המקנה סב

דקיי"ל כסברא דרבא ועיין במהרש"א ז"ל שכתב דהא דלא חשיב במתני' באפי ביה תרי זיל והפקר ולענ"ד נראה הא דהכריחו התוספות דמתני' פליג על ברייתא ולא ניחא להו למימר דתני ושייר כדמשני הש"ס בסמוך ואי משום דתקשה מאי שייר דהאי שייר הא הוי מצי למימר דשייר נמי הפקר אלא דקושייתם הוא למאי דקיי"ל דהמפקיר עבדו צריך גט שחרור אם כן הפקר לאו שיורא הוא ואף דכתבו התוספות לעיל בסמוך ד"ה לימא ליה וכו' ואפילו למ"ד וכו' היינו לפי הס"ד דע"ע אין גופו קנוי אבל למ"ד דגופו קנוי אינו מועיל הפקר למ"ד דצריך ג"ש דהוי ליה איסורא כמ"ש הרמב"ן והריטב"א ז"ל והיינו דהוקשו מהא דאמר לקמן רבא לטעמי' משום דהתם מפרש רבא למלתא דרב דאמר עד היכן גילגול שבועה ורב ס"ל בגיטין דף ל"ח דצריך ג"ש אם כן ליכא למימר בשטר דתני ושייר משום דלא הוי אלא חד שיורא ולפ"ז ממיל' לא קשה למה לא חשיב במתני' באפי בי' תרי זיל דאי נימא דאין גופו קנוי הא שייר נמי הפקר מיהא הא דלא ניחא להו למימר דשייר ש"כ דצ"ל דהוא בכלל כסף וכדמשמע בכולה מתני' לקמן דלא חשיב אלא כסף ובכללה ש"כ ועיין בסמוך מיהו בעיקר קושי' התוספות נלענ"ד לפמ"ש לעיל בשם הרמב"ן דהא דבעינן גט שחרור אף על גב דלא מצינו קנין מעשה ידיו שאינו יכול למחול בע"פ אלא דהכא הוי שתי קנינין קנין ממון והוא קנין מעשה ידיו וקנין איסור וכו' וקנין איסור אינו נפקע בלא גט ומסתפק הרשב"א במוכר עצמו עיין שם ונראה באמת דאף דלקמן דף כ"ח אמר רבא זאת אומרת גופו קנוי וכו' איכא לאוקמא במכרוהו בית דין אבל בהאי דב"ק דף קי"ג דאמר שם נמי רבא לטעמי' דמיירי בנמכר לנכרי ע"כ אין רבו מוסר לו שפחה כנענית דלא עדיף ממוכר עצמו לישראל אפילו לפמ"ש לעיל דס"ל לרמב"ן דמוכר עצמו מותר בש"כ מודה בנמכר לנכרי דהא כתב המהרש"א בגיטין דף מ"א דאינו מותר אלא בש"כ של רבו אבל לא בשפחה אחרת וגבי נכרי לא שייך שפחה שלו דהא קיי"ל דהם אינם קונים זה מזה אם כן לא קנה שפחתו והיא כנכרית בעלמא ע"כ צ"ל דהא דקאמר רבא שם גופו קנה לאו לענין איסור אלא שיש לו בו קנין הגוף לענין ממון. ולפ"ז מהני ביה כי אמר ליה באפי תרי זיל אם כן י"ל דמתני' דס"ל דא"צ ג"ש היינו דס"ל דלא מקרי קנין גופו לענין איסורא אבל מ"מ יש בו קנין הגוף לענין ממון למעשה ידיו כמו בנמכר לנכרי אם כן אין קושי' מלקמן דף כ"ח דאמר רבא לטעמי' דהתם מיירי בקנין הגוף לענין ממון בהא וודאי מודה מתני' ונראה מזה דהתוספות פליגי בהא אסברות הרמב"ן וס"ל דאין חילוק בקנין הגוף בין לענין ממון ובין לענין איסור ומה שהקשה