המקנה לז

תוס' ד"ה הלכתא נינהו וכו' כיון דהלכתא וכו' ה"ה דהוי תוס' מצי להקשות דהא אמר לעיל דף ד' ע"ב ואי כתב רחמנא ויצאה חנם הו"א היכא דיהבה ליה איהי לדידי' וקידשתו הוי קידושין ואי נימא דהלכתא היא בשטר דהבעל דווקא כותב ל"ל קרא דכי יקח וג"ש דקיחה קיחה גבי כסף ניליף מהיקש' דהוקשו הוויות להדדי מיהו יש לומר דכיון דגבי שטר הלכתא נינהו ליכא למילף מהיקשא דהוויות להדדי כדפי' רש"י בשבת דף קל"ב דכי היכא דאין דנין ק"ו מהלכה ה"ה כל י"ג מדות וכ"כ מהרש"א בשמעתין מהלכתא לא ילפינן. אך לפמ"ש שם דהא דהו"א דכי יהבה איהי לדידי' היינו משום דהו"א דנילף מהיקשא דהוויות להדדי והו"א דשטר אמה עבריה אב כותבו מקרא דנקנית בקנין עבדים א"כ אי נימא דהלכתא נינהו בשטר קידושין דבעל כותבו קשה למה לי קרא וג"ש דקיחה קיחה אך כבר כתבנו לתרץ קושי' תוס' דסוגי' זו לא אזלא אליבא דרב דיליף מקרא דויצאה חנם אלא על הברייתא כנ"ל ממילא מתורץ גם קושיא זו אמנם לולי דבריהם ז"ל היה נראה דע"כ הא דמקשה הש"ס ה"נ קרי בי' כי יקח אינו אלא אליבא דר' הונא לקמן דף י"ו דלרב חסדא דס"ל שם דשטר אמה עבריה אב כותבו ויליף מלא תצא כצאת העבדים אבל נקנית הי' בקנין עבדים והא כתבו התוס' לעיל דף ה' בד"ה ומנין שאף בשטר וכו' ומק"ו דאמה עברי' וכו' ועוד דלר' חסדא אב כותבו ליכא למילף וכו' א"כ עיקר קרא דויצאה והיתה לא איצטרך אלא משום הכי שהבעל הוא הכותב ודוחק לומר דקושי' הש"ס הוא דאיכא למפרך שכן יוצאת בכסף דמנ"ל להקשות דמהני פירכא שכן יוצאת בכסף לענין שטר וכ"ש לפמ"ש התוס' לעיל דף ד' ע"ב בד"ה מעיקרא דדינא וכו' הקשה הר"ר יעקב אכתי ל"ל כי יקח נהי דלא מצי יליף בק"ו ניליף בהיקש וכו' ורבינו נתנאל תי' כיון דלא ידענו אמה עברי' וכו' ושני התירוצים שם לא שייך הכא גבי שטר א"כ כיון דלר' חסדא אית לי' נמי היקש' דאחרת כדאמר לקמן להכי אהני אם אחרת ע"כ קרא דויצאה והיתה לא אתי אלא להכי שהבעל כותב (ולפמ"ש לעיל לחלק בין האב מקדש את בתו למקדשת בעצמה דתרי כי יקח כתיב אתי שפיר) וע"כ קושי' הגמרא הות לרב הונא דס"ל גבי שטר אמה עבריה אדון כותבו דלדידיה איצטריך ויצאה והיתה לקידושי שטר ומיניה ילפינן בהיקש לאמה עבריה א"כ לפמ"ש רש"י ז"ל בשבת דף קל"ב דאין דנין ק"ו מהלכה דה"ה לכל י"ג מידות א"כ אי לאו היקש' דויצאה והיתה לעיקר קידושי שטר לא הוי מצי יליף מיניה היקש' דאחרת לאמה עבריה דמהלכה לא ילפינן וכן י"ל בההיא דכתב בספר וחתם כיון דילפינן מיני' קנין עבדי' דהוקש לקרקעות אי לאו דמפורש בי' קרא לא הוי ילפינן היקישא מהילכת' וכה"ג איתא בזבחי' דף מ"א ע"א דקאמר שם דאיצטרך לפר למיהוי כמאן דכתיב בי' בגופי' ולא להוי דבר הלמוד בהיקש' חוזר ומלמד בהיקש ע"ש ונראה דס"ל לתוס' דהקושי' נמי לר' חסד' והא דאיצטרך ילפותא דהיקש' מויצא' והיתה היינו לפי מה שפי' רש"י לקמן דף ט"ז בד"ה להכי אהני וכו' אלא משטר קרקעות יליף וכו' כדילפינן מן ואקח את ספר המקנ' עכ"ל נמצא המקשה דלא ידע האי קרא דאקח את ספר המקנה שפיר מקשה דמה ראית ששטר קידושין האב כותב נימא איפכא דשטר זבינ' הלוקח כותב וממילא דילפינן מיני' אמה עברי' ואיצטרך הכא בשטר קידושין איפכא דהאב כותב דומי' דגט דהמקנה כותב כמו שכתבו תוספות ובזה אתי שפיר הא דמשני ואב"א כתיב ואקח את ספר המקנה ודקדקו המפרשים ואכתי לא מתורץ הכא דלמא קרינן כי יקח דהא כתיב את בתי נתתי ולפי מ"ש אתי שפיר כיון דמוכח גבי שדה דמוכר כותב ממילא מוכח הכא אליבא דר' חסדא מדאיצטרך היקישא ויצאה והיתה כנ"ל ולפ"ז י"ל נמי כמ"ש תוספות דהלכתא לא הוי אלא גבי מכר וממילא מוכח בשטר קידושין כנ"ל ולר' הונא הוי הלכתא גבי שטר קדושין כמו שכתבנו לעיל ודו"ק:

תוס' ד"ה כתב על הנייר ועל החרס וכו' עיין מ"ש לקמן דף כ"ו בישוב קושי' התוס'

בגמ' אמר רבא אמר ר"נ וכו' בין ע"י עצמה מקודשת מדעתו וכו' נחלקו בזה הרשב"א והרמב"ן והריטב"א דהרשב"א כתב דהאי דינא דרבא אר"נ מיירי אפי' בקטנה והיינו דינא דרבא אר"נ לקמן דף י"ט באומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושין והריטב"א כתב דהכא מיירי בנערה דיכולה להיות שליח לקבלה ולקמן בקטנה מיירי בקידושי כסף והוא מדין תן מנה לפלוני ואקדש אני לך דלעיל דף ז' ע"א ולא מדין שליחות דאין שליחות לקטן ונראה דלשיטתייהו אזלי דהריטב"א כתב לעיל דאפי' אמרה תן לכלב או השלך לים ואקדש אני לך נמי מהני וה"ה באומר השלך מנה לים ואתחייב אני לך נמי מתחייב ולא קי"ל כהירושלמי דאמר שם תן מנה לחרש לא מהני דסוגי' דידן פליג עלי' א"כ ה"נ מהני בתן מנה לקטנ' והרשב"א ז"ל לטעמי' אזיל דפסק כהירושלמי באמר תן מנה לחרש דבעי בר זכיי' ובן דעת א"כ ע"כ בקטנה שאמר לה צאי וקבלי קידושין לאו מדין תן מנה לפלוני ועיין בהרא"ש לקמן דף י"ט דכתב הטעם דכיון שהקידושין לעצמה היא יכולה הקטנה להעשות שליח לקבלה ולטעמיה אזיל דס"ל גבי זרוק לכלב וכו' דזרוק מנה לים לא מהני (ומ"ש הריטב"א ז"ל דאפי' בזרוק מנה לים מתחייב לא משמע כן בב"ק דף צ"ג ע"א דדוקא בקרע את כתותי ע"מ לפטור פטור משמע מדלא נקט רבותא טפי בקרע את כסותך ע"מ שאתחייב לשלם ע"כ דבזה לא מתחייב ודוקא בקרע את כסותי פטור מלשלם משום דמחילה מועיל אפילו בדיבור בעלמא אבל להתחייב אינו יכול להתחייב את עצמו אפי' אמר על מנת להתחייב וה"ה בזרוק מנה לים ואתחייב לך לא מתחייב ולדברי הרמב"ן והריטב"א ז"ל נראה דס"ל דכ"ש אם אמר קרע את כסות של חבירך ואני אשלם שחייב לשלם אע"ג דקיי"ל בלך וגנוב אין שליח לדבר עבירה מ"מ היכא דאמר ואני אשלם מתחייב ע"פ דיבורו לשלם וצ"ע ועיין בחידושי הרמב"ן ז"ל דהך מלתא תלי' בפלוגתא דרב ושמואל בב"מ דף צ"ט דאם אמר שלח לי ביד בני וביד עבדי ורב סבירא ליה דאפי' אם אמר הכישה במקל והיא תבוא אחרי ומתה בדרך חייב ולפ"ז קשה לכאור' דהא הרא"ש פסק שם כרב דאפי' אם הכיש' במקל חייב וכדאית' שם בטור ח"מ סי' ש"מ והכא פסק זרוק לים ואני אתחייב לך לא מהני אך נרא' דהתם שאני דהא התם אפי' נאנסו בדרך חייב ובהא ודאי ליכ' למימ' דמתחייב בדיבור דהא אית' שם גבי מתנה ש"ח להיות כשואל ומקשה הש"ס במאי בדברים וכו' משמע להדי' דלא מתחייב באונסים בדבור בעלמ' אע"כ הא דקאמר דבהכיש' במקל חייב לאו מטע' דיבורי' אלא דס"ל להרא"ש דמיד שנסתלקו הבעלי' מתחיל שמירת השומר כמ"ש הש"ך שם דהרא"ש ז"ל לטעמי' אזיל דס"ל דבהנח לפני חייב וא"כ אינו ענין לכאן) ולענ"ד נרא' דהא דקאמר לקמן בקטנ' גבי צאי וקבלי קידושיך וכו' היינו משום דקטן שאני וה"ה אם אומר תן לקטן ואני אשלם שפיר דדמי להא דאיתא בב"מ פרק השואל דאם אמר שלח לי ביד בני חייב מיד בשמירתו ואפי' בבן קטן כמו שכתב הכ"מ בפ' ג' מהלכות שלוחים דאל"כ היינו שליח וכדאית' בב"ב דף פ"ד ע"ב גבי שמן וצלוחית ובח"מ סי' קפ"ח דהיינו דכיון דקטן בן דעת הוא קצת לזכות לעצמו לא הוי לי' כאמר לי' זרוק לים כיון דמקרי נתינה תדע דהא הרמב"ם ז"ל דס"ל בפ' ג' מהלכו' שאלה דהכיש' במקל לא מהני ואפ"ה בקטן מהני כנ"ל וה"ה באומר תן לקטן ואתחייב אני לך שפיר מתחייב כיון דמיקרי נתינה לכך בצאי וקבלי מהני בקטנ' ובזה אתי שפיר הא דיליף ר"נ ור"י בר יהודה אע"ג דהתם לא מוכח אלא שיכול' לזכו' לעצמה כמ"ש הרשב"א מ"מ ממיל' מוכח דמועיל מה שאמר תן לקטן כיון דהוי קצת בן דעת ולא דמי לתן לכלב אבל הכא בשטר דלא מהני מדין תן מנה מיירי דווקא בנער' ודו"ק ועיין בק"א

בגמרא שם בין ע"י אבי' בין ע"י עצמה נראה לע"ד דקמ"ל רבא משום דבריית' לעיל קתני סתמא הרי זו מקודשת והוסיף ר"נ דבעינן נתינ' ולא אמרי' כיון דבעינן שיכתוב השטר קידושין מדעתה כדלקמן וכ"ש לפמ"ש הרא"ש ז"ל בשם הר"ח דהא דאמר רבא אמר ר"נ מדעתה היינו דבעינן שיכתוב מדע ת' ע"ש ואמרינן בב"מ דף י"ט דלאביי דס"ל דעדיו בחתומיו זכין לו וזכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות משוחרר הוא מיד משעת חתימת העדים א"כ כיון דהכא שכותבין מדעת' וודאי זכות הוא א"כ י"ל דלהכי לא תנא בבריית' דלעיל הנתינ' ליד האב או ליד עצמה משום דהא גופי' קמ"ל דמקודשת משעת חתימה ואף דאמרי' שם דף י"ג דלאביי דס"ל ע"ב ז"ל אפ"ה בעינן דמטי לידי' מ"מ כיון דמטי לידה היא מקודשת למפרע משעת חתימ' והיינו דתני בבריית' דלעיל הרי זה מקודשת אלא דרבא לטעמי' דל"ל סברת אביי כדאית' בהמפקיד דף ל"ה גבי מאימתי אכל פירי וכו' וס"ל נמי לקמן דלא בעינן מדעת' ואינה מקודשת עד שעת נתינ' והנה הרא"ש ז"ל שם גבי מצא שיחרורי עבדי' פסק דלא אמרינן עבז"ל וצריך להבי' ראי' אימתי מטא שיחררו לידו ותמהו האחרונים עליו דהא פסק כאביי דאמר עבז"ל. ונר' לע"ד ליישב משום דלכאור' קשה האיך שייך לומר גבי שיחרורי עבדים דעבז"ל הא בעינן שליחות הבעל בחתימת העדים כמ"ש הרא"ש בגיטין דף כ"ב ע"ב ובא"ע סי' קכ"ג משום דכתיב וכתב דהיינו לר"מ וחתם וה"ה בשטר שיחרור דשוה בכל דינים לגט דילפינן בג"ש דלה לה וקיי"ל דאין שליח הולכה נעש' שליח לקבל' כדאיתא בגיטין דף כ"ד ע"א ודף ס"ב ע"ב משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל א"כ האיך העדים שעושין שליחות האדון בחתימה האיך יכולין לזכות להעבד בחתימתן הא קיי"ל דזכי' היא מטעם שליחות והם שלוחי האדון האיך יכולין להיו' ג"כ שלוחים העבד ודוחק גדול לומר דבחתימה לאו דוקא אלא לאחר זמן זכין לו ונראה משום דהתם קאי אליבא דרבנן דר"מ דס"ל דזכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירו' ורבנן דר"מ ס"ל כר' אלעזר דאפי' בלא עדי חתימ' כשר כדאיתא במתני' דגיטין דף פ"ו וחכ"א אע"פ שאין עליו עדים וכו' והיינו דוכתב לא קאי כלל אחתימה אלא אכתיבה וה"ה בשטר שיחרור לא בעינן שליחות בחתימה ושפיר יכולין לזכות לעבד בתורת שליח לקבלה אבל אנן דקיי"ל דבעינן כתיבה וחתימה ואין לגרש בלא עדי חתימה כדאיתא באה"ע סי' ק"ל ובעינן שליחות בחתימה שפיר פסק הרא"ש ז"ל דלא אמרי' עבז"ל ולפמ"ש א"ש בשמעתין כיון דברייתא זו אתי' כר"א כמ"ש התוס' בד"ה כתב לה על הנייר דס"ל דלא בעינן בגט שליחות בחתימה דה"ה בשטר קידושין דילפינן מגט שפיר אמרי' דעבז"ל אבל באמת