המקנה צא

שהוכחנו בחידושינו בבבא מציעא דף י"ג ע"ש. מיהו העיקר נראה דהכא שאני דאף דסבירא ליה לשמואל דלא אמרינן אחריות ט"ס היינו בשטר מכירה בעלמא משום דלא מוכח האחריות מתוך השטר אבל הכא מוכח מתוכו כיון שכתב בשטר לשון נתינה ולשון מכירה אם כן מוכח מתוך השטר דבמתנה ביקש ליתנה לו אלא שכתב נמי בלשון מכר משום אחריות הוי כמפורש בו אחריות אפי' אליבא דשמואל ונקנה השיעבוד בזה השטר עצמו ואפילו לר"מ דסבירא ליה דבעינן מוכח מתוכו אין לך הוכחה גדולה מזה וממילא מתורץ דלא הוצרך רש"י ז"ל לפרש יפוי דמתנה שהוצרך ליכתוב בלשון מתנה דליהוי אחריות מוכח א מתוכו ויקנה בו שיעבוד נכסיו וק"ל

שם ובחזקה מנ"ל כו'. אמר חקי' אמר קרא ושבו בעריכם הא דלא מייתי מקרא דאורייתא מוירשתם אותה וישבתם בה משום דהתם אין לפרש דהחזקה הי' לקנות מן הכנענים שהיו שם בתחלה או מדין הפקר דבאמת הי' שלהם ירושה מאבותיהם כדאיתא בפרק יש נוחלין ותו דכיבוש מלחמה עצמו אין צריך שום חזקה אחרות כדאיתא בגיטין דף ל"ח ע"א וע"כ הא דקאמר דבי רבי ישמעאל במה ירשתם בישיבה היינו חלוקה שביניהם כל אחד ואחד הוא קונה אותה בישיבה א"כ י"ל דאין ללמוד מזה דמהני חזקה בהפקר ונכסי הגר דהא אמרינן בב"מ דף י"ב דהיכא דדעת אחרת מקנה אותו עדיף טפי א"כ הכא שהי' חלוקה בין כל א' וא' הוי לי' דעת אחרת מקנ' אותו אף שכתבו התו' בר"פ האיש מקדש ובבכורות סוף פרק יש בכור דחלוקת יהושע הי' ע"פ הדיבור היינו לענין דאינו חוזר ביובל אבל מ"מ הי' צריכין לעשות חזקה כל א' בשלו כיון שבתחילה הי' בשותפות כולם כמ"ש בספ"י א"כ אין ראי' להפקר ונכסי הגר לכך הוצרך לאתוי' מקרא דירמי' שהי' הארץ כהפק' ותפסו כל א' מהן בחזקה מה שישב בה ואיכא למימר נמי איפכא כיון דמצינו גבי מטלטלין דבמציאה והפקר קונה אותו במשיכה מדאורייתא ואלו גבי מכירה ס"ל לר' יוחנן דמשיכה אינו קונה מן התורה ובעינן נתינת הכסף דווקא א"כ איכא למימר גבי קרקעות נמי אע"ג דאמר במה תפסתם בישיבה היינו משום דלא מחסר נתינת הכסף משום דהוי הפקר אבל בקונה קרקע מחבירו אין ללמוד מזה דמהני חזקה כיון שלא נתן הכסף עדיין אלא כיון דקי"ל באחין שחלקו דכיון שהחזיק אחד בשלו קנה אף שלא החזיק חבירו עדיין בחלקו וכדמפורש בש"ע ח"מ סי' רנ"ז סעיף ב' א"כ ה"נ בחלוקת ארץ ישראל דוודאי לא הוצרך הכתוב שיקנה כל א' חלקו עד שישבו כל ישראל כל אחד בחלקו דהוא משמעות כל הכתובי' שלא נכבשו כל הארץ בימי יהושע ואפ"ה קנה כל א' מה שהחזיק אף שעדיין לא החזיק חבירו וכ"ש לפי מה דאיתא בב"ב דף קכ"ב דנתחלק לפי כספים והעלו דמים זה לזה ואפ"ה קאמר קרא וירשתם במה ירשתם בישיבה הרי מפורש ממש דאפילו במכירה מהני חזקה נמצא תרווייהו קראי צריכא. ודוק

