המקנה צח

מכירה וחזקה וכו' דקאמר ליה חברך לך חזק וקני ע"ש ולולי דבריהם ז"ל נלע"ד דא"א לאוקמי במכירה דכיון דקרקע נקנה בשוה כסף וקרק' נמי נקרא שוה כסף שהרי אשה מתקדשת נמי בקרקע וכיון דאמר ליה לך חזק וקני הרי הוא כאלו נתן שוה כסף בעד החלק השני ודוחק גדול לומר דמיירי במקום שכותבין את השטר דאמרינן דאינו קונה בכסף עד שיכתוב לו את השטר דזה לא שייך אלא בלוקח ומוכר ממש אבל בחלוקת שותפין לא מצינו זה ולולי דבריהם ז"ל היה נראה דבאמת מיירי בחליפין ממש אלא כיון דבחליפין כתיב שלף איש נעלו בעי' דוקא נעלו המיוחד לו וכה"ג אמרי' ביבמות דף ק"ג לענין חליצה אין לי אלא נעלו כו' אבל בדבר המשותף דקי"ל אחין לקוחות הן דאין ברירה י"ל דלא מהני חליפין בכה"ג כיון דבמה שנותן הקונ' להמקנה יש להמקנה עצמו חלק בו וכן משמע מהא דמשני התם שקנו מידן ברוחות דהיינו ע"י קנין סודר משמע דבעינן שיקנה כל א' לחבירו בק"ס ולא בק"ס דחד דנימא כיון שקנה א' ע"י הקנין סודר חלקו ממיל' זכה חבירו בחליפיו בחלק השני אלא מטעם שכתבנו לא מהני בזה קנין חליפין מיהו הא קשיא לי לפמ"ש הריטב"א לעיל בדף ג' והבאתי דבריו שם בלשון התו' ד"ה אשה כו' דאפילו בקדושי אשה אם נתן לה סודר להתקדש בו אפי' נתן בתורה חליפין אפ"ה מקודשת מטעם שוה כסף אלא כשנתן לה הסודר רק לחזק הענין א"כ נהי דאין להקש' הא דאמר החליף קרקעות בקרקעו' דתיפוק ליה מטעם ש"כ די"ל נמי בכה"ג שנתן לה הקרקע לחזק הענין א"נ בקרקע כל שהוא שאין בו ש"פ א"כ נ"מ בהטעה אותה יתר מפלג' דקי"ל דהוי ביטול מקח בקרקעות. משא"כ בחליפין אבל בסוגי' דר"פ השותפין קשה דכיון שקנה מיד או שהחזיק א' מהן:. ממילא קנה נמי השני חלק חבירו מדין ש"כ וצריך לדחוקי דמיירי במקום שכותבין את השטר וצ"ע ודוק

בתוספות ד"ה ש"מ מטבע נעשה חליפין וכו'. ואומר ר"ת דמטבע נמי כלי הוא וכו' ונראה מדבריהם דדוקא מטבע שראוי להיות כלי אבל כל מטלטלי' שאינם ראוי' להשתמש אלא עומדים לסחורה הם בכלל פירי דלא כסברת הפוסקים שהביא הב"י סי' ר"ג דדוקא בפירות הנרקבים שאינם מתקיימים אבל כל דבר המתקיים הוי ככלי וכן משמע מדבריהם לקמן בד"ה ה"ק וכו' דשור הוי כלי משום דחזי למלאכה משמע דשאר מטלטלין בכלל פרי הם ולפ"ז צ"ל הא דתנן במתני' דר"פ הזהב דכל המטלטלין קונין זא"ז דמשמע דמיירי בחליפין כדמשמע מהא דאמר ר"ל שם בדף מ"ו ע"ב אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות כדפי' רש"י שם בד"ה ואפי' כיס וכו' וצ"ל דהיינו לר"ל דס"ל הכא כר' ששת דפירי עבדי חליפין. אבל לרב נחמן דס"ל פירי לא עבדי חליפין ע"כ ליכא לפרושי בחליפין מדקתני כל המטלטלין משמע אפי' במידי דלאו כלי וע"כ צריך לפרש כדמשני לקמן אליבא דר"נ דיש דמים שהן כחליפין דהיינו שקונה זה בדמיו של זה והיינו דפי' רש"י ז"ל שם בריש פרק הזהב בד"ה כל המטלטלין וכו' בין בתורת חליפין שהחליף אלו באלו כו' ובין בתורת דמים וכו' ע"ש לכאורה אינו מובן דהא קימ"ל דמעות אינה קונה. ולפי מה שכתבנו אתי שפיר לרב נחמן על כרחך צ"ל הא דנקט סתם מטלטלין אפילו אותם שאינם כלי ע"כ היינו שנתן לו מטלטלין אלו בדמי מטלטלין אחרים וכ"ש לפי לשון התוספתא שהביא הרשב"א ז"ל החליף קרקעות ומטלטלין במטלטלין קרקעות במטלטלין מטלטלין בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפי' ע"כ לר"נ דס"ל דבעינן דוקא כלי הא דקאמר החליף קרקעו' בקרקע' היינו דמי קרק' דקרקעו' וודאי לאו כלי הוא ומיהו דברי הרי"ף ז"ל צ"ע שכתב בפ' הזהב גבי הא דקאמר ר"ל כל המטלטלין קונין זה את זה אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ותרגמא ר' אבא בדינרין ניאקא ואניגרי וכו' דכיון דלא סגי הוי לי' פירי ונקנה בחליפין עכ"ל הרי דס"ל דמדין חליפין הוא ולא מדין דמים. ואמאי ניהו דנקנה בחליפין הא אין עושין חליפין ובמה קנה זה הנותן בכיס מעות של חבירו ודוחק גדול לומר שלא כתב זה אלא אליבא דר"ל דהא הרי"ף ז"ל כתב דסוגיא דידן אזלי אליבא מאי דס"ד מעיקרא א"כ לפי המסקנא אין הכרח דר"ל ס"ל כר' ששת וצ"ל דהתם שאני כיון דהכיסין כלים הם א"כ אין קושי' כלל האיך יכול להקנות דהא קימ"ל דקונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ אלא דעיקר קושי' הש"ס בב"מ מהא דאין מטבע נקנה בחליפין ושפיר כתב דפירי נקנה בחליפין אך לפמ"ש התוס' דמטבע מיקרי כלי משום דראוי לתלותו בצוואר בתו א"כ כיס מלא מעות ניאקי ואנגרי נמי מיקרי כלי ודוק

