המקנה מב

תוספות בכתובות דף ע"ב ע"ב ואפ"ה קשי' להו דלא שייך לישנא דאדעת' דהכי לא קידש כיון דאם אינה איילונית בת ייבום היא לא שייך לומר לא קידש דמשמע דאם אינה איילונית אדעת' דהכי קידש ובאמת אם אינה איילונית אין שם קידושין נופל עלי' אלא לשון ייבום והול"ל לא ייבום ובזה נכון הא דלא הקשו מיד מאי ארי' אדעת דלא ייבום תיפוק לי' דאיילונית היא ולאו בת ייבום ולפמ"ש דהא כוונתם דאם היא איילונית בטלו קידושי אחיו והיבם הוא דמקדש אם כן אין שייך להקשות דאיילונית לאו בת ייבום היא אבל לפמ"ש דקאי על קידושי אחיו שפיר הקשו ובזה נכון נמי מה שיש לדקדק לפי מסקנת התוספות דהקושי' שם מא"א דאכתי קשה מאי משני התם דסבר וקיבל עלי' כיון דקאי נמי וחייבים עלי' על אם בא עלי יבם קנאה דאם לא כן מאי קמ"ל כמ"ש התוספות אם כן ניחוש דלמ' איילונית היא ולאו בת ייבום היא ודוחק לומר דלמסקנ' נמי סבר דחייבין עלי' היינו קרבן והא דקאמר אלא לא הדר בי' מהא אלא דהדר ממאי דקאמר שם דמומתין על ידה היינו בתו ואחותו דמשמע דהדר מכולה מילת' ולפמ"ש י"ל דלמסקנ' י"ל דמשכחת נמי בבא עלי' יבם כגון שאחיו לא הוי סבר וקיבל אלא היבם וא"כ ליכא למיחוש שמא היא איילונית דהא בטלי קידושי אחיו ותפסו קידושי עצמו ודו"ק

מיהו לולי דבריהם ז"ל הוי נר' לענ"ד ליישב דברי ר"י ז"ל דאפ"ה שייך לשון קידש דוודאי קיי"ל בשאר מומין היכא דקידשה וכנסה סתם צריכ' גט דא"א עבב"ז ודעתו בשעת יבום לקדש אלא דווק' במום איילונית כמ"ש התוספות בהמדיר דף ע"ב ע"ב ושפיר שייך אע"ג דמסתמ' הי' דעתו לקדש בשאר מומין אבל אדעת' דהכי' לא קידש ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל דהוי מצי התוספות להוכיח מכאן דבקטנות א"א לידע אם היא איילונית ולכאורה אינו מובן דהתם לא קאמר אלא שא"א לידע שאינה איילונית ואיך מוכח שאי אפשר לידע שהיא איילונית ונר' דמוכח מהא דמשני שם דקיבל עלי' ולא קאמר שהכיר בה שהיא איילונית כדאמר ביבמות דף י"ב משמע דא"א לידע בקטנותה שהיא איילונית אלא דסבר וקיבל אפי' אם תהי' איילונית אך לפמ"ש דהא דמשני דקיבל עלי' וקאי נמי על וחייבין עלי' משום א"א דקאי נמי על אם בא עלי' יבם קנאה והיינו דהיבם סבר וקיבל ואחיו המת לא סבר וקיבל א"כ י"ל דלהכי לא משני דמיירי שהכיר בה דהוי צ"ל שהכיר בה היבם ולא אחיו המת אם כן לא שייך כלל לומר ואם בא עלי' היבם דהא לאו יבם הוא כלל כיון דביטלו קידושי אחיו ואיהו הוא דקידש להכי צ"ל דאינו ידוע שהיא איילונית אלא דסבר וקיבל אפי' אם תהי' איילונית ודו"ק

