המקנה פח

ולא שייך בו שקנה הראשון המקום שפיר י"ל שבאו שניהם, יחד בסימטא ושפיר איכא למימר ברכוב במקום מנהיג דא' קנה וא' לא קנה ואדרבא נראה לענ"ד דיש להביא ראי' מדמקשה שם ממתני' דאחד רכוב וא' מנהיג והוצרך לדחוק דמיירי במנהיג ברגליו וקשה דמה הוצרך לזה דהא אוקמינן שם בריש מכילתין רישא דמתני' במקח וממכר א"כ הוי לי' לאוקמא גם סיפא דמתני' דשניהם רוכבין במקח וממכר דשייך בי' מוסירה. א"כ רוכב קנה מטעם תפיס במוסירה ובא' רוכב וא' מנהיג משכחת בסימטא ולכך יחלוקו כיון דלכל א' יש בו חזקה דקנין כמ"ש התוס' שם. ולפמ"ש לשיטת הר"ר חיים ניחא דליכא למימר במקח וממכר דלא משכחת ב' קנינים במקום אחד דברה"ר ליכא משיכה ובסימטא ליכא מוסירה. מיהו יש ליישב שיטת ר"י דלמאי דבעי ר' יוסף למימר דמוסירה שייך במציאה אפ"ה משכחת רוכב במקום מנהיג בין ברשות הרבים ובין בסימטא דכבר כתבנו לעיל בשם הה"מ דבכל הנהגה איכא נמי מוסירה כיון דתפיס בה. כדמשמע מלשון מנהיג כנ"ל דלא בעינן במוסירם מיד ליד וכ"ש לפי מאי דהוה סבר ר"י דמוסיר' שייך נמי במציאה וודאי דלא בעינן מיד ליד נמצא דשפיר בכל אחד יש קנין מוסירה ושפיר מיבעי' ליה איזה מהן עדיף דשפיר בכל אחד יש קנין מסירה. אך קושי' שני' קשה לפי' ר"י דהוי לי' לאוקמי מתני' במו"מ ומטעם מסירה ואפשר לומר כיון דמתני' מיירי במוחזקין לפנינו כיון דבחזקה דמנהיג איכא בו ב' קנינים מסירה ומשיכה במו"מ ועדיף טפי מחזקה דרוכב אינו אלא במסירה ולכך א"א לאוקמא במו"מ אלא במנהיג ברגליו כדמוקי התם. ודוק

