המקנה צב

דלמא מיירי קרא דווקא בשדה אחוזה דנגאלת בגירעון כסף ז"א דהא נתנבא על בית שני וגאולת שדה אחוזה אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג משא"כ בזמן בית שני כדאיתא בפרק השולח דף ל"ו. ודוק

בתוספות ד"ה קרקע כל שהוא וכו' בירושלמי דמס' פאה פריך וכו' משקצרו אין כאן וכו' לכאורה קשה מאי מקשה הא נ"מ ביש לו שדה סמוכה לה בענין שאין מפסיק ביניהם ויכול להניח פאה מקרקע זו על האחרות ואם היתה פטורה הוי ליה מן הפטור על החיוב ואפשר דבכה"ג לא הוי פליגי חכמים על ר"ע דמצטרף עם שדה אחרת. וק"ל

שם ובד"ה ובוידוי וכו' וגם משמע מי שאין לו קרקע מתוודה כגון פירות ליקוחין וכו' דבריהם ז"ל אינם מובנים דסותרים זה את זה מה שכתבו בתחלה משום דבירושלמי פריך וכו' שאם כן מה מקשה בירושלמי גם סותר דבריהם מ"ש בב"ב דף כ"ז דמשמע בירוש' איפכ' וכ"ז הוא במהרש"א ז"ל ולענ"ד נראה ליישב עפ"י מ"ש התוס' בב"מ דף פ"ח בד"ה תבואת זרעיך וכו' דלשיטת ר"ת לא מיעטה התורה תבואת זרעיך ולא לוקח אלא בלוקח אחר המירוח אבל אם לוקח קודם המירוח חייב במעשר ולשיטת ריב"ם איפכא דלא חייבה התורה אלא לבעל השדה אבל הלוקח קודם המירוח פטור אבל אחר המירוח כיון שכבר נתחייב במעשר ביד בעל השדה גם הלוקח חייב במעשר. ולפ"ז קשה לשיטת ריב"ם דסבירא ליה דעיקר החיוב על בעל השדה דהול"ל קרקע כל שהוא חייב במעשר אלא דהא לאו קושיא הו' כיון דעכ"פ הלוקח חייב מדרבנן תו לא שייך למתני חיוב מעשר משום בעל השדה דלא גרע מלוקח. אך הא קשה כיון דוידוי לא שייך אלא היכא שחייב מן התורה במעשר א"כ אכתי הוי מצי למיתני וידוי מעשר דבקרקע כל שהוא כיון שחייב במעשר מן התורה חייב נמי בוידוי אף דלסברת רש"י ז"ל ואת האדמה אשר נתת לנו יכול לומר אף הלוקח מ"מ נהי דמצד הוידוי שייך אף בלוקח מ"מ אם לא הי' מתחייב בעל השדה במעשר מן התורה ממילא אין כאן וידוי וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל כשיטת ר"ת ובשיטה זו כתב התוס' בב"ב ג"כ דמשמע בירושלמי דאין הלוקח צריך להתוודות דלא שייך בי' אשר נתת לנו אבל הכא כתבו התו' בשיטת ריב"ם ז"ל ואפשר דהוא ר"י שהזכירו התו' כאן ובשיטה זו שפיר כתבו דאף דמשמע דמן הסברא כדברי רש"ל ז"ל דאף הלוקח יכול להתוודות מ"מ מקשה שפיר בירושלמי דהוי לי' למתני וידוי מעשר דבקרקע כל שהוא חייב במעשר ובין הוא ובין הלוקח ממנו אחר המירו' חייב להתוודות ודו"ק

ע"ב בגמרא סלע למאי חזי וכו'. לכאורה קשה לפי מאי דאמרינן לקמן אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן וכתבו התוספות בד"ה בד"א וכולי דה"ה במתנה וא"כ י"ל שמקום שהיה עומדין עליו הצאן והחביות הי' רחוק מירושלים והיה אותו מקום של בעל המדינה זה והקנה ע"י אחר בחזקה אותו סלע שהי' סמוך לירושלים ואגב אותו סלע קנה את הקרקע שהי' הצאן עומדים עליו וקנה נמי הצאן שהי' עומדים עליו דהוי ציבורין ותו נראה דמסתמא הי' כן דדוחק לומר שהי' כל הצאן והחביות עומדים בסימטא או בר"ה וע"כ הי' אותו מקום שעמדו עליו הצאן והחביות בשאלה או בשכירות וא"כ כיון דקיי"ל דבקרקעות השוכר רשאי להשכיר דדוקא במטלטלין אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר להשכיר משום דאינו רוצה שיהא פקדונו ביד אחר כדאיתא בח"מ סי' ש"ז וסי' שי"ו סעיף ל"א וא"כ הי' יכול אותו