המקנה נג

בגט לכך איצטרך נעל וכעין זה יש לתרץ גבי יוה"כ דכתיב בי' גורל וחוקה וכו'. דהא דאיצטרך קרא דועשהו חטאת אף על גב דאיכ' למילף ק"ו נמי איפכ' דבקינין מהני גורל כמ"ש התוספות ביומא דף מ"ם וכיון דאיכ' למילף להכי ולהכי ממיל' דכל חד וחד תיקום אדוכתי' ולפמ"ש אתי שפיר כיון דכתיב חוקה ממיל' הוי ילפינן ק"ו לקינין דווקא לכך איצטרך קרא דועשהו דילפינן מיני' למעוט' שעיר דאין השם מקדש ובקינין דאין הגורל מקדש ודו"ק

שם בגמרא ת"ל ועשהו חטאת וכו'. וביומ' שם דף מ"ם ע"ב כתבו התוספות דילפינן מיני' נמי דלא מהני הגרלה בקינין והקשו שם דהא לקמן דף ט"ו ע"ב גבי ע"ע הנמכר לנכרי או לישראל איצטרך תרי מיעוט' ע"ש. ולולי דבריהם ז"ל היה נראה דוודאי כל היכא דאיכא לאוקמי במעוט' בדוכתי' מוקמינן לה יותר בדוכת' ולא אמרינן דכתב התורה מיעוטי הכא למעט במקום אחר כדאמר לעיל דף ה' קאי בגירושין דממעט גירושין אם כן ה"נ גבי שעיר מוקמינן לי' לקר' דועשהו לגופא וכיון דלא הוי צריך הכא דמהיכא תיתי נימ' דמהני קריאות שם דהא כתיב בי' חוקה וע"כ ילפינן מיני' דלא מהני גורל בקינין דדוקא אמרה תורה לקדשה בשם ואיכא ק"ו אלימ' למילף הכא גבי שעיר דהשם מקדשו לכך איצטרך ועשהו נמצ' דממיל' מוכח דלא מהני גורל גבי קינין משא"כ לקמן גבי יגאלנו איצטרך תרי מיעוטי דאפילו אי נימא דע"ע הנמכר לישראל נגאל בקרובים אפ"ה איצטרך מיעוט' גבי נמכר לנכרי דאינו יוצא בשש דלא נילוף מג"ש דשכיר שכיר ואם כן ליכא למילף מיני' דלא מהני גאולת קרובים לכך איצטרך באלה דאינו יוצא בשש וע"כ צריך לאוקמי קרא דויגאלנו למעט במקום אחר דהיינו נמכר לישראל. ועוד נראה דאפילו מאן דלא יליף שכיר שכיר מ"מ ליכא למילף דגאולת קרובים אינו מועיל בנמכר לישראל מדאיצטרך מיעוטי גבי נמכר לנכרי שאינו נגאל בשש דהתם בל"ז הוי ק"ו מנמכר לישראל דאינו יוצא במיתות האדון ואפילו אי נימא דנמכר לישראל נגאל בקרובים אפ"ה איצטרך מיעוטי בנמכר לנכרי דאינו יוצא בשש ואין להקשות דלפ"ז קשה בשמעתין דל"ל בספר גדי אשה ונעלו גבי יבמה הא אפי' אי הוי כתיב מיעוטי בחד הוי ידעינן באידך דלא מהני מדאיצטרך האי מיעוט' זה אינו דל"מ לרבא דספר לא מייתר' דאיצטרך דבכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף כדאיתא לעיל דף ה' וכן לאביי לפמ"ש דס"ל גם כן דאיצטרך מיעוט' גבי כסף אם כן פשיטא דלק"מ כיון דלא מייתר' ליכא למילף מדאיצטרך אלא אפי' אי נימא דלאביי מייתר' ספר דאינה יוצאת בחליצה ליכא לאקשוי' דל"ל ספר דהא נשמע מדאיצטרך נעלו דהא גבי יבמה בלא זה איכ' ק"ו שתצ' בגט מא"א שהיא בחנק כמ"ש מהרש"א ז"ל ואכתי הוי ס"ד דא"א יוצאה בחליצה ותו דהו"א דאיצטרך נעלו דלא נימ' ק"ו משפחה כנענית שיוצאת בשטר ואינה יוצאה בחליצה ובמיתות האדון אבל באשה הוי ס"ד כיון שיוצאת בגט ובמיתות הבעל יוצאת בחליצה בק"ו דיבמה שאינה יוצאת בגט וכן אין להקשות איפכ' דל"ל נעלו הא נילוף מדאיצטרך ספר גבי אשה משום די"ל דאכתי לא הוי ידעינן דיבמה יוצאת במיתות היבם ולא בגט דלמ' איפכ' משא"כ בקרא דנעלו שפיר ממעטינן גט ולא מית' משום דהוי בידי אדם דומי' דנעלו כמ"ש התוס' ודו"ק

