המקנה נה

וכמ"ש תוס' שם סברא זו גבי חליפין ודוק

ברש"י ד"ה שמגרעת פדיונה מדלא כתיב ונפדה משמע שאף הבעל מסייע בפדיונה נראה כוונתו בזה דהקשה בס' פ"י דמאי מקש' בכסף מנ"ל פשיט' דכל מכיר' היא בכסף אע"כ דהקושי' שמא אין המעות קונות אלא הקנין במשיכה או בשטר אף שנותן המעות לאחר זמן א"כ מאי ראי' מוהפדה דאיך רמיז' בהו דמיירי שנתן המעות בתחילת המכירה וי"ל שכבר כתב הרא"ם שנתקשו הראשונים בזה במה היא הסיוע שמסייע יותר משאר פועל שחוזר בחצי יום ומשלם לו שכר פעולה של חצי יום ונדחקו בזה ע"ש ונראה דיש לפרש ע"פ מ"ש לקמן דף ך' בלשון הסוגי' שם בהא דכתיב בתורה אם עוד רבות בשנים וגומר מכסף מקנתו ואם מעט נשאר בשנים כפי שניו ישיב גאולתו כי הענין הוא שהמוכר עצמו במנה לשש שנים והלוקח נותן לו מעות מיד על וי"ו שנים אין לחשוב ששית המנה לכל שנה כי בוודאי מי שקונה ונותן המעות מיד על שנה ששית אינו שוה כמו שנה ראשונ' וע"כ שנה ראשונ' שוה יותר מששית המנה ושנה אחרונה היא פחותה מששית המנה אם כן כשנותן לו ששית המנה כדפירש רש"י בפסוק והפדה שמחשב ששית המנה לכל שנה הוא סיוע דאם פודה עצמו בתחילת שנה ששית אם הי' מוכ' לשנ' ששי' לאחרי' הי' שוה יות' מששי' המנ' כמו שנה ראשונ' וכשהו' מקבל ממנו ששית המנה לבד הרי הוא סיוע שהרי שנה זו הוא שוה יותר למכור ואין דומה לשאר פועלים דקיי"ל דאין משתלמין אלא לבסוף קמ"ל קרא דאין צריכה ליתן לו כשיעור שיווי אותה שנה ששית וגם אינה מחשב לפי ערך שנתן בתחילה על אותה שנה ששית שהוא פחות מששית המנה אלא מחלקין המנה לששה חלקים ונותן לו חלק ששית נמצא מסייע בפדיונה הרי דרמיזא בהאי קרא דוהפדה דאיירי שנתן לה המעות בתחלת המכירה והיינו משום דמסתמא המכירה נעשה בכסף ועיין מ"ש בחידושי תורה בפ' משפטים ונראה דהא דאמרינן במתני' דב"מ דף ס"ה מרבין על השכר דהיינו שנותן לפועל המעות בתחילה פחות מדמי פעולתו ואין בזה משום רבית נפקא מהא דאמה עברי' דשווי' רחמנא כשכיר והוא נותן בתחלה המעות לשנה ששית פחות ממה ששוה פעולתו בשנה ששית עצמו א"כ כשהוא פודה את עצמו ומחזרת לו ששית המנה אין בזה משום רבית אף דבתחילה אין ששית המנה לפי חשבון מ"מ כיון דהוי דרך מכר ונ"מ בזה דאם הרבה על השכר והקדים לו המעות בפחות משויו וחזר הפועל בחצי הזמן צריך להחזיר לו חצי המעות אע"ג דלא הי' התשלומין על סוף הזמן כמו בתחלת חצי הזמן אין בזה משום רבית ועיין מ"ש בזה בלשון התוס' מכר עצמו וכו' ודו"ק

