המקנה רעח

רב ושמואל בסתמא דאין חילוק בין קידשה אבי' תחלה בין קידשה היא עצמה תחלה אי נימא הרי היא נשואה לפניך לא הוי קידושי אבי' כלום והכא מקשה היכא דקידשה אבי' תחלה ואפשר דס"ל למהרש"א ז"ל דחזקת פנוי' לא מהני במקום חזקת הגוף כמ"ש התו' בכתובות דף ע"ה ע"ב בד"ה אבל היכא וכו' ע"ש. וה"ה חזקה דהרי הי' נשואה לפנינו לא חשיבא חזקה במקום הרי היא בוגרת אך לפמ"ש לעיל דלהכי לא חייש רב לקידושי אבי' דשמא עשאהו שליח משום דחזקת פנוי' סותר חזקה דהרי היא בוגרת לפנינו א"כ אי נימא דמיירי בתוך ששה וחזקה דהרי הי' בוגרת לפנינו מבטל חזקה דנערות א"כ ה"נ חזקה דהרי היא מקודשת לפנינו מבטל חזקת פנוי' וניחוש דלמא עשאה אותו שליח ודוק

בגמרא אלא לאחר ששה וכו'. לכאורה קשה לפי מה דאית' בנדה דף מ"ו אמר רבא קטנה שהגיע' לכלל שנותיה חזקה שהביאה סימנין והנ"מ למיאון אבל לחליצה לא הוי חזקה א"כ מאי מקשה לאחר ששה בהא נימא שמואל דלמא מיירי שלא בדקה כשנשלמה י"ב שנים א"כ אף לאחר ששה יש להסתפק דלמא לא הביאה סימנין עד אחר הזמן ורב ס"ל כיון דהיא בוגרת לפנינו מחזקינן לה שהביאה סימנין קודם ומיהא כבר כתבנו לעיל בתוס' ד"ה בני זה דס"ל לתו' שם בשטה קמייתא דחזקה דרבא איכה אלא מדרבנן דמדאוריית' בעינן שנים וסימנין ושפיר מקשה הכא דבתוך ששה לסימנין הוי חזקה דנערות אף שהוא יותר מו' חדשים אחר י"ב שנים דבסימנין תלי' מילתא אבל לשיטה אחרת שכתבו תוס' שם משמע דחזקה זו הוי מדאורייתא א"כ קשה כנ"ל. ונראה דאף לשיטה אחרת ליכא לאוקמי בהכי אע"ג דאמר שם דלחליצה חין סומכין על חזקה שהגיע לכלל שנותי' היינו לענין שתחלוץ בלא בדיקה אבל אם בדקה אח"כ ונמצאו בה סימנין מחזקינן שכבר הביאה סימני נערות משנת י"ב והיינו שכתבו תוס' שם דלענין עונשין נמי מהני חזקת שנים היינו כשיש סימנים לפנינו והאב מעיד על השנים מחזקינין ליה בגדול משהגיע לכלל שנים ושפיר מקשה הכא לאחר ששה כיון שנמצאו לה סימני בגרות מחזקינן לה שהביאוה סימני נערות משנת י"ב ועיין בסמוך. ודוק

ברש"י ד"ה אי נימא וכו' פעמים הי' ממהרות לבגור וכו' ותו' ישינים הקשו על זה דלעולם לא ימהר לבגור תוך ויו ונדחקו בזה. עיין במהרש"א. ולולי דבריהם נראה הא דקאמר תוך ויו היינו תוך ויו חדשים משראו בה סימני נערות ויכול להיו' שהביא' קודם אלא שלא נבדקה א"כ שפיר קאמר דאיכא למימר השתא הוא דבגרה דיש להעמידה בחזקת קטנות שלא הביאה סימני נערות עד ששה חדשים לאותו שעה שנמצאו בה הבגרות והיינו דקאמר השתא הוא דבגרה ובזה מובן תא דקאמר בהא לימא רב ולא מקשה נמי על שמואל דכיון דאיכא חזקה דנערות ליכא למיחש לקידושי עצמה כלל ולפמ"ש דאין ידוע לנו דשמא הביאה סימני נערות קודם שנראה בה הסימני נערות וכבר הגיעה זמן הבוגרת אין הקושי' אלא על רב דלא חשש לקידושי האב ולפמ"ש בסמוך דלשיטה קמייתא שכתבו תוס' דף ס"ד שידוע שכבר הגיע לכלל שנותי' כל זמן שלא הביאה סימנין הי' בחזקת קטנות מדאורייתא ולשטה אחרת שכתבו תוס' צ"ל שאין השנים ידועים לנו כלל ואין לידע הנערות או הבגרות אלא מסימנין והיינו דלשיטה אחרת שם מהני נמי סימנים בלא שנים כמ"ש תוס' שם ובזה נר' לענ"ד דאתי שפיר הא דמשני לא צריכה ביומא דמשלם שית דלכאורה קשה הא דאמר רב הרי בוגרת לפנינו כדפי' רש"י שבדקו' ונמצאו בה סימני בוגרת ומה הוצרך לבודק' פשיטא דלאחר שנשלמו ששה חדשים נעשו בוגרת וצריך לדחוק דדוקא כשנמצאו בו ביום סימני בוגרת קודם הלילה בזה ס"ל לרב דמחזקי' לה בבגרות משחרית אבל אם לא בדקוה כלל מודה רב דהיא בספק עד הלילה אבל לא משמע הכי מדברי הרמב"ם בריש פרק שני מהלכות אישות דמתחלת יום תשלום הויו חדשים ומעלה תקרא בוגרת עכ"ל. ונראה דס"ל דבל"ז דוחק לאוקמא פלוגתייהו דרב ושמואל בסתם ולא פירשו דמיירי ביומא דמשלים שית אלא דבאמת מיירי שאין ידוע לנו כלל לא זמן השנים ולא זמן הסימני נערות וס"ל לרב דכיון דבדקוה ונמצאו בה סימני בוגרת מחזקינן שזהו היום שנשלם בה ויו חדשים משהביאה סימני נערות ומחזיקינן לה בבוגרת מתחלת סיום ובאמת אם היה ידוע לנו שהוא יום דמשלים שית לא היה צריך לבדיקת סימני בוגרת דמחזקינן לה בוודאי בחזקת בוגרת מתחלת יום דמשלים שית וכיון דעיקר פלוגתייהו ביומא דמשלם שית להכי נקיט לא צריכא דקדיש ביומא דמשלם שית ועיין בק"א ודו"ק

