המקנה נד

שאמרו בר"פ כל הגט איזה שארצה אגרש בו דהתם אי נימ' יש ברירה הוברר הדבר דלשמה נכתוב משא"כ כשמגרש באמת שתיהם ועכ"פ באחת לא הוי לשמה לכך פי' רש"י דמיירי בכה"ג שיש לו שתי נשים ששמותיהן שוות וכתב בלשון שמגרש שתיהן פלוני מגרש את שתי נשיו פלונית ופלונית ר"ל אף שיש להם שם אחד כתב שמה של זו ושמה של זו ובכל אחת כשכתב לשמה נתכווין לשם זו האשה אפ"ה פסול משום דאינו ניכר בכל שם ושם מי היא האשה שכווין עליה ויש לטעות בכל שם שזו היא שם של חברתה ואף דאמרינן בר"פ כל הגט דאם יש לו ב' נשים ששמותיהן שיות מהני לר' אלעזר בעדי מסירה היינו כשלא כתב בגט אלא שם אחת דידוע הוא בשעת מסירה שלזו הוא שמוסר לה אבל כשכתב בה שתי שמותיהן השוות אינו יודע בשעת מסירה איזה שם הוא שמגרשה בה וזה הוא שאמרו תורה ולא לה ולחברתה ומיניה יליף הש"ס דה"ה ב' אנשים שכתבו אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלוני' ופלוני' כיון דלא מוכח' מלת' מי מגרש זו ומי מגרש זו נמי פוסל מיהו לא מצאתי מפורש דין זה דכשיש לו שתי נשים שאין שמותיהן שווין שאינו בכלל ולא לה ולחברתה וצ"ע

ע"ב בגמרא עבד עברי נקנה בכסף מנ"ל וכו'. הקשה במהרש"א ז"ל דלמה לא יליף מהיקשא דאחרת כדיליף לקמן גבי שטר. וכן נראה לענ"ד דקשה לר' חסד' דיליף לקמן קנין שטר מלא תצא כצאת העבדים אבל נקנית בקנין עבדים דה"נ נילוף מניה קנין כסף וא"ל דדוקא שטר מרבינן כדקאמר לקמן מסתבר' שטר הוי לי' לרבויי שכן מוציא בבת ישראל ז"א דה"נ איכא למימר גבי כסף שכן מכניס בבת ישראל. ודוחק לומר דשטר עדיף שכן מכניס ומוצי' וכ"ש לפמ"ש לקמן דגבי שטר לא שייך לומר שכן מכניס גבי בת ישראל כיון דשטר קידושין הבעל כותבו שהוא הקונה וגבי קנין העבדים המוכר כותבו שהוא המקנה אם כן מסתבר' לרבוי' טפי קנין כסף דדמי' ליה בהכנסה ונהי דלפי המסקנא דמרבינן כסף מקרא אחרינ' ע"כ אתא לרבויי שטר מ"מ מאי מקשה הש"ס בתחלה בכסף מנא לן ודוחק גדול לומר דקושי' הש"ס הוא דאי מרבינן מהאי קרא כסף מנ"ל שטר וכ"ש דקשה טפי לפי' ר"ת דעיקר קושי' הש"ס הואיל וכל קנינו בכסף הוא משום דיליף מהני קראי דישראל קונה בשטר ולא נכרי ולפמ"ש אדרבה איכא לרבויי מהני קראי כסף טפי ודוחק לפרש לפי' ר"ת דס"ל להמקש' כיון דאיכא לרבויי מהני קראי דאחרת ומלא תצא כצאת העבדים קנין שטר נמי ושטר לא שייך גבי נכרי ממיל' איכא לאוקמי קראי בקנין שטר דוקא כי היכא דניהוי לנכרי בחדא ובישראל בחדא כמו שכתב התוספות בד"ה הואיל וכל וכו' ונראה לענ"ד ליישב די"ל דס"ל להמקש' דהא דאמר לקמן והתנחלתם אותם אותם בחזקה ולא אחר בחזקה היינו דווקא לבתר דמרבינן קנין כסף בהדי' כדמסיק הכא אבל כל כמה דלא ידעינן קנין כסף משמע מפשט' דקרא דממעטינן קנין כסף בע"ע דהא רישא דקרא מהם תקנו עבד ואמה והיינו שקונה את העבד כשהוא נכרי ומוכר את עצמו לישראל לשם עבדות וכיון דנכרי כל קנינו בכסף אינו קונה אותו כשהוא נכרי אלא בכסף ולא בשטר ולא בחזקה דקניני' אלו אלא בישראל מישראל והא דקאמר לקמן אותם בחזקה וכן הא דבעי למימר אותם בשטר היינו ע"כ כשישראל מוכר עבדו לישראל אחר דנקנה בכסף ובשטר ובחזקה כמו קרקע ואף על גב דפשט' דקרא לא משמע הכי דהא מיירי הכא בקונה נכרי לעבדות מ"מ כיון דליכ' למעט כסף כיון דכבר נתרבה בהדי' ע"כ מוקמינן ליה לחזקה או לשטר אבל כל כמה דלא מרבינן כסף בהדי' איכ' לאוקמי מיעוט' דאותם על קנין כסף דמיירי ביה רישא דקר' בקונה נכרי שכל קנינו בכסף: והיינו דפריך בכסף מנא לן. ובזה מיושב נמי מה שמקשה הריטב"א ז"ל דהכא פריך מוכר עצמו מנא לן ולא פריך הכי גבי שטר. ולפמ"ש אתי שפיר דכל עיקר הקושי' דהכא היינו משום דמסתבר' לאוקמ' מיעוט' דאותם בקנין כסף דווק' דמיירי ביה קרא כנ"ל ודו"ק

