המקנה לג

שיראי מפני שהאש' מתאו' להם אבל מידי אחרינ' לא ומדייק הכי מדלא קאמר והילכת' כרב' כמ"ש הר"ן ע"ש ע"כ צ"ל דרבה עצמו ס"ל בכל מילי דלא צריך שומ' ומוכח הכי מהני תרי מנא אמינ' לה דקאמר ר' יוסף דאי נימא דרבה דווקא בשיראי קאמר א"כ מאי מייתי ראי' מתבוא' וכלים ומעגל וטלית ולפי זה למאי דפסק הרמב"ם דלא כרבה אם לא בשיראי דוקא שפיר מתוקמי ברייתות אלו כפשטן משום דצריכ' שומ' וא"כ מנ"ל להרמב"ם לפסוק דהיכ' דלא שוה מהני כשמקבל הכהן בה' סלעי' ואין לו' דלאו מהאי בריית' נפקי לי' אלא מעובד' דרב כהנא דשקל סודר' ואויר לדידי וכו' דזה אינו דדילמ' דרב כהנא באמת ס"ל כרבה לגמרי וע"כ מפרש להבריית' הכי משא"כ אליבא דהלכת' ותו דאי מדברי רב כהנ' הוא דנפק' לי' הכי א"כ הו"ל להרמב"ם לפרש דדוק' כגון רב כהנא דגברא רבה הוא כדמפרש רב אשי ובהכי הוי א"ש לישנא דרב אשי דקאמר לא אמרן אלא כגון רב כהנא אע"ג דפשטות הברייתא משמע דמיירי בכל אדם אלא משום דס"ל לרב אשי דלפי מאי דקיי"ל דבמידי שאינה מתאוה להם כשיראי הלכת' דצריכא שומא ואין הכרח מבריית' אלא מעובדא דר' כהנא לכך קאמר ולא אמרן וכו' אבל הרמב"ם דכתב סתם דמהני קבלת הכהן בדלא שוה ע"כ היינו משום דנפקא ליה מבריית' זו ובאמת ליכא הכרח לדידי' לפי מאי דפסיק דלא כרבה אלא בשיראי דווקא ונראה דמ"ש הרמב"ם הטעם בשיראי מפני שהאשה מתאוה להם לאו דוקא שיראי אלא כל חפץ שהוא צריך אדם המקבל כגון תבואה וכלים או עגל וטלית כולן הוי כמו שיראי שאדם מתאוה להן כיון שהוא צריך לו ולא אתי לאפוקי אלא דברים העומדין לסחור' ואין בהם צורך אכילה ושימוש המקבל וא"כ אף אליבא דהלכתא צריך לשינוי' דש"ס דברייתא דעגל וטלית מיירי בדלא שוה ולפ"ז י"ל דרב אשי דקאמר כגון ר' כהנא היינו משום דס"ל כר' יוסף ואין צריך לשנויי הברייתא הכי לכך קאמר דמעובד' דר' כהנא לא נשמע אלא כגון ר' כהנא דווקא אבל למאי דפסיק הש"ס הלכת' דשיראי ל"צ שומא וה"ה לעגל וטלית כנ"ל ממיל' צריך לאוקמא ברייתא דעגל וטלית בדלא שוה ושפיר פסק הרמב"ם דלאו דוקא ר' כהנא דהא בריית' סתמא קתני ודוק

בגמרא אמר ר' אלעזר התקדשי לי במנה וכו' כמאן דאמר ע"מ דמי וכו'. לכאורה מלשון זה משמע דהבריר' ביד הבעל לחזור בו ולא אמרינן דמקודשת מיד והשאר עליו מלוה ואין הבעל יכול לחזור בו אלא הוי כשאר מקדש ע"מ שיתן לה מאתים זוז דבריר' בידו שלא לקיי' התנאי וממיל' הקידושין בטלי' אך מלשון רש"י ז"ל לקמן דף מ"ז ע"א לא משמע הכי שכ' שם בד"ה מילי אוחרי' וכו' ואמר לה הרי הוא עלי מלוה וא"כ מדקאמר הש"ס עלה ואלא הא דאמר ר' אלעזר וכו' משמע דר' אלעזר מיירי נמי בהכי שאמר הרי הוא עלי מלוה דאל"ה מאי מקשה דלמא דווק' כשאמר הרי הוא עלי מלוה שנגמר' הקידושין אלא שהוא חוב עליו לשלם לה לא סמכה דעת' דכסיפ' למתבעה ואין רצונ' להתקדש לו בחסר דינר אבל כשהוא תנאי ואם לא יתן לה יתבטלו הקידושין לא איכפת לה בהו כמו כל תנאי דעלמ' כמו שיבואר בסמוך וכן הוא שם לשון הר"ן ז"ל משמע דאין הבעל יכול לחזור וצריך לשלם לה המלוה ועוד משמע מלשון רש"י ז"ל והר"ן הנ"ל דצריך שיאמר בפי' הרי הוא עלי מלוה וכן כתב הב"ש בסי' כ"ע ס"ק י"ג בדעת רש"י והר"ן והרמב"ן והרמב"ם חולקים ע"ז וס"ל דאין צריך שיאמר כן ובאמת צ"ע דמי הכריחו לרש"י והר"ן לפרש כן ונר' דדייק' הכי מדמוקי שם בריית' דהמקדש במלוה בהכי ולשון מלוה לא שייך אם הוא תנאי דהרי הוא אינו חוב עליו לקיים התנאי ותו דתני התם בברייתא ושוין במכר שזה קנה משמע דומיא דמכר דקיי"ל דכשמכר לו קרקע במנה ונתן לו דינר קנה את כל הקרקע והשאר הוא עליו בחוב גמור ואין שום אחד יכול לחזור בו א"כ הא דפליגי בקדושין נמי בהכי מיירי ונראה דמה שהוצרך רש"י ז"ל שאמר בפי' השאר הרי עלי מלוה אף דגבי מכירת קרקע כיון שנתן לו דינר קנה את הקרקע והמעות הוא חוב אף שלא אמר בפי' הרי עלי מלוה משום דהתם כל הדמים שפסק הם דמי הקרקע וכיון שקנה את הקרקע בפרוטה ממיל' הוא חייב בכל הדמים אבל בקידושין כיון שאין דמים ידועים לאשה לקנות אותה זולת הקידושין א"כ כיון שמתקדשת בפרוטה על מה יתחייב בשאר המעות אם לא שאמר בפי' כן שמקבל עליו במלוה והא דמתחייב באמיר' בעלמ' נראה דהיינו מדר' גידל דהן הן הדברים הנקנין באמירה כין שהתחייב עצמו בשעת קידושין כדאית' בר"פ הנוש' במתחייב לזון את בת אשתו ע"ש וה"ה כשפסקו על עצמם כדאי' באה"ע ר"ס נ"א ולפ"ז צ"ל דהא דקאמר הכא מאי טעמא כיון דאמר לה מנה ויהב לה דינר כמאן דאמר על מנת דמי וכו' לאו מדברי ר' אלעזר היא אלא דהש"ס מפרש הכי כיון דר"א סתמא קאמר ומיירי בכל ענין אפילו לא אמר בפי' הרי עלי מלוה ואז הוי מדין התנאי כיון שא"א להתחייב מטעם מלוה ע"כ תנאי הוא ובזה יש לתרץ קושי' הרמב"ן בהא דנקט בבריית' דבסמוך בהתקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת דמשמע דבמנה סתם מקודשת אפי' בחסר דינר ולקמן דף מ"ז ע"א אית' בברייתא דבחסר דינר גרע טפי משום דלא סמכה דעתה דכסיפא לה מלתא למתבע' ומזה רצה להכריח דהלכה כיש אומרים בברייתא שם דמקודשת אף בזה ולפי מ"ש יש לומר דהא דאמרינן שם דלא סמכה דעתה משום דכסיפי לה מילת' למתבע'. היינו דווקא בענין דמיירי שם שאמר בפי' הרי עלי מלוה דכיון דדעתו שיגמרו הקידושין מיד והדינר יהיה עליו במלוה שפיר י"ל דלא סמכה דעתה משום דכסיפא לה למיתבעי' ואפשר דבהא אפי' אם הוא משלם לה הדינר אינו מועיל כיון דבשעת הקידושין לא סמכה דעתה ולא הי' דרך תנאי כדאיתא לעיל גבי שיראי דהיכא דבעינן שומא אפי' שמאו אח"כ לא מהני משום דלא סמכה דעתה בשעת קידושין וכן משמע לקמן דף מ"ח ע"א גבי קידשה בשט"ח דאפילו גבתה אח"כ החוב לא מהני משום דלא סמכה דעתה בשעת קידושין דלמא מחיל ע"ש אבל היכא דלא אמר הרי עלי מלוה דאז אמרינן דהוי תנאי לא שייך לומר דלא סמכה דעתה כיון דאם לא ישלים לה יתבטלו הקידושין והוי כשאר תנאי דעלמ' דאע"ג דלא ידעה בשעת קידושין אם יקיים הבעל התנאי אפ"ה מקודשת כשיקיים התנאי משום דסמכה דעתה בשעת קידושין על זה (וכבר הוכרחנו סבר' זו לעיל בסוגי' דשיראי צריכי שומא) וא"כ בריית' דבסמוך דלא מיירי שאמר הרי עלי מלוה אין חילוק בין נתן לה דינר אחד ובין שנתן לה מנה חסר דינר ודו"ק. עוד נראה ליישב קושי' הרמב"ן הנ"ל דהא כתבו התוס' בד"ה השתא במנה סתם וכו' וא"ת דילמא הא קמ"ל וכו' אלמא דלא חלו הקידושין וכו'. כוונתם מבואר דאם נימא דבמנה סתם לא הוי תנאי ולא נשלמו עיקר הקידושין עד שישלים ממילא במנה זה לא מהני השלמה שהרי אמר בפי' במנה זה אע"כ דבמנה סתם נשלמו עיקר הקידושין אלא שצריך לקיים התנאי וקמ"ל דבמנה זה אינה מקודשת כלל ולפי זה י"ל דבאמת משמע דברי ר"א דאמר הרי זו מקודשת וישלים דהוי כתנאי ע"מ דכשמשלים חלין הקדושין למפרע מעכשיו ולא כתנאי אם דאף ע"ג דניגמרו הקידושין מיד מ"מ אינם חלין אלא כשגומר התנאי ובתוך הזמן שניהם יכולין לחזור מיהו נר' דאפי' אי הוי אמרינן במנה סתם דלא הוי תנאי ע"מ וכמעכשיו אלא כתנאי אם דשניהם יכולים לחזור בהן קודם שיתקיים התנאי מ"מ כיון דנשלמו עיקר הקידושין שפיר איצטריך ברייתא לאשמועינן דבמנה זה אינה מקודשת כלל ה"כ י"ל דנהי דבמנה חסר דינר אינה מקודשת עד שישלים לאו טעמא משום דלא נשלמו הקידושין אלא משום דכיון דכסיפ' לה מלתא למתבע' לא סמכה דעתה להתקדש בתנאי על מנת שהוא כמעכשיו שיהא הברירה בידו להשלים אפי' לאחר כמה שנים ולא תוכל להנשא לאחר שמא ישלים התנאי אח"כ ויחולו הקידושין למפרע ומסתמא דעתה שיהיה הקידושין בתנאי אם א"כ אם לא ישלים לה אותו הדינר הברירה בידה לחזור בה ולהנשא לאחר א"כ שפיר איצטריך הברייתא לאשמועינן דבמנה זו אינה מקודשת כלל ואין לומר דלא שייך בזה תנאי אם כיון דלא התנה בתנאי כפול ושאר דיני תנאי דהא לדעת כמה פוסקים אפי' במעכשיו בעינן תנאי כפול וע"כ צ"ל כמ"ש הב"ש בסי' כ"ט דהכא מחמת אומדנ' אמרינן דהוי כאלו התנה בדיני תנאי וממיל' יש לומר כן גם בתנאי אם נמצא מתורץ קו' הרמב"ן דבמנה חסר דינר מקודשת אם השלים לה ככל תנאי אם ודו"ק אלא דאכתי זה דחוק דנימ' דעתה הי' לתנאי אם כיון דדעתו הי' לתנאי ע"מ ממילא בטלה הקידושין לגמרי ואכתי קשה קושי' הרמב"ן דבברייתא משמע דדוקא במנה זה אינה מקודשת ועיקר נר' בישוב קושי' הרמב"ן כמו שיבואר לקמן אך מדברי הב"ש סי' כ"ט משמע נמי דדווקא בחסר דינר צריך שיאמר הרי עלי מלוה אבל לא בדברי ר"א אבל לענין כיסופא משמע דס"ל דאפילו בתנאי ע"מ איכא משום כיסופא והיינו מדמקשה לימא דר"א כתנאי אלא דצ"ע מנלי' להסוגי' להקשות וצ"ל דפשיטא לסוגי' כיון דבתנאי ע"מ אין בידה לחזור שייך בי' נמי מיכספ' כיון שהיא לעולם בספק מקודשת אך אכתי קשה לי דאי נימ' כדברי ב"ש דבחסר דינר צריך שיאמר הרי עלי מלוה אפילו במנה סתם א"כ למה נקט בבריית' הכא דוקא במנה זה ונמצא חסר דינר אינה מקודשת ואי מיירי באמר' הרי עלי מלוה אפילו מנה זה נמי הרי נתרצית כיון שקיבל' לדעת זה כמ"ש הב"ש ס"ק ט"ז דלדעת רש"י הא דקתני אינה מקודשת היינו שיכולה לחזור ואם קיבלה ושתקה אינה יכולה לחזור וענין בק"א שכתבנו לפרש דברי הב"ש. ויותר נראה כמ"ש בק"א דס"ל לרש"י דלשון ונמצא משמע בשעת קבלה נמצא שחסר דינר והיינו שהי' מונה והולך וכיון דמסיק הכא ר' אשי מונה והולך שאני דדעת' אכולה ע"כ צ"ל שאמר הרי הוא עלי מלוה כדעת רש"י לקמן ועיין בק"א מבואר היטב

תוס' ד"ה השתא במנה סתם וכו' וא"ת הא קמ"ל וכו' וי"ל דמרישא וכו'. תירוצם דחוק דהא אף למאי דמוקי ריש' וסיפ' במנה זו ע"כ צ"ל דהא דנקט כל הדין בסיפ' בנמצ' חסר דינר אינו אלא להשמיענו דאינה מקודשת כלל ומאי קמ"ל. ולולי דבריהם ז"ל נראה לענ"ד דהנה הרמב"ן הקשה מבריית' דנקטי במנה זה ונמצא חסר דינר משמע דבמנה סתם מקודשת ולא חיישינן לכיסופ' דלא כת"ק דבריית' לקמן דף מ"ז אינה מקודשת דחיישינן לכיסופ' ונדחק להוכיח מזה דהלכת' כיש אומרים דלא כסוגי' דעלמ' דהלכה כתנא קמא. ונראה ליישב קושייתו די"ל הא דנקט בבריית' במנה זה לרבות' נקט דלא מיבעי' במנה סתם דאינ' מקודשת כיון דנגמרה הקדושין ותלוי בתנאי ע"מ לא סמכ' דעתה דלעולם תהי' בספק שמא יתן לה כיון דהיא אינה יכולה לחזור כנ"ל אבל במנה זה הו"א דמקודשת כשישלים דלא שייך טעמא