הרמב"ן דלא מצינו קנין מע"י שאינו יכול למחול ע"כ ס"ל להתוספות דה"ל כמו קונה שדה לפירות או בזמן שהיובל נוהג דאם חוזר המוכר לרבו ראשון צריך קנין גמור כדאית' בב"מ דף י"ו ע"ב מריש' הוא דקא זבין איבעי' ליה למיכתב שטר זביני וכו' וכן אמרינן בר"פ הכותב דלא מהני כשאומר הבעל דין ודברים אין לי בנכסיך אלא בכותב לה בעודה ארוסה הרי מצינו בקנין פירות דלא מהני בע"פ וס"ל דנמכר לנכרי ונמכר לישראל קנינם שוה כמשמעות הסוגי' בב"ק שם רבא לטעמי' אלא דקשי' מהא דיבמות דף מ"ו מהם תקנו אתם קוני' מהם ולא הם קונים מכם כיון דגם הנכרי קונה אותו קנין הגוף לפירות מה הוא זה דלא הם קונים מכם כיון דקונה אותו כמו בנמכ' לישראל וצ"ע. ועיין מ"ש בדף י"ד ע"ב בתוספות ד"ה הואיל וכל קנינו ובדף ט"ו ע"ב בתוספות ד"ה אמר קרא יגאלנו. ועיין בסמוך ודו"ק:

בא"ד דלא חשיב אלא יציאת שהם בע"כ של אדון וכו' נראה דלפ"ז מתורץ הא דלא קתני מתני' שוה כסף כמו בברייתא משום דלפמ"ש בריש מכילתין בתו' ד"ה בפרוט' דמשמע דס"ל להתוס' דהא דיוצא בש"כ היינו דוקא ברצון האדון כדקיי"ל דבנתינה בע"כ לא אמרינן ש"כ ככסף כמ"ש הב"ש בסימן כ"ז וכיון דמתני' לא קתני אלא יציאות שהם בע"כ של אדון להכי לא תני ש"כ אך לדעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שם דיוצא בשוה כסף בע"כ של אדון ולהכי איצטרך קרא דישיב לרבות ש"כ ע"כ צ"ל במתני' דלא נקט ש"כ משום דהוא בכלל כסף ומהאי טעמא לא חשיב ש"כ בכל הקנינים כנ"ל מיהא הא קשי' דגירעון כסף עצמו בע"כ של אדון במכרוהו ב"ד ובאמה עברי' למאן דלא יליף ש"ש מנא לן דלמא אינו אלא למצוה כמו מצות יעוד דאי מקרא דוהפדה אין ראי' דמיירי בע"כ של אדון דהא כתיב אשר לא יעדה והפדה והדר כתיב אם שלש אלה לא יעשה לה א"כ אין במשמע דגירעון כסף יהי' בע"כ יותר מיעוד דאינו אלא ברצון האדון וכ"ש בש"כ ככסף לדעת הרמב"ן והרשב"א דאפילו בע"כ מנלן במכרוהו ב"ד ובאמה דלמא דוקא נמכר לנכרי כדמשמע קרא וחשב עם קונהו ובמוכר עצמו מכי תשיג אבל במכרוהו ב"ד ובאמה למאן דלא יליף ש"ש מנא לי' ועמ"ש לקמן ע"ב גבי הא דאמר יוצא בגירעון כסף מעניקין לו ולפמ"ש המשנה למלך דהרמב"ם ז"ל פסק להלכתא דלא ילפינן ש"ש א"כ מנא לן כל זה וי"ל כיון דמוכר עצמו ילפינן מנמכר לנכרי מהיקשא דוכי תשיג ילפינן כל הני מילי בק"ו ממוכר עצמו דאינו יוצא בשש ואפי' אי נימא דע"ע יוצא במיתת האדון מ"מ נילף אמה בק"ו והדר נילף בהיקשא עברי לעברי' כמ"ש תו' לעיל ד"ה אמר קרא ונהי דמנמכ' לנכרי ליכא למילף משום דאיכא למיפרך מה לנמכר לנכרי שכן נגאל באלה מ"מ ממוכר עצמו ילפינן דאינו נגאל באלה מקרא דויגאלנו כנ"ל וא"ל דנילוף איפכא דמוכר עצמו יוצ' בשש דהא י"ל דנמכר לנכרי יוכיח דאינו יוצא בשש כדדריש רבי לעיל מבאלה ודו"ק

