המקנה מט

להביא קרבנותיה כדאית' בב"מ דף ק"ד שכן כותב לה כל אחריות דאית לך עלי וכו'. ואם נפרש דיורשי' היינו הבעל שיורש את אשתו והא דנקט יורשי' ולא נקט הבעל מביא היינו משום דאם לא ירש ממנה אינו מחויב להביא הקרבנות מנכסיו משו' דכיון שמתה פקע חיובה קשה דאם כן אף מה שיורש ממנה פטור מלהביא דהא קיי"ל דאשה שמכרה בנכסי מלוג שלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואף דזה מתקנת אושא ומשמע בר"פ האשה שנפלו דלא תנינא תקנות אושא במתני' מ"מ הא כתבו התוספות בכתובת דף נו"ן ע"א דר' יוחנן דס"ל דקנין הפירות כקנין הגוף דמי אין צריך לתקנות אושא דממילא המכירה בטילה לאחר מיתה וכיון דמכירה בטילה כ"ש השיעבוד ואם כן האיך קאמר ר' יוחנן לקמן דמחויב להביא אף על פי שלא הפרישתה גם אין לדחוק ולומר דיורשי' לאו דווקא ובאמת מחויב להבי' מנכסיו אפי' לא יירש כלום משום שמשתעבד לה בחיי' להבי' קרבנותי' ז"א דאם כן הא דאמר לקמן דהכא הוי מלוה הכתיבה בתור' וזה לא שייך אלא גבי נכסי עצמה שהיא חייבת מן התורה אבל לגבי בעל אינה כתיבה בתורה אלא ששיעבד את עצמו בשעת נישואין. ואף לפי' רש"י ז"ל דמלוה הכתיבה בשטר דאוריית' היינו בכותב בפי' שמשעבד נכסיו כמ"ש הרשב"א אבל בסתם אפי' בשטר אינו משועבד מדאוריית' כדאית' בב"ב וכמ"ש הרשב"א וגם דוחק לומר שכתב בפי' שמשעב' נכסיו על קרבנותי' ונרא' דנהי דמנכסיו פטור מלהבי' משום דפקע חיובי' מ"מ בנכסי אש' אף על גב דבע' לוקח ראשון הוי היינו לענין שאר מכירת ושיעבוד דעלמא אבל לגבי קרבנותי' כיון שכותב לה כל אחריות ממילא בטל שיעבודו על נכסיה בשיעור חוב קרבנותי' ולא פקע שיעבוד נכסי' מן התורה לכך אם יירש אותה צריך להביא מנכסי' אבל לא מנכסיו משום דפקע חיובי' לאחר מיתה אם כן ממילא מתורץ קושי' הרשב"א ז"ל דטובא קמ"ל ביולדת דווקא דאף על גב דבכל מילי בעל לוקח הוי הכא הוי כיורש ומחויב להביא קרבנותי' א"נ י"ל דבאמת יורשי' היינו דווקא יורשי האשה עצמה כגון שמת הבעל בחייה והא גופא קמ"ל דדווקא יורשי' אבל כשהבעל יורש אותה פטור מלהביא משום דפקע חיובה כשמתה וגם מנכסי' שירש אותה פטור מלהביא משום דהוא לוקח ראשון ור' יוחנן לטעמי' דס"ל קנין הפירות כקנין הגוף דמי כנ"ל ומדינא הבעל מוציא מיד הלקוחות ובכה"ג י"ל לרב יהודא אמר שמואל ג"כ דאמר והוא שהפרישתה מחיים דנקט ביולדת לאשמועי' הא גופא דהי' נכסי' משועבדין לבעל לפירות אפ"ה אם הפרישה כבר מחיים מהני אפילו לאחר מיתה דאף על גב דבעל לוקח הוי מ"מ כיון שהפרישתה הוי לי' קדושת הגוף דמפקיע מידי שיעבוד ואף על גב דאמרינן בכתובת דף נ"ט ע"ב דאלמוה רבנן לשיעבודא דבעל דאפילו קדושת הגוף אינו מפקיע מ"מ הכא כיון דכתב לה כל אחריות ממילא קדוש קדושת הגוף בחיי' ואף כשמתה לא פקע חיובה דכבר קדשה לה בחיי' ונפקע שיעבודה אבל אין לומר איפכא דדווקא יורשי' אבל לא הבעל דאלמוה רבנן לשיעבודא דבעל דאפילו קדושת הגוף אינו מפקיע משיעבודא כדאית בכתובת דף נ"ט ע"ב ז"א דכיון דס"ל לשמואל קנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי כמ"ש תוספות בב"ק דף פ"ח ע"ב ממילא חל הקדושה לאחר מיתה וכמו דס"ל לשמואל בהדי' שם גבי מכר הבן בחיי האב. ודוחק לומר דתנינא במתני' לתקנת אושא ולפ"ז י"ל דשמואל לשיטתו דס"ל קנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי אם כן אי נימא דשיעבוד' דאורייתא מלתא דפשיטא היא דהשיעבוד חל לאחר מיתה ולמה נקט דווקא באשה כמו שהקשה הרשב"א בשלמא אי שיעבודא לאו דאורייתא אלא מיירי שהפרישתה י"ל דקמ"ל דה"א כיון דמשועבד לפירות אלמוה רבנן לשיעבוד' דבעל אפי' לאחר מיתה הוי לי' כמקדיש דבר שלא בא לעולם ומת קודם שבא לעולם דבטל ההקדש אבל אי נימא שיעבודא דאורייתא קיי"ל דשיעבוד חל אפי' בדבר שלא בא לעולם כמו שכתב תוספות בבבא בתרא דף קנ"ט והכי קיימא לן. וע' מה שכתבתי בכתובות דף נ"ט ע"ב ודו"ק