ע"ב תוס' ד"ה ומה שפחה וא"ת ונימ' יבמה תוכיח וכו'. הקשו המפרשים דהא כתבו התוספות בכתובת דף נ"ח דכל יבמה אוכלת מדאוריית' ע"ש ועמ"ש בחידושינו בכתובת דף נ"ח ע"א בתוספות ד"ה אפי' כולן וכו' דע"כ צ"ל לשיטת ר"ת דהא דפליגי רב ושמואל ביבמות דף נ"ו דביאה גרוע אם מאכילה בתרומה היינו בנפלה לפני ב' אחין וא' חלל אם מאכילה האח הכשר כשב' עלי' ביאה גרועה ולפ"ז שפיר כתבו התוספות הכא דאיכ' למימר יבמה תוכיח בכה"ג דהאת החלל פוסלה והביאה מועיל ע"י האח הכשר וק"ל: בא"ד ועי"ל דל"ל יבמה תוכיח דאיכ' למיפרך וכו' שכן אינה נקנית בכסף וכו'. לכאורה קשה הא איכ' למימר אמה עברי' תוכיח שנקנית בכסף ואינה אוכלת בתרומ' ע"י כסף דדרשינין מקר' דתושב ושכיר לא יאכל בו וה"ה אמה עברי' דאתקש להדדי. ובת"כ פ' אמור יליף לה מכסף יצא ע"ע שאין כסף והיינו דכתי' ויצאה חנם אין כסף ע"ש: ודוחק לומר כיון דאמה עברי' קטנה היא לא שייך בה איסור אכילת תרומה דהא אסור להאכילה בידים. ואין לומר מה לאמה עברי' שאינה נקנית בביאה יבמה תוכיח שנקנית בביא' ואינה אוכלת ע"י כסף וכ"ש לפי מה דמשמע מלשון רש"י ז"ל בד"ה שאין ביאתו מאכילה וכו' וקדושין נמי לא תפס' בה וכו' משמע מדבריו שאם הי' תפסי בה קידושי לא הוי ק"ו משפחה כיון דמשכחת בה נמי שתאכל ע"י ביאה קשה דלפ"ז הא איכ' למימר אמה עברי' תוכיח שאוכלת ע"י ביאה שהרי בת קידושין היא ואפ"ה אינה אוכלת בתרומה (ואין לומר משום דאיכ' למיפרך מה לאמה עברי' שאין קנינה לשם אישות כדפריך לעיל דף ד' ע"ב דהדר נימ' יבמה תוכיח שקנינ' לשם אישות כמ"ש תוספות ואפ"ה אינה אוכלת ע"י כסף דליכ' למיפרך כמ"ש התוספות דמה ליבמה שכן אינה נקנית בכסף דאמה עברי' תוכיח שנקנית בכסף ואינה אוכלת) וצ"ל דאפ"ה איכ' למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן אינה נקני' בכסף לשם אישות דכי פרכת מה לאמ' עברי' שאין קנינ' בכסף לשם אישות ליכ' למימר יבמה תוכיח דהא אינ' נקני' כלל בכסף ובזה מתורץ מה שדקדקו המפרשים דהו"ל להתוס' לתרץ דמה יבמה שכן אינה אוכלת בחופה שע"י קידושין ולפמ"ש אתי שפיר דאם כן י"ל אמה עברי' תוכיח שאוכלת בחופה שע"י הקידושין מה לאמה שאין קנינה לשם אישות יבמה תוכיח וליכ' למפרך מידי וע"כ צ"ל כמ"ש התוספות שאין קנינה בכסף ואיכ' למיפרך מה להצד השוה שאין נקנין בכסף לשם אישות ונר' דהא דאיצטרך קר' דכספו דיליף מיניה בת"כ יצא ע"ע שאין כסף אף שכבר יליף בת"כ פ' אמור שם פ"ד מתושב ולשכיר