המקנה סג

תני במתני' משום דאין לו קיצבה משא"כ בנישואין דיש לו קיצבה דאין יכול להשיאה פחותה מבת שלש שנים כנ"ל מיהא בהא י"ל דס"ל כרבנן דאמרינן דיו אפילו היכא דמפרך ק"ו כנ"ל ונראה דיש ליישב שיטת הירושלמי דס"ל ג"כ סברת התוס' דקידושין וחופה אין מוציאין דאם לא כן שום אדם לא יקנה ומה דאמר ר"ל דנישואין מוציאין היינו נישואין ממש ע"י ביאה שמוסרה האב לביאה דקי"ל ביאה גומרת דלא שייך סברא דשום אדם לא יקנה דכיון דאיכא איסור' בביאה דהא ביד האדון לייעדה ויחולו הקידושין של אדון למפרע כמ"ש לעיל בסמוך וקיימי באיסו' אשת איש דהא אינה אסורה על האדון דקי"ל דפיתוי קטנה אונס הוא אבל באמת אם עבר והשיאה האב והאדון אינו רוצה לייעד יוצאת בנישואין ע"י ביאה אלא דלפ"ז אכתי קשה על הירושלמי קושי' התו' נימא חופה תוכיח שמוציאה מרשות אב ואינה מוציאה מרשות אדון דאם לא כן שום אדם לא יקנה ולא שייך תי' התוספות דמה לחופה שאינה אלא מדעתו דהא נישואין גמורין נמי אינן אלא מדעתו ובדוחק י"ל מה לחופה שכן אינה מוציאה בשום מקום בע"כ אבל ביאה מצינו דמוציאה מרשות אב בע"כ ביבמה שאם קידשה לאחד ומת מייבם היבם אפילו בע"כ של אב ומוציאה מרשותו ותו קשה דאי נימא דס"ל להירושלמי סברת התוספות ליכא למילף נישואין בק"ו מסימנין דאיכא למפרך מה לסימנין שכן מוציאין בע"כ של אב משא"כ בנישואין מיהא בזה י"ל דיכול להכניס הפירכא בק"ו מה סימנין דאף שהן בע"כ של אב מוציאין מרשות אב וכה"ג הקשו תוספות בד"ה מה לסימנים וכו' ותרוצם לא שייך הכא. ולפ"ז י"ל דלא חש לקושי' ר' יוחנן דלא תני נישואין במתני' דס"ל דלא תני משום דאית ביה איסורא ותו דכיון דיכול האדון לייעדה ולבטל הקידושין לא פסיקא ליה למתני ולפ"ז אין הכרח דנשתמט להו לתוספות דברי הירושלמי דלפמ"ש אין דברי הירושלמי ענין לדבריהם דהירושלמי מיירי בנישואין ממש ובהא ס"ל לר"ל באמת מוציאין מרשות האדון ותוספות הקשו מחופה ותירצו ודו"ק:

אך לולי דברי תוספות היה נראה דאין קושי' לר"ל חופה תוכיח דכיון דפליגי רב ושמואל ביבמות דף נ"ז ע"ב ביש חופה לפסולות אם כן י"ל דר"ל ס"ל דאין חופה לפסולות דבעינן חופה הראוי לביאה אם כן י"ל כיון דהאי חופה אינה ראוי' לביאה כיון דאם רצה האדון לייעדה קיימי עלי' באיסו' א"א אין החופ' קונה כלל וליכ' למימר חופה תוכיח ואפשר לומר דס"ל להתוס' כיון דר' עמרם ורב ששת שקלי וטרי במלת' דר"ל ואינהו ס"ל שם ביבמות דף נ"ח דיש חופה לפסולות מיהו אין בזה הכרח לר"ל. ובזה נלענ"ד די"ל דהא דלא חש ר"ל לפירכא מה לסימנים שכן נשתנה הגוף משום די"ל דילפינן בק"ו רשות אדון מרשות אב שאין סימנים מוציאין בו מיתת האב מוציאה בו כ"ש רשות אדון וכו'. אלא דאיכ' למפרך מה לרשות אב שכן חופה מוציאה מרשותו אבל רשות אדון שאין חופה מוציאה ה"נ אין מיתת האב מוציאה אם כן לר"ל דס"ל דאין חופה לפסולות נישואין באמת מוציאין אם כן ממיל' דליכ' למפרך שכן נשתנה הגוף דאיכא למילף מק"ו רשות אדון מרשות אב כנ"ל ודו"ק:

ועוד נראה לענ"ד די"ל הירושלמי בענין אחר דס"ל להתוספות דהא דאמר בירושלמי דנישואין מוציאין מרשות אב לאו היינו שמשיאה האב לאחר דזה וודאי אינו מועיל דאם כן אין אדם קונה אלא הכוונה הוא אם נשאה האדון לעצמו בתוך ששה שנים ע"י ייעוד או ע"י קידושין אחרים מדעת האב היא דלפי מה דאמר בירושלמי לרבנן דס"ל מעות ראשונות לקידושין נתנו ומקודשת למפר' משעת מכירה דלא הוי מכירה אלא כמתנה עם האב שיהי' מעשה ידי' שלו לאחר קידושין אם כן י"ל דמיבעי' לי' בנישואין אם נשאה האדון אי נימא דנישואין כי היכא דמוציאין מרשות אב ה"נ מוציאין מרשות אדון ויהי' מעשה ידי' לעצמה מדאוריית' ודו"ק:

