המקנה רעז

וכו' משום שכתב התוס' בד"ה קידש' אביה וכו' דלא שייך הכא חזקת פנויה כיון דממ"נ היא מקודשת או ע"י אביה או ע"י עצמה כמו שיבואר בדבריהם וכן כתב הב"ש סימן ל"ה דבקידשה היא עצמה לחוד מודה רב דהוה ספק ולא אמרינן דהוה וודאי קידושין משום חזקה דהרי היא בוגרת לפניך משום דאיכא חזקת פנויה כנגדה עיין שם ולכאורה הוי אפשר לומר דהיכא דאיכא חזקת פנויה עדיפא מחזקת הרי היא בוגרת לפנינו ולא הוי קידושי כלל בקידשה היא עצמה לבד. ובזה הוה אתי שפיר הא דנקיט קידשה אבי' ואח"כ קידשה היא עצמה ולא נקיט איפכא שהיא קידשה עצמה בבוקר ואבי' בערב משום דבכה"ג ליכא לאוקמי אחזקת פנוי' מעלי' דהיינו שנתבגר' אחר קדושה עצמה וקודם קדוש' אבי' ואינ' מקודשת כלל אלא דנרא' לע"ד דע"כ ז"א דא"כ אפילו קידש' אביה מקודם דממ"נ היא מקודשת כמ"ש תוס' אפ"ה כיון דקיי"ל דבעינן שיעדו עדים כולו דבר ולא חצי דבר כמ"ש תוס' בב"ק דף ע' בשם רב אלפס א"כ אי נימא דכל קדושי' לבד אינו כלום משום חזקת פנוי' אפילו שני העדות ביחד אינם מועילי' כלום כיון דכל אחד אינו מעיד אלא חצי דבר כמו שיבואר בלשון התוס' ולא שייך לומר דממ"נ היא מקודשת לפ"ז י"ל דהיינו דנקיט לשון בדרך ובעיר כי היכא דלא נימא דמיירי שאותן עדים עצמן שמעיד על קידושי אביה הם עצמם עדים על קידושין עצמה אבל היכא שאינם יודעים זה מזה ה"א דהוי חצי דבר ולא הוי קידושין כלל לכך נקיט לשון בדרך ובעיר ר"ל שלא יודע אלו מאלו ואפ"ה אמרינן דממ"נ היא מקודשת והיינו משום דחזקת פנויה אינו מועיל לבטל לגמרי חזקת הרי היא בוגרת לפנינו ואכתי הוי ספק קידושין ולא הוי חצי דבר מיהא יש לדחות זה דאפילו אי נימא דחזקת פנויה מעליא עדיפא מ"מ לא הוי קדושה עצמה חצי דבר די"ל דרב ושמואל לטעמייהו אזלי דס"ל לעיל דף מ"ד ע"ב בנתקדשה שלא לדעת אביה צריכה גט חיישינן שמא נתרצ' האב אלא דהכא כיון שהיא קידשה את עצמה ליכא למיחוש שנתרצה בקידושי האב א"כ העדים שלה שלא ידעו מקדושי אבי' מ"מ הוי ספק קידושין דשמא נתרצה האב וכן י"ל בקדושי אבי' כדאית' בש"ע אה"ע סי' ל"ו דבמקדש בתו בוגרת חיישינן שמא נתרצ' הבת אפי' לדידן דלא קי"ל כרב ושמואל שם ע"ש אך י"ל דכיון דלפי האמת שקידש כל אחד בפני עצמה הרי חזינא שלא נתרצה כל אחד בקדושה שניה א"כ הדר ה"ל חצי דבר ול"ל דממ"נ היא מקודשת. ודוק

עוד היה נראה לפרש הא דנקיט לשון בדרך ובעיר משום דאמרינן לעיל דף מ"ה ע"ב אהא דרב ושמואל ודילמא שליח שוי' וכו' ודילמא ארצויי' ארצי' קמי' וכו' א"כ הא דס"ל לרב דהרי היא בוגרת לפנינו דאין חוששין לקדושי האב כלל ולא אמרינן נהי דלא חיישי' לשמא נתרצה הבת בקידושי אביה משום דחזינן שקידשת עצמה לאחר ע"מ ניחוש דילמא ארצוי' ארצי' קמי' ושווי' שליח להכי נקיט שהיה אביה בדרך ביומא דמשלם שית ואין לחוש שמא עושה אותו שליח בתוך שית דקי"ל בנזיר דף י"ב דכל מידי דלא מצי למיעבד השתא לא מצי משוי' שליח על אחר זמן וכיון דקודם דמשלם שית אין יוכל לקדש עצמה לא מצי משוי שליח. ובזה הוי א"ש הא דלא נקיט שקידשה היא עצמה תחלה ואח"כ קידשה אביה דלא ניחא ליה למינקיט בכה"ג דא"כ בקידושי עצמה איכא בל"ז חשש קידושין דשמא שווי' האב אותה שליח משא"כ כשקידשה אביה תחלה ליכא למיחוש שמה שוי' אותה שליח דכבר ניתבטל השליחות כשקידש כדאיתא במתני' ודוק: מהא י"ל דהא לא חייש רב שמא עשאתה לאביה שליח היינו לפמ"ש הב"ש דלא מחזקינן הרי בוגרת לפנינו אלא כשאין חזקת פנויה סותרת אותה א"כ אפי' אי עשאתה את האב שליח איכא למימר שבשעה שעשאה אותו שליח היתה נערה ובשעה שקידשה האב כבר נתבגרה ולא הועיל השליחות כלום כיון דבשעה שעשאתו שליח לא היתה יכולה לקדש עצמה אע"ג דחזקת פנוי' זו לאו מעלי' היא דה"ה מקודשת לפנינו מ"מ דמרע לחזקת הרי בוגרת לפניך דאיכא לאוקמא אחזקה שהיתה פנויה עד שקידשה א"ע וכיון דאפי' אם בוודאי עשאתה אותו שליח לא הוי אלא ספק ממילא דלא חיישינן שמא עשאתה אותו שליח כמ"ש הב"ש בסי' ל"ה ס"ק י"ג דכל היכא דלא הוי אלא ס"ס לא חיישי' שמא עשאתה אותו שליח ע"ש ויבואר עוד לקמן ודו"ק