אלא דאיצטריך לאמה עברי' דלא נילוף בק"ו משפחה כנענית שאין לה קידושי ביאה כפי' רש"י ואוכלת ע"י כסף אמה עברי' שיש לה קידושי ביאה אינו דין שתהא אוכלת בתרומה ואף די"ל דיו אסוף דינא דיליף מביאה שע"י קידושין ה"נ כסף ע"י קידושין דווק' מ"מ י"ל כמ"ש התוספות בשם הר"ש מקוצי דלא אמרינן דיו וכו' והיינו דנפק' לי' מכספו דכתיב גבי אמה עברי' אינו כסף כנ"ל ודו"ק

בגמר' אמר ר"נ ב"י וכו' ק"ו מיהו אית' וכו' ולכאורה לפ"ז אכתי לא נשמע אם קדשה בביאה דכיון דס"ל דאירוסין עושה ולית' בשפחה דליכא ק"ו שתהא אוכלת בתרומה ובאמת משמע מדברי ריב"ב דכל ארוסה אוכלת בתרומה ואפי' נתארסה ע"י ביאה כמו שיבואר לקמן וצ"ל דלאחר דילפינן מקידושי שטר וכסף בק"ו מש"כ ילפינן בביאה נמי בהיקש' דהווית להדדי וע' פי' רש"י ביבמות: עוד נראה דאיכא נמי ק"ו שתאכל ע"י ביאה מיבמה דוודאי אוכלת ע"י ביאה דגומר בה לכל מילי וממיל' נשמע מקר' דכל טהור בביתך אף שאין כסף גומר בה אפילו ע"י חופה כ"ש באשה דכסף וחופה גומרים בה שתאכל ע"י ביאה וליכא למיפרך דמה ליבמה שכן זקוקה ועומדת כדפריך לעיל דף ד' ע"ב א"נ שכן גומר דאיכא למימר ארוסה בכסף תוכיח שכבר למדנו בק"ו דשפחה כנענית דאוכלת ע"י כסף ודו"ק

פי' רש"י בד"ה ה"ד וכו'. אי נימ' בביאה שלאחר חופה וכו' משמע מלשונו דס"ל חופה קונה כר"ה דע"כ מיירי שלא הי' קידושי כסף לפני חופה ומשמע מזה דלר' הונ' חופה קונה ואינו גומר דהחופ' קנתה והביאה אח"כ גומרת. מיהו י"ל דס"ל דאין חילוק בין ביאה שלפני חופה ובין ביאה שלאחר חופה משום דאיכ' תרתי נעשה נשואה ומזה ראי' למ"ש המ"ל דבקידושין שאחר חופה נעשית נשואה ונראה דרצה רש"י ז"ל בזה דאל"כ קשה דהול"ל דיו כמו שהקשו תוספות בד"ה זו שביאתו מאכילתה וכו' ומה שתירצו משום דמיפרך ק"ו אכתי קשה דהא איצטריך הק"ו לכסף שלאחר חופה דעכ"פ איכ' תרתי ומנ' לן למילף כסף לחוד' אע"כ דאין חילוק ובכסף שלאחר חופה נשואה גמורה היא ומכל טהור בביתך נפק' ומיפרך ק"ו. ועיין בק"א סי' כ"ו ודו"ק

גמרא ובן בג בג גבי ש"כ לא שייר וכו'. נראה דהאי קושי' הוא סיומ' דמילת' לר"נ ב"י דרצה בזה דלא נפשוט איפכ' דביאה אירוסין עושה דאל"ה מ"ט דבן בג בג דל"ל האי ק"ו אע"כ דאירוסין עושה וס"ל כרבנן דר"ט דאמרינן דיו אפי היכ' דמפרך ק"ו דליכא למילף מביאה שהיא ע"י חופה וכמ"ש התוס' וע"ז מסיק ר"נ ב"י דליכא למפשט לא הכי ולא הכי דאיכא למימר דנשואין עושה וטעמ' דבן בג בג משום דהתם לא שייר בקנינו אבל הכא שייר בקנינו. אך