ובזה מיושב דאין דברי התוספות סותרים דברי הירושלמי דאף הירושלמי ס"ל דדוק' נישואי אדון עצמו מוציאין אבל נישואין אחרים באמת אין מוציאין משום דאל"כ אין אדם קונה וא"ל נישואין דאחרים יוכיח דאיכא למימר מה לנישואין אחרים שאינם אלא מדעת האב אבל האדון יכול לייעדה אפילו שלא מדעת האב ואף לפמ"ש התוספות לעיל דף ה' ע"ב בד"ה אף אני אבי' וכו' די"ל דיעוד אירוסין עושה אינו יכול להכניסה לחופה אלא מדעת האב מ"מ לאו פירכ' היא דעל כל פנים הקידושין הם שלא מדעת האב ותו די"ל דר"ל ס"ל דייעוד נישואין עושה. וממיל' מתורץ נמי לר"ל הא דלא תני לה במתני' משום דלאחר תקנות חכמים דמעשה ידי אשה לבעלה לא נפק' מיני' ביציאת' ואף דקי"ל דיכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה אם כן שפיר נ"מ ביציאתה י"ל דר"ל לשיטתו דס"ל בכתובות דף נ"ח ע"ב דיכול הבעל לכופה למ"י ע"ש ואם כן אין נ"מ ביציאתה ורבי יוחנן ל"ל הא דר"ל והיינו דקאמר אין אני לי וכו' ר"ל לשיטתו כנ"ל. מיהו לפמ"ש התוספות לעיל הא דלא חשיב במתני' שטר מפני שאינו בע"כ דאדון י"ל דהיינו טעמ' דר"ל דלא חשיב במתני' נישואין משום דנישואין דאדון אינו אלא ברצונו וע' מ"ש שם גם י"ל לר"ל דאי ס"ל דייעוד נישואין עושה יכול לייעד אותה אפילו פחותה מג' נמצא דאין לה קיצבה ולכך לא תני לה. אך לפמ"ש לקמן דף י"ח ע"ב בספ"י דטעם דנישואין עושה כיון דכנסה לביתו ה"ל כחופה אם כן לא עדיף מחופה. ועיין מ"ש שם וצ"ל כנ"ל. ולפי הפירושים הנ"ל שכתבנו בדברי הירושלמי מיושב הא דקש' לכאור' הא דיליף ר"ל ק"ו מסימני' דנישואין מוציאין מרשות אדון דהא סימנים לא מפרשי בקרא אלא דדרשינן מקרא דאין כסף אם כן קשה דנוקי קרא במסתבר טפי דהיינו ויצאה חנם ע"י בגרות אין כסף ע"י קידושין ונישואין דבשניהם יוצאין מרשות האב בשלמ' במיתת האב ליכא לאוקמ' דסתמ' דקרא מיירי בחיי האב דהא דרשינן מזה דאין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר דהיינו מעות קידושין דהוי דאב אבל לפמ"ש בין לפירוש ראשון דמיירי בנישואין ממש א"א לפרש קרא הכי דוודאי לא אמרה התורה מלת' דאיסור' דהא הוי ספק א"א כנ"ל וכ"ש לפירוש השני דהא מפורש בקרא ואם שלש אלה לא יעשה לה דהיינו שהיא רעה בעיני אדוני' ואינו רוצה לייעדה ודו"ק

ע"ב בגמרא מתיב רב ששת וכו' והקשה הרשב"א ז"ל למה הקשה מר"ש ולא הקשה מת"ק כדמקשה ר' עמרם ונלע"ד די"ל דלפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה מיתה מוציאה וכו' דהא דלא אמרינן חופה תוכיח היינו משום דס"ל לר"ל דאין חופה לפסולות ולא שייך חופה באמה עברי' ואף שכתבנו לעיל דרב ששת ס"ל ביבמות דף נ"ח דיש חופה לפסולות ומייתי ראי' ממתני' אמן שלא שטיתי ארוסה מ"מ י"ל כיון דאמר שם רמי בר חמא יש חופה לפסולות באנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש ע"ש נמצא י"ל דר"ל ס"ל דמתני' דאמן שלא שטיתי ארוס' אתי' כר"מ ואיהו ס"ל כר"א ור"ש דאין חופה לפסולות להכי לא ניחא לי' להקשות מת"ק דאיכ' דת"ק ס"ל כר"מ דיש חופה לפסולות דאיכ' למפרך חופה תוכיח להכי מקשה מר"ש עצמו דס"ל דאין חופה לפסולות ואפ"ה לא חשיב מיתת האב וכ"ש דאתי שפיר טפי לפי מ"ש לעיל דהא דל"ל לר"ל פירכא דמה לסימנים שכן נשתנה הגוף דכיון דס"ל דאין חופה לפסולות יש להפך הק"ו ללמד רשות האדון בק"ו מרשות האב דא"ל מה לרשות האב שכן חופה מוציאה משא"כ ברשות אדון כיון דס"ל דאין חופה לפסולות ולא שייך חופה ולהכי לא ניחא לי' לאקשוי' מת"ק משום דהוי מצי למימר דס"ל יש חופה לפסולות ואיכא למימר שכן נשתנה הגוף ודו"ק