בתוס' ד"ה מיתה שמוציאה וכו' דאי חופה מוציאה מרשות האדון וכו' יש לדקדק דלמה לא הוכיחו דחופה אינו מוציאה בפשיטות ולא חשיב במתניתין חופה ונהי דאין להקשות דה"ל למימר מאי שייר דהאי שייר שייר חופה די"ל כיון דחופה אתי' בהאי דינא גופא לא חשיב תרי שיורא וכמ"ש הריטב"א ז"ל בשמעתין דהסברא דמאי שייר דהאי שייר דהיינו משו' דאין לנו לו' דתנא ושייר אא"כ יש הכרח בלא זה דמשייר משא"כ חופה דאין הכרח אלא לפי האי דינא גופא דר"נ ואכתי לית לן למימר דתנא ושייר מ"מ קשה דהוי להו להוכיח דלמאי דמשני דלהכי לא נקט מיתות האב משום דאין לו קצבה למטה והרי חופה יש לו קצבה למטה לכ"ע דקודם ג' שנים לאו בת חופה היא כמו בסימנים כדאי' ביבמות דף נ"ז ע"ב וכדאמר ר' יוחנן בירושלמי דמוכח דאין נישואין מוציאין מדלא תנא במתני' וכמו שיבואר לקמן בס"ד ונראה ליישב משום די"ל דבהאי ק"ו דר"ל איכא למילף נמי דאפי' קידושין לבד מוציאין מרשות האדון דהא כתבו התוס' לקמן ע"ב בד"ה מה לסימנים וכולין דאיכא למילף במה הצד משש ויובל ומיתת האדון ובהאי קל וחומר דשש ויובל ומיתות איכא למילף גם הקידושין בק"ו מה שש ויובל שאין מוציאין מרשות אב לענין מכירתה דאפילו אם כבר מכרה ויצאה בשש או ביובל קי"ל שיכול לחזור ולמכרה לשפחות אחר שפחות ומוציאין מרשות אדון קידושין שמוציאין מרשות אב לענין מכירה דקי"ל שאינו יכול למוכרה לשפחות אחר אישות אינו דין שיוצא מרשות אדון ואם נימא מה לאלו שכן מוציאין בע"ע סימנין יוכיחו ואף שכתבו לקמן דאיכא למפרך מה לצד השוה שבהן שכן מוציאין מעבדות היינו משום דבמה הצד היכא דהדר דינא פרכינן פרכא כל דהוא אבל לר"ל דל"ל סברא דנשנה הגוף וכיון דאמרינן סימנין יוכיחו א"צ למיהדר דינא דהא אמרינן בחולין דף קט"ז דר"ל עצמו ס"ל כל היכא דאתי' מתלת ולא הדר דינא לא פרכינן פרכא כל דהוא וכיון דהאי פירכ' שכן מוציאין בעבדות וודאי הוי פירכ' כל דהוא דאם לא כן אזלי לה ק"ו דר"ל אם כן איכא למילף דקידושין נמי מוציאין וכ"ש לפי מ"ש לקמן בס"ד דהא דלא ק' לר"ל פירכ' דלא נשתנה הגוף משום דס"ל כרב בעירוכין דס"ל דאפילו נערה כשמכרה האב מכורה ויצאה אם כן סימנים גופייהו אין מוציאין מרשות אב לענין מכירה ואיכ' למילף קידושין בק"ו מסימנין שמוציאין מרשות אדון ואף שאין מוציאין מרשות אב לענין