שם בתוס' ד"ה קידשה אביה בדרך וכו'. וי"ל דוודאי לא פליג וכו' שהיתה קודם שקידשה והרי היא בוגרת לפנינו. וצריך להבין דלמה ליה התוספ' לצרף חזקת בוגרת לפנינו לחזקת פנויה ולא סגי' להו בחזקת פנויה לחוד. ולכאורה היה נראה דכוונתם דמשמע להו דאין חילוק בין קידשה אביה תחלה או בקידשה היא עצמה תחלה אף דבקידשה היא עצמה תחילה איכא ג"כ חזקת פנויה דהיינו דנימא שנעשה בוגרת לאחר שקידשה עצמה קודם שקידשה אביה ואפ"ה פליג שמואל לכך הוצרך לומר דמטעם חזקת פנויה לחוד אין לבטל קדושי אביה אלא ע"י צירוף הרי בוגרת לפנינו וכיון דאם נימא הרי בוגרת לפנינו מסתמא היתה בוגרת גם בשעה שקידשה עצמה תחלה נמצא הוא סותר בחזקת פנויה ולא שייך לצרף חזקת הרי בוגרת לחזקת פנויה דהא הם סותרים אהדדי דאי אמרינן הרי בוגרת לפנינו ונימא נמי דהוי מקמי' קדושה עצמה ומבטל חזקת פנוי' זהו שכתבו דממ"נ א"א היא וכו' וליכא האי סברא וכו' ר"ל דליכא האי סברא דצירוף שני חזקות מש"ה פליג שמואל. מיהו אכתי זה דחיק מנא להו באמת דאפי' בקידשה היא עצמה תחילה פליג שמואל דחיישינן לקדושי שניהם. מיהו יותר נראה לפרש דהוצרך לסברת דצרוף חזקת בוגרת לפנינו עם חזקת פנויה משום דלפי מה שפירש רש"י ז"ל דמיירי שקידשה אביה בבוקר והי' קידשה א"ע בערב א"כ איכא נמי חזקת פנויה דהיתה פנויה עד שקידשה את עצמה אע"ג דלא אלימא חזקת פנויה כל כך משום דהרי היא נשואה לפנינו מ"מ הא וודאי לאלימא סברות הרי היא נשואה לפנינו יותר מסברות הרי בוגרת לפנינו דחזקת הרי היא בוגרת לפנינו אין שום חזקה כנגדה דהא מוקי לה ביומא דמשלים שית משא"כ בהרי נשואה לפניך דאיכא חזקת פנויה כנגדה א"כ אי נימא דחזקת פנויה לבד מועיל לשמואל א"כ אפי' קדשה עצמה אח"כ נמי אע"ג דהיא נשואה לפניך מ"מ ליתא חזקת בוגרת לפניך וידחה את הרי נשואה לפניך דהא עדיפא טפי כמו שכתבנו א"כ לא ניחוש לקידושי אביה משום חזקת פנויה לכך הוצרך התוס' לומר דחזקת פנויה לבדו אינו מועיל לשמואל אלא ע"י צירוף עם חזקת הרי בוגרת לפניך נמצא ממילא בקדשה עצמה ג"כ לא אלימא חזקת פנוי' כ"כ ואפי' אם ניצטרף חזקה דה"ה בוגרת אפ"ה לא אלימא כ"כ משום דעכ"פ הרי נשואה לפניך ולא עדיף כמקדש' אביה לבדו דאיכא חזקת פנויה מעלי' לפנינו וחזקת הרי בוגרת לפניך. ולפ"ז יש לפרש דבריהם בלשון קושיתם רב ושמואל שפליגו בקידשה אביה גרידא כמו דפליגי בשקידשה אביה ואח"כ קידשה היא דלכאורה לישנא יתירא הוא ולפמ"ש י"ל דידעו בקושייתם מהך סברא דחזקת פנויה אלא דהא גופא קשיא להו דאי מטעם חזקת פנויה הא בקידשה אביה תחלה ואח"כ קדשה עצמה איכא ג"כ חזקת פנוי' עד שקידשה את עצמה וזהו שכתבו כמו דפליגי וכו' וכ"ש דא"ש לפמ"ש תחילה שבקידשה היא עצמה תחלה איכא טפי חזקת פנויה דנימא שנעשה בוגרת אחר קידושי עצמה קודם שקידשה אביה ועדיין היא פנוי' נמצא קשה ממ"נ בין שקידשה אביה תחלה ובין שקידשה היא עצמה תחלה וע"ז תירצו דבאמת חזקת פנוי' לבדו אינו מועיל אלא ע"י צירוף עם חזקות בוגרת לפנינו וא"ש הכל כנ"ל. ודוק

