המקנה מג

דר"נ ב"י והיינו משום דכיון דלרבינא צ"ל דבן בג בג עצמו יליף דמדאורייתא אכלה בק"ו דש"כ אלא דחייש לסמפון ע"כ הא דשלח לי' אי אתה יודע לדרוש בק"ו בלשון בתמי' דהא בן בג בג יליף בק"ו זה לענין דאכילה מדאוריית' ונר' דס"ל לרש"י ז"ל הכי משום דל"ל דס"ל לרבינ' דמדאוריית' אכלה מקנין כספו יאכל בו דמשמע נמי ארוסה שנקנית בכסף כפשטא דסוגי' דלעיל דף ה' דמדאוריית' ארוסה אכלה משום דכתיב קנין כספו יאכל בו דאם כן תקשה למה לי כל טהור בביתך דדריש בספרי שמאכיל את אשתו כפי' רש"י ז"ל לעיל בד"ה זו שביאתה וכו' וכמו שנתקשה בזה התוספות ביבמות ותירצו שם דאסמכת' בעלמ' הוא אלא דס"ל לרש"י ז"ל דכל מה דאמר לעיל וביבמות שם מקרא דקנין כספו לאו ממשמעות' יליף אלא דסמך אק"ו דריב"ב הכא וממיל' דאיצטריך קרא דכל טהור בביתך דאל"ה ליכא ק"ו ואפשר דלא ניח' להו להתוס' לפרש הכי משום דאם כן צ"ל דפשיט' דסוגי' דלעיל ודיבמות ס"ל דביאה נשואין עושה דאי אירוסין עושה ליכא ק"ו אלא לר' טרפון דל"ל דיו היכא דמפרך ק"ו וכמ"ש התוספות בד"ה זו שביאתו וכו' וזה דוחק וכמ"ש הרא"ש ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל דמשמע דקיי"ל דביאה אירוסין עושה וקיי"ל נמי כרבנן דר"ט ותו דהא דקאמר הכא רבינא דיליף ריב"ב ק"ו מסמפון לא אתי שפיר כ"כ אפי' אליבא דר"ט דכיון דמועיל הק"ו לענין מדאוריית' ממילא דלא מיפרוך ק"ו ואיכ' למימר דיו לענין סמפון מ"מ אין מזה קושי' על רש"י דכיון דלא אמרינן דיו לענין דאוריית' ה"ה לענין דרבנן מיהו לולי דבריהם ז"ל הי' נראה דהא דאמרינן לעיל דף ה' וביבמות שם סתמ' דהש"ס דהא דמדאורייתא אכלי נפק' מסא דאית' ביבמות דף ס"ו מנין לאשה שקנתה עבדים ועבדים שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש וגומר ופי' רש"י שם בד"ה ועבדים וכו' דמשכחת לה כגון שנתן לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו והתוספות שם בד"ה והעבדים וכו' כתבו אפי' לר"מ דס"ל אין קנין לעבד בלא רבו משכחת לה עבדים שקנו עבדים במפקיר עבדו דאוכל בתרומה ע"ש אם כן למאי דקיי"ל בי"ד סי' רס"ז סעיף כ"ב דאין קנין לעבד אפילו בע"מ שאין לרבו רשות בו וקיי"ל נמי דהפקיר עבדו אינו אוכל בתרומה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות תרומות הלכה ה' ע"כ דקרא דקנין כספו היינו באשה שקנתה עבדים אם כן מוכח מדאורייתא דארוסה אוכלת בתרומה דהא פשטא דקרא דקנין כספו מיירי באשה שנקנית בכסף וכדקאמר רבינא שם בר"פ אלמנה קנין ואוכל מאכיל קנין שאינו אוכל אינו מאכיל. וכן פסק הרמב"ם פ"ז דתרומת הלכה י"ח וצ"ל דריב"ב דיליף בק"ו ס"ל דיש קנין לעבד אם אמר לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ומוקי לקרא בעבד שקנה עבדים אבל אין נראה לומר דס"ל לריב"ב ולבן בג בג דמפקיר עבדו אוכל בתרומה דאם כן לא שייך פרכ' דהתם לא שייר בקנינו דאכתי נילוף ממפקיר שפחתו דיצאה לחירות לכל דבר אין לך שיור גדול מזה אפי' הכי אוכל בתרומה ולפ"ז י"ל דרבינא ס"ל כר"א לקמן דף כ"ג ע"ב דאפילו רבנן דר"מ מודים דאין קנין לעבד בלא רבו אפילו אם נתנו לו על מנת שאין לרבו רשות בו אם כן קשי' לבן בג בג דממ"נ מוכח דארוסה אוכלת בתרומה דאי נימא דמפקיר עבדו אינו אוכל בתרומה מוכח מפשט' דקר' דקנינו שקנה קנין לא משכחת אלא בארוסה ולשיטתו אזיל דס"ל דקנין אוכל מאכיל וכו' כנ"ל ואי ס"ל דמפקיר עבדו אוכל בתרומה מוכח מק"ו דליכא למיפרך דהתם לא שייר בקנינו והיינו דקאמר רבינ' דמדאורייתא לכ"ע אכלה ובזה מובן הא דפסק הרמב"ם כרבינ' ולא כר' אשי שם דאמר מדאוריית' אכלה משום דסתמא דגמרא דארוסה אוכלת מדאורייתא היינו ע"כ כרבינא דקנין אוכל מאכיל כנ"ל ודו"ק. ועיין מה שכתבתי עוד בזה לקמן דף כ"ד ד"ה ור"א אומר וכו'

