המקנה סז

אביו לייעדה א"כ כל כמה דלא מסיק להאי שינוי' ה"א דהאח יורש מכחו ולא מכח אביו ודו"ק:

שם א"כ נכתוב קרא לאמתך כן וכו' לכאורה קשה ל"ל קרא דאינו עובד את הבן לילף מהיקשא דכי ימכור איש את בתו לאמה כמו שהקשו תוס' לעיל דף ט"ו ע"ב בד"ה והנחלתם וכו' ע"ש א"כ בהאי הקישא אכתי איכא למילף נמי איפכא דמה בת אינו מוריש זכות בתו לבנו מוהתנחלתם אף אדון אינו מוריש זכות אמה לבנו ואין לומר דאיצטרך קרא דלא נילף מהקישא דעברי' לעברי דאינו יוצא במיתת האדון דהא ה"ל מיעוט קנינים דשייך גם ביציאת כדמשמע לעיל דף ג' ע"ב בתו' ד"ה ואין דבר אחר כורתה וכמ"ש בדף י"ד ע"ב בתו' ד"ה מוכר עצמו ודוחק לומר דה"א דוהתנחלתם אותם ולא בנותיכם היינו דוקא בנערה ולא בקטנה לכן איצטרך באמה כי היכא דמייתרא קרא דוהתנחלתם למעט קטנה כמ"ש תו' שם אך ז"א כיון דבקרא סתמא כתיב אותם ולא בנותיכם משמע בין גדולה ובין קטנה ונראה דבאמת הוי מצי תו' לתרץ לעיל דאיצטרך והתנחלתם דהא מקשה הש"ס בכתובות דף מ' ואימ' הנ"מ קטנ' דמצי מזבין לה אבל נערה לא ומשני קטנ' לא צריכא קרא דהשתא זבוני מזבין לה וכו' וכיון דלא משתמע מעשה ידי' בנערה אלא מיתורא דהיקשא דלאמה א"כ אי לא הוי כתיב והתנחלתם דלא הוי מייתרא הקישא דאיצטרך לאקושי לאמה שאינו מוריש זכות בתו לבנו לא הוי ידעינן מ"י בנערה כלל דהוי דאב אלא דהתו' עדיפא מתרצי ולפ"ז י"ל הכא דאי לא הוי כתיב באמה מפורש דאינה עובדת את הבן אלא הוי ילפינן מהקישא דבת דאינו מוריש זכות בתו לבנו א"כ כיון דאיצטרך הקישא להכי ולא מייתרא לא הוי ידעינן מעשה ידי' בנערה דהוי דאב ועוד נראה דאי לא הוי כתיב באמה הוי מוקמינן קרא דוהתנחלתם אותם למעט אמה עברי' דאינה עובדת את הבן דמיירי בי' קרא מהם תקנו עבד ואמה ונהי דנערה הוי ילפינן מינה כמ"ש תו' אבל קטנה לא הוי ידעינן ולכאורה הי' נראה דמזה ראי' למ"ש המהרש"א ז"ל לעיל דף ט"ו ע"ב בתו' ד"ה א"ק יגאלנו וכו' דלמ"ד דלא יליף ש"ש מוכר עצמו נמי יוצא במיתת האדון דאל"ה מנא לי' לאוקמא קרא דוהתנחלתם אותם ולא בנותיכם יותר איכא לאוקמא קרא במוכר עצמו דאיירי בי' קר' בהך פרש' בשלמ' למ"ד דילי' ש"ש י"ל דילפי' מ"ע מנמכר לנכרי דיוצא במיתת האדון מג"ש אבל למאן דלא יליף קשה אע"כ דמוכר עצמו נפקא מוכי תשיג אך כתבנו בתו' שם דהרמב"ם ז"ל לא פסק כן והנה עיינתי במכילתא שלפנינו בריש פ' משפטים וז"ל כי תקנה ע"ע בנמכר בב"ד הכתוב מדבר שהוא עובדו ועובד את הבן או אינו מדבר אלא במוכר עצמו כשהוא אומר וכי ימוך ונמכר לך הרי מוכר עצמו אמור. הא מאי ת"ל כי תקנה ע"ע בנמכר על גניבתו הכתוב מדבר שיהא עובדו ועובד את הבן ולכאורה אינו מובן דמה ענין עובד את הבן לכאן אלא נראה פשוט דכוונתו מדאמרינן הכא בשמעתין ועבדך שש שנים לך ולא ליורש אתה אומר לך ולא ליורש או אינו אלא לך ולא לבן כשהוא אומר שש שנים יעבוד הרי לבן אמור הא מה אני מקיים ועבדך לך ולא ליורש ופירש"י ז"ל מדכתיב שש שנים יעבוד ולא כתיב יעבדוך ר"ל כדכתיב בפ' ראה ועבדך שש שנים ובפ' כי ימוך אחיך נמי כתיב יעבוד עמך ואיכא למדרש מדלא כתיב יעבדך שיהא עובד את הבן ואפשר דמעמך דרשינן נמי שלא יעבוד את היורש וכן נראה דהא דמאן דלא דרש ש"ש מנא לי' דמוכר עצמו שיהא עובד את הבן ולא עובד את היורש וא"ל דבאמת ס"ל דעובד את היורש דא"כ לשנויי קמא דת"ק דלא יליף ש"ש ה"ל למחשב דמוכר עצמו עובד את היורש וכן קשה אליבא דהלכתא דקי"ל כת"ק ומטעמא דלא יליף ש"ש וכן כתב המשנה למלך בדעת הרמב"ם ז"ל ואפ"ה פסק הרמב"ם ז"ל דמוכר עצמו עובד את הבן ואינו עובד את היורש ומנא לי' הא אע"כ מדכתיב יעבוד ריבוי הוא לבן וכתוב עמך מיעוטא הוא ליורש והיינו דאמר במכילתא דבמוכר עצמו הרי כבר אמור דעובד את הבן כן נראה לענ"ד פי' המכילתא הנ"ל אך בפירש"י בריש פ' משפטים משמע שהי' לפניו גירסא אחרת במכילתא וביארנו אותו שם בחידושי תורה באריכות ודו"ק

