המקנה עב

וודאי מהני כיון דליכא טעמא דצערא דבתו. וכיון שאין התנאי אלא אם לא תרצה שלא ייעד אותה בע"ב ממילא התנאי קיים ואינו יכול לייעד אותה אלא מרצונה אם כן בכה"ג שנפסלה אח"כ לא שייך שידחה עשה דיעוד כיון שיכולה לומר לא בעינא אם כן שפיר קאמר דלרבנן איצטר' לאמה לרבו' פסולים דלא נשמע מקרא דאם רעה דאיכא לאוקמי בכה"ג שהתנה שלא לייעד בע"כ ולא אתי עשה ודחי כיון דיכולה לומר לא בעינ' ולפ"ז א"ש טפי דר"מ לשיטתו דבעלמא אפי' בתנאי ממון תנאו בטל מדאורייתא ואינו מחלק בין איסור' לממונ' ואם כן אם נוקי קרא דאם רעה בעיני אדוני' כגון שנפסלה אחר המכירה והא דלא דאי משום דהתנה שלא לייעד אלא מרצונה אם כן ממילא נשמע דמהני תנאי גבי יעוד אפי' בדאורייתא אם כן ממ"נ מוכח מקרא דלאמה דמהני תנאי דהא ס"ל דאין לחלק מטעם מחילה. ולפ"ז י"ל דר"א ס"ל בהא כר"מ דבדאוריית' לא מהני תנאי אפי' בדבר שבממון וס"ל דגם בייעוד הדין כן אם כן שפיר נפקא מקרא דאם רעה וגו' שמוכרה לפסולים דא"ל דנפסלה אח"כ דאם כן ידחה עשה דייעוד ומוקי קרא דלאמה לרבות קרובים. אך לפי הסברא שכתבנו לעיל ליישב דעת המרדכי דלדעת ר"ת לא מהני תנאי כלל ע"כ צ"ל דרבנן מוקי לה בבעולה לכה"ג ור"מ ס"ל כר"א כמו שכתבתי לעיל. ודו"ק היטב

שם לומר שאינה יוצאת בראשי איברים כעבד וכו'. נראה הא דאמר רבא לעיל דף ט"ז זאת אומרת ע"ע גופו קנוי הא מוכח מן התורה דאי אין גופו קנוי מהיכי תיתי נימא שיוצאה בראשי איברים מק"ו מע"כ כמ"ש תוספות הא אמרינן בבבא קמא דף צ' דעבד של שני שותפין. וכן עבד שחציו ב"ח אינו יוצא בראשי איברים. ופי' התוספות דהיינו דהגוף לזה ופירות לזה וכן אמרי' שם דעבד נ"מ אין יוצאין בשן ועין לאיש משום דאין לו אלא קנין פירות דהכי קי"ל הרי דבעבד כנעני עצמו אינו יוצא בראשי איברים אלא היכי דגופו קנוי ומיוחד לו והאיך נילוף מיני' ע"ע דאין גופו קנוי. וכן מוכח מקרא דלא תצא כצאת העבדים באמה עבריה ולפ"ז מוכח דאמה עבריה נמי גופ' קנוי (מיהא הא דלא הוכיח רבא מזה י"ל דרבא לא מצי להוכיח מקרא דבגופו יצא דאיכא למימר דהא גופא קמ"ל קרא דאין גופו קנוי א"נ דבעי לאוכוחי אליבא דכ"ע אפי' לר"א ב"י דלא דריש בגופו נכנס בגופו יצא והאי קרא דלח תצא כצאת העבדים ליתא בברייתא ואיכא למימר דאיצטרך קרא לאידך דרשא דלעיל שם דנקנית בקנין עבדים ותו דליכא למילף ע"ע מאמה עבריה דאיכא למימר דאמה עבריה גופה קנוי טפי כיון שהוא יכול לייעדה כמ"ש לעיל שם) ולפ"ז נראה ליישב קושי' הריטב"א ז"ל דמנא ליה לראב"י הך דרשא דאינה יוצאה בראשי איברים ותו איכא למידק טובא לראב"י דמפורש קרא דבגפו יצא יחידי יצא דהיינו שאין רבו מוסר לו ש"כ משמע דאם מוסר לו לא הוי יצא יחידי א"כ היאך יפרש קרא דבתר הכי האשה וילדי' תהי' לאדוני' והוא יצא בגפו הא אינו יוצ' יחידי. וכן יש לדקדק לת"ק דל"ל קרא דהוא יוצא בגפו בתרא דהא כבר נשמע מרישא דקרא שאינו יוצא בראשי אברים ולפמ"ש יש ליישב הכל דהא כתב הרמ"בן והריטב"א ז"ל לעיל דטעמ' דעבד עברי גופו קנוי היא משום דהתורה התירה למסו' לו ש"כ. וכך כתב הרשב"א ז"ל שם א"כ י"ל לת"ק דהוצרך התור' לכפול והוא יצא בגפו משום דמריש' דקרא ה"א דבאמת הטעם הוא משום דאין גופו קנוי כיון דאין