המקנה נא

דאל"ה לא הוי גט כלל כיון דלא מהני מידי להתירה לשום אדם כדאית' ר"פ המגרש דף פ"ב ע"ב בתוספות ד"ה ואפי' וכו' ז"א דלא מיבעי' לרבנן דר"ט דס"ל דאמרינן דיו אפי' היכא דמפרך ק"ו אף דמפרש הוא וא"צ לק"ו אם כן ה"נ אף על גב דמוכח מולקחה אפ"ה אמרינן דיו אלא אפי' לר"ט ליכא למילף מולקחה דע"כ לא קאמרינן התם דבעינן שיתיר הגט אלא לאפוקי היכא דלא תפסי קידושין לשום אדם אבל היכא דתפסי קידושין שפיר מועיל הגט כדאית' להדי' בהמגרש דף פ"ה דבחייבי לאוין כגון אלמנה לכה"ג כיון דתפסי קידושין לא הוי שיור ע"ש וכיון דמסקינן הכא דלכ"ע אינו אלא בעשה שפיר הועיל הגט ולא מיפריך הק"ו ולפי הס"ד מעיקרא דאיכ' אפי' מיתה לעלמ' בל"ז ל"ק מידי דאהני הק"ו לאפוקי ממיתה ודו"ק

ובזה מיושב הסוגי' מדאמר רחמנא אלמנה לכה"ג אסורה הא לכהן הדיוט שרי ולא קאמר הא לעלמא שרי' משום דהמ"ל דהא דאצטרך למיסר אלמנ' לכה"ג היינו ביבמה שנתייבמה ונתגרשה דבזה איכ' ק"ו מגט כיון דשרי' ליבם כנ"ל כ"ש לעלמא לכך קאמר הא מדאסר לכה"ג הא לכהן הדיוט שרי וע"כ דלא איירי בנתגרשה דאם כן אף להדיוט אסורה משום גרושה וא"ל לעבור בשני לאוין כדאמרינן לקמן דף ע"ז ע"ב לא יאמר גרושה בכה"ג ז"א דאם כן ל"ל קרא דגרושה בכהן גדול הא כל אלמנה היא אלמנה וגרושה וליחייב עליה שני לאווין משום שני שמות ודו"ק

אלא דהא קשי' לי כיון דע"כ צ"ל לפי הס"ד דהא דלא יליף בק"ו מגט היינו משום דא"ל דיו באין לה בנים להפקיע ממיתה ואינה אלא בלאו דלא תהי' ח"כ אכתי קשה דאין הוכחה מאלמנה לכה"ג דדילמ' איצטרך באין לה בנים דליכא אלא לאו דלא תהי' לעבור עליו בב' לאוין דכי היכא דמשני לכ"ע בעשה ולכה"ג בלאו ה"נ מצי לשינויי דיש לה בנים באיסור מיתה קאי ואלמנה לכה"ג באין לה בנים דאהני ק"ו למפקע ממיתה אלא בלאו דלא תהי' ולעבור עליו בשני לאווין ושניה' באים כאחד כשמת הבעל. והעיקר נראה לענ"ד לפרש דבריהם בפשטות דבל"ז לא הוי מצי להקשות דנילוף בק"ו מגט דהוי מצי למימר אשת אח שא"ל בנים יוכיח דמותרת ליבם ואסורה לעלמ' כמה שכתבתי בפי' לשון הסוגי' אבל למאי דקאמר השתא לכ"ע בעשה א"א לומר הכי דמה ליבמה שאין לה בנים שכן בלאו דלא תהי'. עוד כתב מהרש"א לתרץ קושי' מהר"י בן לב ז"ל דאיכא למימר מה לגט שכן מתיר בש"כ והשיב עליו דאיכ' למילף עלמ' מיבם ולכאורה דבריו ז"ל אינם מובנים דאכתי איכ' למימר ש"כ תוכיח שמותרת בגט ולא במיתה וצ"ל דליכא למימר ש"כ תוכיח משום דלפי מה דמסיק דאינה אלא בעשה איכ' למיפרך מה לש"כ שכן בלאו דלא תהיה קדשה אפי' לאחר מיתת האדון אבל הכא אפי' אי נימא דאסורה ליכא אלא עשה. ולפ"ז מיושב נמי הא דלא הקשו התוספות לעיל בתחלת הסוגי' משום דהמ"ל ש"כ תוכיח דלפי הס"ד דהוא במיתה ליכ' למיפרך מידי אבל השתא דמסיק בעשה שפיר הקשו דנילוף עלמא מיבם דליכ' למימר ש"כ תוכיח דמה לשפח' כנענית שכן בלאו. אך לפי מה שכתבתי לעיל לק"מ דליכ' למילף כלל עלמא מיבם דאיכ' למימר מה ליבם שכן מותר בא"ל בנים וליכ' למיפרך מידי וע"כ צ"ל מיתה מגט והדר איכא למימר מה לגט שכן מתיר בשפחה כנענית וזה ברור ודו"ק