המדיני להקנות אותה קרקע שעמדו עליו הצאן והחביות לאחר וכמו שעשה ר' יהושע שהשכיר לר' אב"ע אותו המקום שהי' לו בשכירו' מר"ג אלא שהי' אותו המקום רחוק מירושלים ולפ"ז ע"כ צ"ל דהקנין של אותו הסלע לא הי' בכסף או בשטר דאם כן הי' יכול להקנות אותו מקום עצמו בכסף או בשטר כיון דקיי"ל כשם שקרקע נקנה בכסף או בשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה וע"כ שהי' טורח לקנות בכסף או בשטר וכ"ש לפי מאי דמוקי לה לקמן דליתא למקבל מתנה ופי' רש"י ז"ל שלא היה אדם אחר שחפץ בהנאתו של קונה ה"נ י"ל שלא היה אדם אחר שרוצה ליתן כסף או לטרוח ולכתוב ולחתום שטר הקנאה והקנה אותו בחזקה א"כ שפיר י"ל דעביד כשמואל כדאיתא בח"מ סי' קצ"ב סעיף י"ד דמקצת קרקע במכר ומקצת קרקע בשכירות נמי כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן ודוחק לומר דמלשון הברייתא דייק דלא נקט בהדי' שהקנ' אותו מקום דהא בל"ז קיצר הברייתא בלשונו כדאמר לקמן מי קתני קני ואגב ולכאור' הי' נראה דהיינו דקאמר סלע למאי חזי דיש לדקדק דהוי לי' למימר במקו' סלע מאה הצאן ומאה חביות מי קיימי אלא דהקושי' הי' דאם הקנה בחזקה דהיינו שעשה איזה תיקון בו כיון שאינו ראוי לתשמיש כשאר קרקעות וכ"ש למאי דמפרשי שהי' הסלע זקוף וחדוד א"כ י"ל כיון שלא הי' תשמישן שוה לא מהני כדאיתא בב"ב דף ס"ד ע"א אמר רבה אמר ר' נחמן מכר לו מצולה וחולסית החזיק במצולה לא קנה חולסית משום דהאי תשמישו לחוד והאי תשמישו לחוד ולא דמי לדשמואל א"כ כיון דהאי סלע לא חזי לתשמיש כשאר שדות א"כ ליכא למימר הכי כנ"ל דקנה אגב סלע זה אותו המקום שעמד עליו הצאן וכן יש לפרש לפי' אחר דקרקע מועט לא חזי לתשמיש של שאר שדות והיינו דקאמר הלשון סלע למאי חזי אך זה דוחק דהא קיי"ל כלישנא בתרא דאם החזיק במצולה קנה חולסית ודוחק לומר דסוגי' זו אליבא דלישנא קמא והיה נראה מזה ראי' להפוסקים דבמתנה לא אמרינן דאם החזיק באחת מהן קנה כולן כדאיתא בח"מ סי' קצ"ב. אך לפי מה שיבואר לקמן שם בתוספות ד"ה במד"א וכו' דאפילו לדעת אותם הפוסקים מהני כשאמר לו חזק וקני כולן אכתי קשה כנ"ל. ותו קשה בשמעתין דקאמר צפוני זה לפלוני וכן באידך עובדא שקנה בית רובע ואמר טע"ט לפלוני משמע מזה שנתן לאנשים הרבה לכל אחד אגב טפח על טפח אחר ולמה הוצרך לזה הוו ליה להקנות אגב טפח א' או על ידי כל הסלע לכל המקבלים מתנה אם כן היה מוכרח מזה דקרקע לזה ומטלטלין לזה לא מהני לכך הי' צריך ליתן לכל אחד חלקו בקרקע והוא איבעי' דלא איפשטא לקמן קשה דהוי לי' למיפשט מהכא דלא מהני (מיהא הא דלא פשיט מעובדא דר' גמליאל שלא הקנה לכולם אגב מקום אחד ז"א דהא מסיק לקמן כי היכא דלא נטרחינהו) ותו קשה דלפי מאי דמשני לקמן בדליתא למקבל מתנה וע"כ צ"ל שהקנה הקרקע להמקבל מתנ' ע"י אחר שעשה איזה קנין בקרקע שיזכה על ידו המקבל מתנה וקשה חדא דהוי לי' לפרש בהדי' וגם מלשון הש"ס ונזכינהו ע"י אחר משמע דקנין זה לא הי' ע"י אחר ותו קשה הא ברייתא זו אתי' נמי לר' אלעזר כדקאמר בשכיב מרע וכר"א ובב"ב איתא בהדיא דר"א הביא ראיה מהך מעשה להא דס"ל דזכין לקטן ואין זכין לגדול ועיין בספ"י שכתב דהך קושיא דנזכינהו ע"י אחר היינו לרבנן ולא לר"א ואכתי קשה דמאי משני דליתא למקבל מתנה דלא מתרצי אליבא דר"א דסביר' ליה אין זכין לגדול וצ"ל בדוחק כמ"ש התוספות