בתוס' ד"ה הואיל וכל קנינו וכו'. וקשה לר"ת וכו' נראה להבין דעת רש"י ז"ל דדוחק לפרש הסוגיא דלא כהלכתא ותו הא דקאמר הניח' למאן דיליף ש"ש דמשמע דהיינו ר"א כדקאמר בסמוך ור"א שמעינן ליה בעירובין גבי נותן מעה לחנווני ומפרש הש"ס דס"ל דמעות קונות מן התורה אם כן לדידי' א"צ לג"ש ותו לפמ"ש תוספות לקמן דף כ"ו בד"ה שדות בכסף יקנו דליכ' למילף משדה עפרון משום דכל קנינו בכסף אם כן לפי' רש"י ז"ל צ"ל דחזקי' דיליף התם משדות בכסף יקנו של כר"ל דמעות אינן קונות מן התורה וקיי"ל דחזקי' ור' יוחנן הלכה כחזקי' כמ"ש הרי"ף ז"ל בפ' אין מעמידין ובהא קיי"ל כר' יוחנן ונרא' ליישב פירש"י ז"ל דאזיל לשיטתו דפי' בב"מ דף מ"ו ע"ב בד"ה סבר כרבי יוחנן דאמר לקמן דבר תורה מעות קונות כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה התורה ונתן הכסף וקם לו ע"ש. וכן פי' רש"י לקמן דף כ"ו. ר"ל אף על גב דפשט' דקרא משמע הנקנה מיד ליד דהוא משיכה כדיליף מיני' ר"ל בב"מ דף מ"ז ע"ב ותו דהא מצינו משיכה אף בישראל גבי מציאה ומתנה ותו דאפי' מעות קונות היינו כשהוא מושך המעות נקנה החפץ הרי דעל כל פנים. משיכה קונה אלא דפליגי במה יהיה המשיכה בכסף או בחפץ כמו שיבואר לקמן דף כ"ב ע"ב אם כן מפשט' דקרא דכתיב או קנה מיד עמיתך משמע יותר משיכת החפץ וע"כ צ"ל כפי' רש"י ז"ל דנפק' מונתן הכסף דמצינו גבי ישראל קנין כסף וממיל' יליף מיני' בבכורות דף י"ט גבי נכרי קנין משיכה מדכתיב מיד עמיתך מדישראל בחדא נכרי נמי בחדא וצ"ל אף דמצינו כסף מפורש גבי נכרי דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני וכן גבי נמכר לנכרי דכתיב מכסף מקנתו אם כן מה"ת ניפוק מפשט' דקרא דמשמע משיכה גבי ישראל הא כמו כן מצינו קנין כסף גבי נכרי אלא דלפי האמת זה אינו דגבי קרקעות בישראל. וכן גבי ע"ע הנמכר לישראל נמי מפורש דנקנה בכסף כדמסיק הכא ולקמן דף כ"ו ואם כן מזה אין הכרע ושפיר יליף מהקדש דמצינו גבי ישראל לחוד אבל לפי הס"ד דלא ידע מנמכר לישראל שפיר י"ל דאדרבא מדמצינו גבי נכרי בכסף י"ל דכל קנינו בכסף אפי' במטלטלין ובישראל משיכה כפשט' דקרא ולפ"ז א"ש פי' רש"י כפשט' אפילו לר' יוחנן משום דלפי הס"ד י"ל דמה לנכרי שכן כל קנינו בכסף ובזה אתי שפיר גבי שדה שכתבו תוספות לקמן דליכ' למילף משדה עפרון משום דכל קנינו בכסף היינו דאי לאו דכתיב גבי ישראל שדות בכסף יקנו כיון דמצינו כסף גבי נכרי ולא גבי ישראל ממיל' איכ' לאוקמי או קנה מיד עמיתך במשיכה ולנכרי בכסף כנ"ל כן נראה ליישב פי' רש"י ז"ל ולולי דברי רש"י ותוספות ז"ל היה נראה לפרש לפי מה דאמר לקמן דף ט"ז אומר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי והיינו בנמכר לישראל אבל בע"ע הנמכר לנכרי אין גופו קנוי אלא משועבד למעשה ידיו כדאית' ביבמות דף מ"ו אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם וכו'. ואינו אלא חוב בעלמא ושיעבוד מעשה ידיו. וכן משמע מהא דאמר לקמן דף י"ט אמר רבא אמר ר"נ המקדש במלוה שיש עלי' משכון מקודשת וכו' האי הלואה הוא והיא גופא משכון היא וכו' ואמרינן בפסחים דף ל"א ע"ב דלכ"ע נכרי מישראל לא קנה משכון ואם כן אינו אלא הלואת מעות ושיעבוד למעשה ידיו וקיי"ל בכמה דוכתא דשיעבוד עדיף טפי מקנין כדאית' בב"ב דף קנ"ז דאף על גב דאין אדם קונה דבר שלא בא לעולם משעבד דבר שלא בא לעולם אם כן איך נלמד קנין עבד הנמכר לישראל שקונה אותי קנין הגוף מנמכר לנכרי דאינו קונה אותו אלא להשתעבד למעשה ידיו לתשלומי החוב והיינו דקאמר אשכחן נמכר לנכרי הואיל וכל קנינו בכסף ר"ל דכל קנינו שקונה בו אינו אלא בקנין כסף שהוא משועבד לשלם החוב ולא קנין הגוף לכך קונה זה השעבוד בכסף כמי כל חוב משא"כ בנמכר לישראל דקונה קנין הגוף מיהו התוספות ס"ל דאין חילוק בין נמכר לנכרי לנמכר לישראל לענין קנין הגוף כמו שיבואר לקמן דף ט"ו ע"ב בתוספות ד"ה אמר קרא. ובדף ט"ז בתוספות ד"ה אמר רבא ע"ש ודו"ק