בתוס' ד"ה מוכר עצמו וכו' וא"ת כיון דיליף וכו' למה איצטריך מכסף מקנתו וכו' לכאורה קשה דהא כתבו תוס' לעיל דף ד' ע"ב בד"ה מעיקרא וכו' דהא איצטריך קרא לקידושי כסף ולא יליף מהיקשא דאחרת דאי מהיקשא הו"א דלא סגי בפרוטה אחת אלא בב' פרוטות ע"ש א"כ ה"נ אי נילוף נמכר לנכרי ממכרוהו ב"ד ומאמה עברי' הו"א דבעינן ב' פרוטות כמו באמה וצ"ל דס"ל לתוספות דגם גבי נמכר לנכרי כיון דעיקר גירעון כסף כתיב בי' אינו נקנה אלא בב' פרוטות שיוכלו לקיים בו גבי גירעון ובזה נסתר מ"ש בספ"י לפרש מ"ש תוס' בסמוך גבי אמה עברי' דאיצטרך והפדה לדרשא אחריתא לגירעון כסף היינו שאינה נמכרת אלא בב' פרוטות לקיים בה גירעון ולפמ"ש ע"כ ס"ל לתוס' דגם בנמכר לנכרי בעינן ב' פרוטות ועיין מ"ש בסמוך אך הא קשה לי דהא לעיל דף חי"ת מפורש בלשון הש"ס אלא דאית בי' ש"פ וכיון דלא קייצי וכו' משמע להדי' דנקנה בפרוטה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל דדוקא גבי אמה עברי' כתב דבעינן ב' פרוטות ולא בע"ע וכבר כתבנו שם דאע"ג דגירעון כסף כתיב גבי במכר לנכרי מ"מ י"ל דבנכרי שייך פדיון אפי' פחות מש"פ כיון דלגבי ב"נ הוי ממון אפי' פחות מש"פ ע"ש. מיהו י"ל דאפ"ה קשיא להי שפיר דלמה לי קרא בנמכר לנכרי והיינו דס"ל לתוספו' כיון דגבי נכרי לא שייך האי טעמא ממילא הוי אמרינן דנקנה בפרוטה כיון דשייך בי' גירעון וי"ל עוד דעיקר הוכחה מלשון והפדה דמשמע שהאדון מסייע בפדיונה כדפי' רש"י ז"ל דף י"א ע"ב וכיון שאין המכירה אלא פרוטה א"כ אפי' אם תפדה מיד אחר המכירה שתחזיר לו הפרוטה אין האדון מסייע בפדיונה כלום ואפי' יקנה אותה בפרוטה ומחצה ותפדה את עצמה לאחר ב' שנים בפרוטה ומחצה. אין זה סיוע מה שמנכה לה חצי פרוטה. דחצי פרוטה לאו ממון הוא. ולא יהיב לה מידי בגירעונה ולהכי בעינן ב' פרוטות אבל גבי נמכר לנכרי דלא כתיב בה לשון סיוע שפיר משכחת פדיון כסף אפי בפרוטה כגון שיפדה את עצמו מיד ואפשר עוד לומר דהוצרכו התוספות ז"ל לתירוצם לפמ"ש לעיל דף טי"ת ע"ב דהך מילתא דחזקי' דבעינן מכירה הראוי' לפדות תליא בפלוגתא דר"א ורבנן לקמן דף י"ט ע"ב אם מוכרה לקרובים כדמשמע להדי' בסוגיא דלעיל דף י"א דומיא דייעוד מה ייעוד כל היכא דלא מצי מייעד לא הוי זביני' זבינא וכו' ופי' רש"י שם שאינה מוכרה לקרובים משמע דר"א ס"ל דמוכרה לקרובים ל"ל הך דרשא א"כ י"ל דהוצרכו התוס' לתרוצם דלא תקשה אליבא דר"א דלית ליה הך דחזקי' למה לי מכסף מקנתו. מיהו אין זה קושיא די"ל דר"א לית לי' ג"ש דשכיר שכיר ואין ראי' מהא דבעי למימר לקמן דר"א דאית לי' שכיר שכיר דאפשר דלאו חד ר"א הוא. והנה בספ"י מקשה דמאי קשי' להו דנילף שכיר שכיר דהא קיי"ל דכל ג"ש שאינה מופנה למידין ומשיבין והכא איכא למיפרך מה לנמכר לישראל שכן קונה בשטר משא"כ בנכרי ע"ש. ולענ"ד ל"ק מידי דלא שייך האי פרכא כיון שמצינו מפורש בתורה דישראל נמכר לנכרי ואם נימא דאינו קונה אותו לא בכסף ולא בשטר ע"כ נצטרך לומר שקונה אותו באיזה קנין אחר במשיכה או בחזקה וכיון דאין ע"ע הנמכר לישראל נקנה בקנינים אלו כדילפינן לקמן מאותם א"כ איך נימא הואיל וגרוע מישראל לענין קנין שטר לא יקנה בכסף דאיתא גם בישראל אלא בקנין אחר שאינה קונה בישראל א"כ יהי' עדיף מישראל ולא שייך הכא פרכא אלא כי היכא דלא נימא מסברא שכתבו התוס' לעיל דאיכא למימר מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא וכיון דישראל קינה בכסף נימא דבנכרי איזה קנין אחר ע"ז כתבו תוס' שפיר דנילוף נמכר לנכרי מנמכר לישראל מג"ש דש"ש לאפוקי מסברא זו דהא חזינן דיליף הש"ס מוכר עצמו בג"ש דשכיר שכי' לאפוקי מסברא זו ה"נ נימא אפכא מיהו קשה אכתי בהא דהקשו תוספות ל"ל והפדה דאיך נילוף מנמכר לנכרי כיון דאינו מופנה הא איכא למיפרך מה לנמכר לנכרי שכן כל קנינו בכסף כדמקשה בסוגיא לעיל וצ"ל דס"ל דע"כ לא חיישינן לפירכ' זו דאל"ה איך ילפינן מוכר עצמו ממכרוהו ב"ד בג"ש דש"ש נימא כיון דנמכר לנכרי מפרש בו כסף אם כן מדלנכרי בחדא לישראל נמי בחדא ולא בכסף. אך לולי דבריהם ז"ל י"ל דהא דלא חיישינן לפרכא זו היינו כיון דכבר מצינו באמה עברי' ובמכרוהו ב"ד שנקנה בכסף תו לא שייך לומר דלנכרי בחדא ולישראל בחדא דאמה עבריה ומכרוהו ב"ד יוכיח אבל אי לא הוי כתיב והפדה שפיר איכא למיפרך שכן קנינו בכסף ודו"ק