בא"ד ור"י הקשה וכו' נראה לענ"ד דקשה עוד על פירוש רש"י ז"ל דמאי מקשה הש"ס על אביי ורבא לימא דאמרי כרבי דילמא טעמא דרבנן דמסירה אינו קונה בספינה כלל כמו בכל המטלטלין דאינן נקנין במסירה אלא במשיכה ואביי ורבא דאמרי מוסירה קונה היינו בבהמה גסה בשלמא לפיר"י דס"ל משיכה עדיפא ממוסירה וס"ל לרבנן דברייתא דדוקא משיכה ולא מסירה אתי, שפיר דוודאי לא פליג אביי ורבא על רב דדריש כרבנן דברייתא דמוסיר' אינו קונה בבהמה גסה כלל וע"כ לא משכחת מסירה אלא בספינה אבל לפי' רש"י ז"ל ור"ת קשה ולכאורה הי' נראה דאף לפי' רש"י ור"ת ז"ל צריך טעם למה מסירה דווקא בבהמה גסה ולא בבהמה דקה והיינו מטעם דכתבו המפרשים דמשיכתה של בהמה גסה קשה ולכך תקנו שיקנה במסירה א"כ בספינה שמשיכתה קשה יותר כמ"ש הריטב"א ז"ל וודאי אין סברא לומר דאין מסירה קונה מאיזה טעם לא תקנו בה מוסירה דוודאי יותר ראוי לתקן בספינה כמו בבהמה גסה כיון דמשיכתה קשה טפי. ולפ"ז הי' אפשר ליישב קושי' הר"י דלפמ"ש הרשב"ם ז"ל בב"ב שם בד"ה לא קשי' וכו' דר"ה. היינו רקק מים שברה"ר וכו' והיינו ע"פ מתני' דשבת דרקק מים ורשות הרבים מהלכת בו א"כ כיון דקאמר שם במתני' איזה רקק מים פחות מעשרה טפחים א"כ י"ל דדוקא כדמוקי לה דמיירי ברה"ר שהיתה פחות' מי' טפחים א"כ משיכתה קשה טפי מבהמה גסה כדאיתא בשבת דף ק' ע"ב דאין ספינה מהלכת פחות מיו"ד ולא מצי לשנוי' כנ"ל אבל אי הוי אמרינן דמיירי בסימטא דהיינו שהוא עמוק עשרה י"ל דהתם משיכה קל יותר בספינה להוליכה טפי מבהמה גסה ולא תיקנו מוסירה בספינה כלל בסימטא ולכך לא הוי מצי להקשות לאביי ורבא דאיכא למימר כנ"ל דאביי ורבא דאמרו מסירה קונה היינו בבהמה גסה אבל בספינה לא תקנו כלל מסירה ודוק. אהא דמוקי לה ברה"ר מקשה ומיהו בכתובת דף פ"ה משמע דבחריפותא דנהרא הוי ליה נמי רשות הרבים. אך נראה הא דלא מפרש הרשב"ם כן משום דבכה"ג דקל למשוך חריפותא דנהרא מצדדי הנהר לא הוצרכו לתקן מסירה אפי' לרבי אך העיקר נראה לענ"ד כמ"ש התוספות בב"ב דבאמת אף רש"י ז"ל לא פי' כן אלא לפי המסקנא דר' ס"ל דמראה מקום הוא לו ושייך שפיר עד שימשכנו אף על גב דמסירה עדיפא מ"מ צריך לקיים תנאו אבל לפי הס"ד אף רש"י ז"ל מודה דהוי סבר למימר דמשיכה עדיפא כדמשמע בהדיא בלשון חכמים עד שימשיכנו ובאמת הוי ס"ד דבמוסירה לא קנא בסימטא ולכך לא מקשה שם אלא לפי מאי דמוקי לה דפליגי ברשות הרבים וממילא נמי דהוי ס"ד דלרבנן דס"ל בבהמה גסה במשיכה היינו במשיכה ולא במסירה וע"כ אביי ורבא דאמרי במסירה היינו בספינה דוקא כמו לשיטת הר"י אלא דלפ"ז צריך להבין דמנא ליה לרש"י ז"ל דבאמת אינו כן לפי המסקנא והוצרך לחלק בין מציאה למקח וממכ' כמ"ש התוספות דכולה סוגיא דרוכב ומנהיג דמשמע דמשיכה קונה מיירי במציאה מיהו י"ל משום דקשי' להו באמת דמנא ליה לאביי ורבא שה דמסירה קונה ברה"ר ולאוקמא פלוגתייהו דרבי ורבנן במראה מקום הוא לו ולא מוקי באמת דפליגי במוסירה כדס"ד דמקשה שם אע"כ משום דס"ל באמת דמסירה עדיפא ממשיכה וא"א לאוקמי פלוגתייהו אלא במראה מקום הוא לו וכבר כתבנו דסוגי' דב"מ מוכרחת כדברי רש"י ז"ל. ועיין בספ"י שהקשה על המהרש"א ז"ל שכתב דלפי' ר"ת עד לאו דווקא דלא דק דאם כן אפילו למאי דאוקמא ברה"ר אין קושי' על אביי ע"ש. ולענ"ד נראה דשפיר דייק דלמאי דאוקמא ברה"ר אבל בסימטא רבי מוד' כדאומקנין בברייתא קמייתא ע"כ צ"ל דרבנן במשיכ' ולא במסירה קאמר דאל"כ במאי פליגי רבנן עד שימשיכנו לסימט' כדמוקי התם דהא ר' נמי מודה במשיכה לסימטא דמהני כמו בסימטא עצמ' דמ"ש וע"כ צ"ל דרבנן במשיכה ולא במסירה אף על גב דמסירה עדיפא היינו משום דס"ל דמסירה אינה קונה ברה"ר אם כן אביי ורבא דלא כרבנן אבל לפי מאי דס"ד דפליגי בסימטא שפיר י"ל דלרבנן אף במשיכ' קאמר ורבי ס"ל במסירה דוקא ובאמת היינו דמקשה רבי אדרבי ודו"ק ועיין לקמן דף כ"ו ע"ב שכתבתי שם ראי' מפורשת לדברי רש"י ז"ל

