בק"ו מע"א דטומאה. אך אכתי לא מתורץ דמ"מ קשה דהא איכא למיפרך כיון דס"ל דע"א בסתירה מהני אע"ג דאפי' שנים אין מחייבין אותה אלא שבועה ובממון כה"ג אין ע"א מחיובו שבועה א"כ איכא פירכ' דבכה"ג סוטה עדיפא מממון. ועיין מ"ש לקמן בלשון התוס'. ודוק

בגמרא אשכחן וודאי וכו'. נראה מפי' רש"י ז"ל דקאי על הגילגול דמנא ליה שיכול לגלגל להשביע בטענות שמא היכא דעיקר שבועה היא וודאי. ומשמע אבל בשבועת שומרין דהיא גופה ספק שפיר שמעינן מסוטה דמגלגלין עליה גלגול של טענת ספק. וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל להדיא דלא כיש מפרשים שהביאו שם דשבועות שומרין חשיב כוודאי הואיל שטוען שוודאי מסר לידו ונראה דא"א לומר כן דא"כ קשה הא דקאמר אשכחן וודאי ספק מנא לן הוי לי' למיפרך יותר דאפי' וודאי ליכא למילף בק"ו דאיכא למיפרך מה לסוטה שכן משביעין אותה בספק משא"כ בממון שאין משביעין אותה בספק אע"כ צ"ל דהא דמשביעין בסוטה היינו משום דאיכא רגלי' לדבר דהוי כמו חזקה שזינתה שעשה הכתוב הספק בסוטה כודאי כדאיתא בנדה דף ג' ומשביעה בכח חזקה זו בכה"ג בממון בשבועת שומרין בחזקת החפץ שמסר לידו שעדיין הוא ברשותו ומהאי טעמא כתבנו בק"א בהל' כתובת דנשבע ונוטל דנשבע אפי' בשמא היינו משום דבא להוציא מחזקת הממון וא"כ בשבועת שומרין שפיר איכא למילף מסוטה דמגלגלין אך הא דמשני הש"ס דילפינן במה מצינו משבועה דבפנים לא אתי שפי לפירש"י ז"ל דלא מצינו בפני' אלא שמא על שמא דכוותי' וצריך לפרש בדוחק דעכ"פ הקישא הוא דבכל עניני שבועת מגלגל והנה הרמב"ן והרשב"א ז"ל פירשו ספק מנא לן משום דאין משביעין בע"א אלא בטענות וודאי. ולא בטענות ספק עפ"י העד ודלא כהרי"ף ז"ל וא"כ בטענות ספק ליכא ק"ו ונראה דלפ"ז צ"ל הא דקאמר אשכחן וודאי ספק מנא לן קאי על עיקר השבועה ונראה דהיינו משום הק"ו דמה סוטה וכו' ממון שניתן ליתבע בע"א וכו' היינו בעיקר השבועה דליכא לפרושי דקאי על הגילגול שאם הי' ע"א על תביעת הגילגול הי' חייב לישבע משא"כ בגילגול דסוטה שאפי' אם הי' ע"א שנטמאת באירוסין לא הי' נאמן להשביעה ז"א דא"כ הניחא בגילגול דמטלטלין כגון שמגלגלין שבועת כופר הכל על שבועת דמודה במקצת שפיר איכא למימר שאם הי' ע"א על הגילגול הי' חייב לישבע אבל אם הי' הגילגול בקרקעות דהיינו עיקר דינא דמתני' דזוקקין לישבע אף על הקרקעות וכיון דעל קרקעות אין נשבעין אפי' בע"א א"כ ליכא ק"ו והוי לי' למימר אשכחן מטלטלין קרקע מנלן אע"כ צ"ל דהא דקאמר ממון שניתן ליתבע בע"א היינו בעיקר השבועה וא"כ ע"כ צ"ל הא דקאמר אשכחן וודאי ספק מנא לן נמי קאי על עיקר השבועה היכא דעיקר השבועה היא ספק כגון שבועת השומרין מנא לן דמגלגלי' עלי' כיון דליכא ק"ו ולפ"ז מוכרח מ"ש לעיל דשבועת שומרין מקרי שבועות ספק דאל"ה ליכא שבועות ספק יין התורה וכ"ש דאתי שפיר לפמ"ש לעיל דלשיטה זו שחולקין על הרי"ף ז"ל הא דקאמר מה סוטה שניתן ליתבע בע"א אף דהתם הבעל טוען ספק אלא דהכי קאמר מה שבועת ספק דסוטה דגריע שלא ניתן ליתבע עפ"י ע"א משום דספק הוא אפ"ה מגלגלין כ"ש טענות וודאי דממון וע"ז מקשה דא"כ טענות ספק מנא לן דליכא ק"ו ומשני אע"ג דליכא ק"ו ילפינן במה מצינו (ואפשר לומר דטעם הפוסקי' החולקים על הרי"ף ז"ל דאינו יכול להשביע בספק אע"ג דהוא יוצא מן הכלל דכל מקום ששנים מחייבין ממון ע"א מחייבו שבועה י"ל דבאמת ילפי' מסוטה דאינה נשבעת עפ"י ע"א דטומאה כמו שביארנו לעיל דנפקא מקרא דועד אין בה בה ולא בסתירה וס"ל דהיינו באמת הטעם משום דהבעל טוען ספק) והנ' הרמב"ן והרשב"א ז"ל כתבו דיש מפרשי' באמת דהיכא דעיקר השבועה היא ספק אין מגלגלין דסוטה שאני שהיא רגלים לדבר נראה שהם מפרשי' נמי כשיטת הרשב"א ז"ל דהא דפריך אשכחן וודאי ספק מנא לן היינו בעיקר השבועה אלא דהא דקאמר ספק מנ"ל היינו אפי' ספק שיש בו רגלי' לדבר כיון דליכא ק"ו ואהא משני דילפינן במה מצינו מסוטה וס"ל דהיינו דומי' דסוטה דווקא ספק שיש רגלים לדבר אבל במקום שאין רגלים לדבר ליכא למילף. מסוטה אבל בשבועה של טענות ברי כיון דאיכא ק"ו מהני אפי' במקום שאין רגלים לדבר כמו שיבואר בלשון התוס' בד"ה נאמרו שבועה בפנים ולפמ"ש לעיל דבשבועת שומרים הוי כמו רגלים לדבר משום חזקת החפץ א"כ מודים היש מפרשים בזה דמגלגלין כמו גבי סוטה ולא פליגי אלא בשבועת השותפין וכיוצא בו ובזה מיושב מה שהקשה הרשב"א עליהם ע"ש ודו"ק