ברש"י ד"ה לאו דאורייתא וכו'. אלא מלוה בשטר שהוא שיעבד א"ע וכו'. כתב הרשב"א ז"ל דס"ל דאפי' שיעבודא לאו דאורייתא מ"מ כששיעבד' בפי' מהני והוכיח כן מדאמר לקמן בהא קאמר ר' יוחנן משום דמלוה הכתיבה בתורה ככתיבה בשטר דמי משמע דבכתיבה בשטר פשיטא דשיעבוד' דאורייתא והקשה הרשב"א ע"ז דבסוף ב"ב אמר רבה דטעמא דמלוה בשטר גובה ממשעבדי משום שלא תנעל דלת בפני לוין משמע דמדאורייתא לא מהני שום שיעבוד אפי' שעבד בפי' ע"ש ובאמת אין זה קושי' כ"כ דנהי דרבה ס"ל דלא שייך שום שיעבוד כלל מן התורה אבל למאי דס"ד אליבא דר' יוחנן דס"ל דשיעבוד' לאו דאורייתא ואפ"ה מלוה הכתיבה בתורה מהני השיעבוד ע"כ צ"ל דה"א דרבי יוחנן מודה שיש שם שיעבוד מן התורה אלא דלא משתעבד מסתמא אם כן ממילא דשיעבוד בשטר עדיפא טפי כיון שהוא משתעבד בשטר ושפיר שייך לומר ככתיבה בשטר כיון דאיכא שם שיעבוד מן התורה וודאי כששיעבד בפי' בשטר עדיף אבל רבה ס"ל בב"ב שם דליכא שום שיעבוד מן התורה. וכן נראה לענ"ד מוכח מההוא דלקמן דף כ"ח דאמר עד היכן גילגול שבועה אמר רב שאמר לו השבע לי שאין עבדי אתה וכו'. האי טענא מעליית' אמר רבא וכו'. קשה דאף לפי מאי דס"ד דאין גופו קנוי מ"מ הוי שיעבוד קרקע שהגוף משועבד למעשה ידיו אלא דמקשה שם אליבא דרב דס"ל שיעבודא לאו דאורייתא אלמא דאפילו כששיעבד בפי' לא משתעבד מדאורייתא. ונראה לפרש דהא דס"ד למימר הכי משום דלכאורה מוכח דמן התורה איכא שיעבוד עכ"פ כששיעבד בפי' דאמרינן בשבועת דף מ"ד ע"א דשבועת ה' תהי' בין שניהם ולא בין היורשים כגון דאמר נו"ן ידענא ונו"ן לא ידענא היורש פטור דלא הוי לי' למידע ואבוה כה"ג חייב אם כן מוכח להדי' דמדאורייתא יש שיעבוד שצריך היורש לשלם חוב אביו וליכא למימר דמיירי בפקדון שטענו שהפקיד לאביו מאה זוז והוא טוען נו"ן ידענא והם בעין ונ' לא ידענא ז"א דאם כן הוי לי' הילך כדאיתא בריש ב"מ מיהו כבר כתבנו בחידושי כתובות דף י"ב ע"ב דהאי קרא שבועת ה' תהי' בין שניהם כתיב גבי שבועת הפקדון אם טוען היורש אינו יודע אם נאנסו ע"ש באורך או שטוען אינו יודע אם הוא ברשותו אם כן אין להוכיח מזה דשיעבודא דאורייתא לפ"ז י"ל דרבי יוחנן ורבה לטעמייהו אזלי דאמרינן בב"ק דף ק"ז דר' יוחנן ס"ל דבכל טוען טענת גנב צריכא כפירה במקצת והודא' במקצת וקאמר שם ופליג' אדר' חייא בר יוסף מ"ט כדרבה וכו'. נמצא לר' יוחנן אפי' בשבועת הפקדון בעינן הודא' במקצת ואמרינן בריש ב"מ דהיינו שמודה ואמר שפשע במקצת דאל"ה הוי לי' הילך ואם כן מוכח לרבי יוחנן דעל כל פנים דשיעבודא דאורייתא דאי לאו הכי אף על פי שמודה שפשע אביו אעפ"כ הוא פטור לשלם חוב אביו ואין לדחוק דמיירי דמודה במקצת הפקדון שנשאר קיים בשעת מיתת אביו והבן עצמו פשע בו דאין זה במשמעות הכתוב דשבועת ה' תהי' בין שניהם ולא בין שני היורשים דמשמע דבתביעה דאביו לחוד מיירי אם כן לר' יוחנן מוכח דע"כ צ"ל דשיעבודא דאורייתא כששיעבד לו