תוס' ד"ה מדאמר רחמנא אלמנה לכה"ג וכו' וא"ת ודלמ' וכו' נראה דאין לפרש דבריהם מ"ש דאסורה אפי' כשהוא יבם היינו ביאה שניה כי היכא דקיי"ל באמת ביבמות דף כ' דאלמנה מן האירוסין בכה"ג מותרת בביאה ראשונה דאתי' עשה דיבמה יבוא עליה ודחי' לא תעשה דאלמנה לא יקח ואסורה בביאה שניה דאם כוונתם כן לא הוי מתרצי מידי דאם כן הוי ליה למיכתב האי קרא דאלמנה וגרושה וחללה בפ' יבמין דכיון דלא אסרה התורה אלא ביא' שניה לאחר שכבר קיים מצות יבמין אין ענין לפ' יבמין אלא נראה פשוט דס"ל להתוספות דע"כ לא אמרינן התם דעשה דוחה לא תעשה בביאה ראשונה אלא לפי האמת דאיסור אלמנה נאמר שלא במקום מצוה ממיל' אמרינן דבמקום מצוה דחי' אבל אי נימא דעיקר אזהרות אלמנה לא יקח לא נאמר אלא במקום יבם לא שייך בו דחי' כיון דבפירוש אסרה התורה היבום אסורה אפי' בביאה ראשונה וע"ז תירצו שפיר כיון דאיסור יבם הוא הוי ליה למכתב בפ' יבמין ולפ"ז היה נראה ליישב קושייתם דאי אפשר לאוקמי קרא דאלמנה לא יקח במקום ייבום דהא כתיב ביה ולא יחלל ודרשינן מיניה לקמן דף ס"ח דחלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרין ואם כן אי נימא דקרא מיירי במקום יבום הא קיי"ל דכל דאסורה ליבם כגון באיילונית הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ובכרת א"כ הוי ליה הוולד ממזר כמו בכל חייבי כריתות ואף שכתבנו בסוגי' דלא הוי מצי למידק מדלא הוי הוולד ממזר משום איסור א"א משום דלא תפסי קידושין לכ"ע היינו דווק' מטעם איסור אשת איש אבל אי נימ' דקר' דאלמנה לכהן גדול מיירי דווק' במקום ייבום דאיכ' איסור אשת אח אם כן נהי דמטעם איסור א"א אין הוולד ממזר משום דאיסור זה שוה לכ"ע אפ"ה יהא ממזר מטעם איסור אשת אח. וכן משמע מדברי ר"ת שם ביבמות דאף על גב דבשומרת יבם אין הוולד ממזר משום דאין לה קידושין לכ"ע מ"מ בשומרת יבם של אביו הוולד ממזר כדמוקי התם עיקר קרא דלא יבוא ממזר בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר. ועיין מה שכתבתי לקמן דף ס"ח באריכות אם כן ה"נ נימ' כן ותו דאם יש לה אח כהן הדיוט הרי זקוקה לו ליבום ואם כן יש לו קידושין עלי' ואם כן יהא הוולד ממזר מכה"ג. ואפשר לומר דס"ל דכיון דאמרינן לקמן דף ס"ח דהא דלא תפסי קידושין באיסור אשת אח ולא מקשינן לנדה משום דלקול' ולחומר' לחומר' מקשינן אם כן לפי הס"ד אין נלמד מזה היתר א"א לאחר מיתה דאם כן האי חומר' קול' הוא אדרבה נימ' לחומר' דאין מיתה מתרת וכמו שיבואר בלשון רש"י ז"ל בד"ה ואיתקוש מיתה לגירושין וכו'. עוד נר' לפי מה דאמר לקמן לא יאמר גרושה בכה"ג דאתי' בק"ו מכהן הדיוט אלא לחייב שתיי' באלמנה ואח"כ גרושה. וממילא דלא קשה קושי' התוספות דלא משכחת במקום יבום אלמנה ואח"כ גרושה אלא דז"א לפי מה שכתבתי לעיל דהא דלא ילפינן בק"ו מגט משום דאיכ' למימר דיו דווק' באין לו בנים ולא מפרך הק"ו משום דמשכח' דמהני אם גירשה היבם דמותר' לכ"ע אם כן שפיר משכחת אלמנה ואח"כ גרושה שלא במקו' יבם דהיינו אם נפלה לפני היבם ויבם אותה וגירשה אח"כ דמותרת לכ"ע ואסורה לכה"ג משום אלמנה וגרושה וא"ל דלהא לא איצטריך קרא כיון דאיסור אלמנה לכה"ג הי' חל בתחלה על איסור יבמה לשוק וכשיבום היבם לא הי' חל על איסור א"א נמצ' דכשמגרש היבם בא איסור אלמנה וגרושה בבת אחת ופשיט' דחייב שתיים ז"א כיון דאיסור אלמנה באיסור יבמה לשוק בהדדי אתי שפיר חל קודם איסור גרושה ודו"ק