אך קשה לי דלפי מ"ש תו' לעיל דף י"ו ע"ב בד"ה מה לסימנים וכו' וא"ת והא איכא למילף משש ויובל ע"ש קשה הכא דהא איכא למילף באמה דמיתת האדון מוציא' מק"ו דשש שאינו מוציא בנרצע מוציא באמה מיתת האדון שמוציא בנרצע אינו דין שמוציא באמה ואין לומר מה לשש שכן ישנו בע"ע סימנים יוכיחו מה לסימנים שכן נשתנה הגוף שש יוכיח לא שייך תי' התו' מה לצד השוה שכן מוציאין מעבדות הא מיתת האדון נמי מוציאה מעבדות בנרצע ונמכר לנכרי ונראה דלא קשה מידי דע"כ לא כתבו התו' לעיל דאיכא למימר סימנים יוכיח אע"ג דסימנים לא שייך בע"ע כלל היינו משום דגם פירכא מה לשש שכן ישנו בע"ע מה שאין כן במיתת אב נמי לאו פירכא גמורה היא דהא לא שייך מיתת אב גבי ע"ע דאינו ברשות האב ולפום האי פירכא שפיר אמרינן סימנים יוכיח אבל גבי מיתת אדון דפירכא גמורה היא שאין ע"ע יוצא במיתת האדון ששייך בו כמו באמה ליכא למימר סימנים יוכיח דשאני סימנים דלא שייכא בעבד וק"ל

בגמרא ואי ס"ד דאורייתא וכולי תני' נמי הכי בד"ה כשירשו וכו' לכאורה קשה דה"ל להביא ראי' ממתני' דדמאי שם דתנן ברישא חבר וע"ה שירשו את אביהם ע"ה וכו' לא יאמר לו טול אתה חיטים ואני שעורים וכו' טול אתה הלח ואני יבש וכו' ותו דאר בעי לאתויי ראי' דלא אמרינן יש ברירה כמ"ש התו' בע"ז דף ס"ד קשה דהא תו' כתבו כאן דהא מלתא נשמע מסיפא ואם בא לרשות הגר אסור פי' דבריהם דמשמע דאפי' אי לא חלקו עדיין אלא שעשה מעשה לאחר מיתות אביהם והכניסו לרשותו שוב אינו יכול לומר טול אתה ע"ז וכו' אלמא דאין ברירה וע"כ צ"ל לפי שיטתם דהכא בדוחק דהראי' הוא דירושה אף דלא בא ברשותו הוי כע"ז של ישראל משנשתתפו דאם קנו בשותפות אפי' לא בא לרשותו אם נמצא בתוכו ע"א א"י לומר טול אתה ע"ז מ"מ קשה דה"ל לאתויי מרישא כנ"ל ועוד קשה לי לפי שיטת התו' דהכא דלא מייתי ראי' מנשתתפו אלא אע"פ שלא בא לרשותו דהוי מצי לאתויי ראי' מן התורה דאי' בע"ז דף נ"ג ע"ב דלהכי אמרה התורה ופסיליהם תשרפון באש ולא מהני ביטול משום דירושה היא להם מאבותיהם ומדפלחו ישראל לעגל גלי דעתייהו דניחא להו בע"ז וה"ל כע"ז של ישראל ע"ש אלמא דירושה אע"ג דלא בא עדיין לרשותו כבר ה"ל ע"ז של ישראל ונראה לי משום דהוי מ"ל דטעמא דעד שלא בא לידו מותר משום דאע"ג דירוש' מן התורה מ"מ עד שלא עשה מעשה מותר משום דאמרינן בפ' השואל דף צ"ו ע"ב גבי בעל בנכסי אשתו דהתירא ניחא ליה דליקני איסורא לא ניחא לי' דליקני א"כ י"ל דגם בירושה מדאורייתא כן משא"כ ברישא דחבר וע"ה שירשו דלא שייך לומר דהתירא ניחא לי' דליקני דאיסורא לא ניחא ליה שהרי כולה היא דמאי וכן בלח ויבש לא מקרי איסורא כיון דמותר לאכלו בימי טומאתו ובזה מתורץ נמי דלא מייתי מירושת א"י שהוצרכו לשרוף באש משום דכיון דאמרינן דבשעה שחטאו ניחא להו בע"ז לא שייך לומר דאיסורא לא ניחא להו דליקני ודוק ובחידושי תורה בפ' חוקת הארכנו בזה ע"ש

