המקנה צ

ממילא דקונין בשטר אלא ע"כ דקרא אפי' במקצת דמים ולא קנה מטעם שטר דבקנין שטר בעינן כל הדמים וע"כ דקונין בכסף דמהני אפי' במקצת דמים הרי דמוכח מקרא דמקצת הדמים מהני ודו"ק

ועוד נראה דיש ליישב קושי' הנ"ל דכיון דהוי מקום שכותבין את השטר א"כ קנין כסף למה הוא כשנתן לו את השטר יכול לקנות בשטר עצמו משום דקי"ל דבשטר קנין בעינן ספר המקנה שיהיה גוף השטר וכתיבתי' משל המקנה. כדאית' בגיטין דף כ' ע"ב גבי זקן אחד שהי' מלוה לכל בני הכפר וכו' ואיתא בב"ב דף קס"ז דשטר ראיה הלוקח נותן שכר סופר אפי' במוכר שדהו מפני רעתה א"כ שפיר י"ל דוכתב בספר וחתום היינו לראיה דמסתמא יהי' הספר משל הלוקח כדינו א"כ אינו יכול לקנות בו דאינו ספר המקנה וע"כ קונה בכסף שנותן לו בתחילה ונפקא מינה לדינא דהא דפסק בח"מ. שטרי דידן דשטרי קנין הם היינו כשהשטר הוא משל המוכר והוי ספר המקנה ולפ"ז הא דקאמר רב אידי בר אבין דאי בעינא בשטרא איקני היינו שיהא השטר של המוכר א"נ דבשעה שיקח השטר יהא קנין בכסף. ודו"ק

עוד י"ל קושי' הנ"ל לפי מה דאמר שמואל דבשטר לא קנה עד שיתן לו דמים ולא סמך דעת המוכר א"כ ע"כ צ"ל הא דאמר רב לעיל דמקום שכותבין את השטר לא קנה משום דלא סמכה דעת הלוקח עד שיכתוב לו את השטר משמע דכשיש בידו שטר שלא יכחיש המוכר המכירה היינו ע"כ שכתוב בשטר שכבר קיבל המוכר דמי מכירת כלו כמו שנוהגין לכתוב בשטרי המכירה דידן. דאל"ה מה מועיל השטר הא יכול המוכר להכחיש שלא נתן לו הדמים וממילא אין המכירה כלום ויהי' המוכר נאמן דאוקי קרקע בחזקת מרא קמא כיון שהספק הוא בעיקר המכירה וכיון שיכול להכחיש מה זה סמיכה על השטר דאף דנראה דהא אמרי' בפ' חזקת הבתים דעד תלת שנין אדם מזדהר בשטרי משמע דאינו יכול להכחיש אף דלא מצינו זה שצריך שיכתוב בשטר שכבר קיבל הדמים היינו משום דכיון שהחזיק בקנין חזקה דקי"ל דקנה אע"פ שלא נתן לו דמי' ואע"פ שלא נתן לו את השטר אלא דהשט' מועיל שלא יטעון המוכר שירד בגזלנות' לתוך השד' א"כ כיון דאיכא שטרא שוב אינו יכול לטעון שהיא גזולה וממילא כיון שקנה השד' והמוכר בא להוציא הדמים מיד הלוק' הלוקח נאמן דהו"ל המוכר המוציא מחבירו עליו הראיה אבל כשלא קנה בחזק' אין השטר מועיל כלל כיון שלא מפורש בו שלקח הדמים ויכול להכחיש וע"כ מיירי רב כשהמנהג הוא שכותבין בשטר שהמוכר קיבל הדמים דאין לומר דסמכה דעתו בשטר כשיקח השטר יחזיק בקרקע ויועיל לו השטר שלא יכול לטעון שירד לתוכו בגזלנותא ז"א דאם יחזיק סמכה דעתו דלוקח דהא קיי"ל דבחזקה קונה בלא שטר אפי' במקום שכותבין את השטר כמ"ש תוס' לקמן דף כ"ז ע"ב בד"ה בד"א נמצא דלענין קנין אינו מועיל השטר כלום ולא שייך סמיכות דעת עליו א"כ י"ל דהא דאמ' גבי וכתוב בספר וחתום דשטר ראיה בעלמא היינו דמנהג הוא שלא יכתוב לו נתינת הכסף אלא לראיה בעלמ' לאחר שיחזיק שלא יכול לטעון שירד בגזלנותא. אבל אין בשטר זה שום סמיכות דעת לקנין והוי כמקום שאין כותבין את השטר וקנה בכסף לבד ודו"ק

