המקנה מ

נמי חיו' מיתה בפרישה א"כ שניהם שווין במיתות חנק בשעת פרישה ותו דמותרה לדבר קל לא הוי מותרה לדבר חמור א"כ אם התרה בהם משום חנק על גמר ביאתו נידונים שניהם בחנק ולכאורה הי' נראה דמזה ראי' למ"ש הרמ"א בי"ד סי' קפ"ה דהאשה א"צ כפרה על הפרישה דמשמע דאין בה חיו' מיתה על הפרישה א"כ אין שניהם שוין במיתה אחת ועדיין צ"ע אפילו אם נימא כן אין זה נקרא אין שניהם שווין במיתה אחת לפי' ר"ת כיון דהיא פטורה לגמרי ויש לדמות לאונס המפורש בקרא דאף דהיא פטור' מ"מ הוא חייב ואפי' אי נימא דאונס שאני מ"מ כבר כתבנו בחידושי כתובות דף נ"א דא"א לפרש כן דברי הרמ"א דמפורש בשבועות שם דהאשה חייבת נמי על הפרישה ופירשנו שם דטעמ' דהאשה אין צריכה כפרה משום דהוי לא אפשר ולא קמכווין להנאה אם כן קשה הכא דאכתי שניהם שוין בפרישה וצ"ל דס"ל לר' יאשי' דמשמש מת בעריות פטור א"כ משכחת דפירש באבר מת אך אכתי קשה דהא איתא ביבמות דף נ"ה ע"ב דש"ז דכתב רחמנ' בא"א ל"ל למעוטי משמש מת הניח' למ"ד משמש מת בעריות פטור אלא למ"ד משמש מת בעריות חיי' מאי איכא למימר ומשני למעוטי משמש מתה א"כ קשה הא דאמר שם בסנהדרין אמר רבא למעוטי מעשה הורדוס ואידך מעשה הורדוס לאו כלום הוא והיינו משמש מתה א"כ הא ע"כ כיון דמוכח מגם שניהם דצ"ל לר' יאשי' דמשמש מת בעריות פטור כנ"ל אם כן ע"כ קרא דש"ז דכתיב גבי א"א מייתר' למעוטי משמש מתה והיכא קאמר דמעשה הורדוס לאו כלום הוא הכי הול"ל דמש"ז נפק' ותו קשה דלמ"ד משמש מת בעריות חיי' מאי דריש מקרא דגם שניהם דאי אפשר לומר דדריש כר' יאשי' שיהא שניהם שווין במיתה א' הא שווין בפרישה כנ"ל ואי דריש למעוטי מעשה הורדוס קשה הא לדידי' מש"ז באשת איש נפק' כדאיתא שם וצ"ל דס"ל כמ"ד העראה זו היא נשיקה ובזה לא שייך שיתחייב אפרישה ולפ"ז י"ל דמ"ש רש"י שם בסנהדרין דאיכא דגרסי מעשה חידידו' ואיכא דגרסי מעשה הורדוס היינו למ"ד דהעראה זו היא הכנס' עטרה ע"כ צ"ל דאתי למעוטי מעשה חידודים כנ"ל דלמעשה הורדוס מש"ז נפקא ואיכא למימר דמוכרח נמי למ"ד דהעראה זו היא נשיקה צ"ל למעוטי מעשה הורדוס דהא אמרינן ביבמות שם דלמ"ד העראה זו היא נשיקה ע"כ ש"ז דכתיב גבי סוטה למעוטי דרך איברים והיינו מעשה חידודי' א"כ ל"ל למימר לר' יאשי' מעשה חידודי' לאו כלום הוא אדרבא הו"ל למימר דנפק' מעשה חידודים דהיינו דרך איברי' מש"ז דסוטה וצ"ל דלמ"ד דהעראה זו היא נשיקה אתא למעט מעשה הורדוס וס"ל לר' יאשי' דמשמש מת בעריות פטור