דף כ"ו בתו' ד"ה א"נ בחבילי זמורות וכו'. הגבוהים מן הארץ ג' וכו'. עיין בריטב"א וברשב"א ז"ל שהוקשו ע"ז מכתובות דף ל"א ע"ב כשצירף ידו פחות מג' ע"ש. ובאמת התוספות בב"ק דף כ"ט ע"ב בד"ה אלא אמר ר' אשי וכו' תירצו קושי' זו דכיון שהוא בידו קנה בפחות מג' וכן משמעות פירש"י ז"ל שם. ונראה לענ"ד דמוכרח לומר כן דהא אמרינן בריש ב"מ ואם המצא תמצא בידו הגניבה אין לי אלא ידו גגו חצירו וכו' הרי דקנין ידו מפורש בתורה ולא מטעם הגבהה דהא אמרינן שם דחצירו משום ידו אתרבאי. ונראה דהחילוק הוא בין קנין ידו לקנין הגבהה דבקנין ידו אפי' אם הניח חבירו לתוך ידו ולא הגביה ידו כלל קנה מה שבידו דומי' דחצירו שחצירו קונה מה שמונח בתוכו וכמ"ש התוספות בכתובת דף ל"א ע"ב בד"ה ואי דלא וכו' בשם ריצב"א כשתחב חבירו לתוך פיו מדעתו אף ע"פי שלא עשה שום מעשה קונה מטעם ידו אבל זהו דוקא כשתופס את החפץ כולו בידו אבל כשתופס בקצהו ואין כל החפץ בידו אינו קונה את החפץ מטעם ידו אלא מדין הגבהה כדאיתא בב"מ דף טי"ת גבי טלית שהיא מונחת חצי' על העמוד וכו' ע"ש בתוספות ובזה בעינן דוקא הגבהה שיעשה מעשה אבל אם נתן חבירו קצתו לידו אינו קונה כל הטלית הנגרר אם לא שהגביהו ועשה מעשה בידו לקנות בהגבהתו וזהו החילוק בין בהמה גסה שנקנית במסירה ובין כל המטלטלין שאינם נקנים במסירה דבדבר הנקנית במסירה כיון שתופס קצתו קונה את כולה במסירה ואף על פי שלא עשה שום מעשה אבל בשאר מטלטלין אינו קונה את מה שאינו בידו ממש אלא במשיכה או בהגבהה ותמיהני מאוד על מ"ש בס' מגיני שלמה בכתובת דף ל"א ע"א ליישב קושי' התוספות שם בד"ה דאי בעי וכו' שכתב דס"ל לרש"י ז"ל דאין קנין יד מועיל בשום דבר אם לא בגט והכריח זה דהא כל המטלטלין אינן נקנין במוסירה. וכבר כתבנו שאין ענין זה לזה ופשיטא דמה שבידו ממש נפקא מגופא דקרא דאם המצא תמצא בידו כי היכ' דנפק' לן מהאי קרא קנין חצירו דלא גרע קנין ידו דמפרש בקרא מקנין חצירו דאתי' מריבוי דאם המצא ואדרבא אמרו שם דחצירו משום ידו אתרבי ותו דהא מפורש שם דף למ"ד ע"ב דלא משכחת במי שאכל תרומ' שתחב לו חבירו בתוך פיו אלא כשתחב לו חבירו במקום דלא מצי לאהדורי והיינו מטעם ידו כמ"ש התוספות והיינו דקאמר לקמן דף כ"ח ע"ב דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כיצד אמירתו וכו' אבל בהדיוט לא קנה עד שימשוך הרי דנקט גבי גבוה לשון מסירה אף על גב דמסירה אינו קונה בכל מטלטלין אלא משום דהוי כמוסר כל הדבר לרשות הגבוה קונה מדין ידו דלא בעי מעשה כנ"ל:

ולפ"ז ע"כ צ"ל כדמשני שם שצירף את ידו למטה מג' דהיינו ע"כ שקנאו בלי שום הגבהה כלל דאל"ה אין הקנין בא כא' דכיון דהניחו לתוך ידו כבר נתחייב משום שבת ואם לא קנאו אלא משום הגבהה הרי אינו בא כא' אע"כ דהטעם הוא משום קנין ידו דלא בעי שום מעשה נמצא מיד כשבא החפץ לידו בא קנין החפץ וחיוב שבת כא' וממילא מיושב הא דלא מוקי שם בכתובת דף ל"א ע"ב כשצירף ידו למעלה מג' כגון שהאסקופה גבוה ג' דבזה הוי קונה מדין הגבהה ולא הוי צריך כדרבא. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דע"כ צ"ל שקנה מיד בלי שום מעשה הגבה' כדי שיבואו כא' א"כ אפי' אי הוי מוקי למעלה מג' הרי צריך לומר דקנה מטעם ידו לכך עדיפא ליה לאוקמא בפחות מג' ארחי' דאסקופה. אך הא קשה לי לשיטת רש"י ז"ל שפירש שם בהא דאמר שם דאי בעי גחין ואכיל דהיינו למטה מג' הרי דס"ל דכיון דאין הגבהה פחות מג' אין הגבהה מתחלת אלא לאחר ג' ואז לא הוי צורך אכילה דאי בעי גחין וכו' אם כן הא דקאמר בב"ק דף קי"ד גבי מנסך דמעיקרא סבר כדר' אבין וכו' ופי' רש"י בד"ה עקירה צורך ניסוך וכו' הגבהת יין צורך ניסוך והוא מטע' דאין ניסוך בלא הגבהה ואמאי הא יכול לנסך קודם שהגביהו ג' ואפשר דסבירא ליה לרש"י ז"ל דאף בדין ניסוך בעינן הגבהה ג' אך מסתימ' לשון הפוסקים לא משמע כן ודו"ק

והנה רש"י ותוספות ז"ל כתבו בבבא קמא דף כ"ט ע"ב בהא דקאמ' שם כגון שהופכו בפחות מג' וכו' היכא דנתכוון לזכות מחויב משום ממונא דאיכ' למאן דאמר הבטה בהפק' קונה ולולי דבריו ז"ל היה נראה לומר דמיירי בגלל שגבוה הרבה יותר מג"ט ומשום דסתם ההופך את הגלל במקומו הראשון היינו שנטל את הגלל מלמטה ונותנו למעלה וכן אח"כ עד שהפכה כולה אם כן י"ל דמיירי שנטל למטה מג' טפחים לארץ וממילא נפל העליון לארץ וכן בכל פעם שנטל סמוך לארץ והוא הגביהה את מה שנטל יותר מג' טפחים והניחו למעלה וכן עשה