בתו' ד"ה נאמרו שבועה בפנים וכו' דממונא מאיסור' לא ילפינן וכו' לכאורה קשה דהא סוטה איסורא דאית ביה ממונא הוא כדאיתא בפרק שבועת העדות דמשום הכי בעי לרבי מאיר תנאי כפול משום דהוי איסורא דאית ביה נמי ממונא משום הפסד כתובתה וכן הקשה בספר פ"י ודבריו שם צ"ע גדול. ולכאורה היה כראה בזה דהתם קאי אליבא דר"מ דס"ל כתובה דאורייתא כדאיתא בכתובות דף נ"ו אבל הני תנאי י"ל דס"ל כתובה דרבנן. מיהו זה דוחק דנהי דכתובה דרבנן מ"מ משמע בכתובות דף יו"ד ע"ב דנהגו בכתובות אפי' קודם מ"ת כפשטא דקרא כמוהר הבתולות אלא דאינו חיוב מדאורייתא כמו שכתב בחידושינו שם וא"כ שפיר לה איסורא דחית ביה ממונא. עוד היה נראה לומר דהכא ילפינן מגלגול דשלא שטית ארוסה וארוסה ל"ל כתובה ואפילו למאי דמסתפק הש"ס שם דף פ"ט ע"ב דארוסה אית לה כתובה היינו מדרבנן אבל מדאורייתא כבר כתבנו בחידושי כתובות כיון דנפקא ממוהר הבתולות אינו אלא בנשואה אך זה אינו דהא אכתי איכא למילף גילגול בממונא מגילגול דסוטה דאמן דשלא שטית מאיש אחר. ודוחק גדול לומר דאיצטרך ק"ו משום גלגול דקרקעות שכתבו התוס' לעיל דליכא למילף מאמן מאיש אחר אלא מאמן דלא שטית ארוסה והעיקר נראה דלק"מ כיון דקיי"ל כב"ה גבי מתו בעליהם עד שלא שתו דאינה נוטלת כתובה כדאיתא בכתובות דף פ"א אלא כשהיא מבררת שלא זינתה ע"י המים ממילא יש לה כתוב' א"כ עיקר השבוע' של ההשקאה אינה משום כתוב' דכבר הפסידה כתובתה משעה שקינא לה ונסתרה. ואין לומר דאכתי הוי שבועת ממון שהי' טוענת שישקה אותה ותשבע ותטול ז"א דהא קיי"ל דכל הנשבעים שבתורה נשבעים ולא משלמין וזו נשבעת ונוטלת ושפיר קאמר דליכא למילף מיני' ממונ' אי לאו דאיכא ק"ו ובהא מתרצי מה שהקשינו לעיל לר"א דס"ל דבסתירה מהני אפי' ע"א ליכא ק"ו כנ"ל: ולפמ"ש א"ש דכיון דס"ל לר"א דמשקה אותה אפי' ע"פ ע"א א"כ וודאי דבכה"ג דליכ' אלא ע"א על הסתיר' אין ע"א נאמן להפסידה כתובתה א"כ שבועת השקאה הוא ג"כ להפסיד' כתובתה ושפיר הוי איסורא דאית ביה ממונא ואין צריך להק"ו ותו כיון דב"ש ס"ל גבי מתו בעליהן עד שלא שתו נוטלת כתובתן משו' דכגבוי דמי ושפיר הוי איסורא דאית ביה ממונא. ודו"ק היטב