ע"ב שם ושמואל אמר אנא דאמרי אפי' כר' נתן וכו' לכאור' קשה דה"ל למימר כפשטא עד כאן לא קאמר ר"כ אלא משום דהוא בחזקת ברי מקודם וגם הוא ברי לפנינו וכיון דלא איתרע חזקת הגוף מוקמינן ליה אחזקת הגוף ולא מטעם דאזלי' בתר השתא כלל משא"כ כשהוא ש"מ עתה דהוה תרתי לריעותא דהעמיד ממון על חזקתו והרי ש"מ לפנינו. ונראה משום דשמואל ס"ל בר"פ המוכר פירות דף צ"ב דאין הולכין בממון אחר הרוב וקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף א"כ כ"ש דאין הולכין בממון אחר חזקה והי' מוכרח לומר משום דהוה הכא תרי חזקות חזקת הגוף שהי' ברי קודם וחזקת דהרי ברי לפניך והוי קשה לשמואל דל"ל הכי הרי בוגרת לפניך לכך צ"ל דאיכא נמי רובא דעלמא בחזקת בריאים והוי ליה רובא וחזקה דמודה ביה שמואל. ועוד כר' דמלשון דאמר ר"נ אם ברי הוא וכו' משמע אם ברי לפנינו אף שיודע שהיה פעם אחד ש"מ אמרינן דניכתב' שטר לפני זה או אחר זה ודוקא אם הוא ש"מ לפנינו עליהם להביא ראיה ואף דבכה"ג ממ"נ לית ביה אלא חדא חזקה דאם ככתוב אחר שהיה ש"מ בטילה חזקה זו וכן כשנכתב לפני הזמן שהי' ש"מ לא שייך חזקה דהרי לפנינו כיון שכבר היפסקה חזקה זו כשהיה ש"מ להכי צ"ל מטעם חזקה ורובא. אלא דלפ"ז קשה לפי מאי דקי"ל כרבי יעקב כדאיתא בטור שיע סימן רנ"א וקי"ל דחזקה ורובא עדיף מחזקת ממון א"כ למה יוציא מידה בלא ראיה וכ"ש דקשה על רב דאמר אנא דאמרי אפילו כר"י וכו' הא רב ס"ל שם דהולכין בממון אחר הרוב והכא איכא נמי רובא דעלמא בחזקת בריאים. ונר' דהאי רוב לאו רוב גמור הוא כיון דאמרי חז"ל ש"מ שכתב כל נכסין דיכול לחזור בהן היינו משום דאומדנא דמוכח הוא שאין אדם נותן כל נכסיו לאחרים אע"כ שנתן מחמת מיתה א"כ הא גופא הוה ריעותא לרוב דרוב בני אדם אינם נותנים כל נכסיהם אא"כ הוא ש"מ ומחמת מיתה ונראה דהיינו טעמא דפירש"י ז"ל בכותב כל נכסין וכן הוא בלשון הפוסקים אע"ג דקי"ל בח"מ סימן רנ"א דבמסוכן שקפץ עליו החולה דאפילו במתנה במקצת יכול לחזור והכי ס"ל לרבי נתן בכתובות דף נ"ה ע"ע נראה דבהא מודה ת"ק דאינו נאמן לומר שהיה מסוכן כיון דליכא שום הוכחה בוודאי דאזלינן בתר רובא וחזקה. ועיין בב"ב דף קכ"ב ע"ב בתוס' ד"ה ר"כ וכו' שכתבנו שם דסוגיא ל"ל הך סברא דכ"ע בחזקת בריאים נראה דהיינו מטעם דס"ל דאיתרע ליה רובא משום אומדנא כנ"ל ודו"ק