בא"ד דכתיב מכסף מקנתו לאפוקי שאינו קונה בשטר וכו'. עמ"ש מהרש"א ז"ל בזה. אך בתוספות ב"ב דף נ"ד בד"ה כותי מכי מטא זוזי וכו' כתבו זה בשני טעמים דמכסף מקנתו איכ' למעוטי נמי שטר וע"ש

בא"ד שהרי אינו בתורת גיטין וקידושין וכו'. נראה מ"ש בתורת גיטין כוונתו משום דדוחק לפרש הקושי' הוא דווקא לרב הונא דיליף מקרא דאחרת דאדון כותבו דהא כל עיקר סברתו דר"ת לפרש הסוגי' אליבא דהלכתא והאיך יפרש הסוגי' אליבא דר' הונא לחוד ותו דקיי"ל כר' חסדא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ד' מהלכות עבדים ונראה דס"ל דהקושי' הוא אפילו לר' חסדא כיון דקאמר לקמן מסתברא שטר הוי לי' לרבויי שכן מוציא בבת ישראל וכמ"ש לקמן דלר' חסדא לא שייך לומר שכן מכניס דכיון דס"ל אב כותבו לא דמי לשטר קידושין דבעל כותבו ממילא כיון דנכרי ליתא בתורת גיטין ממעטינן מיני' שטר כמו חזקה ודו"ק: בא"ד ועוד נראה לר"ת דאפי' בקרקעות וכו'. ובב"ב דף נ"ד כתבו הטעם משום דילפינן דקנינו של נכרי בשדה בכסף משדה עפרון אבל בשטר לא כיון דקרא דואקח את ספר המקנה בישראל כתיב ולפ"ז נראה דה"ה דאינו קונה בחזקה דהא קרא דמייתי לקמן בישראל כתיב כמו שיבואר לקמן דף ך"ו דמקרא דוירשתם אותה וישבתם בה היינו שזכה כל אחד בחלקו בחזקה אבל מן הנכרי לא הי' צריכי' לקנות דכבר ירושה להם מאבותיהם ואין להבי' ראי' מהא דאמר בב"ב דף ק' דר"א יליף דהילוך קונה מקרא קום התהלך בה לארכה ולרחבה משמע דקנה אברהם בחזקה דהתם לאו מטעם קנין מנכרי דהא לא הי' מדעתם אלא דומי' דכיבוש מלחמה כדאיתא ביבמות דף מ"ה דכיבוש מלחמה מהני אפי' בנכרי והיינו דקאמר שם בב"ב ורבנן וכו' כדי שתהא נוח לכבוש לפני בניו משמע דקנה אותה מדין כיבוש וכן משמע מלשון הש"ס מדפריך לקמן גבי ע"ע דממעט אותם מחזקה ואימא ואותם בשטר וכו' ולא משני כיון דקרא מיירי בקונה מן הנכרי כדכתיב בריש' דקרא מהם תקנו ובנכרי לא מהני שטר כמ"ש התוספות אלא משום דכמו כן לא מהני חזקה גבי נכרי ועיין מ"ש לקמן דף ך"ב ע"ב גבי עבד כנעני בזה ועיין מ"ש לעיל דף ג' בתוס' ד"ה ואשה בפחות משוה פרוטה דבזה מתורץ מה שהקשה שם תוספות דלא מקשה אשה נמי תקנה בחזקה או בשטר דכיון דיליף קיחה קיחה משדה עפרון ובקונה מן הנכרי עצמו לא מהני שטר וחזקה