א"כ ש"ז דא"א אתי למעט משמש מת דא"א למילף מקרא דגם שניהם משום פרישה דהא ס"ל דהעראה זו היא נשיקה ולא שייך פרישה כנ"ל. אך אכתי קשה לאביי דס"ל שם ביבמות דהעראה זו היא הכנסת עטרה וס"ל בשבועת שם דמשמש מת בעריות חייב א"כ לגירסא דגרס שם בסנהדרין למעוטי מעשה הורדוס דכיון דס"ל דמשמש מת בעריות חייב ע"כ ס"ל דש"ז דא"א למעוטי משמש מתה ול"ל דגם שניהם אתא למעט דעד שיהי' שניהם שוין במיתה א' כנ"ל דהא חייב בפרישה כנ"ל ול"ל נמי כגירסא דמעשה חידודים דהא אביי ס"ל שם ביבמות להדי' דדרך איברים פריצותא בעלמא הוא ולאו כלום הוא א"כ קשה כנ"ל ונרא' לענ"ד דאביי לשיטתו אזיל דס"ל בפסחים דף כ"ה ע"ב דלא אפשר וקא מכוין פטור לרבי יהודה דלא אזיל בתר כונה א"כ י"ל דס"ל לאביי דאפי' אם יפרוש באבר מת חייב דהא ס"ל דמשמש מת בעריות חייב א"כ הו"ל לא אפשר אפרישה ופטור אפי' קא מכווין ולפ"ז נראה לענ"ד לתרץ מה שהקשו שם התוספות בסנהדרין בד"ה האי לבדו וכו'. וא"ת הא ר"מ וכו' ולפמ"ש א"ש דאדרבה כיון דס"ל לר"מ דכולן בחנק להכי בשעת פרישה שניהם שווין בחנק ובזה י"ל דרב דשתק לשיטתו אזיל דס"ל כר' יהודה כדאית' בריש כתובות דף וי"ו דלא אזיל בתר כונה דס"ל כיון דהו"ל לא אפשר כנ"ל פטור אפי' במתכוין אבל שמואל לשיטתו אזיל דס"ל כר"ש בדבר שאינו מתכווין וכיון דבתר כוונה אזיל אפי' אם לא אפשר מתחיי' שפיר אפרישה והיינו דקאמר מ"ט שתק ודו"ק:

בא"ד ובעי התם לר"מ וכו'. נראה מדבריהם ז"ל דמפרשי הא דקאמר שם ואידך האי ומתו גם שניהם מאי דריש בי' היינו שמואל אליבא דר"מ דאמר שם מ"ט שתק רב וכו' והא דקאמר שם ואידך האי לבדו מאי דריש בי' היינו ר' יעקב בר אידי אליבא דר"מ וצ"ע מ"ט לא מפרשי דקאי על ר' יאשי' ור' יוחנן עצמו דפליגי בנשואה ואין לומר דאכתי קשה דהוי לי' למימר לר' יאשי' דלבדו אתי למעט בארוסה דלא בעינן שיהי' שניהן שווין זה אינו דוודאי לרבנן דר"מ דס"ל דאפילו קטנה המאורסה חייב והיינו משום דס"ל דכל מקום דכתיב נערה בלא ה"א אפי' קטנה במשמע א"כ אינו צריך קרא דלבדו בארוסה דלא בעינן שניהן שווין דהא מנער' נפקא ואף על גב דהוי מצי למימר דר' יאשי' ס"ל כר"מ עדיפא להש"ס למימר דאתי' כרבנן דר"מ ובזה אתי שפיר טפי דאצ"ל דר' יעקב בר אידי ושמואל לא הוי ידעי מבריית' דפליגי בה ר' יאשי' ור' יונתן אלא דר' יעקב בר אידי הקשה לרב דקאמר מסתברא דמסקילה ממעט לי' מנלי' דלמא ס"ל לר"מ כר' יאשי' ובעינן שניהם שווין ושמואל ס"ל דאפי' אי סבר כר' יאשי' מ"מ כיון דס"ל דנערה למעוטי קטנה מסקילה ממילא דאיכא לאוקמי קרא דלבדו דכתיב גבי ארוסה למעט דלא בעינן בארוס' שניהם שווין ואפשר דמשמע להו להתוספות דלשון כתנאי דאמר התם משמע דר' יעקב בר אידי ושמואל פליגי ממש בפלוגתא דהני תנאי וממילא דהאי ואידך קאי נמי אאמוראי כמו אתנאי ודו"ק