תוס' ד"ה זו שביאתו מאכילתו וכו' וקשה מה שפי' בקונטרס וכו'. כבר כתבנו לעיל ליישב פי' רש"י ז"ל דס"ל דאין לחלק בזה אם ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה דאי נימא דבביאה כיון דקיי"ל דאין תנאי בביאה משום דאין אדם עבב"ז ומתכוין לקדשה אפי' אם יש בה מום אם כן ה"ה אם נימא דביאה אירוסין עושה נמי נימא כן ונראה דס"ל לתוספות דיש לחלק לפמ"ש תוספות לקמן ד"ה עד שתכנוס לחופה דמיירי הכא לפי משנה ראשונה דבהגיע זמן אוכלת והיינו משום דנתחיי' במזונותיה אם כן שפי' דיש לחלק דאי נישואין עושה וודאי מתחיי' במזונותיה מיד והא דלא קאמר הך נ"מ לעיל דאי נישואין עושה מתחיי' במזונותיה י"ל דחד' מינייהו נקט א"כ כיון דאמרינן בכתובת דף נ"ח למ"ד במשנה ראשונה משום סמפון להכי בהגיע הזמן אוכלת בתרומה משום דבודק אותה ע"י קרובותי' בדיקת חוץ משום דמתחיי' במזונות כדאי' שם דף נ"ח ע"ב א"כ ה"נ דאי ביאה נישואין עושה מתחייב במזונותיה ומסתמא בודק אותה וליכא משום סמפון ושפיר יליף מק"ו. אך זהו לפי תירוץ קמא שכתבו התוספות לקמן בד"ה עד שתכנס וכו' וי"ל עד שתכנס לחופה לאו דווקא וכו'. וכיון דמיירי קודם הגעת הזמן שפיר יש לחלק כנ"ל אבל לתירוץ שני של תוספות כמו שיבואר לקמן דהכא מיירי אפילו למשנה אחרונה דאפילו בהגיע זמן חיישינן לסמפון אע"ג דכבר חייב במזונותיה ס"ל לרש"י ז"ל דאין לחלק אפי' אם יהי' הדין דנשואין עושה או אירוסין עושה כיון דעדיין לא נכנסה לרשותו ועדיין לא בודק אותה בדיקת פנים ודו"ק: בא"ד ויש ליישב דהכי קאמר וכו'. כתב מהרש"א ז"ל דמשמע לעיל מדברי רבא דאי ביאה אירוסין עושה חיישינן לסימפון ונרא' להבין דבריו דהא דלא תקשה לרבינ' עצמו מבריית' דלעיל דלמאי דס"ל דביאה אירוסין עושה ותני בסיפא דאם נישאת לכהן שאוכלת בתרומה משמע דבביאה לחוד לא אכלה די"ל דבאמת אף דביאה אירוסין עושה אוכלת בתרומה והאי דנקט ברישא סתם ולא קתני אם כהן הוא אוכל בתרומה משום דס"ל דבביאה הוא מלתא דפשיט' וסיפא קמ"ל דאם נכנסה לחופה ולא נבעלה אוכלת בתרומה ולאפוקי מדעת המקש' בכתובת דף נ"ז ע"ב אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי וכו' ומשני דמבדק בדק לה אלא דרבא לא ניח' לי' לפרש הכי לכך כתב מהרש"א ז"ל דהא דרבא לעיל אבל לרבינ' עצמו אין הכרח דאפי' אי ס"ל דאירוסין עושה י"ל כנ"ל מיהו י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דהתם לרבא הטעם משום דעולא וכמשנה ראשונה דאי נישואין עושה מתחיי' במזונותי' וקבע לה דוכת' כדאמרינן בכתובות דף נ"ד ע"ב גבי הגיע זמן אבל לטעמא דסימפון אין לחלק וס"ל לרבא דבביאה לא שייך סמפון כלל וע"כ דאירוסין עושה ומשום דעולא וק"ל

