המקנה ט

לא תעשם עטרה להתגדל בהם ויש בזה הפרש כי בודאי הרודף אחר הכבוד בשביל כבוד עצמו ע"ז נאמר תועבת ה' כל גבה לב אבל אם רוצה להתכבד בעיני הבריות כדי שיהי' דבריו נשמעים להורות לעם ה' התורה והמצות להנהיגם בדרך הישר והטוב הרי אף שתחילתו אינו לשמה ממש מ"מ סוף סוף מחשבתו לשם ה' וז"ש שילמוד שלא לשמה באופן זה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה:

(יט) עוד יש בזה בחינה אחרת והוא מ"ש חז"ל שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ענינו משום דכתיב כי לקחה מיד ה' כפלים ככל חטאותי' וכן לענין שכר הטוב נאמר לכן בארצם משנה יירשו הטעם הוא מפני כשהש"י ברא עולמו להתגלות מדותיו רחום וחנון להשפיע הגמול הטוב לאוהביו ולשומרי מצותיו והחוטא המונע שפעו הטוב פוגם ח"ו במדותיו ומקלקל צינורי השפע לכן מלבד עונש העבירה עונש הכפול בעבור פגם במדותיי יתברך וז"ש בפ' שלח לך עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי הקדים תחילה פגם מדות הרחמים שמהפכים מדת הרחמים לרוגז וניאוץ ואח"כ אמר ועד אנה לא ישמעו בקולי וז"ש ישעי' הנביא על מה תוכו עוד תוסיפו סרה וגו' והיינו פגם מדותיו יתברך כמ"ש כל רחש לחלי וגו' ובזה ממילא מדה טובה מרובה ששכר מצוה מצוה דהיינו מה שמשלימין מדותיו יתברך להשפיע להם שכר הוא עצמו מצוה להכפיל להם שכרם וז"ש אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס דהיינו שמכוונין לקבל שכר בשביל הנאת עצמן ונקרא פרס לשון פרוסה אבל כשמכוונין כדי שיעלה לריח ניחוח לפני הש"י להשלים מדותיו להשפיע כרצונו הטוב מעלה גדולה היא ובזה מובן מה שנאמר באברהם אבינו ע"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו' לעשות צדק' ומשפט למען הבי' ה' על אברהם את אשר דבר עליו דאין זה ח"ו ע"מ לקבל פרס אלא הכוונה כדי להשלים מדותיו יתברך להשפיע את אשר דיבר עליו:

(כ) בזה מובן המדרש דרש ראב"ע הקהל את העם האנשים והנשים והטף בשלמא אנשים באין ללמוד ונשים לשמוע טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן ואמר ע"ז אשריך אברהם אבינו שראב"ע יצא מחלציך נראה לפרש דהיינו מה שדרש ראב"ע שעיקר המצוה הבאת הטף אינו אלא בשביל רצון הש"י להשלים מדותיו ליתן שכר למביאיהן הוא עצמו מה שציוה אברהם אבינו לדורות היוצאי' מחלציו לשמור דרך ה' כדי להשלים מדותיו יתברך למען הביא ה' על אברהם וגו':

(כא) ובזה מובן מה שפירש"י בר"פ ואתחנן אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם י"ל הטעם בזה בכמה דרכים האחד כי הצדיקים גמורים בעבור חביבת מצות ה' מתענגים תענוג רוחני כדכתיב אז תתענג על ה' והמה ששון לבם לא ימלא לבם לבקש שכר על מה שהתענגו באהבת מצות ה' כמ"ש דהמע"ה בתמני אפי' ראה כי פקודיך אהבתי ה' כחסדך חיינו פי' כי אין לי לבקש שכר על המצות כי עשיתי באהבתי אותם כמ"ש כי ששון לבי המה ואין אני מבקש אלא מתנת חנם כחסדך חיינו:

(כב) וטעם השני הוא מ"ש דהמע"ה אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי כי עוז לאלהים ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשיהו ענינו כי אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ונא' כי אנכי אל קנא וגו' ועושה חסד לאלפים וגו' והוא ענין מ"ש חז"ל ישראל קרוים בנים וקרוים עבדים בזמן שעושין רצונו של מקום קרוים בנים ובזמן שאין עושין רצונו של מקום קרוים עבדים והוא דבר מוכרח כי מדת העבד המשמש את רבו כראוי אין על הרב חיוב תשלומי שכרו כי עבדו הוא ואם לא ישלים עבודתו יתחייב בעונש והיפוכו במדת הבן לאביו אם יעשה עבודתו כראוי ראוי לשלם שכרו כמ"ש חז"ל במצות הבן על האב ומצות האב על הבן ואם לא ישלים עבודתו אין להעניש אותו כ"א מחמת מצות הבורא בכיבוד אב וכיון שאמר הש"י כי אנכי ה' אלהיך אל קנא להעניש על מניעת עבודתו היינו מפני שאנחנו חייבי' לעבדו מדין עבד כדכתי' כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים מבית עבדים וכן הוא בדורי דורות כמ"ש אלו לא הוציא הקב"ה אבותינו ממצרים הרי אנו וכו' והי' ראוי מזה בקיו' המצו' אין חיוב שכר עליהם כמדת העבד כיון שאמר הש"י ועושה חסד לאלפים שנותן שכר לשומרי מצותיו ע"כ צ"ל דכשעושין רצונו של מקום קרוים בנים אף שיש עלינו דין עבדות חסד ה' הוא להיותינו כבנים וז"ש שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים כי במדת הדין עוז כבודו עלינו לעבוד אותו ולקבל אדנותו כמו שידוע ששם אלקים מורה על שם אדנות וממילא מובן כי לך ה' חסד כי אתה תשלם כיון שמחויב לעשות מצד עבדו' הרי דאין מקום לצדיקים לבקש שכר כ"א מתנת חנם:

(כג) והטעם השלישי כי פועל השכיר המבקש שכר בעד פעולתו הוא בעבור השבח והנאה שהגיע תועלת להמשכיר ודבר זה אינו במצות הבורא יתברך כמו שנאמר אם יצדק מה יתן לך ואם יחטא מה יפעל לך וכיון שאין בו תועלת אלא לאדם עצמו כמש"ה את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל אדם שמצות עשה ול"ת הם אברי אדם וגידיו כידוע אין לבקש שכר עליו. ויש לפרש בזה מ"ש אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס ויהא מורא שמים עליכם כמבואר בפנים. דף מ"ם ע"א ע"ש באורך (כד) וטעם ד' כי יש להבין מה שהזכיר מרע"ה מתנת חנם בתפילתו על חיים חיותו מפני שאחז"ל דע שמתן שכרן של צדיקים לעוה"ב ועוד אמרו שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא שאחז"ל שאכלין פירות בעוה"ז וקרן קיימ' לעהו"ב והיינו בשביל המתנת השכר כל ימי חיותו בעוה"ז נותן לו פירות וזהו בשאר בקשות אבל בבקשות החיים עצמו לא יתכן לומר שיתן לו החיים בשביל המתנת השכר לעוה"ב כיון שהשכר מוכן לשלם לו מיד בבוא נשמתו למעלה כמ"ש הש"י למרע"ה רב לך כמו שפירש"י הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך ואיך יאמר שיתן לו החיים בעד הפירו' כיון שמוכן לו התשלומין מיד ובזה מובן מ"ש מרע"ה בפ' נצבים ומל ה' אלהיך את לבבך וגו' למען חייך פי' כי מתנת החיים עצמו הוא מתנת חנם שאין לתלות בשכר הפירות אלא מתנ' מאהבתו יתברך שאהב אותך כמו כן יתחייב אהב' הש"י בכל לבבו ובכל נפשו וכן תקנו בבקשות התחנונים והסר ממנו מכת המות כי רחום אתה כי כן דרכך עושה חסד חנם בכל דור ודור דהיינו שאין לבקש בקשות החיים עצמו בשביל פירות המצות כ"א במתנ' חנם ומזה למדו הצדיקים בכל בקשות שאין לבקש שכר בשביל המתנת השכר לעוה"ב כיון שהש"י נותן חיותם במתנת חנם איך יבקשו בעבור זה הפירות (כה) עוד טעם ה' ע"פ מה שפירשנו מ"ש דהמע"ה בסי' ח' על כן לא יקומו רשעים במשפט וגו' כי יודע ה' וגו' כבר פרשנו אותו בפתיחת מסכ' כתובת ע"ש ועוד יש לפרש שכבר הקשו כיון שהקב"ה יודע עתידות א"כ למה יהי' שכר ועונש כיון שלא הי' הבחירה ביד אדם לשנות מידיעת הש"י אך באמת לא יתכן זה אלא בשכר הצדיקים אבל בעונש רשעים כיון שאחז"ל כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר אבל לרעה חוזר כ"ש שהידיעה לרעה אינה מתקיימת ויכולה לחזור בבחירו' האדם לטוב וז"ש שאין טענה לרשעים בעונש המשפט כי יודע ה' דרך צדיקים שהוא ידיעה לטובה אבל דרך רשעים תאבד א"כ מעשה הצדיקי' באמת הוא מחמת ידיעת הש"י לטוב' לכך אמרו מתן שכר של צדיקים שבאמת הוא מתנה וגם זה הוא בכלל מ"ש לך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו פי' כאילו הוא הבוחר במעשיו ובאמת שהי' הכרח מחמת ידיעת הש"י:

(כו) הטעם הששי דכתיב מי הקדמנו ואשלם כי א"א לאדם לשלם הגמול הטוב מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות הטובות שעשה עמנו וזהו מ"ש דהמע"ה מה אשיב לה' כל תגמלוהי עלי פי' כל הגמול הטוב שעשה הש"י עמדי עדיין הוא מוטל עלי ואין אני יודע במה אשיב לו על כל הגמולות שעברו ויש לפרש בזה מ"ש מרע"ה ומל ה' את לבבך לאהבה את ה' בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך כי הקדמת כל הטובות הוא מה שנותן הש"י החיות לאדם ואח"ז יתמיד בו הטובות בכל עת ובכל שעה הרי שהחיות הוא ההקדמה לכל הטובות ועבודת האדם להש"י המובחר שבו הוא מסירת הנפש בשביל קדושת שמו יתברך כמ"ש בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך הרי שהגדולה שבעבודת האדם הוא החיות והוא הקדמת הטובות של הש"י וז"ש בכל נפשך דהיינו מסירת הנפש הוא למען חייך שהוא גמול החיו' מאת הש"י לבד א"כ איך יצדק שיבקשו שכר בעבור עבודתם כי אין מספק לגמול הטובו' שעברו מאת הש"י אלא שמצינו גבי יעקב אבינו ע"ה דכתיב וידר יעקב נדר לומר אם יהי' אלקים עמדי וגו' וכן אמר דהמע"ה נדרי אשלם וכן מצינו ביונה הנביא אשר נדרתי אשלמה דהיינו משום שאין לבקש בשביל שכר עבודה שעשה כבר אלא שמקבל על נפשו לעבוד אותו בכל כוחו אשר ימצא לו ובזה יש לפרש נמי מ"ש בתחנונים והסר ממנו מכת המות כי רחום אתה כי כן דרכיך עושה חסד חנם לפי שאחז"ל בברכות דף ח' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא וגו' זו מיתה וקבורה פירש"י מיתה יפה ונחה וכיון שכתבנו שאין להתפלל בשביל שכר המצוה שעבר הלא בשכר קבלת עבוד' לעתיד וזה לא שייך בו מיתה וקבורה דכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות והיינו דאמר והסר ממנו מכת המות היינו מיתה קשה כמ"ש חז"ל בברכות וכיון דעל בקשה זו לא שייך העבודה לעתיד ע"כ אמר כי כן דרכיך עושה חסד חנם:

(כז) טעם זי"ן ע"פ מ"ש בילקוט בר"פ תזריע שאל את ר"ע איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם א"ל של בשר ודם נאים וכו' א"ל למה אתה חלים א"ל אף אני יודע שעל דברים אלו אתה שואל לכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בו"ד נאים משל הקב"ה הביא לו שבולים וגלוסקאות אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה בו"ד אין אלו נאים א"ל הואיל והוא חפץ במילה למה אינו מהול ממעי אמו א"ל לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצות אלא לצרף בהם וכך אמר דוד כל אמרת ה' צרופה ואומר אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו עכ"ל יש להבין תשובת ר"ע דאין להעלות על הדעת שיהי' מעשה בו"ד נאים יותר ממעשה הש"י וגם צריך להבין המשל משבולים וגלוסקאות ונרא' לפרש משום דאי' בפרקי דר"א דאדם הראשון נברא מהול וכן ושמע בסנהדרין אה"ר משך בערלתו הי' משמע דבתחילה נברא מהול וכשחטא נמשך ערלתו הרי מה שציוה למול אינו אלא לתקן מה שקלקל אה"ר וכן הוא בשבולים וגלוסקאות שקודם חטא אה"ר היתה הארץ מוציאה גלוסקאות בלי פסולת וכן יהי' לעתיד כשיתוקן לגמרי חטא אה"ר אחז"ל שעתידה הארץ שתוציאה גלוסקאות אלא לאחר שחטא נתקללה האדמה כדכתיב קוץ ודרדר תצמיח לך בזעת אפיך וגו' וכמ"ש חז"ל כמה יגיעות יגע אה"ר עד שמצא פת והיינו שהשיב ר"ע שמעשה בני אדם נאים דהיינו לתקן אחר שנתקלקל בעבור האדם וכן הוא המילה לתקן מה