שם עד כאן לא קאמר רבי נתן וכו'. כבר כתבנו לשון התוספות בבבא בתרא דף קנ"ג ע"ב בד"ה ר"נ וכו'. בעובדא דרבה ע"ש שהקשה מסוגיא זו ולולי דבריהם ז"ל היה נראה להשוות הסוגיא והוא דוודאי אם כתב בשטר המתנה זמן כתיבתה וי"ל שבתוך זה הזמן נתרפא וחזר וחלה ומת בזה וודאי דאיכא למימר רוב חולים לחיים כדאמר אביי שם אך י"ל דהתם מיירי שלא נכתוב בשטר שם זמן וכיון דמת לפנינו מחזקינן ליה שהי' ש"מ קודם מיתתו כדרך רוב בני אדם ואם באנו לומר שלא ניכתב השטר בעת ההיא ע"כ צ"ל שהיה עוד הפעם חולה ונתרפא וכיון דרוב בני אדם סם בחזקת בריאים וגם הוא היה בחזקת ברי מקוים וגם אנו מחזיקים אותו ע"כ בברי שנתרפא מחולי א"כ היינו ממש דינא דר"נ דלא חיישינן והכי נראה דהפוסקים שפסקו דלא כרבא שם היינו משום דפוסקים דלא כר"נ. אך לפי מה שכתבתי בסמוך דהא דלא קיי"ל כר"נ אע"ג דקיי"ל דרובא וחזקה עדיף מחזקת עמון היינו משום דרוב זה לאו רוב גמור הוא משום אומדנא דמוכח דרוב בני אדם אינם נותנים כל נכסיהם א"כ בהך דרבא שם דלא ניכתב בי' דאיפטר מגו מרעי' דלא שייך סברא זו שפיר י"ל דהוה חזקות ורובא בכה"ג שלא חלה חולי אחרות כי אם אותו חולי שמת בו ובאמת אינו מפורש בפוסקים בכה"ג וצ"ע. ודוק

שם נימא כי הני תנאי קידשה אביה בדרך וכו'. אידי ואידי כשמואל וכו' הנה לכאורה למאי דפסיק לקמן הלכתא כוותי' דרב ע"כ צ"ל כסברת המקשה דתנאי הי' ובספ"י כתב דיש ליישב אליבא דרב דברייתא דקתני צריכא גט משניהם מיירי בתוך ששה חדשים כדמקשה הש"ס לעיל אילימא בתוך ששה בהא לימא רב וכו' והוא דוחק לפרש כן ועוד דלפמ"ש לעיל דהא דמקשה לעיל בהא לימא רב וכו' ה"ה דהוי מצי להקשות אליבי' דשמואל דלמה צריכא גט מקידושי עצמה כיון דאיכא חזקה ורובא. עיין מ"ש בזה לעיל א"כ קשה גם על ברייתא זו דאי בתוך ששה למה צריכא גט מקידושי עצמה ואפי' לפמ"ש דהא דאמר בתוך ששה היינו בתוך ששה למציאת סימנין מ"מ למאי דמסיק דפליגי ביומא דמשלים שית א"כ היכא דלא נודע זמן הבאת סימנין מסתמא אמרינן שכבר נשלם שש ומעיקרא נתבגרה כדס"ל לרב ביומא דמשלם שית כנ"ל וא"כ אין צריכה גט מקידושי אבי' אך הנראה דאם היא אומרת ברי שכבר היתה בוגרת בשעה שקידשה אבי' וודאי דאפי' בתוך ששה חדשים נאמנת על עצמה דשוי' על נפשה חתיכה דאיסורא בקדושה עצמה א"כ איכא לאוקמא ברייתא דצריכא גט משניהם אליבא דרב בתוך ששה חדשים ובמכחישתו וכן י"ל לעיל בהא דקאמר אילימ' בתוך ששה חדשים בהא קאמר רב וכו' ולא מקשי לשמואל משום די"ל דפלוגתייהו במכחישתו אבל לרב מקשה שפיר דאיך נאמנות לבטל קידושי אביי: ובזה מיושב מלשון דקאמר כאן במכחשתו כאן בשאין מכחשתו ולא היה צריך אלא לפרש ברייתא דה"ה בוגרת לפנינו דמיירי במכחשתו דהא עד השתא מיירי הסוגיא באינו מכחשתו ולפמ"ש א"ש דודאי לרב צריך לתרץ איפכא דברייתא דצריכא גט משניהם מיירי במכחשתו כנ"ל והא סברא פשוט' נאמנת לעשות על עצמה חתיכה דאיסורה אבל לשמואל צריך להמציא סברא חדשה דאם אומרת ברי נאמנת לבטל קידושי