עוד נראה לפענ"ד דע"כ הוצרכו התוס' לזה דמטעם חזקת פנוי' לבד אינו מועיל לבטל קידושי אביה דהא צריך להבין במה שכתבו התוס' דממ"נ מקודשת או מחמת קידושי אביה או קידושי עצמה הא קיי"ל דבר ולא חצי דבר וכיון דכל עידי קידושי בפני עצמם אינם מועילים להיות חשש קידושין משום דאוקמי אחזקת פנוי הוי ליה כל עדות חצי דבר ואין מצטרפין שני כתי עדים יחד להחזיקה במקודשת וא"כ אכתי היא בחזקת פנויה וצ"ל כיון דאמרינן בעלמא דעידי קידושין ועידי ביאה כיון דעידי קידושין אין צריכין לעידי ביאה אע"ג דעידי ביאה צריכין לעידי קידושין תו לא הוה חצי דבר הכא נמי כיון דעידי קידושין דידה אין צריכין לעידי קדושי דאביה משום חזקת פנויה לבד אינו מועיל לבטל הקידושין אלא בצרוף חזקות הרי הוא בוגרת לפנינו תו לא הוי חצי דבר כמ"ש בסמוך בלשון הסוגיא ושפיר מקודשת לפנינו ועיין בסמוך. ודוק

שם בגמרא בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא היא דבגרה וכו' עיין קושי' מהרש"א ז"ל דמאי פשיטא ליה להש"ס דילמא ס"ל לרב דחזקה הרי בוגרת לפנינו עדיפא מחזקת נערות כמו דהוי סלקא דעתך גבי מקוה וכמ"ש התו' ע"ש ובספ"י כתב דקושי' הש"ס הי' משום דבתוך ששה איכא חזקה ורובא דרוב נשים אינו מביאות סימני בוגרות תוך ששה ולענ"ד אין זה מוכרח דכיון שאינו רואים בה השתא סימני בוגרת תוך ששה הרי אנו רואים שיוצא מכלל רוב הנשים ולא שייך למיזל בה בתר רובא וכה"ג כתבו התו' בב"ב דף קנ"ד בד"ה ועוד סימנין וכו' לענין חזקה דרבא ע"ש ועוד דלפמ"ש בסמוך דהא דקאמר בתוך ששה היינו ע"כ תוך ששה מזמן שראו בה סימנים אבל יכול להיות שכבר באו הסימנים קודם שראה אותה א"כ ליכא רובא הנה לכאורה הי' נראה ליישב קושייתו בפשטות לפמ"ש בסמוך דהיכא דקידשה אביה בתחילה איכא לאוקמי אחזקת פנוי' שהיתה פנוי' עד שקידשה א"ע אלא דכיון דכתבו תוס' דממ"נ היא מקודשת איתרע לה חזקת פנוי' משום דהרי היא נשואה לפניך א"כ אי נימא דרב ס"ל דאפי' בתוך ששה דאיכא חזקה אפ"ה אזלינן בתר השתא דהא בוגרת לפנינו ומבטל חזקה דנערות ה"נ י"ל כיון דממ"נ היא מקדשה לפנינו ניזול בתר השתא ובטל חזקת פנוי' שהיתה מקודשת מקודם בקידושי אבי' ומאי ראה רב לומר הרי בוגרת לפנינו יותר מהרי מקודשת לפנינו ומיהא לפ"ז קשה מאי מקשה הש"ס לקמן ממקוה דלמא הכא שאני דאיכא הרי היא נשואה לפניך ולכאורה נ' דהקושי' דוקא לשמואל דס"ל בכתובות דף ע"ו ע"ב כל שהספק ברשותו עליו להביא ראי' ע"ש א"כ לא שייך לומר מדנשואה השתא כשהיא בוגרת ה"נ היתה נשואה מעיקרא כשהיתה נערה כיון דהוי מרשות לרשות לא אזלי' בתר השתא ומתורץ קושי' תוס' דמקשה דוקא לשמואל ולא על רב ויותר נראה משום דמשמע להש"ס מדפליגי