המקנה פט

עד שגמר כל ההפכות הגלל נמצא לעולם לא איסתלק מעשה הראשון שהרי תמיד היה הגלל תוך ג' סמוך לארץ אבל כל מה שנטל זכה בהן בהגבהה ג' וכן משמע הלשון שהפכו לפחות מג' ולא אמר פחות מג' אלא שבאמת הוא הגביהה יותר מג' אלא בכל פעם שנטל היה עדיין הנשאר תוך ג' לארץ וזהו לפחות משלשה שכיון שהיה הגלל תמיד פחות משלשה לעולם לא אסתל' מעשה הראשון ודו"ק

בתוספות ד"ה אמר קרא וכו' הא דלא מייתי משדה עפרון וכו' דכל קנינו בכסף עיין מ"ש לעיל בזה דף י"ד ע"ב בתוס' ד"ה הואיל וכל קנינו וכו' בשיטת רש"י ושיטתם. ולולי דבריהם ז"ל היה נראה כיון דאמרינן לקמן בקנין שטר דלא קנה עד שיתן כל הדמים ובכסף אמרינן בפ' השוכר את האומנין דקנה אפילו במקצת דמים אי לא עייל ונפק אזוזי והטעם דקרא דשדות בכסף יקנו משמע כסף כל דהוא וכ"ש לפמ"ש לקמן דמוכח מקרא דשדות בכסף יקנו דהיינו אפי' במקצת כסף דאל"ה תיפוק ליה דקנה מטעם שטר כמו שיבואר בס"ד דכתיב וכתוב בספ' וחתום. ולפ"ז אי הוו ילפינן משדה עפרון כיון דכתיב בכסף מלא הוי אמינא דבעינן כל דמי המקח מ"מ אף לפי מה שכתבו התוספות דהתם בנמכר לנכרי מ"מ כיון דגלי קרא גבי ישראל דמקצת כסף ככל כסף ה"ה בכסף דגבי נכרי וק"ל

בגמרא אי כתיב יקנו לבסוף וכו' שטר ראי' בעלמא הוא והנה מסוגי' זו הקשה על הרמב"ם ז"ל דכתב דכל שאין העדים זוכרין מענין השטר פסול דהוי ליה מפיהם ולא מפי כתבם כדאית' בח"מ סי' כ"ח ומתוך זה כתב דכל השטרות שחתומים בו עדים לראיה אינו אלא מדברי סופרים דמדאורייתא אין עדות מפי השטר דהוי ליה מפי כתבם והקשו עליו המפרשים מקרא דירמי' דכתיב בו למען יעמדו ימים רבים עוד הקשו עליו מסוגי' זו דקאמר דוכתב בספר וחתום לראיה וכבר כתבנו בחידושי אה"ע סי' ק"ל דאין קושיא מקרא דירמיה דכתיב ביה את החתום ואת הגלוי ופי' רש"י ז"ל ואת הגלוי זה קיום ב"ד נראה פשוט דכשהעדים באים לפני ב"ד ומקיימין חתימתן וזוכרין העדות כדקיי"ל שעל מנה שבשטר הם מעידין והב"ד מקיימין את חתימתן שטר כזה יכול לעמוד ימים רבים ואפי' אם יבוא השטר לפני ב"ד אחר אין זה מפי כתבם דהרי העידו מפיהם לפני בית דין הראשון והב"ד הראשון אין להם דין עדים ומועיל אפי' מפי כתבם דאין אחר מעשה בית דין כלום ושפיר יכולין כל הבית דין לדון ע"פ זה השטר לעולם מן התורה אם כן היינו דכתיב גבי ירמיה למען יעמדו ימים רבים. ולפ"ז אפשר לפרש גם בסוגי' דידן דקאמר דוכתב בספר יחתום וראיה היינו משום דכתיב בתר וכתב בספר וחתום והעד עדים וי"ל היינו שיעידו העדים בבית דין על חתימתן ויקיימו הבית דין והיינו שניבא הנביא שלעתיד יהיה דומי' דקניות ירמיה דכתב בו את החתום ואת הגלוי דהוא קיום ב"ד כנ"ל ודו"ק