ובלימוד הישיבה אמרתי דגם ר' עמרם דמקשה מת"ק ס"ל הך סברא דתלי' בפלוגתא דיש חופה לפסולות כנ"ל אלא דדוקא לבתר דמשני אליבא דר"ש דדבר שיש לו קיצבה לא קתני מקשה שפיר דממ"נ קשה או מת"ק או מר"ש ולאסוקי מלתא דרב ששת אתא והוא דלפמ"ש בפירוש לשון הירושלמי דבנישואין גמורין ע"י ביאה וודאי דשייכי אף באמה עברי' דנהי דאין חופה לפסולות מ"מ נישואין גמורין יש לפסולין ואי נימא דס"ל לר"ל דבאמת נישואין גמורין מוציאין משום דלא שייך בו אין אדם קונה כיון דאיכא איסורא כנ"ל תקשה למה לא חשיב ר"ש נישואין גמורין ובהא לא מתרצי שינוי' דאין לו קיצבה דהא יש לו קיצבה למטה כמו בסימנים דאין נשואין פחות מג' שנים כנ"ל מיהו בזה הוי אפשר לומר כתירוץ התוס' לעיל דבאמת חופה ונישואין אין מוציאין ואין ללמדו בק"ו ולא לעשות מהם יוכיח מפני שאינו אלא מדעתו של אב דלפ"ז קשה מת"ק דר"ש דחשיב דבר שאין לו קיצבה ולא חשיב מיתת האב דאין לומר דתלי' בפלוגתא דיש חופה לפסולות דת"ק ס"ל יש חופה לפסולות ואיכא למימר חופה תוכיח דהא כבר מוכח כתירץ התו' דליכא למימר חופה תוכיח שכן אינו מדעת האב ואי נימא דלא כסברת התוס' קשה מדר"ש ובזה א"ש הא דמייתי וכ"ת כדרב ספרא כיון דעיקר הקושי' הוא מדלא תני נישואין דיש לו קיצבה למטה כמו סימנים הוצרך לאתוי' הא דרב ספרא ולפ"ז י"ל דהיינו טעמא דר"ל דלא חש לתיובתא דרבי עקיבא משום דלפ"מש לעיל דלהכי לא חש ר"ל לפירכא שנשתנה הגוף דס"ל במכרה אבי' כשהיא נערה מכורה ויצאה כנ"ל וז"א לר"ש דס"ל לקמן דאינו יכול למכרה לשפחות אחר שפחות וכמו שיבואר עוד בסמוך. ודו"ק היטב

גמרא אבל יש לו קיצבה למטה וכו' נראה הא דכפל בלישנא אין להם קיצבה למטה אבל וכו' ולא אמר סתם יש להן קיצבה למטה נראה משום דבאמת צ"ל גבי גירעון כסף דקתני מתני' להיפוך דאין לו קיצבה למטה שהרי אם הוזל א"צ ליתן אלא כלפי ששוה בשעת פדיונו כדאיתא לקמן דף ך' אבל יש לו קיצבה למעלה שאפילו אם הוקר א"צ ליתן אלא כפי דמי המכירה כדאיתא שם להכי נקט דאפ"ה תני נמי סימנין כיון דאף על פי כן איכא בכל חד קיצבה בצד אחד וק"ל

שם מה לסימנים שכן נשתנה הגוף וכו' כבר כתבתי לעיל טעמא דר"ל דלא חש להא פירכא משום דיש להפך הק"ו וללמוד רשות אדון מרשות אב כנ"ל ואין לומר מה לרשות אב שכן יוצאין ממנו בחופה משא"כ באדון דאל"כ לא יקנה שום אדם כמ"ש התוס' לעיל משום די"ל דס"ל דאין חופה לפסולות וכו' ועוד נראה די"ל לפמ"ש התוס' בד"ה מה לסימנים דיש להכניס הפירכא בק"ו אלא דגבי אדון אין זה הגוף שקנה א"כ לפי מה דאיתא בעירוכין דף כ"ט המוכר שדהו בשנת היובל רב ס"ל מכורה ויוצאת ומקשה שם מברייתא דיכול אדם למכור את בתו כשהיא נערה ומשני התם לא הדרי מזדבני ופירש רש"י משום שאין האדון