בגמרא א"נ לכה"ג וכו'. הקשו התוספות ביבמות דף נ"א ע"א בד"ה הא לא אשתני גופא וכו' דלמאי דבעי שם קיחה דנשואין בעינן א"כ אפי' אי תחלת ביאה קונה א"ת ביאה אירוסין עושה הא אישתני גוף ע"ש. ולולי דבריהם ז"ל הי' נרא' דלפי מ"ש המשנה למלך דחופה קודם הקידושין נמי מהני דבשעת קדושין נעשית מיד נשואה ואפילו למאן דפליג בהאי מ"מ היכא דהחופה והביאה ביחד מהני דהיינו שכנסה לביתו ובא עלי' בוודאי נעשית מיד נשואה כשבא עלי' כמ"ש הרמ"א בהג"ה סי' נ"ה א"כ בכה"ג שפיר מהני דאי תחלת ביאה קונה מותר אפי' בכה"ג דהרי נעשית מיד נשואה בשעת העראה ואפשר דקשה להו לשיטת הר"ר ניסים שכתבו התוספות דבביא' שנעשה נשואה אחר קדושין פשיט' דסגי בהעראה לעשות נשואה כדאמרינן בר"פ הע"י א"כ י"ל דס"ל דבכה"ג שכנסה לחופה מקודם לכן וכבר איקריב דעתו לגבה דסגי בהעראה בפשיטות עוד נראה ליישב קושי' התוספות די"ל דהא דבעי' שם ביבמות אי קיחה דנשואה משמע היינו משום דבכלל כי יקח איש אשה ובעלה נכלל נמי קידושי ביאה כדיליף בר"פ הבא על יבמתו קיחה קיחה דעריות דהיינו קיחה דביא' וכמ"ש התוספות לעיל דף ד' ע"ב ואי אמרינן דביאה נשואין עושה א"כ בכלל כי יקח הוא נמי נשואין ה"נ י"ל דאשה בבתוליה יקח היינו נמי בנשואין דמשמע נמי אפי' קיחה א"כ שפיר מצי כה"ג לקדש בביאה דממ"נ אי נימא דבבתולי' יקח היינו דנשואין ע"כ גם קרא כי יקח איש אשה מיירי בנשואין והוא מטעם ביאה נשואין עושה ובכלל כי יקח אשה הוא א"כ הא לא אשתני הגוף כלל קודם הנשואין. אך לפמ"ש בסמוך דקושי' התוספות אזלי לשיטת רבינו ניסים גאון והיינו דהוא מפרש דמה שאמה בריש פרק הע"י אתי' קיחה קיחה היינו קיחה דנשואין וכמו שיבואר לקמן דתרי כי יקח כתיב א"כ שפיר יש לפרש הא דבעי' שם ביבמות דף נ"ט אי קיחה דנשואין משמע היינו אפי' אי אמרינן דאירוסין עושה מ"מ איכא נמי קיחה דנשואין ועוד נראה דלפי מה דאמר לקמן דף ע"ח באלמנה לכה"ג שבעל ולא קידש אינו לוקה אלא משום לא יחלל אם כן י"ל דהא דקאמר הכא אי נמי לכה"ג לאו לענין אי מותר לישא אותה אח"כ אלא לענין איסור אותה ביאה עצמה ושפיר קאמר דאי תחלת ביאה קונה שפיר