רבו מוסר לו ש"כ הואיל ואין לו אשה לכך איצטרך סיפא דקרא דאפילו אם אדוניו יתן לו אשה דמוסר לו ש"כ אפ"ה אינו יוצא בראשי איברים אלא דס"ל דאיצטרך נמי רישא דקרא דאשמועינן מיניה דאפי' אין לו אשה ובנים אפ"ה גופו קנוי. ולפ"ז א"ש דמהכא נפק' ליה לת"ק דכשאין לו אשה ובנים אין רבו מוס' לו ש"כ מדאיצטרך והוא יצא בגפו. ולפ"ז י"ל דראב"י נמי מפרש קרא דהוא יצא בגפו. היינו בגופו שאינו יוצא בראשי איברים אלא דמשמע ליה רישא דקרא כפשט' דבגפו לשון יחידי ממיל' נשמע דכיון דאין רבו מוסר לו ש"כ אין גופו קנוי כ"ש שאינו יוצא בראשי איברים ובסיפא ע"כ מוכרח לפרש דאינו יוצא בראשי איברים אף על גב דגופו קנוי. ודו"ק

בגמרא אמר ליה אביי ההוא מלא תצא כצאת העבדים נפק' וכו'. עין במהרש"א ז"ל שהביא דברי הרא"ם שהקש' על דברי המכילת' שהבי' רש"י ז"ל בפ' משפטים דיליף דאין ע"ע יוצא בראשי איברים בהיקש' דעברי לעבריה דכיון דהיקש' אינו מיותר שפיר איכא למילף מע"כ ומהרש"א ז"ל כתב דאין היקש למחצה עדיף מק"ו ולענ"ד נראה דמוכח כדברי הרא"ם מדברי התוספות לעיל דף ג' ע"ב ד"ה ואין דבר אחר כורתה. וא"ת תהא אמה עבריה יוצאת בחליצה וכו אף על גב דאיכא הקישא דאמה לאחרת אפ"ה ילפינן בק"ו ע"כ צ"ל דכיון דהיקשא דאחרת אינו מיותר ק"ו עדיף מאין היקש למחצה. וכן מוכח משמעתין מדלא ילפינן דאין יוצאה בראשי איברים מהיקש' דאחרת מיהא יש לדחות לפי מה שכתבתי לעיל דף ט"ז בלשון רש"י ד"ה זאת אומרת עבר עברי גופו קנוי דלא הוקש לאחרת אלא בקנין ולא ביציאה ובספ"י תמה על הרא"ם ועל המהרש"א ז"ל דהא איכא למימר אמה עבריה תוכיח ולא עיין במכילת' וברא"ם שכתב שם דליכא למימר אמה עבריה תוכיח דאיכא למימר מה לאמה עבריה שכן אינה נמכרת בגניבותה ויליף מהקיש' דעברי לעבריה. ונראה פירוש' דאיכא למפרך שכן נמכר בגניבותו בע"כ כמ"ש התוספות לעיל דף ט"ו ע"ב לענין שיצא ביובל אף על גב דאמה עבריה נמי נמכרת בע"כ דידה מ"מ אינה נמכרת אלא ברצון האב ואין זה חשוב בע"כ כמ"ש התוספות לעיל דף ה' בד"ה שכן ישנו בע"כ וכו' ואפילו לפירש"י ז"ל שם דחשיב ליה בע"כ דידה מ"מ לענין שתצא בראשי איברים הוא לטובת האב שחוזרת לרשות אב למ"י א"כ כיון שהוא מוכרה מרצונה אין ללמוד מזה שאינה יוצאת בראשי איברים. ויותר נראה לפרש דמה שאמר במכיל' שכן נמכר בגנבותי' היינו מ"ש לעיל דהיכ' דגופה קנוי סברא הוא שיוצא בראשי איברים כעבד כנעני. וזה שאמר שכן נמכר בגניבותו היינו שגופו משועבד לשלם גניבותו משא"כ באמה י"ל דאין גופה קנוי כנ"ל הרי דקושי' הרא"ם אלימתא היא על המכילת' וכן קשה על אביי דאמר ההוא מלא תצא כצאת העבדים נפקא כיון דאיכא ק"ו עדיפא מאין היקש למחצה ותו קשה לי לפמ"ש התוספות לעיל דף ג' ע"א בד"ה אשה בפחו' וכו' וי"ל דריבוי קנינים גמרינן מהיקש' ולא מיעוט קנינים ע"ש וכבר נתבאר לעיל בכמה דוכת' דצ"ל סברא זו ובזה א"ש טפי מה שהקשה תוספות שם בד"ה ואין דבר אחר כורתה וכו' וא"ת תהא אמה עבריה יוצאת בחליצה וכו' אע"ג דאיכא היקש' אמה לאחרת כנ"ל היינו משום דמיעוט קנינים לא ילפינן אם כן קשה על המכילת' ועל אביי דאמר ההוא מלא תצא נפקא דהא ה"ל מיעוט קנינים מיהא העיק' נ"ל דהאי ק"ו שכתבו תוספות לאו ק"ו גמור הוא כמ"ש לעיל