שם אמר שמואל ל"ש אלא בשטר מתנה וכו' הקשה הרשב"א ז"ל דהא קרא דואקח את ספר המקנה הי' במכר ותירץ דגבי ירמיה הי' כמוכר שדהו מפני רעתה אך בהא לא מתרצי לפמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דלמסקנא ילפינן שטר מוכתב בספר וחתום וכן מבואר בסוגי' דגיטין דף ל"ו כנ"ל א"כ כיון דקרא מיירי במכירת השדה לעתיד ע"י השטר משמע דקונה בשטר בלא כסף דאל"ה תיפוק ליה מטעם קנין כסף ולעתיד לא שייך הך תירוצא ודוחק לאוקמא קרא בשטר מתנ' נראה לענ"ד לפמ"ש לעיל דלהרי"ף והרמב"ם ז"ל הא דכתב וכתב בספר וחתום היינו שיהי' הקנין בשטר ע"י עדי חתימה דלא כפירש"י דהחתימ' משו' עצה טובה דהיינו דתיקן ר"ג דאף דלר"א דס"ל דעדי מסירה כרתי מ"מ מהני נמי ע"ח לבד אלא דצריך להבין דהא ע"כ איכא עדי מסירה דהא קיי"ל בב"מ דף י"ג ע"א דאין כותבין שטר למלוה בלא לוה דשמא יכתוב בניסן ולא ילוה עד תשרי אלא בשטר אקנייתא ופי' רש"י ז"ל בין ילוה ובין לא ילו' ואביי אמר שם דעבז"ל וה"ה בשטר מכירה כיון דאיכא בו חשש זה דשמא יכתוב בניסן ולא ימסור לו עד תשרי ואיכא חששא טובא טפי דשמא ימכור לאחר בנתיים או משום שיעבוד אחריות מניסן עד תשרי ואם כן א"י למסור השטר מכירה להמוכר עד שיהא הלוקח עמו וימסו' לו בפניהם ואם כן הרי הם עצמו עדי מסירה וא"צ לחתימתן כלל וע"כ צ"ל בשטר הקנאה או למ"ד דעבז"ל נמצא דשטר כזה אינו אלא כשטר מתנה שהרי הם זכין לו מאותו שעה ואף שיתן הכסף לבסוף אלא שהו' מתנה בפי' שיקנו לו מיד בלא נתינת הדמים כלל דאף על גב דלמ"ד עבז"ל צריך דמטי לידיה מ"מ עיקר הקנין הוא מיד כמו מתנה הרי דקרא מיירי בשטר שהוא כעין שטר מתנה אם כן לשמואל דס"ל בגיטין דף פ"ו ע"ב דהלכה כר"א אף בשטרות. וכן פסק הרי"ף והרמב"ם ש ע"כ מיירי קרא בשטר מתנה ותו דהא כתב הש"ך בח"מ בסי' נ"א דאף ולרב דסבירא לי' דהלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות מכל מקום שטרי קנין הם דומי' לגיטין ודו"ק

שם כותב על הנייר או על החרס וכו' הנה התוס' כתבו לעיל דף ט' דברייתא זו אתי' כר"א דלר"מ פסול משום דהוי שטר שיכול להזדייף. ולולי דבריהם הי' אפשר לומר דבלא זה קשה דאי אתי' כר"מ ה"ל להזכיר דחתום עליו עדים ואפי' אי נימא דבשטר מכר סגי בלא עדים כלל כדמשמע מדברי הסמ"ע בסי' קצ"א שכתב הך דינא דכתוב לו השטר על הנייר או על החרס אף על פי שאין עליו עדים משום דלא איברי סהדי אלא לשיקרא מ"מ כיון דנקט האי לישנא בברייתא לעיל דף ט' ע"א גבי שטר קידושין והא קי"ל דהמקדש שלא בעדים אין חוששין לקדושיו בשלמא לר"א דסבירא ליה עדי מסירה עיקר א"כ כשנותן לו זה השטר בפני עדים מהני אבל לר"מ לא מהני בלא עדי חתימה. ותו נראה דדברי הסמ"ע צ"ע כדמשמע מהא דמקשה הש"ס בגיטין דף ל"ו גבי עדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דאורייתא היא דכתיב וכתוב בספר וחתום משמע דבשטר מכירה ג"כ בעינן ע"ת לר"מ וכן מוכח מהא דמקשה בגיטין דף יו"ד ע"ב מתנ' במאי קנה לה לאו בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ע"ש הרי דאף על גב דלא חשידי ערכאות בשיקרא ואפ"ה פסול משום דבעינן ע"ח והתוס' בגיטין דף ד' בד"ה דקיימא לן הלכה כר"א בגיטין וכו' כתבו סברא זו דגבי מכר שייך הודאות בעל דבר כמאה עדים דמי ואפ"ה משמע מדבריהם שם דבעינן ע"ח וצ"ע ובחדושי אה"ע סי' ק"ל הארכתי בזה. אמנם לולי דבריהם ז"ל הי' נראה לפרש דמצי אתי' כר"מ והכא מיירי שכתב המוכר בכתב ידי עצמו וכן בשטר קידושין שבעל עצמו כותב וכן משמע הש"ס לעיל דף טי"ת ע"א דקאמר הכא דבעל כותב והתם מוכר כותב והתוס' כתבו בגיטין דף ג' ע"א בד"ה ג' גיטין פסולין וכו' כיון שבעל עצמו כותב אין לך חתימה גדולה מזה ע"ש. ואף על גב דגבי ג' גיטין פסולין נקט כתב בכתב ידו ואין עליו עדים דפסול הא כתבו התוספות בגיטין שם דטעמא משום דהוי כאלו אין בו זמן ויכול לחפות על בא אחותו וזה לא שייך גבי שטר קידושין שאין בו זמן כדאיתא ביבמות דף ל"א ע"ב וכן בשטר מכר אין לפסול אם אין בו זמן כדאיתא בח"מ סי' מ"ג ולפ"ז ממילא מתורץ קושי' התוספות כדאיתא בח"מ סי' מ"ם דאם כתב בכתב ידו אינו יכול להזדייף ע"ש בסמ"ע ונראה לענ"ד כן מדברי רש"י ז"ל בד"ה רב אשי אמר וכו' ישוב עליו לפרוע ממנו וכו' נראה דדקדק ממנו אף על גב דקיי"ל דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסי' משועבדים ודוחק לומר משום דהוי שטר שיכול להזדייף דהא אי מיירי בעדי מסירה לר"א יכול לטרוף ע"פ העדים כדאיתא בגיטין דף כ"ב ע"ב ולפמ"ש דמיירי בכתב ידו בלא עדי מסירה אם כן הא קיי"ל הוציא עליו כתב ידו גובה מנכסים ב"ח ולא מנכסים משועבדים. אך קשה לי אמאי לא משני הכי בגיטין דף כ' ע"ב גבי הי' מוחזקין בעבד שהוא שלו דמקשה והא כתב שיכול להזדייף היא הוי מצי לשנוי' דמיירי בכתב ידו שאין עליו עדים ונ"מ אם ניסת תצא דהוי ליה ספק מגורשת וצ"ע. ודו"ק

