המקנה י

שנפגם ע"י חטא אדם וע"ז שאל נהי דבאה"ר עצמו יתכן לתקן מה שקילקל אבל אותן הדורות הבאים הנולדים במעי אמן למה הם ערלי' וע"ז השיבו כי לא נתקן חטא אה"ר עד ביאת משיחנו כי לא פסקה זוהמת הנחש ובכל הדורות ע"י קיום התורה והמצות הוא מצרף ומברר להתטהר מזוהמת הנחש וז"ש שהמע"ה בקהלת כי אלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבות כי זוהמת הנחש היא מצרף ומתטהר בדור אחר דור ע"פ דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה עד ביאת משיח צדקינו א"כ כל הנולדים תולדותם בחטא אה"ר וכן אמר ירמיה הנביא ע"ה לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינ' כי אם איש בעונו ימות כל האדם האוכל הבוסר תקהינה שינו פי' שלא יאמר שהמיתה הוא בחטא אה"ר שאכל מעץ הדעת אלא כי הזוהמה ההיא היא מושרשת בכל הדורות והוא מ"ש חז"ל הקנאה והתאוה והכבו' מוציאין האדם מן העולם שהוא חטא האדם כמבואר אצלינו בכמה מקומות בחידושי תורה לכך נולדו ערלים והוצרכו לתקן להיות כתחילת בריאת אה"ר ולפ"ז אין מקום לצדיקים לשאול שכר בעבור קיום המצות כי כל המצות לא נתנו אלא לצרף ולטהר מחטא אה"ר להיות כמעשה יצירת הקב"ה אה"ר. ויש לה בין בזה יותר מש"ה לך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו פי' כיון שלאחר קיום כל המצו' אינו אלא כמעשהו כמו שעשה הש"י את האדם בתחילת בריאתו איך יחויב שכר על תיקון קילקול עצמו ובודאי כל תשלומי שכר הוא מתנת חנם וכן מצינו שאמר דהמע"ה הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי והוא המושרש באדם בתחילת תולדתו וכתב כי יצר לב האדם רע מנעוריו ופירשו חז"ל משננער ממעי אמו כבר כתבנו בזה בפתיחה דמס' כתובת ע"ש

(כח) בזה אמרנו לפרש מ"ש שהמע"ה בקהלת סי' ד' טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל אשר לא ידע להזהר עוד כי מבית אסורים יצא למלוך כי גם במלכותו נולד רש ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני אשר יעמוד תחתיו אין קץ לכל העם לכל אשר הי' לפניהם גם האחרונים לא ישמחו בו כי גם זה הבל ורעיון רוח פירש"י ילד מסכן וחכם הוא יצר טוב. ויש לפרש מסכן לשון לימוד כמו שפירש"י באיוב ס' כ"ב הלאל יסכן גבר כמו ההסכן הסכנתי והיינו שמלמד את האדם בדרך הטוב והישר. עוד פירש"י שם מלשון הניי' כמו ותהי לו סוכנת והיינו שנהנה ושמח בחלקו. עוד יש לפרש מסכן לשון אוצר כמו ערי מסכנות כדכתיב יראת ה' היא אוצרו וכתיב להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. ומ"ש מלך זקן וכסיל לפי מה דאיתא בירושלמי אם יהיו חטאיכם כשנים כפי שנותיו של אדם. נראה פירושו משום דבטבע האדם יצרו משתנה בערך שנותיו כי בתחלת ילדותו יסיתהו יצרו בדברי תוהה והבל ומעשה תעתועים כמו הצחוק והיתול וכשיגיע לימי בחרותו ישכיל ויבין כי הבל המה וימאס בעיני שכלו לנטות אחר ההבל אז יסיתהו יצרו לנטות אחר הבצע להרבות הון כמאמר הכתוב אוהב כסף לא ישבע כסף ונאמר ויגיעכם בלא לשבעה כי כל מה שהוסיף הון יוסיף תאותו בכסף משנה ויצר הרע הזה נקרא ג"כ ילד רש שאינו שמח בחלקו והוא הפך ממ"ש איזה עשיר השמח בחלקו ובהפכו נקרא רש כמש"ה יש מתרושש והון רב ונקרא ילד כיון שאינו בא אלא בגדלותו אמנם מי שיתגבר עליו יצרו הרע נם בימי בחרותו לפנות אל רהבים ושטי כזב לאחוז במדת השחרות וילדות ולא ישליכהו כמש"ה גם כי יזקין לא יסיר ממנו והמדה הרעה הזאת נקרא מלך זקן וכסיל כי מבית אסורים יצא למלוך שהוא מחמת זוהמת תולדתו וכיון שעודנו מחזיק בטומאתו גם כי ילוה אליו תאות הממון נקרא מלך זקן וכסיל וז"ש כי גם במלכותו