דף ט"ז ברש"י ד"ה גופו קנוי כיון דלפעמים דמי העין הם יותר משיעו' עבודתו עד שש אם כן אם נאמר דיוצא בראשי איברים ולא ישלם דמי עין כפי הס"ד דאביי אם כן ליכא למילף בק"ו כדאמרינן בפסחים דף כ"ז דכל דין שסופו להקל לאו דין הוא וממיל' מתורץ נמי דלא הוי מיעוט קנינים כיון דלפעמים הוא יותר אך לפ"ז אכתי לא מתרצי דלפי מאי דמשני אי מהתם ה"א ניתיב ליה דמי עיני' וניפוק ופירש"י אבל זו תצא ותטול דמי עינה קשה דאם כן מנא לן לת"ק באמת באמה עבריה דאינה יוצאת ונוטלת דמי עינה דהכא וודאי ליכא למימר דנילוף מעבד עברי בהיקש' כיון דאיכא ק"ו כמו שהקשה הרא"ם ואין לומר עבד עברי יוכיח דמה לע"ע שכן אינו יוצ' במיתות האדון ותו דה"ל מיעוט קנינים כיון דנימא דנותן לה דמי עינה וגם יוצאה לחירות וודאי הוי מיעוט קנינים. ולולי פירש"י ז"ל היה נראה דמקר' דלא תצא כצאת העבדים משמע דלא תצא בראשי איברים כלל כפשט'. ותו דנראה דעיק' קרא דלא תצא כצאת העבדים היינו דלא נימא דתצ' ותטול דמי' דהא קי"ל בב"ק דף פ"ז דלא זיכתה התורה לאב דמי חבלה ואם כן האיך נימא שלא יתן לה דמי חבלה ותפסיד היא בשביל זכות האב שתצ' מן האדון ותחזו' לרשות האב דמ"י הוא של אב ודוחק גדול לומר דה"א דבאמת מ"י שלה עד סוף שש או שיעו' דמי עין אע"כ דה"א דתצ' ותטול דמי' דאינה מפסדת כלום אם כן גופא דקר' ע"כ להכי הוא דאתי' מכל זה היה נראה דמאי דמשני רבא דס"ד דניתיב ליה דמי עיני' וניפוק ולא קאי על אמה עבריה דאין הלשון משמע כן דאם כן הל"ל בלשון נקיבה ניתיב דמי עינה ותיפוק אלא כיון דחידש רבא דס"ד לשלם דמי עין ויצא לחירות אם כן הוי מיעוט קנינים וגם איכ' למילף בק"ו כיון דלא הוי סופו להקל אם כן ליכא למילף מהיקש' דאמה עבריה כנ"ל ואיצטרך נמי קרא גבי עבד עברי ועיין בסמוך. ונראה דהמכילת' ס"ל דאין סברא לומר כרבא דישלם דמי עין וגם יצא לחירות דהוי ליה שתי רשעיות כדאי' בכתובות דף ל"ז משום רשעה אחת אתה מחייבו וכו' ומהאי טעמא כתבנו לעיל דף ט"ז בנמכ' לנכרי דאינו יוצא בראשי איברים משום דהוי ליה מיתה וממון ע"ש. ולפ"ז צ"ל הא דאיצטרך גבי אמה דלא תיפוק בדמי עינה אף על גב דחבלה דידה היא כמ"ש לעיל היינו משום דכיון דחבלה היא דידה ויציאה לחירות הוא שחוזרת לרשות האב לא הוי שתי רשעיות כדאמר רב אשי בכתובות דף ל"א דבמיתה לזה ותשלומין לזה חייב בשניהם ואין קושי' על רבא מן המכילתא די"ל דהמכילת' אתי' כראב"י כמ"ש הרא"ם. ודו"ק

בתוספות ד"ה שאינו יוצא וכו' דס"ד דלא גרע מעבד כנעני שאינו יוצא בשש וכו' הקשה המהרש"א הא דלא כתבו התוספות סברא זו לעיל גבי אמה עבריה ע"ש שתירוצו דחוק ולענ"ד נראה די"ל כפשט' דלעיל דה"א שתצא ולא תטול דמי' וליכא למימר מק"ו כיון דלפעמים הוא דמי עין מרובים יותר וכדאיתא בפסחים דף כ"ז ע"ב דכל דין שאתה דן תחילתו להחמי' וסופו להקל אינו דין ע"ש אלא הפירוש הוא כפשט' דה"א דהכל הוא בכלל דכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו בין עבד ואמה כנענית או עבד ואמה עבריה אבל הכא דאמר הש"ס דליכא למילף מלא תצא כצאת העבדים דה"א דניפוק וניתב לה דמי עינה שפיר כתבו התוספות דה"א למימר כן משום ק"ו דכיון דהוי להחמיר שפיר הוי ק"ו וכ"ש דא"ש לפמ"ש בסמוך דמלא