לפ"ז קשה הא דהוצרך רש"י ז"ל לפרש בד"ה רבינ' אמר וכו' מהכ' ליכא למיפשט וכו' והוצרך לדחוקי דביאה אפי' אירוסין ליכא משום סמפון כמו שיבואר לקמן הו"ל לפרש דרבינ' ל"ל הך סברא דשייר בקנינו ואדרב' רבינא בא לדחוי' דלא נפשוט מבן בג בג דביאה אירוסין עושה כנ"ל דאי נשואין עושה מ"ט דבן בג בג דל"ל האי ק"ו וע"ז משני רבינא דבאמת בן בג בג מודה דמדאוריית' אכלה ומדרבנן הוא דבעי למילף ק"ו וטעמא דבן בג בג דסמפון בעבדים ליכא. ולולי דברי התוספות ז"ל הי' נראה דגם רש"י ז"ל מודה דבביאת אירוסין לא שייך בדיקה אלא דלא ניחא לי' לרש"י ז"ל לפרש כנ"ל דרבינ' בא לאסוקי דביאה נשואין עושה ול"ל תירוצ' דר"נ ב"י דא"כ נפשוט האיבעי' דנשואין עושה לכך פי' רש"י ז"ל דגם לתירוצ' דרבינ' איכא למימר דאירוסין עושה ואית לי' נמי תירוצ' דר"נ ב"י דילפינן בק"ו דביאה שאחר חופה כר"נ ב"י וס"ל נמי דלא שייך הכא לומר דיו כמ"ש תוס' ד"ה זו שביאתה מאכילתה בשם הר"ש מקוצי אלא דפליג במלת' דבן בג בג דל"ל סבר' דר"נ משום דשייר בקנינו לכך ס"ל דבאמת מדאוריית' מיכל אכלה אלא דמדרבנן פליגי דריב"ב יליף מק"ו משפחה דלא חיישינן לסמפון ובן בג בג ס"ל דסמפון בעבדים ליכא ולפ"ז ממיל' א"צ לדחוקי כמ"ש התוספות לדעת רש"י ז"ל דס"ל דאפי' אי ביאה אירוסין עושה לא שייך בי' סמפון דא"צ לזה אלא דיליף בק"ו מביאה שאחר חופה והיינו דפירש"י ז"ל דבנשואה לא חיישינן לסמפון וכתירוצ' דרנב"י ונראה עוד דס"ל לרש"י ז"ל דאין לחלק לענין אכילת תרומה דתלי' בבדיק' בין אם יהי' הדין דביאה אירוסין עושה או נשואין עושה דאי נימא הסבר' דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו או משום דא"א עבב"ז ונתרצה אף אם יהי' בה מום אין חילוק אם נישואין עושה או אירוסין עושה אלא אם נכנסה לחופה כיון דנכנס' לביתו בהא וודאי אמרינן דבדקה כדאית' בכתובת דף נ"ז ע"ב התם מיבדק בדק לה א"כ אפילו אי נימא דנישואין עושה ע"כ צ"ל הא דפשיטא לי' דביאתו מאכילתו ולא חיישינן לסמפון היינו ביאה שאחר קידושין לשם נישואין כתירוצא דר"נ ב"י וממילא דאיכא למימר נמי דאירוסין עושה ועיין בסמוך ודו"ק: שם רבינא אמר מדאוריית' מפשט פשיטא לי' וכו'. כבר כתבנו בסמוך דס"ל לרש"י ז"ל דהא דפשיטא ליה דמדאוריית' אכלי אע"ג דפשטא דקרא דקנין כסף מיירי בעבדי' היינו ע"כ דמודה רבינא דמדאוריית' אפילו לבן בג בג ילפינן בק"ו מש"כ ול"ל פרכ' דשייר בקנינו וכן משמע ממה שפירש רש"י ז"ל הכא אי אתה יודע בתמיה ולא פי' הכי לעיל בתירוצ'