בגמרא מנא לן ולר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות וכו' ופי' רש"י ז"ל כדאשכחן גבי הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו וכו' ואע"ג דהאי קר' בשדה אחוזה הוא דכתיב דהוי קרקעות. וצ"ל דמ"מ כיון דכתיב נמי בהאי פרשה פדיון הקדש דבהמ' טמאה דהא מטלטלין קאי נמי על כסף דלעיל מיני'. אך לכאורה קשה למה לא מייתי לא גבי קרקעות דנילף דיקנה בכסף ממקדיש שדה אחוזה דבי' כתיב עיקר החי קרא דונתן הכסף וקם לו. ובספ"י כתב דסוגיא דלעיל אזלא אליבא דר"ל דלר' יוחנן באמת ילפינן אף בקרקעות מהקדש. אך נראה לענ"ד דזה דוחק דא"כ צ"ל דחזקי' דיליף מקרא דשדות בכסף יקנו ס"ל כר"ל א"כ קשה להלכת' דקי"ל כר' יוחנן והרי"ף ז"ל כתב בפ' אין מעמידין דחזקי' ור"י הלכה כחזקי' וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ' כל הבשר דף ק"ו ונראה דהנה התו' הקשו בבכורות דף י"ג ד"ה מעות קונות וכו' לר"ל יקנה בכסף בהדיוט כמו בהקדש. ועוד הקשו דמשיכה תקנה בהקדש כמו בהדיוט ותירצו דמשיכה לא שייכא בהקדש דכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא ולהכי שייך טפי כסף מבהדיוט שבהדיוט דאפשר במשיכה לא יהא אלא קנין אחד וכו'. ונראה פי' דבריהם לפי מה דאמרי' לעיל דף י"ד ע"ב גבי ע"ע אשכחן גבי נכרי שכן כל קנינו בכסף ופי' התו' שאין לו קנין אחר אלא כסף א"כ נרא' דמהאי טעמא ליכא למילף הדיוט מהקדש דאיכא למיפרך מה להקדש שכן כל קנינו בכסף דלא שייך בו קנין משיכ' כמ"ש התו' ונראה לפי דבריהם ז"ל דהא דלא ילפינן נמי בהקדש מהדיוט שיועיל בחזקה בפדיון שדה היינו נמי מטעם שכתבו דכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא ולפ"ז י"ל דמהאי טעמ' איצטרך לעיל למילף גבי קרקעות דנקנות בכסף מקר' דשדו' בכסף יקנו משום דליכא למילף מהקדש משום דאיכא למפרך כנ"ל דאין חזקה בהקדש ומהא גופא יליף ר"ל מדהוצרך ירמי' לאשמועי' שדות בכסף יקנו אבל ר' יוחנן דלא דריש משיכה מקרא כדאיתא בב"מ. שם ממילא דליכא למיפרך גבי מטלטלין שכן כל קנינו בכסף דהא גופא ניליף דגבי הדיוט נמי אינו קונה אלא בכסף ולא במשיכה. כן נראה לע"ד לדעת התו' אך נראה דסברת התו' הוא דוחק קצת לומר כן גבי קרקע דאין חזקה בהקדש ואפי' במטלטלין צ"ע דהא מצינו דהקדש יוצא לחולין ע"י הגזבר שנותן בשכר האומנין הרי דשייך בזה משיכה לרשות אחר דהתם א"ל שקונה בכסף שכרן דהא הו"ל מלוה כדאי' לקמן דף מ"ח גבי עשה לי שירי' ונזמים. וק"ל

ולולי דבריהם ז"ל הי' נראה לענ"ד דלפמ"ש לעיל דף כ"ב ע"ב דוודאי אף לרבי יוחנן משיכה קונה במתנה ומציאה וכן קנין כסף לר' יוחנן הכסף עצמו נקנה להמוכר במשיכה וכן בחליפין כיון שמשך זה קנה חבירו ועיקר הפלוגתא דר' יוחנן ור"ל במוכר מטלטלין במעות באיזה דבר יהי' הקנין של משיכה אי במשיכ' המוכר להמעות או במשיכת הלוקח להחפץ אי נימא דאלים כח המוכר טפי דצריך הוא שימשוך המעות או דאלים כח הלוקח וצריך הלוקח לעשות משיכה בהחפץ ולפ"ז גבי הקדש דאמר רחמנא ונתן הכסף ליכא למילף דמשיכה נמי קונה מהדיוט משום דכיון דהקדש חמור מסתמא אלים כחו טפי והיינו דאמ' רחמנא ונתן הכסף וקם לו משמע דוקא כסף לאלומי כח ההקדש למעט משיכה: ובזה אתי שפיר נמי הא דלא ילפינן בקרקעות הקדש מהדיוט שיקנה פדיון הקדש בית ושדה ע"י חזקה דדוקא אמרה התורה ונתן הכסף לאלומי כח ההקדש דאינו קונה עד שיהי' הכסף ביד הגזבר ולפ"ז מתורץ נמי דלא ילפינן בקרקע שיקנה בכסף בהדיוט מהקדש כנ"ל משום דכיון דבקרקע דהדיוט מועיל חזקת הלוקח כדיליף הכא מקרא ליכא למילף נמי דמועיל כסף לאלומי כח המוכר כיון דבהקדש אינו קונה בחזקה ומשום דאלים כח ההקדש דצריך שיתן הכסף א"כ איך נילף להדיוט דלא אלים כח המוכר שהרי נקנה בחזקה אלמא דאלים כח הלוקח ולכך צריך קרא מפורש דנקנה בכסף וכן לר"ל דמשיכה מפורשת מן התורה אלמא דאלים כח הלוקח ליכא למילף דמהני כסף ממה דמהני כסף בהקדש דהתם שאני דאלים כח ההקדש אבל לרבי יוחנן דלא דריש משיכה מקרא כדאיתא בב"מ שם א"כ כיון דאין אנו יודעים איזה כח אלים טפי דמוכר או דלוקח ממילא כיון דמצינו בהקדש דכסף קונה איכא למילף הדיוט מהקדש ואף דהקדש חמור מ"מ כיון דהלוקח והמוכר כחם שוה דליכא לאלומי האי מהאי ממילא ילפינן כדמצינו גבי הקדש משא"כ בקרקע כיון דמצינו קנין חזקה אף לרבי יוחנן ליכא למילף מהקדש ודוק