בתוס' ד"ה הא לאו הכי דרשינן ק"ו וכו'. תימא הא בפ' טרף בקלפי מוקמי האי ברייתא כר' יהודה וכו'. לולי דבריהם ז"ל הי' נראה דהא התוספות הקשו שם דל"ל קרא דועשהו תיפוק ליה מאשר לה ע"ש. ונראה דמאשר עלה לא ילפינן אלא שאין השם קובע בשעה שהגורל קובע דהיינו בין ווידוי התר לשחיטתו ואכתי איכ' למילף ק"ו מקינין דהא אמר ר' חסדא שם ביומ' דף מ"א דאין הקינין מתפרשת אלא או בלקיחות הבעלים או בשעת עשיית הכהן ונילוף מיני' דאף בשעיר יקדש השם או בשעת לקיחתו או בשעת עשייתו וכדמפרש רבא עצמו שם אינו דין שיקדש השם בשעת לקיחה ובשעת עשי' תדע דקאמר התם דף ס"ט ע"ב דלר' נחמי' דאמר מעכבי כ"ע ל"פ דמעכבתו ואמאי הא מסקינן הכא דאף במקום דכתיב עיכוב אפ"ה ילפינן ק"ו אם כן אפי' לר' נחמי' דכתיב חוקה אכתי איכא למילף בק"ו מקינין דמהני קדושת השם כיון דלא ידע וקרא דועשהו. ולפי מ"ש אתי שפיר דהתם מיירי לענין קדושת השם בזמן הגרלה דהא וודאי ליכא למילף בקל וחומר דהא בקינין גופא לא מהני כדקאמר רבא ואפ"ה איצטרך קרא דלא נימ' למצוה בעלמא כמו הנחה ואין להקשות לפ"ז מאי מקשה הש"ס ביומ' שם מהך בריית' דהגרלה מעכב דלמ' ס"ל לר' יהוד' לא מעכב' ואפילו אם קרא שם לבד בין ווידוי הפר לשחיטתו מהני ולא ממעט אלא דלא מהני קריאת שם בשעת לקיחה או בשעת עשי' דלא נילוף בק"ו זה אינו חדא דלישנ' דבריית' לא משמע כן דקאמר הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת משמע דבשום מקום לא מקדש ותו דא"א לומר כן כלל דאם כן תקשה דמנ"ל לאוקמי קרא דועשהו על שעת לקיחה ועשי לאפוקי מק"ו הא יותר איכ' לאוקמי קרא על שעת זמן הגרלה דליכ' ק"ו אלא ע"כ צ"ל דס"ל להבריית' דעל שעת הגרלה לא צריך קרא דנפק' לי' מאשר עלה וע"כ קרא על שעת לקיחה ועשי' לאפוקי מק"ו ולפ"ז י"ל הא דאמר בסוגי' שם דף מ' בבריית' דשעיר אינו מעכב את הפר אי דאקדים מתן דם של פר בהיכל קודם מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בה אלא דאקדים מתנות הפר בפנים מקמי הגרלה וכו'. ואב"א לעולם ר' יהוד' היא ונהי דסדרי לא מעכב הגרלה מיהא מעכב' ונתקשה שם הת"י דכיון שאמר בתחלה דהיכ' דאקדים מתנות פר בהיכל קודם מתנות שעיר בפנים דמעכב אפי' לר' יהוד' כיון דהקדים עבודת פנים אם כן ה"נ כיון דהקדים עבודת פנים להגרלה לעכב. ונדחקו שם דהדר ביה הש"ס ובדף ס"א כתבו הת"י לחלק בין הקדים עבודת חוץ לעבודת פנים ובין הקדים עבודת פנים לעבודת חוץ. ולענ"ד נראה דא"צ לדחוק כלל והוא דיש לדקדק עוד בהא דקאמר אלא דאקדים מתנות דפר בפנים מקמי הגרלה וכו'. דהא קודם מתן דם פר בפנים הי' שחיטת הפר וחפינה והקטרה בפנים ואם כן תיפוק לי' שהקדים עבודת אלו של פנים מקמי הגרלה ויותר הוי ליה לפרש דאקדים שחיטת הפר מקמי הגרלה דשחיטת הפר כיון שצורך פנים היא כפנים דמי כדאית' שם ביומא בפ' שני שעירים וכמ"ש הרמב"ם שם. אך נראה דע"כ למאי דקאמר בברייתא זו דאי לאו ועשהו הוי ילפינן בק"ו מקינין דקידוש השם מהני והיינו כמפרש רבא דה"א דמהני בשעת לקיחה או בשעת עשיי' משום דבזמן הגרלה ליכ' למילף משום דכיון דבקינין עצמו לא מהני שלא בשעת לקיחה ועשי' דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולפ"ז נראה דע"כ הגרלה נמי מהני בשעת לקיחה ועשי' דאל"ה ליכא למילף דקידוש השם מהני בשעת לקיחה ועשי' דנימ' דיו אסוף דינא אע"כ דהגרלה מהני נמי בשעת לקיחה ועשי' והיינו משום האי ק"ו עצמו משום דכיון דחזינן בקינין דבשעת לקיחה ועשי' עדיפ' אם כן נילוף מיני' בק"ו כיון דהגרלה מהני שלא בשעת לקיחה ועשי' כ"ש בשעת לקיחה ועשי' והדר ילפינן דקידוש השם שיועיל בשעת לקיחה ועשי' מק"ו מקינין ואם כן שפיר אמר לעיל דנהי דסדרי לא מעכב הגרלה מיהא מעכבי דאף על גב דכתיב חוקה מ"מ הכא שאני דכיון דלאחר מתן דם הפר בפנים הוא שעת שחיטת השעיר דהוי שעת עשי' דשעיר ילפינן מק"ו מקינין דמהני בשעת עשי' דאף על גב דכתיב ביה ועשהו דממעט דלא מהני קידוש השם בשעת עשי' אפ"ה לא ממעט מיני' הגרלה בשעת עשי' ואף על גב דכתיב חוקה ילפינן ק"ו כדאמר הש"ס הכא. וממיל' מתורץ דלא נקט שהקדים שחיטת הפר או הקטרה קודם הגרלה דכיון דקודם מתן דם פר לא הוי שעת עשיו' שחיטת השעיר באמת מעכב. ובזה מתורץ ממיל' קושי' התוספות דשפיר מוכח דאף על גב דכתיב חוקה ילפינן בק"ו מדקאמר הכא דאי לאו ועשהו הוי ילפינן ק"ו דקידוש השם מהני בשעת עשי' ע"כ צ"ל דהגרלה מהני בשעת עשי' דאל"ה איכא למימר דיו כהגרלה והיינו משום דע"כ דילפינן דהגרלה מהני בשעת עשי' מק"ו כנ"ל ואע"ג דכתיב ביה חוקה כיון שהקדים עבודת פנים קודם הגרלה דבשעת עשי' שהוא שחיטת השעיר כבר הקדים שחיטת הפר וחפינה והקטרה אפ"ה ילפינן בק"ו ואין לומר דלמא קרא דועשהו חטאת איצטרך דלא מהני בשעת לקיח' דליכא הקדמות עבודת פנים ולהכי איצטרך קרא דועשהו זה אינו דכיון דלא מהני בשעת עשי' ליכא למילף מקינין דאיכא למיפרך מה לקינין שכן מועיל בשעת עשי' וכן נראה לי ליישב קושי' התוספות ודו"ק