מכירה קל וחומר למיתת אב שמוציאה מרשות אב לענין מכירה אינו דין שמוציאה מרשות אדון ואין לומר בכל זה דאיכא למימר דיו אסוף דינא שיוצאת מרשות אדון לענין מכירה דהא בלא זה אינה ברשות אדון לענין מכירה ומפרך ק"ו מיהא לרבנן דר"ט דס"ל אף על גב דמפרך ק"ו אמרינן דיו ליכא למילף הק"ו די"ל דיו והא דלא הקשה התוס' קידושין תוכיח משום דאיכא למימר מה לקידושין שאין מוציאין מרשות אב לכל דבר תאמר במיתות אב שמוצי' לכל דבר וממילא מתורץ דלא מצי התוספות להוכיח דחופה אינו מוציא מדלא תני חופה במתני' משום דהוי מצי למימר דאפילו קידושין לבד מוציאין אם כן ליכא למיתני חופה שהרי כבר יצאה בקידושין. וליכא למיתני קידושין משום דאין לו קיצבה שהרי יכול לקדשה אפילו פחות מג' שנים ואין להקשות דהא משמע מברייתא דלקמן דף י"ט ע"ב המוכר את בתו והלך וקידשה לאחר שיחק באדון ומקודשת לשני דברי ריב"י וחכמים אומרים אם רצה לייעד מייעד וכו'. משמע דאינו יוצאת בקידושין כיון שיכול לייעד אותה ז"א די"ל כיון דטעמא דרבנן דיכול לייעד משום דס"ל דמעות הראשונות לקידושין נתנו וקדמו קידושי האדון אם כן י"ל דבאמת אם רצה לייעד מקודש' למפרע משעת מכירה ונתבטלה קידושי האב לשני אבל אם אינה מייעד אותה באמת יוצאת בקידושין ולא דמי למ"ש הרמב"ם ז"ל דאם מת האב אין הבן יכול לייעדה ולא אמרי' דחל הקידושין למפרע משעת מכירה ולא יוצאת במיתת האדון ז"א דהתם ייעוד הבן תלוי ברצון האב שמייעד אותה לבנו. וכיון שמת האב אין הבן יכול לייעדה אלא אם נאמר שיורש זכות האב בזה לייעדה מרצונו וכיון דאין האמה עובדת את הבן אינו יורש את זכותו ממילא דאינו יכול לייעדה משא"כ הכא ואפ"ה א"ש מ"ש התוספות דשום אדם לא יקנה ואף על גב שיכול האדון לייעדה ולעקור הקידושין וחופה של שני מ"מ שום אדם לא יקנה על דעת זה שיהא מוכרח לייעדה אם יקדשה האב לאחר. ועיין בסמוך

והנה בספ"י כתב דאשתמיטתיה לתוספות דברי הירושלמי וז"ל בעי ר"ל קמי דר"י נישואין מוציאין מק"ו מסימנין אמר ר"י אין אני לי אלא תנן במתני' יתיר' עליו אמה עבריה הרי דס"ל לר"ל דבאמ' נישואין מוציאין דע"כ לא קיבל דברי ר"י מדלא תני במתני' דהא ס"ל דבר שאין לו קיצבה לא קתני ע"ש. וכבר כתבנו לעיל דחופה הוי דבר שיש לו קיצבה מ"מ קשה דאם כן הוי להו להוכיח מדלא קתני כדברי ר"י כנ"ל. ועוד צריך להבין דהירושלמי ק' קושי' תוספות דשום אדם לא יקנה. ותו יש לדקדק דלפמ"ש דהק"ו הוי ג"כ בקידושין ה"ל לר"ל למימר דקידושין מוציאין וע"ז לא הוי שייך תשובת ר"י אין לי וכו' דהמ"ל דהא דלא