המקנה לט

אלא דא"כ תקשה נערה מאורסה היכא משכחת לה וצ"ל כגון שבא עלי' הארוס שלא כדרכה וכיון דנשמע מקרא דבעולת בעל דבעל עוש' אותה בעולה אפי' שלא כדרכה ממיל' נשמע דליכא למימר מקדש והדר בעיל והיינו טעמ' דר' יוחנן דיליף מבעולת בעל ולרבי דס"ל דאפי' אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה לענין קטלא א"צ לאתויי קרא דבעולת בעל אך כבר כתבתי לעיל שם דאיכא למדחי דאי לא הוי כתיב וכתב דאינה יוצאת בכסף באמת הוי ילפינן דכסף לחוד מהני בלא בעילה מהיקשא דאמה עברי' ודוקא לבתר דכתיב וכתב דאינה יוצאת בכסף. וליכא למילף מאמה עברי' כמ"ש התוספות בדף ד' ע"ב ד"ה מעיקרא דדינ' וכו' ורבינו נתנאל תי' כיון דלא ידענו וכו' אז ה"א דבעינן מקדש והדר בעיל וממילא ליתא לתרץ זה ומחוורתא כתירוצא קמא ודו"ק. מיהו הא קשה לי לפמ"ש תוספות לעיל דף ד' ע"ב בד"ה מעיקרא דדינא פרכא וכו' דבאמה עברי' בעינן ב' פרוטות וכ"ש לפמ"ש לעיל דף ה' דלמאי דס"ד דבעינן מקדש והדר בעיל ע"כ צ"ל היינו דוקא בפרוטה אחד אבל בב' פרוטו' איכא למילף מאמ' עברי' מהיקשא דאחרת מדאיצטריך למעט וכתב דאינה מתגרשת בכסף ע"ש א"כ אין הכרח דלא בעינן מקדש והדר בעיל מה"א דובעלה דממעט אומה דאכתי איצטרך דלא נימא דניליף מהיקשא דאחרת שתהא נקנית בפרוטה אחת וביאה דאף דלא מהני מטעם כסף לחוד משום דבעינן והפדה מ"מ עם ביאה מהני כמו בקנין שטר דילפינן מאחרת אע"ג דלא מתקיים בי' והפדה וכן אין הכרח מנערה המאורסה בסקילה די"ל שקידשה בשתי פרוטות אך כבר כתבתי לתירץ הר"ר נתנאל ניחא גם י"ל דרבי ל"ל הך סברא דב"ש דף י"א דס"ל דבעינן באמה עבריה ב' פרוטות וכבר כתבנו בדף חי"ת דמשמע דקנין עבד בתבואה וכלים אפי' בפרוטה אחת. ועיין לעיל בדף ה' ע"ב דכתבנו שם דמשמע מדקאמר שם אמה עבריה תוכיח ולא פריך מה לאמה עבריה דבעי ב' פרוטו' משמע דסגי בפרוטה אחד ואפשר דתלי' בפלוגתא דר"א ורבנן לקמן דף י"ט ע"ב דמוכרה לקרובים דהא מזה יליף שם בדף י"א דכל היכ' דלא מתקיים והפדה לא מצי מזבן ור"א דפליג בקרובים דלא בעי דמצי מייעד ה"ה הכא דיכול למכור בפרוטה. ועיין לקמן דף י"ד ע"ב תוספות ד"ה מוכר עצמו מנ"ל די"ל דתלי' בפלוג' אי ילפי' שכי' שכי' דלדידיה י"ל מהני אפי' בפרוט' מג"ש דשכיר שכיר א"כ י"ל דרבי ס"ל דסגי בפרוטה מג"ש דשכיר שכיר כדמסיק הש"ס לקמן דף ט"ו ע"ב אליב' דר' ע"ש וצ"ע ודו"ק

שם אמר ר"נ ב"י משכחת לה כגון שקידשה בשטר וכו' לכאורה קשה דהא בפ' מוציא שם רע נמי כתיב כי יקח איש אשה ובא עליה וגו' וכיון דילפינן בריש מכילתין דאין קיחה אלא בכסף מג"ש דקיחה קיחה א"כ כיון דכתיב בהאי פרשה דאם אמת הי' הדבר נסקלת אי אפשר לומר דמיירי שקידשה בכסף והדר בעיל דא"כ בעולה היא ובחנק וצ"ל דקים להו דלא ניגמור ג"ש דקיחה קיחה אלא בקרא דכי יקח איש אשה ובעלה אבל בהאי כי יקח דמוציא שם רע לא ניגמור ג"ש ואיכא לאוקמ' בקידושי שטר ובהא אתי שפיר לעיל דף ע' ע"א דאמר רבא דגבי שטר דכתיב כי יקח בבעל תלה רחמנא ואמר עוד שם קרי ביה כי יקח דכתיב ביה את בתי נתתי משמע דהאי קרא דכי יקח דכתיב במוציא שם רע לא מיירי מכסף דוק' ועיין מ"ש שם וק"ל

שם סד"א תיתי בק"ו מיבמה וכו'. מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת וכו'. הקשה בת"י והביאו המהרש"א ז"ל דהול"ל מה ליבמה שכן קנינה לשם אישות כדפריך לעיל דף ד' ע"ב ותו דמה פריך שכן זקוקה ועומדת איכא למימר אשה תוכיח דאינה זקוקה ונקנית בביאה ולכאורה הי' נראה דל"ל אשה תוכיח משום דלפי מ"ש תוספות לעיל דף ד' ע"ב בד"ה מעיקר' דדינא וכו' דבאמה צריך שתי פרוטות איכא למיפרך מה לאשה שכן נקנית בפרוטה אחד א"כ י"ל דס"ל להש"ס דהפרכא שכן קנינה לשם אישות הוי פרכא כל דהו ולא פרכינן אלא על מה הצד להכי פריך שכן זקוקה ועומדת ואי נימא אשה תוכיח י"ל מה לאשה שכן נקנית בפרוטה ואי נימא יבמה תוכיח שאינה נקנית כלל בכסף הדר הו"ל במה הצד דפרכינן כל דהוא שכן קניינם לשם אישות והא דפריך לעיל בברייתא מה לאמה עבריה שכן קנינה לשם אישות היינו כיון דאיכ' ק"ו מיבמה אין לסתור את הק"ו מאמה עברי' כיון דאיכא למימר פרכא כל דהוא לקיים את הק"ו אבל הכא לסתור את הק"ו לא פרכינן פרכא כל דהו אלא במה הצד ובזה נסתר ממיל' דליכא למימר דהכא מיירי באמה עבריה לענין ייעוד כמ"ש בספ"י דא"כ איכא למימר אשה תוכיח דהא ייעוד נמי אינו אלא בפרוטה והעיקר נראה לענ"ד בזה דמזה ראיה גדולה למ"ש לעיל דף ה' ע"ב בפירושא דהבריית' דנקטי פירכ' שאין קנינה לשם אישות דכוונת התנא למה שאמר שם מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת ולא נקט שאין קניי' לשם אישות אלא לאלומי פרכא דזקוקה ועומדת דכיון דצ"ל דבקנינה לשם אישות תלי' מלתא ממילא ביבמה עדיפ' טפי שכל קנינה להקמת שם כמ"ש שם התוספות וא"כ היינו הך פירכ' עצמו דהכא שכן זקוקה ועומדת ר"ל שכל עיקר קנינה משום ביאה להקם שם וממילא דליכא למימר אשה תוכיח דעל כל פנים קנינה יותר לשם אישות מאמה עבריה ודו"ק

דף יו"ד בגמרא מודה ר' לענין קנס וכו' נראה מדאמר בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה צ"ל דס"ל לרבי דנערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס כדס"ל לר"ע בכתובות דף ל"ח ולא כר' יוסי הגלילי שם ובזה אתי שפיר טפי מ"ש שם בחידושינו בלשון הסוגי' ארוסה בת סקילה היא ולא קאמר בר סקילה הוא משום דהוי מ"ל דר"י הגלילי ור"ע לטעמייהו אזלי דר"י הגלילי דס"ל נתארסה ונתגרשה אין לה קנס ע"כ קרא דבעולת בעל לענין קטלא דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה וע"כ קרא דלבדו לרבות אע"פ שאין שניהן שווין ור"ע דס"ל נתארסה ונתגרשה יש לה קנס מוקי קרא דבעולת בעל לענין קנס וקרא דלבדו לענין קטלא שלא כדרכה וממילא דבעינן שיהא שניהן שווין וא"כ אם היא קטנה גם הוא לאו בר סקילה הוא אלא דמקשה דהא ר"ע ס"ל נערה ולא קטנה כמו שכתבנו בחידושינו שם א"כ אף היא בת סקילה היא וק"ל

שם ש"מ תרתי וכו' נראה דבפשטות יש לומר הא דלא מוקמינן קרא דבעולת בעל להך דרשה לחוד דבעל עושה אותה בעול' אפי' שלא כדרכה ומנא ליה הא שנעשה לה בעל ע"י ביאה משום דממיל' נפקא דע"כ ביאה שלא כדרכה בבעל דקאמר קרא משמע בענין שנעשה לה בעל ע"י בעילה דאי בביאה שאחר אירוסין הא נעשית בביאה זו נשואה חדא דלא גרע שלא כדרכה מהעראה דקיי"ל בר"פ הע"י שנעשית נשואה ע"י העראה שאחר אירוסין כמ"ש התו' לקמן בד"ה כל הבועל וכו' ותו דלפי מ"ש התוספות לעיל דף ד' ע"ב בד"ה מה ליבמה וכו' בשם הר"ר אלעזר משנז"א פי' זקוקה ועומדת שביאה זו אינה עושה אלא גומרת קידושי ראשון ומשום דאשכחן ביאה שגומרת לא נאמר שתקנה תחלת קנין וא"כ היכא דכבר קידשה שפיר איכא למילף שביא' שלא כדרכה גומר בה מק"ו דיבמה דאינה נקנית בכסף ובשטר אפ"ה ביאה גומר בה כמ"ש שם וכ"כ הרי"ף ז"ל בר"פ הע"י דאירוסין באשה הוי כזיקה ביבמה וכיון דנשואה היא בל"ז דינה בחנק מקרא דארוסה ולא נשואה ודוחק לומר דהא דאמר בבעל דבעל עושה אותה בעולה היינו שבא עליה ארוס לשם זנות ותו י"ל דס"ל דבביאת זנות אין לחלק בין בעל לאחר אלא ע"כ הא דקאמר דבעל עושה אותה בעולה היינו בתחלת קנינה וממילא נשמע דנעשה לה בעל ע"י בעילה מיהא אכתי בהא לא מתרצ' דאיכ' למימר כיון דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה דמשמע דמקדש והדר בעל כדקאמר ר' יוחנן לעיל א"כ גם הכא איכא לפרושא דנעשה בעיל ע"י כסף וביאה שלא כדרכה דכיון דהיא תחלת קנין ליכא למילף מיבמה ונראה עיקר כמו שכתבנו לעיל דכיון דכבר נשמע דבעל עושה אותה בעילה שלא כדרכה ממילא דליכא למיטעי דבעינן מקדש והדר בעיל דא"כ נער' המאורסה היכא משכחת לה דליכ' למימר בשטר דממ"נ מוכח כנ"ל וממילא דאתי שפיר טפי דלא הוצרך ר' יוחנן לאתוי' קרא דובעלה כיון דבלאו קרא דובעלה אתי' בפשטות טפי מקרא דבעולת בעל מהיכא תיתי נימא דמיירי קרא במקדש והדר בעיל כיון דלא נזכר קידושי כסף בהאי קרא דבעולת בעל כלל וכיון דבקרא דובעלה לחוד לא סגי להכי לא מייתי ליה כלל אבל לרבי כבר כתבנו לעיל דלשיטתו כיון דס"ל דכולן בחנק אין צריך לקרא דבעולת בעל כלל. אך הא קשה לי דמאי מיבעי' הש"ס לקמן אי ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה הא מוכח מקרא דבעולת בעל דבעל עושה אותה בעולה ואי ביאה נשואין עושה תיפוק ליה דהוי נשואה דלענין ביאה נשואין עושה אין שייך לחלק בין כדרכה לשלא כדרכה ואפשר לומר דהא דמיבעי' לי' היינו כשקידשה בביאה ובסתם אבל אי מפרש בשעת ביאה לשם אירוסין ולא לשם נישואין אינה אלא ארוסה דאינה נעשית נשואה בע"כ אך מצאתי בירושלמי בפ' ג' דכתובת בעולת בעל להביא את המקבלת את בעלה בבית אביה והיא ארוסה ע"ש משמע שמפרש לקרא שבא עליה אחר אירוסין שלא לשם נישואין ואפילו הכי הוי בעולה אפילו שלא כדרכה ואפשר דההוא דלא כר' יוחנן ודו"ק

בתוס' ד"ה עד שיהיו שניהם שווין וכו' ור"ת פירש וכו'. ולכאורה קשה לפי' ר"ת ז"ל כיון דר' יאשי' ע"כ דריש מלבדו דהראשון בסקילה וכולן בחנק א"כ לא משכחת לה דבא על קטנה המאורסה יפטור נהי דפטור על תחלת ביאה משום דאין שניהם שווין במיתה אחת מ"מ יתחייב על גמר ביאה דהא בגמר ביאה כבר היא בעול' דהא ס"ל דכולן בחנק א"כ שפיר שניהם שווין במיתה אחת דאף דאם היתה היא גדולה היתה נסקלת על תחלת ביאה היינו משום דאף דחייבת חנק על גמר ביאה מ"מ קי"ל החיי' שתי מיתות נדון בחמורה אבל עכ"פ איכא חיו' מיתות חנק בגמר ביאה. ועיין במהרש"א דהכריח זה בשמעתין א"כ יתחייב הוא ג"כ חנק על גמר ביאה ואין לומר דמיירי שלא גמר ביאתו אלא שהערה בה לבד דהא קיי"ל בשבועת דף י"ח ע"א דכי היכא דמתחייב אכניסה מתחייב אפרישה ולמ"ד דמשמש באבר מת ובעריות חיי' מתחיי' נמי אפי' אם פי' באבר מת ע"ש א"כ אפי' אם לא גמר ביאתו מ"מ כיון דקיי"ל דהעראה זו היא הכנסת עטרה איכא