בגמרא שם רב אשי אמר במתנ' ביקש ליתן לו וכו' ופי' רש"י ז"ל דכותב לו שדי מכורה לך ונתונה לך וכו'. וצריך להבין דלמה לא פירש באמר דהברייתא או או קתני כדס"ד מעיקרא אלא דכולה ברייתא מיירי במתנה ופעמים כותבו בלשון מכירה משום יפוי כח דמכירה ולכאורה הי' נראה דסבירא ליה דאי כתב רק בלשון מכירה לחוד לא מהני משום דלא סמכה דעתי' דמקבל שיכול לטעון שהי' מכורה באמת ולא נתן לו הדמים וכמ"ש לעיל דהמוכר נאמן בזה דאוקי קרקע בחזקת מרא קמא וכן נר' מדברי המהרש"א ז"ל. אך נראה דזה אינו אלא במקום שכותבין את השטר וכדאמר רבה לעיל דאפי' בכסף אינו קונה עד שיכתוב את השטר אבל במקום שאין כותבין את השטר דקונה בכסף לבד אף על פי שהי' יכול להכחיש ה"נ קונה בשטר כזה כיון שבאמת מתנה הוא ותו דלפי משמעות דברי רש"י ז"ל שכתב לגבות ממנו הדמים המפורשים משמע שכתב בשטר איזה סך דמים א"כ הוי מצי לפרש שכתבו בו שקיבל ממנו דמים המפורשים וכתב כן משום יפוי כח המכירה ותו יש לדקדק דלא כתב רש"י ז"ל יפוי דהמתנה כמ"ש התוספות וגם בלשון הש"ס יש לדקדק דקאמר במתנה ביקש ליתנה לו דלא הוי ליה למימר אלא הכא במ"ע במתנה וכותב בלשון מכר כדי לייפות כחו ונראה לענ"ד לפרש משום דקשה לכאורה למאי דמשני הכא אליבא דשמואל דס"ל בב"מ דף י"ד ע"א דבשטר מכר לא אמרינן אחריות ט"ס דעביד אינש דזבין ארעי' ליומא אם כן הכא דמיירי שאין מפורש בו אחריות דאם לא כן למה הוצרך לכתוב בלשון מכר אם כן אף שכתב לו בלשון מכר אינו מועיל כלום ואפי' אי נימא דרב אשי אליבא דנפשי' ולא סבירא ליה בהא כשמואל כדקיי"ל אחריות ט"ס אפילו בשטר מקח מ"מ קשה דהא בהך דאחריות ט"ס יש אומרים דהיינו דאמרי' דסתמא התנה כן והסופר טעה כמ"ש הסמ"ע בסימן ל"ט או דאמרינן מסתמא הי' דעתו כן אף על פי שלא התנה בפירוש מ"מ כיון שלא נכתוב בשטר ע"כ צ"ל דקנין השיעבוד שעל נכסיו של המוכר הוא בכסף שקיבל המוכר דעל דעת כן נתן לו שישתעבדו לו נכסיו אבל במתנה אם הוא רוצה לייפות כחו במה ישתעבדו נכסי המוכר בדברים בעלמא וצ"ל בדוחק דאפ"ה הוי כאלו נכתוב וכמו