בא"ד ואומר ר' שלא על כל ספיקות מגלגלין וכו'. וכ"כ בח"מ סימן צ"ד דבעינן שיהא רגלים לדבר ע"ש אע"ג דילפינן מסוטה דמגלגל עליה מאיש אחר אע"ג דלא נסתרה עמו וליכא רגלים לדבר כבר כתבו המפרשים כיון דקינא לה ונסתרה איכא רגלים לדבר גם לאיש אחר והנה משמע מדברי התוספות דכשטוען על הגלגול טענת ברי כגון שגנב ממנו מגלגל עליו להשביעו שבועה דאוריית' אפי' אין רגלים לדבר וכן מוכח מהא דקאמר בסמוך שמגלגל עליו שלא נמכר לו בעבד עברי וקשה מנא ליה הא דכיון דלא יליף אלא מסוטה והתם איכא קצת רגלים על הגלגול. ונראה דבברי כיון דיליף לעיל בק"ו עדיף טפי ואע"ג דאיכ' למימר דיו י"ל כיון דבלא הק"ו איכ' למילף בבנין אב היכא דאיכא רגלים לדבר א"כ אי נימא דיו הוי מיפרך ק"ו ובזה נר' לענ"ד דלפמ"ש התוספות ואומר רבי מתורץ נמי קושיא קמייתא שהקשו ל"ל ק"ו נילף במה מצינו ולפמ"ש י"ל דאיצטרך ק"ו למילף בטענות ברי אפילו במקום שאין רגלים לדבר כלל ולא אמרינן דיו משום דמיפרוך ק"ו משא"כ בטענות שמא ונראה דאפי' לרבנן דרבי טרפון בב"ק דף כ"ה דאמרי' דיו אפי' היכא דמיפרך ק"ו מ"מ י"ל דבברי איכ' למילף ק"ו אפי' במקום שאין רגלים לדבר מגילגול דשמא במקום דיש קצת רגלים לדבר והיינו מק"ו דלעיל דהא בגילגול דאיש אחר וגילגול דארוסה אפי' הי' ע"א שנטמאת מאיש אחר אינו נאמן אע"ג שיש קצת רגלים לדבר הרי דלא ניתן להתבע בע"א ואלו בטענות ברי ניתן להתבע בע"א ושפיר מוכח בטענות ברי דמגלגלין אפילו היכא דליכ' רגלים לדבר. וממילא מתרצי קושיותם דאיצטרך הק"ו להך מלת' ולא סגי במה מצינו לבד. ודוק

בגמרא ההוא שמותי משמתינן ליה וכו'. צריך להבין דמה בכך דהא מ"מ הוא תובע אותו ממון וכה"ג איתא בח"מ סימן פ"ז דאם תבעו שהוא חייב דבר באתננה חייב לישבע אע"פ שהוא מוצי' עליו ש"ר אפי' בחייבי כריתו' ותו ק' דמאי מקשה דלמא מיירי שגם הנתבע מוד' שהוא עבד אלא שהוא טוען שהוא עבד של אדם אחר א"כ אין כאן נידוי שהרי היא מודה שהוא עבד וא"ל דמקשה דיאמן במיגו דאי בעי אויר שהוא בן חורין דאז הוי דינא דמשמתינן ליה זה אינו דשמא ניח' ליה טפי בעבדות שיהא מותר בשפחה וכ"ש לדעת הפוסקים שאין אומרי' מיגו לאפטורי משבועה ונראה דאין כאן מקום שבועה לענין ממון דהא מקשינן בב"מ נימא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ומשני אישתמוטי קא משתמיט עד דהוי ליה זוזי או משום ספק מלוה ישינה יש לו עליו וכל זה לא שייך באומר עבדי אתה ולא משום אשתמוטי ולא משום מלוה ישינה דאפי' אם לוה מן העבד אינו מחויב לו לשלם כדאי' בב"ב דף נ"א דמה שקנה עבד קנה רבו א"כ לא שייך כאן שבועה לענין ממונא וע"כ לענין איסורא לפסלו לקהל ובזה שפיר קאמר דלא שייך בזה שבועה אלא אדרבה שמותי משמתינן ליה ודו"ק

שם כל הנעשה דמים באחר וכו' הריטב"א ז"ל כתב דבתוספת' אמרו החליף קרקעות בקרקעות ומטלטלין במטלטלין וכו'. והקשה מהא דאמרינן בר"פ השותפין וכי קנו מידן מאי הוי וכו' א"נ כגון שהלך זה בעצמו והחזיק וזה בעצמו והחזיק וכו' והתם חליפין היא ואמאי לא סגי בחזקה דחד ותי' בשם הרמב"ן ז"ל דההוא לאו מדין חליפין הוא וכו' אלא מדין