בפירוש וכמו שיבואר עוד בסמוך אבל לרבה דס"ל דכי הוא זה במלוה כתיב אבל בפקדון אין צריך כפירה והודאה במקצת שפיר משכחת לה בשבועת נאנסו כנ"ל ושפיר ס"ל דשיעבודא לאו דאוריית' כלל וע' מה שכתבתי בכתובת שם דמיירי כששיעבד מטלטלי אגב קרקע דאם לא כן לא הוי לי' מחויב שבועה דאין נשבעים על הודאת שיעבוד קרקעות דקיי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח והוא דוחק ותו דלפמ"ש תוספות בב"ק דף י"ב ד"ה אנא מתני' ידענא מקנין אגב הוי נמי מדרבנן וקרא דערים בצורת אסמכתא הוא וכו'. ע"ש אם כן א"א לאוקמי קרא דשבועת ה' תהי' בין שניהם בהכי מיהו נראה דאין צריך לזה דלענין שיעבוד דאורייתא מהני כששיעבד לו בפי' אפי' מטלטלי ואין חילוק בין שיעבד לו קרקעות או מטלטלי דלא בעינן מטלטלי אגב קרקע אלא מדרבנן משום דל"ל קלא כדאמר רבא בדעשה שורו אפותיקי. וע' בסמוך ודו"ק

שם בגמרא ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו וכו'. הנה הרשב"ם ז"ל כתב בסוף ב"ב דטעמ' דמ"ד שיעבודא דאורייתא משום דכתיב והוא יוציא אליך את העבוט החוצה דה"ה למקרקעי ע"ש משמע דס"ל דמדקרא לי' עבוט ש"מ דמטלטלי משעבדי. ולפ"ז משמע לכאורה דהא דקי"ל דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי הוא מדרבנן ובזה הוי ניחא בפשטות מה שכתבו התוספות בשבועת דלמ"ד דשיעבודא דאורייתא לא משכחת שבועה דאורייתא אלא כשאין לו קרקע וכמו שכתבנו לעיל בסמוך דהא דאמרינן שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים היינו בלא הניח קרקע דמדאוריית' מטלטלי דיתמי משתעבדא אך קשה על טעם הרשב"ם ז"ל דהא ס"ל לר' יוחנן דשיעבודא דאורייתא ואיתא בב"מ דף קט"ו אמר ר' יוחנן משכנו ומת שומטו מעל גבי בניו ומסיק שם דהא דאמר בברייתא וכיון שמחזירין למה משכנין מעיקרא ומשני כדי שלא יעשו מטלטלין אצל בניו ומשמע להדי' היכא דלא משכנו נעשה מטלטלין אצל בניו מדאורייתא אלא נראה לפרש דברי הרשב"ם ז"ל דהטעם הוא משום דהא דשיעבוד הנכסי' דמשתעבדין למלוה א"א לומר דמשתעבדי הנכסים עפ"י השטר כמו שנקנים קרקעות בשטר כך משתעבדין בשטר אם כן קשה למאי דקי"ל דאחריות טעות סופר הוא אפי' לא כתב אחריות בשטר במה נקנים כיון שלא כתב לו בפי' ונהי דבקרקעות שהי' לו בשעת הלוואה מצינו למימר דמשתעבדין ע"י כסף כמו שנקנה ע"י כסף מ"מ למאי דקי"ל בח"מ סי' קי"ב דאמרינן בדאקני נמי ט"ס קשה במאי משתעבדי והעיקר נראה שהם משתעבדין מן התורה מדין ערב כדאמרינן נכסי דאינשי ערבין בי' וכך משמע בפירש"י בגיטין דף נו"ן ד"ה כיון דדיני' מדאורייתא בעידית וכו'. ולפ"ז י"ל כיון דמטלטלי לא סמכה דעת המלוה עליהן משום שיכול להבריחן לא קנה אותן מדין שיעבוד הערב אלא כששיעבדן בפי' ובאמת כתב הרא"ש ז"ל בריש ב"ק דבמטלטלין בזמן הזה דסמכי עלייהו הוי להו כארנקי דמחוזי ומשעבדי והיינו מטע' שכתבנו דמשתעבדי מדין ערב דמשועבד מדאוריית' ולפ"ז י"ל דיליף שיעבוד קרקעות משיעבוד המשכון כמו שכתב בס' פ"י והיינו מטעם שכתבנו דכיון שלקחו למשכון סמכי דעתו עליהם שאינו יכול להבריחם ומשתעבדי מדין ערב והיינו שכת' הרשב"ם שם דלמ"ד דשיעבודא לאו דאורייתא ס"ל דטעמא דקרא במשכון היינו דווקא במשכון שלא בשעת הלוואתו דקנה מדר' יצחק והיינו משום דלגוביינא שקלי ולא מדין ערב ומאן דס"ל דשיעבודא דאורייתא ס"ל כיון דבאמת מצינו בתור' שם העבוט אפי' במשכנו בשעת הלוואתו כדכתי' בקרא והעביט