ברש"י ד"ה כיון שזכה זה וכו' נתחייב הקונה באונסי חליפין וכו'. נראה דיש לפרש הא דנקט דווק' אונסין ולא כתב סתם שנתחייב באחריות החליפין משום דהתוספות מקשי' בבבא מציע' דף מ"ו בד"ה ש"מ מטבע נעשה וכו'. וא"ת יאמר לו נשרפו חוטך בעלי' וכו'. והקשו המפורשים דהוי ליה להקשות לעיל על פלוגתות רב ולוי ונראה ליישב דהתוספות כתבו בגיטן דף נ"ב בד"ה אתי למימר להו וכו' דהיכא דהוי ש"ש עליו לא שייך נשרפו חיטיך בעלי'. וכן נראה מדברי רש"י שם בד"ה נשרפו חטך וכו' בהאי גבי הדיוט מוקמינין ברשותו לענין דליקה היינו טעמ' בההיא הנאה דקיימי ברשותו לענין חזרה ע"ש משמע דמשום האי הנאה הוי ליה ש"ש ונתחייב בגניבה ואבידה תו לא חיישינן שיאמר נשרפו חיטך בעלי' ששומר שכר צריך לטרוח להציל אפי' בשכר לא חיישינן לאונס גמור דכיון שאינו יכול להציל מה יעשה א"כ בקנין סודר כשלא קיבל המעות אין צריך למ"ש התוספות שם דטרח ומציל פן יסרב ליתן הדמים אלא משום כיון שלא נתן הדמים הוי ליה ש"ש כיון דתפיס ליה אדמי' כדקיי"ל בבבא מציע' דף פ' ע"ב באומן דהוי ליה ש"ש משום דתפיס ליה אאגרי'. ועיין מה שכתבתי לעיל דף כ"ז בזה אלא דעיקר קושית התוספות במה דמפרשי' למתני' הכי דהא קתני במתני' בהדיא נתחייב זה בחליפין והיינו שנתחייב הלוקח באחריותו משמע אפילו בגניבה ואבידה כיון דקתני סתמ' ואם כן א"א לומר דהמוכר הוי שומר שכר דהא קתני נתחייב זה שפיר הוקשו דהא יאמר נשרפו חיטך בעלי' והוצרכו לתרץ פן יסרב מליתן הדמים או דמיירי שנתן כל הדמים ומשום דלא שכיח' כמ"ש שם ואם כן י"ל דרש"י ז"ל בא לתרץ זה דבאמת המוכר הוי ש"ש משום דתפיס לי' אדמי' והא דקתני נתחייב זה היינו באונסין. ולפ"ז צ"ל דמ"ש רש"י ז"ל אם מתו או אבדו וכו' היינו אבדו באונס דומי' דמתה ומזה בראה דבקנין מעות יכול הלוקח לחזור אפילו באונס ואפי' לפמ"ש בהג"א בפ' הזהב דמפי' רש"י ז"ל שם משמע דלאחר שנאנס אינו יכול לחזור מ"מ בשעת האונס יכול לחזור כדאית' שם. ועיין מה שכתבתי לקמן ודוק