נולד רש והוא דבר שנאוי בעיני ה' שאין יצרו לפי ערך השנים וכענין שאמרו שהקב"ה שונא זקן מנאף שהוא מתגרה ביצרו אף שאינו בערך השנים ואחר זה אמר ראותי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני לבד דהיינו שמניחים חיי עולם שהוא התורה הקדושה שנקראת שמש ומבלים ימיהם באסיפת הון שאין בו שביע' כמ"ש חז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו וז"ש אין קץ פי' אין בו סוף ותכלית כי יותר שמרבה הונו כן יוסיף ויכפול תאותו וז"ש שלא ישמע ליצרו בהטעותו כי כשיכפל ויקח בידו כסף משנה ישבע ממנו יסתור דבריו בדורות שלפניו שרדפו אחר ההבל כל ימיהם ולא מצאו ידי שביעה ולא שמחו בחלקם כל ימיהם וממנו ילמוד כי גם הוא כמו כן אם ישמע ליצרו לא ישבע ולא ישמח בחלקו לעולם והיינו דאמר כמו שלא הי' קץ ושביעה לאשר הי' לפניה' כמו כן גם אחרונים לא ישמחו בו וגם זה הבל ורעיון רוח (כט) ובענין זה פי' מ"ש ישעי' הנבי' בסי' ה' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמי' חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר ענינו כי אף שאמרו גדולה עבירה לשמה דהיינו שיבוא מזה מצוה לשמה אבל אם אותה מצוה כוונתו שלח לשמה כיון שתחלתו וסופו בעבירה דהיינו כשמסית היצה"ר לעבירה באומרו שהיא עבירה לשמה שיבוא מזה מצוה וכמש"ה אלהים זדים קמים עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם פי' שלא שמו אותך כמתנגד להם באומרם גדולה עבירה לשמה והם הפורקים מאליהם עול תורה להיות מיושבי קרנות באמרם גדול הנהנה מיגיע כפיו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך דהיינו אף שמבטלין מן התורה היא עבירה לשמה להחיות נפשם ונפשות ביתם והוא צדקה בכל עת אבל אם כוונתם למלאות בטנם בתענוגים ולהרבו' עושר וכבוד הרי דסוף כוונתם הוא שלא לשמה אף דיש בזה פרנסת אנשי ביתם שהוא מצוה מ"מ כיון שתחלת כוונתם וסוף כוונתם הוא בעבירה וז"ש הוי האומרים לרע טוב הוא עבירה לשם מצוה ואותה מצוה עצמה אין כוונתם לשם מצו' אלא לעבירה וז"ש ולטוב רע והיינו שפרט הכתוב יגיע כפיך כי תאכל שלא יהא כוונתם אלא להספקת פרנסתם לבד כמ"ש חז"ל הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה וז"ש הנביא למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה פי' שכוונתם בשביל להרבות כסף ולא בשביל לכלכל ביתם לחם לפי הטף וזהו בלא לחם דהיינו הספקת פרנסה לבד ואמר ע"ז ויגיעכם בלא לשבעה דאם הי' כוונתם בשביל לחמם הי' בו שביעה כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו אבל כיון שכוונתו להרבות כספו ע"ז נאמר אוהב כסף לא ישבע כסף ואמר לשון למה תשקלו כסף כי אם כוונתו לשם שמים לבד המקום יהי' בעזרו כמש"ה לא יתן מוט לצדיק אבל אם כוונתו להרבות כסף הוא במשקל אם ירויח או לא ירויח הרי שאוחז בחי' השעה שאינו בטוח בו ואין בו שביעה ומניח התורה שהיא חיי עולם והי' ה' מבטחו שישלם לו שכרו ויש בו שביעה כמש"ה תודיעני אורח חיים שובע שמחות וגו' ועמ"ש עוד בזה בפתיחה דמס' כתובות לפרש באופן אחר:

(ל) ואמר עוד שמים אור לחושך וחושך לאור ענינו למ"ש הרמב"ם במה שמצינו באה"ר כשאכל מעץ הדעת ותפקחנה עיני שניהם וכי בשביל החטא נתחכם יותר אלא הענין הוא שקודם החטא הי' לי עינים רואות ראי' רוחניות כמ"ש שהי' רואה מסוף עולם עד סופו והוא ראיית עיני השכל הפנימים בעיון השכל האמיתי אשר כל הבלי עוה"ז אינם נחשבים לכלום לכך לא השגיח בהיותו ערום בגופו אלא שהיתה נשמתו מלובשת במצות ה' אבל אחר החטא נחשך עיני השכל הפנימים ונפקחו עינים החיצונים הגשמים וחששו ללבוש גופם ולא חששו ללבוש נשמתם כמו שפירש"י מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה ועמ"ש בפתיחה דמס' כתובת לפרש בזה מ"ש דהמע"ה גם חושך לא יחשיך ממך וגו' כחשיכה כאורה כי אתה קנית כליותי תסוכני בבטן אמי וז"ש מרע"ה לא הי' לכם לב לדעת ועינים לראות והיינו דכתיב לעתיד כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון פי' עינים הפנימים כדכתיב העם ההולכים בחושך ראו אור גדול וגו' ונא' כי הנה החושך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ה' וכן נאמר במתן תורה כי עין בעין נראה אתה ה' וגו' שהם עינים הפנימים להשיג אור גדול לא כן הרשעים בחושך ידמו והמשל ע"ז כי בהיות אדם בחושך אפילה ורואה עץ נרקב. תדמה לו כאילו הוא מאיר ובבוא אור היום רואה שהוא עץ נרקב כן הוא חכמת החיצונית בעיני הרשעים ידמה לאור השכל אבל בהאיר עינים האמיתים נראה שהוא סכלות אין בו ממש והוא ענין מש"ה וימנע מרשעים אורם ויש לפרש בזה מש"ה ישית חושך סתרו שהאור הגנוז הנסתר מעינים הגשמיים ישית להם כחושך והוא מחמת עוורון עיניהם ולו חכמו ישכילו זאת אלא שאין מבינים זה שהם יושבי חושך כמ"ש דהמע"ה בתהלים סי' פ"ב לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו פי' שאינם מבינים הליכתם בחושך והוא חושך כפול שאינו רואה את החושך ויש לפרש בזה מ"ש בתוכחה והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העיור באפילה היינו חושך כפול שהוא עיור שאינו רואה את האפילה וז"ש שמים אור לחושך וחושך לאור (לא) ומ"ש שמים מר למתוק ומתוק למר לפי פשוט' דברי תורה נאמר בהם מתוקים מדבש ונופת צופים והתאוה נאמר בה אשה רע מר ממות ויש לפרש עוד באדם שחננו ה' בשכל טוב בידיעת תורתו אשר אם ישקיד ויתמיד בחכמת התורה יצליח ויעש' פרי כדכתיב אורח חיים למעל' למשכיל ללמוד וללמד ראוי לו לבטוח בה' ולשעון באלקיו כי לא יבצר ממנו פרנסתו ולכלכל את ביתו כמ"ש חז"ל כשעוש' אדם רצונו של מקום מלאכתו נעשה ע"י אחרים ויעורר ה' לבות נדיבי לב המתנדבים בעם ה' לכלכל מסת פרנסתו ואם יבוא יצרו אליו בטענת תרמיתו במאמר היונה תהא מזונותי מרורים כזית בידך ואל תהיו מתוקים כדבש ע"י בשר ודם ויפנה מתורתו להיות מיושבי קרנות ואחר זה מתגבר יצרו עליו לבלתי ישא ויתן באמונה ויגנב לב הבריות באונאתם ובהטות' במדה ובמשקל ובמשורה אף כי אמרו חז"ל כל מזונותיו קצובים בר"ה ומה שירוויח בגניבתו הי' מרויח בדרך היתר כפי הקצוב לו בר"ה אך יצרו מתגבר עליו כמאמר החכם מים גנובים ימתקו הרי שבתחילה עשה מתוק למר ואח"כ עשה מר למתוק:

(לב) אמנם אחז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי כבר כתבנו בפתיחת מס' כתובת מ"ש הרא"ש דהא דאין מברכין בתורה כשעוסק במו"מ ואח"כ יושב ולומד משו' דאף כשהוא עוסק במו"מ דעתו על למודו והוא מש"ה בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחתיך שלא יאמר האדם אם לא יסור דברי תורה מלבו לגמרי ויהי' מחשבתו לשמים אולי יטעה במו"מ ע"ז אמר והוא יישר אורחתיך וחפץ ה' בידו יצליח וז"ש דהמע"ה כ"א בתורת ה' חפצו וגו' אפי' בשעה שעושה חפיציו ואמר ע"ז וכל אשר יעשה יצליח ויש לפרש בזה מש"ה יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ואחז"ל בדבר הסמוי מן העין דהיינו אף שלא ישום כל עיני שכלו בעשיית חפציו יצו ה' ברכתו ויצליח וזה בדבר הסמוי מן העין אבל בעת עסקו בתורה יעשיהו קבע שתהי' מחשבתו פנוי' לעסק התורה בלבד וזהו מ"ש חז"ל בפ' והי' אמונת עתך ששואלים נשאת ונתת באמונ' קבעת עתים לתורה שבשעת מו"מ יהי' לבו בטוח באמונ' הש"י ויהי'