רש"י בד"ה ואיתקוש מיתה לגירושין וכו'. והאי דלא נילוף וכו'. לפ"ז אין הלשון מדוקדק מה מיתה שרי' וגומרת דלא הוי לי' למימר אלא גומרת. ועוד הקשה מהר"י בן לב למאי דלא אסיק אדעתי' למימר לכה"ג בלאו ולכ"ע בעשה אמאי לא יליף ממשמעות' דהאי קרא ולולי דברי רש"י ז"ל הי' נראה דליכא למילף ממשמעות' דאיכא למימר דקר' מיירי במקום ייבום דהיינו שהאיש האחרון היה אחיו של הראשון והא נמי בכלל איש אחר לפי מה דקאמר דיבם לא איקרי אחר. ועוד כתיב ושנאה האיש האחרון וגומר דהיינו אפי' אי נימא דיבם איקרי אחר כמה שכתבו תוס' בשדה אחוזה ואף דקיי"ל דאין קידושין תופסין באשת אח היינו אליבא דאמת כדאמר לקמן דף ס"ח דהא דילפינן באשת אח דלא תפסי קידושין מאחות אשה ולא ילפינן מנדה היינו משום דלקול' ולחומר' לחומר' מקשינן אבל אי נלמד מזה היתר באשת איש לאחר מיתה הוא יותר קול' ולא הוי ידעינן דלא תפסי בה קידושין באשת אח וממיל' דאסיר' אשת איש לאחר מותה ואף דקאמר שם רב אחי בר יעקב אתי בק"ו מיבמה היינו אליבא דרב דס"ל דאין קידושין תופסין ביבמה ושמואל פליג. עלי' וקיי"ל כוותי' ותו דלפי הס"ד לית' לק"ו מיבמה לשוק שהיא בלאו דהא איכא בה מיתה כדמוכח מדיליף מאלמנה לכהן גדול ולא משני כגון שהיא יבמה ליבם אחר ולעבור עליו בב' לאווין משום יבמה לשוק ואלמנה לכהן גדול. וכן אי הוי יליף ממשמעות' דקר' דלא יכול בעלה הראשון וגומר הוי מצי לאוקמ' ביבמה לשוק ולעבור עלי' בב' לאווין אלא דהוי ס"ד דאפי' ביבמה לשוק איכא איסו' מיתה והא דכתי' לא תהי' היינו לאפוקי דלא נילוף בק"ו מגט כנ"ל א"כ ליכ' למילף באיסור אשת אח שנתגרש' ק"ו מיבמה לשוק דהתם איכ' מיתה ודו"ק

דף י"ד בגמרא ביאה גומרת ואין כסף ושטר גומרין וכו' הקשו בספ"י דנהי דילפינן מהאי קרא דאינם גומר' אכתי מנ"ל דאינם קונים כשאר ארוסה ועיין בחידושינו לקמן דף ס"ז ע"ב דנראה דהיינו קושי' הש"ס דקאמר שם אלא אשת אח איכא למיפרך מה לאחות אשה שאין לה היתר במקום מצוה. ולכאורה אינו מובן כיון דאשת אח דאין לה היתר אלא אחר מיתת אחיו אם כן לא גרע מאחות אשה שמותרת לאחר מיתת אחותה אפי' שלא במקום מצוה וכתבנו שם דעיקר קושי' הש"ס מהא דאין קידושין תופסי' ביבם עצמו אלא מאמר דרבנן דהא לא מוכח מקר' דויבם אלא דאין כסף ושטר גומרים בה ומנ"ל שלא יתפסו בה קידושין אלא משום דכל זמן שלא יבמה הוי לענין קדושין כאשת אח גמור דאין קדושין תופסים בה אף שיש לה היתר ע"י ביאה וליכא למילף מאחות אשה דאסורה במקום מצוה וע"ז משני הש"ס התם דילפינן בהיקש' דר' יונה. ובזה מובנים היטב דברי התוספות ביבמות דף מ"ט בד"ה הכל מודים וכו'. בשם ר"ת דטעמ' דלא הוי ממזר משומרת יבם משום דאין לה קדושין אפילו לגבי יבם דלא התירה התורה אלא ביאה דהיינו מטעם זיקה ולא מטעם קידושין ונראה דאפילו לבית שמאי דס"ל ביבמות דף כ"ט דמאמר קונה קנין גמור מדאוריית' היינו מטעם זיקת יבם ולא מטעם קידושין דס"ל נמי לא שייך קידושין באשת אח כדילפינן לקמן מהיקשא דר' יונה תדע דאל"כ קשה על טעמא דר"ת הא דאמר בריש יבמות דף ט"ו דבני צרות דבית הלל לבי'