מצי למקני אשה בביאה דאם נימא דבבתולי' יקח היינו קיחה דנשואין דאם כן באירוסין לא אסרה תורה אלא דרך נשואין וליכא משום לא יחלל בסוף ביאה דבבעילת עצמו בוודאי אין הוולד חלל ואין אשה מתחללת כדמשמע להדי' שם בדף נ"ח ע"ב דבבעילת עצמו אינו אסור אלא לכתחילה ואם כן שפיר קבעי אם מותר לקדש בביאה אבל אי נימא דתחילת ביאה אינו קונה איכא לאסתפוקי דלמא קיחה דאירוסין משמע ואיכא איסור' בסוף ביאה משום לא יקח אבל אי תחלת ביאה קונה ממ"נ לא. עביד איסור' דהא לא אסרה תורה אלא נשואין אי קיחה דנשואין משמע ונראה דמוכח מזה נמי כמ"ש בסמוך דקושייתם לפי' ר"נ דמצינו בתורה קיחה דאירוסין וקיחה דנשואין כמו שיבואר לקמן אם כן י"ל דשניהם בכלל בתולי' יקח ובל"ז נר' דמוכח דקושייתם אינו אלא לפי' ר"נ גאון דאם לא כן י"ל דהא דקאמר הכא נ"מ למקני כה"ג בתולה בביאה היינו קנין דמיירי בקרא ואי מיירי בקיחה דנישואין ה"נ דקאמר הכא דנ"מ אם יקנה אותה קנין דנשואין בביאה בלא חופה דאם סוף ביא' קונה הרי אשתני הגוף קודם הנישואין אע"כ דקושייתם לפירוש ר"נ גאון ודו"ק

תוס' ד"ה כל הבועל דעתו וכו' ופי' מיד דמוכח שלא הי' בדעתו וכו' נר' דס"ל נמי כריב"ם דאם מפרש לקנות בהעראה מהני אלא דלא ניחא לרשב"א לאוקמי במפרש וס"ל דאף שאמר סתם הא מ"ל כיון שלא עשה אלא העראה לא אמרינן דלמא הי' בדעתו על גמר ביאה בשעת אמירה ואח"כ חזר רו דלא חיישינן לחזרה מיד כמ"ש הרי"ו הביאו ב"ש סי' ל"א ס"ק י"ג וכמ"ש בק"א סי' ל"ג ע"ש ולפ"ז צ"ל שפי' דעתה דאל"ה מנא ידעינן שנתרצה להתקדש בהעראה בלבד דלמא גם דעתה על גמר ביאה אע"כ שמדעתה פירש ואז אמרינן שפיר דמסתמ' גם בתחלה הי' דעתה על תחלת ביאה. ועיין בסמוך וק"ל

בא"ד ור"נ גאון וכו' לכאורה הי' נר' ליתן טעם בזה דס"ל דהא דקאמר הכא דכל הבועל דעתו על גמר ביאה אין הפי' דמקדש אותה בגמר ביאה ואפי' אם תחלת ביאה הי' לשם זנות וקודם גמר ביאה אמר הרי את מקודשת לי בגמר ביאה מהני משום דסוף ביאה קונה דדוחק לפרש כן דנימ' דכל הבועל דעתו שיהא תחלת ביאה בלא קידושין כלל דהא כיון דהעראה מקרי זנות גבי עריות וכן בכל פנוי' ח"כ הא קיי"ל דא"א עושה בב"ז ומה"ת נימא שהי' דעתו דרך זנות אלא דאמרינן דדעתו שיהיה הקידושין בתחילת ביאה ומה שאמרו דעתו על גמר ביאה היינו שמקדש אותה בתחילת ביאה ע"ת שיגמור ביאתו א"כ בקדושין דקיי"ל דמהני תנאי אפי' בביאה אינה מקודשת עד שיקוים התנאי אבל בנישואין דקיי"ל דאין תנאי בנשואין כדאית'