בתוס' ד"ה כל הנישום וכו' הא תנן המחליף פרה בחמור וילדה וכו' התוספות בבבא מציע' כתבו דלפי' ר"ת דחליפין שוה בשוה קנה אפי' פירי אתי שפיר וכן כתב הרשב"א ז"ל וז"ל דג' עניני קניני' הם ונפק' מקר' על הגאולה זו מכיר' ועל התמורה זו חליפין שלף איש נעלו זהו קנין שלישי וכו' דהיינו קנין סודר וכו' ע"ש ובספ"י בב"מ נתקשה בזה דהא קרא לא משמע הכי אלא דקרא דשלף איש נעלו קאי לקיים מילי דלעיל והיינו גאולה ותמורה כמשמעות הכתוב על הגאולה ועל התמורה ע"ש ולענ"ד נראה דא"א לפרש דגאולה היינו מכירה ממש דהא זה מפורש בתורה כי תמכרו ממכר לעמיתך: ותו דמאי על דקאמר והוי ליה למימר וזאת לפנים בישראל גאולה ותמורה אלא נראה לענ"ד דהכי פירושו דקר' על הגאולה זו מכירה דהיינו שאם היה שניהם עומדים בשוק ואחד יש לו חפץ בביתו ואחד יש לו מעות בביתו ומוכר לי החפץ בדמי' לקיים זה המקח עושין קנין סודר דהיינו שהקונה נותן לו סודר להמוכר ונקנה לו החפץ וזה נתחייב לו הדמי' והדר קאמ' על התמור' דהיינו חליפין שוה בשוה דהיינו שזה יש לו חפץ בתוך ביתו וזה יש לו חפץ בתוך ביתו ורוצים להחליף מקנה האחד לחבירו ע"י קנין סודר החפץ שיש לו בתוך ביתו והוי כאילו משך אותו החפץ וממילא נקנה החפץ השני לחבירו ע"י חליפין שוה בשוה הרי דמפורש בקרא קנין סודר על המכירה וקנין סודר על חליפין שוה בשוה דע"י קנין סודר א"צ משיכה דהוי כאילו משך. ונראה עוד דאפילו להחולקים על ר"ח דבשוה בשוה נמי לח מהני בפירי וכיוצא בו ודאי דלא פליגי בפירוש הפסוק דקאמר על התמורה זה חליפין כמו שפרשנו אליבא דר"ת דמתקיים הדבר על ידי שלף איש נעלו כפשט' אלא דס"ל כיון דגלי קרא בקנין דבעינין דומי' דנעל ה"ה בחליפין שוה בשוה בעינין דומיא דנעל ור"ת סבירא ליה דיש לחלק בניהם ויבואר לקמן דכן הוא משמעות הסוגיא ודוק

ומ"ש עוד דחליפין שוה בשוה אינו קונה מטעם חליפין אלא מטעם מעות דקיי"ל דשוה כסף ככסף ולא שייך בזה נשרפו חיטך בעלי' דאם לא יקנה יאמר המושך ע"ז החפץ נשרפו חיטך בעלי' ע"ש ולענ"ד לא נהירא לפמ"ש לעיל בדף כ"ב ע"ב ובדף כ"ו ע"א דהא דפליגא רבי יוחנן ור"ל אי מעות קונות או משיכה קונה אף על גב דבמתנה לכ"ע משיכה קונה מ"מ במכירה פליגי מי יעשה המשיכה דלרבי יוחנן בעינין שיעשה המוכר משיכה שימשוך אצלו המעות ואז סמכה דעתו ור"ל סביר' ליה דבעינין שימשוך הלוקח החפץ כדי שיסמוך דעתו של לוקח נמצא כשמחליף חפץ בחפץ דה"ל שניהם מוכרין אף דסמכ' דעתו של המקבל זה החפץ מחבירו בתורת שוה כסף מ"מ לא סמכה דעת זה שנתן החפץ ובמה יקנה זה המקבל החפץ את החפץ שקיבל מחבירו מן התורה דהא משיכה לא קנה מן התורה כיון דלא סמכה דעת הנותן וכיון שלא קנה זה החפץ שקיבל ממיל' לא קנה זה שכנגדו החפץ שלו ונהי דלאחר שתיקנו משיכה אם כן המחליף חפץ בחפץ י"ל דשפיר קנה חבירו מטעם שוה כסף כיון שזה קונה במשיכה ממיל' חבירו קונה החפץ שכנגדו מטעם שנתן בעדו שוה כסף דלא שייך בזה נשרפו חיטך בעלי' מ"מ בקר' דתמורה א"א לומר כן דהא מדאוריית' אין משיכה קונה וע"כ מדין חליפין. ותו דהא כתבו התוספות דהא דתקנו דמשיכה לבד קונה היינו משום שלא יאמר המושך נשרפו חיטך בעלי' וכיון דבכה"ג לא שייך גזירה זו כמ"ש בספ"י אם כן למה באמת יתקנו דמשיכה לבד קונה וע"כ צ"ל מדין חליפין ודוק: