המקנה ל

לא יעדה אינה יכול למוכרה כדאיתא לקמן דף י"ב ע"א דכל היכא דלא מצי מייעד לא הוי זביני זבינ' א"כ מוכח דש"כ ככסף לענין קידושין עצמן. ותו דהא אמרינן לקמן דף י"א ע"ב דב"ש דס"ל בדינר משום דיליף מאמה עברי' מוכח מזה דב"ש חודה דיכול לייעד בשיור ביום כדי פרוטה ולא בעינן שיור כדי דינר כמו שאר קידושין דאל"ה האיך נקנית בתחלה אפי' בדינר הא לא יהי' בה שיור כדי דינר ולא תהי' ראוי' לייעוד בשיור כדי פדיי' כדיליף לקמן דף י"ט ע"א בבריית' מיעדה והפדה צריך שיהא שהות ביום כדי פדיי' וע"כ צריך לחלק אליבא דב"ש בין קידושי ייעוד לשאר קידושין אע"כ מוכח מכל הני קושי' דאין ללמוד עיקר קידושין מקידושי ייעוד והא דיליף לקמן דף י"ט מדין ייעוד דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדר' יוסי בר' יהודא לאו לעיקר קידושין יליף דהא היינו הך דינא קמא דרבא דאמרה תן מנה לפלוני דלא יליף לה הכא אלא מדין ערב ולא מדין יעוד אלא כמ"ש התוס' שם דלא ילפינן משם אלא דקטנה אית לה יד וכן הא דיליף שם מדר"י בר"י מלוה שיש עלי' משכון לאו עיקר קידושין יליף אלא דיליף דסמכה דעתה בהכי כמ"ש התוס' שם ואין להאריך בזה יותר ודו"ק: שם הכא באדם חשוב עסקינן וכו'. וכתב הרשב"א וא"ת לרב דאמר גבי חליפין כליו של קונה ולא אמרינן בהאי הנאה דמקבל מיני' אמאי באדם חשוב יקנה (י"ל דההוא במתנה ע"מ להחזיר אינה מתנה של הנאה שיקנה באותו הנאה ע"ש ולפ"ז נ"מ לדינא בהא דאמרינן לעיל דמתנה על מנת להחזיר במכר קנה היינו דווקא כשמקנה לו במתנה עצמה אבל לא בהנאת מתנה דאין זה הנאה לפי דברי הרשב"א ז"ל. אך לענ"ד צ"ע דא"כ גבי חליפין בכליו של מקנה כשנותן הסודר לגמרי יועיל לרב אפי' באינו אדם חשוב דלגבי חליפין כיון דסגי בפחות משוה פרוטה יועיל נמי אפי' בהנאה של אדם שאינו חשוב כדס"ל ללוי ובאמת א"א לומר כן כדאית' בגיטין דלא מהני קני הא וקני נפשך אליבא דרב משום דהוי כליו של מקנה אע"ג דמשמע דיהיב לה לגמרי) ולולי דבריו ז"ל נראה דאין כאן קושי' כלל כיון דקנין חליפין ילפינן מבועז שנתן לגואל ליכא למילף לגבי חליפין אלא דומי' דהתם דהוי נתינה ממש אבל הנאת מתנה לא מהני אלא גבי קנין כסף וקדושי אשה הכא אבל מדין חליפין בעינן נתינה ממש וכן מוכח מדברי תוס' לעיל דף ג' ד"ה אשה בפחות מש"פ וכו' שכתבו שם ובנכרי צריך ליזהר שלא ליכתוב וקנינא מיני' דאין שליחות וזכיי' לנכרי כמ"ש שם דהני דינ' דרבא לא שייכי בחליפין דבעינן דומי' דבועז וק"ל

בגמרא אשה אמר רחמנא ולא חצי אשה וכו' ולכאורה קשה דהא אמר בר"פ המגרש דבעי ר' אבא בקידושין האיך ופשט מויצאה והיתה ולדעת הרמב"ם ז"ל הוי ספק קידושין צ"ל אין זה בכלל חצי אשה כיון דלכ"ע היא מקודשת לגמרי ולגבי אותו איש אינו מקודשת כלל אבל חציך מקודשת היינו שתהא ראוי' לשנים והוי חצי אשה כדקאמר אתתא לבי תרי לא חזיא מיהו הכא הוי מצי למימר דלא הוי קידושין מדכתיב ויצאה והיתה כדקאמר התם כיון דבגירושין אם אמר חציך מגורשת בוודאי אין זה כריתות דכל שיורי בגט לאו כלום הוא כדקאמר לקמן דף סמ"ך מיהו לדעת הרמב"ם בר"פ המגרש הוי ספק קידושין ולא גמרינן בהיקשא דויצאה והיתה וצריך טעמא דאמר הכא אבל לדעת רוב הפוסקי' שם דילפינן מויצאה והיתה קשה. ולכאורה הי' נרא' דנ"מ לענין איסור כהונה דאמרינן שם בר"פ המגרש דדרש מקרא דאפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה. ולפ"ז נראה דה"ה אם קידשה חוץ מפלוני וגירשה דאסורה לכהונה כיון דלא ילפינן קידושין אלא מג"ש דויצאה והיתה א"כ נ"מ דהיכא דאמר חציך מקודשת וגירשה לא הוי ריח הגט כלל אך נראה דבקידשה חוץ מפלוני וגירשה אין לפוסל' אפי' לכהונ' כיון שהקדושין לא הי' כלום היינו דאמרי' ביבמות דף צ"ב במתני' אשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה ובזה יש לפרש הא דאמר ר' יהודה אמר רב שם דף צ"ד הו"ל לר"א למדרש מרגניתא דתני' וכו' ולכאורה אינו מובן דהא דדרש ר"א בן מתיא מה"א יתירה קא דריש דאי נמי הוי כתיב מאיש הוי ידעינן להא דתני' דאפי' לא נתגרשה וכו' מיתורא דמאיש ולפי מ"ש י"ל דבאמת ההוא מאישה בא ללמד על רוח הגט שפוסלה אבל בקידושין בכה"ג שלא אסרה לעלמא אלא שקידשה לעצמו וגירשה אין בו אפי' ריח הגט והכא הו"ל לר"א למדרש בזה דכיון דלא אסרה בקידושיו לעלמא אינו נקרא אישה ועיין מ"ש בזה בק"א סס"י ל"ח באריכו' ונראה יותר דעיקר דינא דרבא הוא דקמ"ל דלא אמרינן דניפשטו קידושין בכולה כדקאמר בסמוך כיון דאיכא הכא דעת אחרת אבל בגירושין הוא איפכא דכיון דאיכא שיור מן קידושין במקצת מתפשט בכולה דה"א דבשניהם מתפשט הקידושין בכולה ואף דנראה דלא אמרינן מתפשט הקידושין בכולה אלא בשעת הקדש כמו שיבואר לקמן בדברי ר' יוחנן מ"מ בגירושין שאני כיון שכבר היתה מקודש' בכול' אינו יכול לגרש' במקצת משו' דכבר נתפשט הקידושין בכולה ואפשר דאע"ג דקיי"ל דלענין כהונה פוסל אפי' היכא דאיכא שיור כדאיתא בר"פ המגרש דאפי' לא נתגרש אלא מאישה פסולה לכהונה מ"מ היכא דאמר חציך מגורשת אינו פוסל אפי' לכהונה משום דכיון דנשתייר מקצת נתפשטו קידושין בכולה דהכא לא שייך דעת אחרת כיון דכבר נתקדשה ודעתה בגיטה לאו כלום הוא ועיין בסמוך וצ"ע לדעת הראב"ד לקמן דף ס' דקיי"ל כר' יוחנן שם דאמר אפי' מאה תופסי' בה דבקידושין מהני שיור קנין א"כ מאי משני רבא התם אתתא לבי תרי לא חזיא וכו' דהא מהני כשמשייר בקנין כמו בהתקדש לי לחציי וצ"ל דכיון דעכ"פ אינה ראויה לאינסובי לתרי דהיינו שתהיה נשואה לשניהם דאסורה לו משום אשת חבירו משא"כ בהתקדשי לחציי דקאמר אי בעינן לאינסוב' וק"ל:

שם אלא להא דאמר ר' יוחנן וחזר ולקחה והקדישה משמע דאם לא הקדישה לא אמרינן דכיון שלקחה ונעשה שלו ממילא תתפשט הקדושה בכולה ולכאורה הי' נר' דהטעם הוא דהוי קדושה דחוי' ודמי' לההוא דאמרינן בערכין דף ד' ע"ב דאם אמר ראש חמור זה הקדש הוא והקדש שותפין בו ולא אמרינן דתתפשט בכולה כיון דאינו ראוי למזבח וא"כ ה"נ כיון דבהמה זו אינה ראוי' למזבח לא אמרינן דכשלקח' מתפשט קדושה בכולה אך ז"א דהא כתב הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מהלכות מעשה קרבנות הלכה ד' בהמת השותפין שהקדיש א' מהן חצי' וחזר ולקח חצי' האחרת והקדישה הרי זה קדושה וקריבה הרי דס"ל דאין נדחה ואפ"ה כתב דוקא שהקדישה אח"כ ע"כ משום דס"ל דאין לחלק בין קדושה דחוי' לקדושה גמורה כיון שאינו יכול להתפשט בשעת הקדש אינו כלום ונ"מ מזה דאף לדעת התוס' בד"ה חצי' בפרוטה וחציך בפרוטה וכו' דהיכא דמתרצה פשטו הקדושין בכולה היינו כשאומר בפעם א' ואח"כ נותן לה ב' פרוטות דבשעת נתינה נתרצה על כולה כמ"ש תוס' בד"ה חציך בפרוטה היום אבל אם אמר לה חציך בפרוטה ונתן לה הפרוטה ואח"כ נתרצית לא מהני כיון שלא נתרצה בתחלת הקידושין וכ"כ הב"י בסי' ל"א והא דלא מפרשו תוס' כן דאכתי תקשה כשאומר חציך הב' בפרוטה תתפשט בכולה כיון שכבר נתרצה בתחלה ועיין מ"ש בסמוך בלשון התוס' ודו"ק

ע"ב בתוס' ד"ה ש"מ בעלי חיים וכו' ויש לתמוה אמאי לא פריך אדר' יוחנן כי היכא דפריך על ר' אושיעא וכו' לולי דבריהם ז"ל י"ל כיון דאמרינן ביבמות דף ע"ח אמר ד' יוחנן דאם הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה משום דעובר לאו ירך אמו הוא ולפי זה י"ל דר"ש מיירי כגון שהפריש נקיבה מעוברת וילדה לכך מתכפר בולדה משום דעובר לאו ירך אמו הוא א"כ שפיר מצי ר' יוחנן לאוקמא מלתי' כדר"ש אבל לר' אושעיא פריך שפיר דהא מסקינן בתמורה דף כ"ה לדר"י בתיובתא וכמ"ש התוס' בב"ק דף מ"ז דקיי"ל דעובר ירך אמו הוא ודו"ק

תוס' ד"ה חציך בפרוטה וכו' אבל הכא איירי דאמר לה הרי את מאורסת לי וכו' משמע מדבריהם דכשאמר בלשון הקידושין הי' מתרצית אפי' אמר חציך מתפשטי' הקידושין בכולה ולא משמע כן מסתימת הפוסקים שלא חילקו בזה ונר' לתרץ קושי' זו דיש לדקדק לכאורה דמאי פריך לעיל וניפשטא לה קדושין בכולה מי לא תנא וכו' הא רבא יליף מקרא דאשה ולא חצי אשה ולכאורה הי' נרא' משום דאיכא לאוקמי קרא כגון שקידשו שנים אשה א' בבת אחת ע"י שליח ובכה"ג ליכא למימר דליפשטו הקידושין בכולה כיון דחצי השני מקודשת לאיש אחר אך ז"א דלרבא דס"ל לקמן דף נו"ן כרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו א"כ ליכא לאוקמי בשני' שקדשה כאחד דכיון שאינו בזה אחר זה פשיטא דאפי' בבת אחת אינו ותו דכיון דסבירא ליה לרבא שם דקידושין שאין מסורים לביאה לאו קדושין הן א"כ פשיטא דליכא לאוקמי בשנים שקידשה כאחד דבלא זה לאו קדושין הן כמו בקדשו ב' אחיות כאחד כדאמרינן לקמן שם. ותו קשה דמאי קושי' דילמ' התם שאני דכשמקדש חצי בהמה עכ"פ אותו החצי קדיש דאפי' ברגל' של זו עולה תמכור לצורכי עולה ולכך אמרינן דפשטה קדושה בכולה משא"כ באשה דאינה מקודשת לחצאין כלל בשום קדושה מאי חזית דנימא דנתפשטו הקידושין בכולה אדרבא נימא דאין בדבריו כלום וצ"ל דהקושי' הכא דהא דאין מתקדשת לחצאין לא נלמד אלא מלישנא דקרא דמשמע אשה ולא חצי אשה א"כ מאי מקשה הכא דלמא באמת אשה מתקדשת לחצאין והא דקאמר רחמנא אשה היינו משום דממיל' פשטו הקידושין בכולה ולא משכחת כלל חצי אשה וע"ז משני דע"כ אין שום קדושין בחצי אשה דאל"כ הא משכחת קידושין בחצי אשה היכא דאינה מתרצית אלא בחצי דכיון דאיכ' דעת אחרת לא פשטה בכולה אע"כ דהכי אמר קרא דלא שייך כלל קדושין בחצי אשה. וממילא אפי' היכא דמתרצית לא דמי לבהמה כלל דשאני התם דמתקדש' לחצאין ובזה מתורץ נמי קושי' התוס' לעיל בד"ה ונפשטו וכו' תימא דבריש תמורה וכו' ונראה שלכך דקדק רש"י וכו' לפי דעת רוב הפוסקים שלא חילקו בין לשין קידושין לשאר לשונות קשה קושי' התוס' ולפי מה שכתבנו אתי שפיר דגם הכא נילף מקרא אשה ולא חצי אשה כי היכי דיליף התם מקרא. ועוד נראה לענ"ד דיש ליישב קושי' התוס' בפשטות לפי מה שכתב דרבא ס"ל כרבה כל שאין בזה אחר זה אפי' בבת א' אינו א"כ כיון שאמר לה חציך בפרוט' וחציך בפרוט' ואח"כ נותן לה שתי פרוטות ביחד א"כ שני הקדושין חלים כאחד וכיון דהיא מתרצית להתקדש אינה קונה אלא פרוטה אחת דנתפשט בכולה וכן הוא בפרוטה