בא"ד וי"ל אה"נ וכו'. דאיצטריך לדרשא אחרינא לגירעון כסף וכו' כתב מהרש"א ז"ל דאע"ג דעיקר גירעון כסף כתיב גבי נמכר לנכרי מ"מ כיון דבנמכר לנכרי הגירעון הוא לפי ערך השנים עד היובל איצטריך והפדה לגירעון של שש והוא דחוק כמ"ש בספ"י ויותר היה נראה דגירעון אמה עבריה שיוצאת בסימנין הגירעון הוא לפי ערך השנים שמביאה סימנים וכיון דהוא דבר שאינו בע"ע כלל ליכא למילף מיניה גירעון כסף. אמנם לא מצינו גירעון כסף דסימנים דאף על גב דאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה שהביאה סימנים וקיי"ל הכא לחומרא מ"מ אין להוציא רשות האדון שמא לא תביא סימנין עד אחר שש מ"מ נראה דנ"מ שאם נתנה לו גירעון כסף לפי ערך שש שנים ואחר כך הביאה סימנים בזמנן צריך להחזיר לה לפי חשבון הגירעון של זמן הסימנים וצ"ע. ויותר היה נראה לפרש דס"ל לתוספות דכיון דאיכא למילף אמה עבריה בהיקשא דאחרת שאינה יוצאת בכסף לא הוי ידעינן איזה היקשא עדיף אף על גב דכתבו תוספות לעיל באשה דמיעוט קנינים לא ילפינן בהיקש' היינו בקנין אבל לא ביציאה דכי היכא דקונה א"ע יצאה נמי מקנין רבה ובהא הוי אתי שפיר מה שהקשינו לקמן למה איצטרך קרא באמה עבריה שיוצאת במיתת אדון ולא ניליף בהיקשא דאחרת שיוצאת במיתות הבעל היינו משום דאיכא לאקושי לע"ע שאינה יוצאת במיתות אדון לא הוי ידעינן אף על גב דהוי מיעוט קנינים לא שייך זה ביציאה אך לפ"ז מתורץ קושית התוספות לעיל דף ג' ע"ב ד"ה ואין דבר אחר כורתה וא"ת תהא אמה עבריה יוצאה בחליצה ולפמ"ש י"ל דילפינן בהיקשא דאחרת. ועיין לקמן דף ט"ז ע"א מ"ש שם בלשון רש"י ד"ה גופו קנוי דמשמע דס"ל דלענין יציאה לא הוקשו אמה לאחרת. ויש לפרש עוד דבריהם לפי מה שכתב הרא"ם בשם רבוותא דהא דמסייע בפדיונה היינו משום דבקטנה שנים האחרונים עדיפא משנים הראשונים אפ"ה נחשוב הפדיון לפי ערך השנים אם כן לא הוי ידעינן למילף הא באמה עברי' מע"ע. וכן י"ל לפמ"ש לעיל בלשון רש"י ז"ל בד"ה שמגרעת פדיונה דבחשבון השנים יש בו משום רבית אלא לפי שהוא דרך מכר שרי אם כן ליכא למילף מנמכר לנכרי דלא שייך איסור רבית בנכרי ודו"ק

אך בעיקר דבריהם ז"ל קשה מזה על מ"ש תוספות לעיל דף ד' ע"ב בד"ה מעיקרא דדינא וכו'. והר"ר נתנאל תי' כיון דלא ידענא דאמה עבריה נקנית בכסף אלא מוהפדה דהואיל ויצאה בכסף נקנית בכסף לא ילפי' מיני' קנין של אשה ר"ל דאף על גב דאין משיבין על ההיקש מ"מ כיון דלא ידענו עיקר קניית כסף באמה עבריה אלא מפדיונה ליכא למילף מיני' וזה אינו לפמ"ש כאן דעיק' ילפותא דאמה עבריה דנקנית בכסף הוא מהיקשא דאמה עבריה לעברי וג"ש דש"ש וכיון דלא נפקא מוהפדה כמו שכתב תוספות הכא דוהפדה אתא לדרשא אחרינא ממילא דלא שייך למיפרך שכן יוצאת בכסף דאין משיבין על ההיקש ואפשר דהא דלא ניחא ליה להר"ר נתנאל בתירוצא קמא שכתבו תוספות שם דאיצטרך כי יקח שתתקדש בפרוטה אחת היינו דאכתי תקשה לב"ש דס"ל דבאמת אין אשה מתקדשת בפרוטה אלא דיליף באמת מאמה העבריה אם כן קשה דל"ל כי יקח וע"ז תירץ שפיר די"ל לב"ש לית לי'