בגמרא אלא מהכא ואקח את ספר המקנה וכו' והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כ' דשטר ילפינן מוכתוב בספר וחתום והיינו דמפרש דשדות בכסף יקנו או או קאמר והוא תמוה שהוא נגד סוגית הש"ס דמפרש לקרא לראי' בעלמא ותו קשה דבגיטין דף ל"ו משמע להדיא דקרא דוכתב בספר וחתום בעיקר הקנין מיירי דמקשה התם אמתני' דעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דאורייתא הוא דכתיב וכתוב בספר וחתום ומשני לא נצרכא אלא לר' אלעזר משמע דלר"מ מיירי קרא בקנין עצמו ואפי' לר"א דמפרש רש"י שם דקרא עצה טובה קמ"ל היינו בחתימת העדים אבל בעיקר הספר משמע דהוא משום קנין אלא דהוי סגי בעדי מסירה לחוד ומה שאמר וחתום היינו משום עצה טובה לראי' וכ"ש לפי מה שכתבו המפרשים דלדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דסבירא ליה דאף לר"א סגי בעדי חתימה לחוד כדאיתא באה"ע סי' ק"ל היינו משום דלדידהו אינו צריך לדחוק דקרא עצה טובה קמ"ל אלא דקרא מיירי בע"ח לחוד דמהני נמי לר"א ורש"י שנדחק שם לפרש דקרא עצה טובה קמ"ל אף דלא משמע ממתני' כן דאם כן אכתי מה תיקן ר"ג הא ירמיה תיקן היינו לשיטתו דסבירא ליה ע"ח לא מהני לר"א כמבואר בחידושינו באה"ע סימן ק"ל מ"מ משמע התם דקרא מיירי בשטר קנין דלא כסוגיא דהכא. ונראה לענ"ד ליישב והוא דלכאורה קשה איך אפשר לומר דקרא כולה חד ענינא הוא שיהיה הקנין בכסף והשטר לראי' אם כן כיון דנבואת ירמי' היה על העתיד שיהיה המנהג כן לקנות בכסף ולכתוב את השטר לראי' אם כן הוי ליה מקום שכותבין את השטר ולא קנה בכסף עד שיכתוב את השטר ואם כן הא דאמר קרא שדות בכסף יקנו דמשמע דהקנין הוא על ידי הכסף הא בלא קניות הכסף תיפוק ליה מטעם שטר והיה נראה לענ"ד לכאורה דס"ל להרמב"ם ז"ל דבאמת הא דמקשה הש"ס והא אמרת לראי' בעלמא היינו מקמא דידעינן קנין שטר די"ל דשטר אינו קונה כלל אלא לראי' בעלמא וממילא צריך להיות הקנין בכסף ולפ"ז כדמסיק דשטר קונה ממשמעות דקרא דואקח את ספר המקנה ע"כ דליכא לפרושי קרא דוכתב בספר וחתום דלראי' דאם כן ל"ל קנין כסף כלל וע"כ דקרא או או קאמר והיינו שדות בכסף יקנו במקום שאין כותבין את השטר וקרא דוכתב בספר וחתום הוא קנין שטר והיינו כסוגי' דגיטין ולהכי מביא הרמב"ם ז"ל קרא דוכתב בספר וחתום דמפורש ביה קנין שטר וחתימתו אלא דאכתי בהא לא מתרצי שפיר דהוי מצי נמי לאתוי' קרא דואקח את ספר המקנה. ותו דלשון הסוגיא אלא מהכא משמע דעיקר ילפותא מהכא. ותו דאפילו מקמא דידעינן קנין שטר דוחק גדול לפרש דהא דכתיב יקנו גבי כסף קודם כתוב בספר היינו משום דהוי ס"ד דבשעת כתיבת הספר קנה הכסף דקמ"ל דקונה למפרע כמ"ש הריטב"א ז"ל די"ל דכשקונה בכסף במקום שכותבין את השטר ואח"כ הוא נותן את השטר לראי' הוא קנה בכסף למפרע דהוי ליה כע"מ שתכתוב את השטר דהוי לי' כמעכשיו א"כ מצינו לפרש דהא דכתיב יקנו גבי כסף משום דכשכותב את השטר קונה אותו למפרע משעת נתינת הכסף אך מלשון הש"ע ח"מ סי' ק"צ סעיף זי"ן וחי"ת משמע דאין הקנין אלא בשעת כתיבת השטר ולא למפרע דאי הוי כע"מ שתכתוב את השטר אם כן לא הוי מצי הלוקח לחזור בו קודם כתיבת השטר כדקיי"ל בכל תנאי דע"מ כשזה מקיים התנאי מתקיים המעשה למפרע ודווקא כשמתנה המוכר ע"מ שתכתבו לו את השטר אמרינן לקמן דחוזר בשטר וחוזר בשדה משא"כ הכא דשניהן יכולין לחזור. וכן משמע מדברי רבי אידי בר אבין דאמר אי בעינא בשטרי איקני משמע דבמקום שכותבין את השטר יכול הלוקח לחזור דאין הקנין למפרע אלא משעת כתיבת השטר דסמכה דעתיה וקרא משמע דהקנין הוא משעת נתינת הכסף ונראה לענ"ד די"ל דבאמת הא דנפקא ליה לרב דין זה היינו מדכתיב בקרא ואקח את ספר המקנה דהיינו קנין שטר אף על גב דכתיב בקרא מתחלה ואשקול לו את הכסף אם כן כבר קנה בדמים וע"כ צ"ל דבכסף לא קנה משום דלא סמכה דעתיה משום דהוי התם מקום שכותבין את השטר ולא סמכה דעתי' עד שיתן לו את השטר וממילא קנה בשטר כמו שכתבתי לעיל דאין הקנין למפרע והיינו דפירש"י ז"ל בד"ה ואקח את ספר המקנה אלמא דיש קנין בספר לבד ר"ל אף על גב דהיה יכול לקנות בשעת נתינת השטר בכסף שנתן לו כבר מ"מ קאמר קרא דא"צ לזה משום דהקנין הוא בספר לבד אם כן מוכח מקרא להדיא כדרב אם כן י"ל דהא דקאמר ושטר לראי' בעלמא היינו מקמא דמייתי קרא ואקח את ספר המקנה אבל לבתר דמייתי קרא ואקח את ספר המקנה דמוכח כדרב ע"כ צ"ל דקרא דושדות בכסף יקנו וכתב וגומר לאו לראיה בעלמא ומיירי במקום שאין כותבין את השטר וקרא או או קאמר. ולפ"ז י"ל דמקרא דואקח את ספר המקנה לבד לא היה מוכרח כ"כ דהקונין הוא בספר עצמו אלא משום דלא קנה בכסף עד שלקח הספר ולהכי קרי' ליה ספר המקנה אלא דאפ"ה כיון דמוכח כדרב ממילא מוכח דקרא דוכתב בספר וחתום לאו לראי' אלא דאו או קאמר והיינו דפי' רש"י ז"ל אלמא יש קנין בספר לבד ר"ל דממ"נ מוכח שקונין בספר לבד נמצא דלפי המסקנא אתי' סוגי' דגיטין דקרא דוכתב בספר וחתום מיירי בקנין כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה. ודו"ק:

אמנם העיקר נראה לענ"ד ביישוב קושי' הנ"ל דאף למאי דקאמר דוכתב בספר וחתום לראי' בעלמא אפ"ה משכחת דהקנין הוא בכסף דוקא ולא בשטר לפמ"ש רמ"א בח"מ סי' קצ"ח דהיכא שלא נתן אלא מקצת הדמים בענין דלא קנה אלא כנגד מעותיו היינו דוקא במקו' שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר כיון שאינו קונ' עד שיכתוב א"א שיקנה כנגד מעותיו דכיון שאינו קונה אלא בשטר האיך יקנה מחצה והרי השטר על כל הקרקע נכתב נראה להדי' מדבריו דאם הוא בענין שקנה כל הקרקע במקצת הדמים אפי' במקום שכותבין את השטר דלא סמכה דעתו של לוקח ולא קנה עד שיכתוב את השטר מ"מ כשנתן לו את השטר ממילא הוא קונה את כל הקרקע במקצת הכסף שנתן ואין זה דומה למ"ש הר"ן ז"ל בשמעתין בההוא דשמואל דאמר בסמוך דבשטר מקח אינו קונה עד שיתן דמים והיינו דווקא כל הדמים אבל אם נתן לו אח"כ מקצת הדמים כיון דאינו אלא פריעות חוב ולא סמכה דעת המוכר עד שיפרע לו כל הדמים ע"ש דהיינו דוקא בשטר קנין דעיקר הקנין הוא בשטר אבל כשעיקר הקנין היה בתחילה בכסף אפי' במקצת כסף מהני דהא לא בעינן שטרא אלא משום סמיכות דעת הלוקח אבל סמיכות דעת המוכר לא בעינן בקנין כסף כמ"ש הר"ן שם להדי' וז"ל ודאמרינן לא קנה עד שיתן דמים איכא מ"ד דוקא כל הדמים וכו' דכי אמרינן דמקצ' דמים קנה הכל כל היכא דלא עאל ונפיק אזוזי ה"מ בנתן מקצת דמים לשם קנין ולא עאל ונפק אשארא גלי אדעתי' דניחא ליה דליקני בהכי וכו' ע"ש. ונראה הא דנפקא ליה דין זה דבקנין כסף סמכה דעת המוכר אפי' בפרוטה והכי קיי"ל דקונין אפי' בפרוטה אפילו שדה גדולה אף על גב דמקרא דשדות בכסף יקנו לא משמע אלא כשנתן כל הכסף. וכן בשדה עפרון כתיב בכסף מלא יתננה לי וצריך להבין מנלן דקונה אפילו בפרוטה ונראה דנפקא מהאי קרא דכתיב שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום ומדכתיב יקנו גבי כסף משמע שהקנין הוא בכסף וקשה קושי' הנ"ל דמאי נפקא מינה כיון דהוי במקום שכותבין את השטר