ונראה דהתוספות ז"ל ס"ל כסברת התוס' שם דף ס"א שכתבו דאם הקדים עבודת פנים לעבודת חוץ לא הוי משני סדר עבודה בכך ולא מעכב לר' יהודה ושפיר הקשו. ובזה נראה לענ"ד דמתורץ מה שהקשו תוספות ביומ' דף מ"א בד"ה סתם ספרא וכו' על תי' הר"ש מקוצי דהא איצטריך ועשהו למעוטי בעלמ' שלא יקדיש הגורל והיינו כמ"ש שם דמהאי קרא דועשהו ילפינן נמי דלא מהני הגורל גבי קינין ולפמ"ש אתי שפיר דהא וודאי ליכ' למילף בק"ו שיועיל הגרלה בקינין שלא בשעת לקיחה ועשי' כיון דאפי' קידוש השם לא מהני אמרינן ביה דיו כקידוש השם וע"כ דה"א דמהני הגרלה גבי קינין בשעת לקיחה ועשי' אם כן צ"ל דהגרלה מהני גבי שעיר בשעת לקיחה ועשי' דאל"ה נימ' דיו כהגרלה דשעיר ואי נימ' דחוקה קאי נמי אדברים הנעשים בבגדי לבן וחוץ אם כן ליכא למילף הגרלה דשעיר שיועיל בשעת לקיחה ועשי' דהא כתיב ביה חוקה כנ"ל אלא דאף על גב דכתיב חוקה ילפינן ק"ו ודו"ק

בפירש"י ולא לה ולחברתה וכו'. ששמותיהן שווין וכו' אם כתב פלוני וכו' ולכאורה אינו מובן דבתחלה כתב ששמותיהן שוות ואח"כ כתב פלונית ופלונית וגם הוא לכאורה נגד הסוגי' בגיטין דף פ"ז. ונראה פירושו משום דבגיטין שם דריש מהאי קרא דאם כותבין ב' אנשים אנו פלוני ופלוני מגרשין נשותינו פלונית ופלוני' ולא כ' פלוני מגרש פלונית ופלוני מגרש פלוני' פסול משמע דוק' משום דלא מוכח מלתא מי מגרש זו ומי מגרש זו ובאמת ס"ל לרש"י כיון דקרא דוכתב לה מיירי באיש אחד שכתב לה ולחברתה אי אפשר לומר שכתב לשתי נשים שיש להן שני שמות דאם כן מוכח' מילתא שפיר ואין זה ענין לדרש' שאמרו שם ואי נימא שיש לו שתי נשים ששמותיהן שוה והוא לא כתב בגט אלא בלשון שמגרש אחת ויתן לזו ואח"כ יתן לזו להא לא בעי קרא דמלה לשמה נפקא ושכתב לשמה של זו אי אפשר לכוין לשמה של אחרת ואין זה דומה למה