דף י"ח בתו' ד"ה כאן שהורתו שלא בקדושה וכו'. ותימה דבפרק מי שמת וכו' הנה הרא"ש והר"ן ז"ל תירצו דלפי דעת האומרים דרב מרי ברי' דאיסור הוא רב מרי בר רחל י"ל כיון דאמו מישראל גרע טפי כיון דהולד הולך אחר האם לא מקרי בנו כלל. והנה לפ"ז צ"ל דמאי דקאמר שם דרב מרי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה קאי על קדושת האב לבד ולא על קדושת האם ולענ"ד דאפילו לדעת האומרים דרב מרי אחרינא הוא מ"מ הך הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דשמעתין אין פירושו ולידתו בקדושה דכל הש"ס דהיינו בקדושת האם שנתגיירו כשהי' מעוברת והכא הפירוש שגם האב נתגייר כשהי' מעוברת דכיון כשנולד כבר היה אביו גר דומה לשאר ישראל אבל אם לא נתגייר האב אלא אח"כ אחר שנולד הבן אין סברא לענין ירושת האב דמיחלף בשאר ישראל כיון שכבר נודע שהיה אביו נכרי מה בכך שנתגייר אביו לאחר זמן רב או מעט ומה תועלת לענין ירושת האב במה שנתגייר אמו קודם לידתו ולפ"ז י"ל דהאי איסור גיורא דקאמר דרב מרי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה היינו בקדושת האם כמשמעות לשון זה בכל הש"ס אבל איסור גיורא עצמו י"ל שנתגייר אחר שנולד רב מרי ובזה א"צ להחזיר ולפ"ז יש ליישב הגירסא הישינה שהביא הרשב"א ז"ל כאן שהורתו ולידתו בקדושה כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ותמה ע"ז דא"כ ישראל גמור הוא ויש ליישב דמיירי שהורתו ולידתו היה בקדושת אביו דהיינו שנתגייר בתחילה ואח"כ נתעברה ממנה לאחר שנתעברה נתגיירה היא נמצא שהי' הורתו ולידתו מאביו בקדושה והא דלא קאמר בישראל גמור שבא על נכרית ואח"כ נתגיירה כשהי' מעוברת. ז"א דכיון שהוא ישראל גמור אין לך אדם מישראל שאין לו יורשים ובוודאי אין לגזול את היורשים כיון דירושה דאורייתא הוא ליורשים אבל בגר כה"ג כיון שהורתו מאביו וגם לידתו הי' בקדושה מיחלף בישראל גמור אבל אם לא נתגייר אביו עד אחר שנתעברה נמצא שהורתו לא היה בקדושת אביו לא דמי לישראל. ודוק

בא"ד אבל התם פיקדון הוי וכו'. נראה דפסיקא להו דפיקדון הוי מהא דקאמר שם אי אגב קרקע וכו' ותוספות לשיטתייהו אזלי שכתבו בכתובות דף נ"ה דהלואה אינה נקנה אגב קרקע וחלקו שם על רש"י מיהו לכאורה משמע דהלואה הוי מדלא שלח איסור גיורא שיתן לו את הפיקדון ובהלואה י"ל שהיה תוך זמנו אבל בפיקדון כיון שקביעת הזמן הוא לטובת המפקיד יכול לתבעו ונראה דמזה ראיה לדעת הרי"ף שהביא הטור ח"מ ר"ס קכ"ב דאין צריך הנפקד ליתן לשליח מטעם שמא ביטל המפקיד השליחות אלא א"כ כתב להשליח הרשאה והקנה לו המעות אגב קרקע וכיון דאיסור לא ה"ל קרקע כדאמר שם אין צריך ליתן לשליח אבל לדעת בעל העיטור שהביא הטו"ר שם דלא חיישינן שמא ביטל אלא שמא מת ויתבעוהו היורשים לא שייך גבי גר מיהא י"ל דבגר עדיף טפי שא"צ ליתן לשליח שמא עתה מת וכבר זכיתי