דף יא בתוס' ד"ה עד שתכנס לחופה וכו'. וי"ל עד שתכנס לחופה לאו דוקא וכו'. לכאורה האי עד שתכנס לחופה מייתר' הוא והוי סגי במה דאמר אבל אמרו חכמים ארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה ואפשר דהא דמסיק עד שתכנס לחופה הוא ראי' לדבריו שטעמו משום דעול' דאי משום סמפון מה מועיל עד שתכנס לחופה אף דאמרינן בכתובת דף נ"ח כיון דנכנסה לחופה מיבדק בדק לה אפ"ה יש לחוש שמא באמת מצא בה מום ונתפייס וכיון דקיי"ל דחופה אינו קונה נמצא זרה אוכלת בתרומה אבל בכתובת תירצו שם דאמרינן דאדעת' דהכי מקדש שאם ירא' ויתפייס יחולו הקידושין למפרע ע"ש מ"מ י"ל דריב"ב ל"ל הך סברא ושפיר מייתי ראיה מהא שנכנסה לחופה דטעמא משום דעולא ומה שיש עוד לדקדק בדבריהם ובד"ה הני קלא וכו' ובד"ה קבל כבר כתבנו בזה שם דף מ"ח ע"ב ובדף נ"ח ע"א ודוק

בגמרא שם כי קאמינא דקידשה בלילה וכו'. צ"ל דלאו לילה ממש דהא צריך שיראו העדים הקידושין אלא שלא ראתה כמה הי' המטבעות בשעת קידושין ואח"ז נמצא שהוא פחות מדינר. ולכאורה צ"ל דר' זירא פליג אדר' יוסף דס"ל לעיל דף חי"ת ע"א דבעי מידי דקייץ דהא הכא משמע דבל"א הוי לי' קדושין אף שלא ידעה כמה הי' וכן לב"ש אם יש בו שיעור דינר. אף לפי מ"ש לעיל שם דדוק' במידי דצריך שומא פליג רב יוסף אבל כשאינו ידוע המנין הוי ליה כמו מכור לי באלו דקיימא לן דקונה אתי שפיר אפילו לר' יוסף ותו משמע מכאן ראי' למ"ש לעיל שם באידך לישנ' דר' יוסף דהיכ' דאינו ידוע בשעת הקידושין אם היא ש"פ לא שייך בזה לא סמכה דעתה שאם יהי' בו שוה פרוטה תהיה מקודשת כמו שאר תנאי שמתנה בקידושין דהא הכא לב"ש משמע שאם קידשה בלילה ואח"כ נמצא שהי' בו שיעור דינר שפיר מקודשת ולא אמרי' דלא סמכה דעתה בלילה בשעת הקידושין שמא אין בו שיעור דינר א"ו דזה מיקרי סמיכת דעת וסמכה דעתה אם יהא בו שיעור דינר תתקדש ואם לאו לא תתקדש וק"ל

תוס' ד"ה שכן אשה מקפדת וכו'. וקשה דא"כ נתת דבריך לשיעורין וכו' נראה דס"ל לרש"י ז"ל דהכא מיירי שהיא אומרת שסברה בשעת הקידושין שיש בו שיעור דינר דאדעת' דהכי תתקדש אם כן נראה דבאמת הדין כן דאם רצו בני אדם לקדשה והיא אומרת שאינ' רוצה להתקדש אלא בתרקבא דדינרי ואח"כ בא אדם אחד שידע מזה ונתן לה סתם מעות שתתקדש לו או שעשתה שליח סתם לקבל הקידושין והשליח ידע מזה מסתמ' אדעת' דהכי עשתה שליח ובכה"ג במכר נמי הדין כן וראיה לזה ממה דאית' בח"מ ריש סי' רכ"א דאם המוכר אמר לו אני מוכר לך במאתים וכו' ואח"כ נתקבצו ומשך זה החפץ סתם אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ אינו נותן לו אלא מנה וכו' וכן הוא באה"ע סי' ק"ט סעיף ח' האומר לאשה התקדשי לי וכו' ע"ש וכה"ג כ' הרמ"א שם בח"מ סוף סי' של"ג בהגה"ה גבי שליח ציבור דמן הסתם על התנאי הראשון שהיה לו תנאי עם המנהיגי' להשכיר ע"ש ולא מתמה הש"ס בתחלה אלא דהוי ס"ד דידעה ומתרצי' על פרוט' א"כ בוודאי אין שייך לומר גבי בנתי' דר' ינאי וכיוצ' בזה דאם הקפיד' בתחל' בפעם א' שוב לא יועילו הקידושין אפילו אם מתרצית בפחות ושפיר פריך דה"ה לב"ש כיון שמתרצ' על פרוט' הרי מתרצ' אבל כיון דמשני דשווי' שליח שפיר י"ל כיון שהוא יודע שהיא מקפדת להתקדש לאנשי' אחרים אלא בתרקבא מסתמ' אדעתא דהכי עשאתו שליח ודו"ק

ע"ב שם בגמרא והרי טענה וכו' ותנן שבועת הדייני' וכו' לולי פי' רש"י ז"ל הי' נראה לפרש דר' אסי ס"ל דכל כסף האמור בתורה היינו מטבע צורי ממש דלהכי ס"ל לב"ש דאין אשה מתקדשת בפרוטה משום דבצורי ליכא פרוטה של נחושת וכפי'