והנה הריף כתב בב"מ דטעמא דרבי יוחנן הוא משום דיליף בק"ו דמה גופו קונה בכסף ממונא לא כ"ש דר"ל עבד עברי גופו קנוי כדאיתא לעיל דף י"ו ע"א ולכאורה קשה כיון דאמרינן בבכורות דבנכרי לרבי יוחנן אין מטלטלין נקנין אלא במשיכה משום דכתיב לעמיתך לנכרי בחדא ולישראל בחדא א"כ כיון דהאי ק"ו איכא נמי בנכרי מאי חזית דילפינן בישראל טפי מבנכרי ונראה כיון דקנין כסף בנכרי עצמו נפקא לן מקרא דוהתנחלתם כדאיתא לעיל דף כ"ב ע"ב ומהא ילפינן התם דנקנין אף בחזקה א"כ ליכא למילף האי ק"ו דגופו קנוי ממונו לא כ"ש דמה לגופו שכן נקנין בחזקה משא"כ במטלטלין דע"כ אינם נקנין גם במשיכה דהא כתיב לעיל לעמיתך בישראל בחדא ולנכרי בחדא והא ליכא למימר דבישראל נמי נימא מה לגופו שכן נקנה בשטר זה אינו דבמטלטלין לא שייך שטר כדאמרינן בעלמא מטלטלין לאו בני שטרא נינהו. ומה שהקשה הנ"י דנימא קונה מן הנכרי יוכיח י"ל דמה לקונה מן נכרי שאינו קונה בחליפין אך כל זה אינו לדעת ר"ת לעיל דף י"ד ע"ב ד"ה הואיל וכל קנינו דסבירא ליה דקונה מן הנכרי אינו קונה בחזקה וכמ"ש לעיל דף כ"ב ע"ב דלדידי' אין עבד כנעני נקנה בחזקה אלא כשקונה מחבירו אבל לא כשקונה אותו מן הנכרי ותו דלדעת ר"ת איכא קנין חליפין אף בנכרי כמ"ש התוספות לעיל דף ג' ד"ה ואשה וכו'. אך הא קשה לי דל"ל קרא גבי קרקע דנקנה בכסף ושטר לילף מהאי ק"ו דגופו קונה ממונו לא כ"ש וכן הקשה בספ"י ומיהו בשטר בין לר' חסדא דסבירא לי' לעיל דף ט"ז בשטר אמה עבריה אב כותבו דיליף מקרא דלא תצא כצאת העבדים אבל נקנית בקנין עבדים ומאי ניהו שטר וכיון דבעבדים לא נפקא בהו קנין שטר אלא משום שהוקשו לקרקעות אם כן אי לאו דמייתי קרא דקרקע נקנה בשטר לא הוי שמעינן מידי ובין לרב הונא דס"ל אדון כותבו אם כן איצטרך הכא קרא דמוכר כותבו. אך גבי כסף קשה כיון ד ילפינן דקונ' בע"ע מקרא דוהפדה אם כן נילוף בקרקע מק"ו דגופו קנוי ממונא לא כ"ש. ונראה ליישב דלפמ"ש התוספות דף ד' בד"ה מעיקרא וכולי דהא דלא ילפינן קידושי כסף מהקישא דאמה משום דאמה גופא לא ילפינן אלא מקרא דוהפדה וזה לא שייך באשה דאינה יוצאת בכסף ואם כן י"ל דגבי מטלטלין נמי לא הוי מצי למילף מהאי ק"ו דגופו קנה בכסף דכיון דלא אתי' בעבד אלא מקרא דוהפדה שיוצאת בגירעון כסף בע"כ דאדון משא"כ גבי מטלטלין דאינן נפדין בכסף אלא ברצון המוכר יכול למוכרם אלא משום דכיון דגלי רחמנא גבי קרקעות דנקנית בכסף איכא למימר קרקעות יוכיח דאינם יוצאים בגירעון כסף ואפ"ה נקנה בכסף ואין לומר דמה לקרקע שכן נקנה בחזקה דע"ע יוכיח אם כן ממילא לק"מ דאי לא הוי ילפינין גבי קרקע לא הוי ילפינן מידי. ואין להקשות דלפי מ"ש דעיקר ילפותא דשדו' בכסף יקנו א"צ אלא משום דאינ' יוצאת בגירעון כסף אם כן איך יליף מקרא דשדות בכסף יקנו שנתנבא ירמי'