שם דתרי ר"א הוי ותו יש לדקדק בשמעתין דקאמר הנ"מ דאס"ד מאה צאן ומאה חביות ממש ליקנינהו להו בחליפין וקשה לפי דעת הפוסקים בסי' ר"ג דאם הקנה בחליפין מעות ומטלטלין ביחד כיון דמועיל הקנין לענין מטלטלין מועיל נמי הקנין למעות הואיל והקנה אותם ביחד אה כן למה הוצרך לקנו' בקנין אגב הא אפי' אי הוי לדמי היה יכול להקנות בחליפין הקרקע והמעות ביחד והיה מועיל החליפין גם להמעות כי היכא דמועיל להקרק' ולא היה צריך כלל לקנין אגב וכדי לתרץ כל הקושי' הנ"ל נרא' לענ"ד דיש להמציא דין חדש די"ל בקנין אגב קרקע לא בעינן שיהיה הקרק' ומטלטלין של נותן א' אלא דאפי' ב' בני אדם מקנין לאדם א' זה הקרק' וזה המטלטלין דהמקבל זוכה ג"כ למטלטלין של השני שנתן לו אגב קרקע שנתן חבירו אם כן י"ל דהכא לח קנה הנותן הקרקע מתחלה לעצמו ואח"כ הקנה למקבל מתנה אג"ק שלו שלא היה צריך לזה אלא הוא נותן מתחלה הכסף להמוכר על דעת זה שיקנה המקבל מתנה כדאמר רבא לעיל דף זי"ן ע"א הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני וקאמר עלה וכן לענין ממונא דהיינו במכר נמצא דכשנתן הכסף להמוכ' עד שיקנ' המקבל מתנה זכה המקבל מתנ' בקרקע ואגב זה הקנה לו הנותן המאה צאן וכן משמע מדקדוק הלשון הלך ולקח סלע סמוך לירושלים וכן בעובדא דאדם וכו' והלך ולקח בית רובע ומה נ"מ אם קנה או שהיה לו כבר ולפמ"ש הוא נכון דע"י קנין זה הקנה להמקבל מתנה ולפ"ז אתי שפיר דאפי' למאי דמשני דליתא למקבל מתנה אין צ"ל שזיכ' להם ע"י אחר דלא כר"א כנ"ל אלא שמתחלה הקנה המוכר להמקבל מתנ' ובזה נר' דגם ר"א מודה דמהני דעכ"פ זכות הוא לו וניחא לי' מסתמא בהא מדין ע"כ ולא קאמר ר"א אלא היכא דנעשה לו שליח לזכות לו דסבירא ליה דאין נעשה שליח כיון שלא עשאוה שליח אבל לפמ"ש דא"צ שליחות מודה ר"א דזוכה בקרקע וכמ"ש לעיל דף זי"ן דבעבד כנעני לאו מטעם שליחות הוא. ולפ"ז אתי שפיר דלא מצי לפרש שהקנה אגב זה הקרקע מקום שעמדו בו הצאן דהא ההוא דשמואל דעשר מדינות היינו דוקא בקנין חזקה דכיון שהחזיק בא' מהן קנה כולן אבל כשקנה שדה אחד בכסף לא קנה כולן כדאמר לקמן בברייתא דיפה כח חזקה מכח שניהם וכיון דהכא הי' הקנין של סלע או בית רובע ע"י הכסף שקנה על ידו וכדרבא שם אם כן לא שייך הך דינא דשמואל ולא קנה אותו המקום שעמדו עליו הצאן אפי' אם נימא דההיא דשמואל אפי' בשני בני אדם שאמרו לו שיחזיק בא' מהם ויקנה כולן מ"מ היינו דוקא בחזקה ולא בכסף אם כן ליכא למימר כנ"ל. ולפ"ז א"ש טפי דא"צ למ"ש לעיל שהקנה אותו בחזקה הסלע והבית רובע ולפמ"ש א"צ לזה וממילא קנה המקבל מתנה ע"י הכסף של הנותן כדרבא כנ"ל וממילא מתורץ גם מה שהקשיתי דהו"ל למיפשט מדלא הקנה אגב טע"ט של א' לכל המקבל מתנות דלא מהני שדה לזה ומטלטלין לזה ולפמ"ש דהוא לא הקנ' הקרקע כלל אלא מתחיל' הקנה המוכר קרקע להמקבל מתנ' אגב זה הקנה הצאן וא"כ בכה"ג בוודאי זה לא מהני שמקנה להמקבל מתנה א' אגב קרקע של חבירו שנתן לאחר וכיון דהוי הקרקע של אדם אחר והמקבל מתנה אחר דזה וודאי לא מהני דאכתי איכא למיבעי' בנותן א' שהקנה קרקע שלו לאחד ומטלטלין לאחר כיון דהנותן אחד ובזה יש לפרש סמיכות הש"ס לקמן דבתר דפשט דמהני שדה במכר ומטלטלין במתנה בעי הך בעי' דשדה לא' ומטלטלים לאחר מהו משום דלפמ"ש שהי' הקנין בענין זה שנתן הכסף להמוכר שיקנה