המקנה רעה

שם ור' יהודה אמר מן המשיאין לכהונה וכו' ור' יהודא לטעמי' וכו' פירש דוודאי ליכא לפרש מן המשיאין לכהונה היינו למעוטי הנישואות לחללין דבתו פסולה דא"כ מאי האי דתלה קרא בבתו הא כי היכא דילפינן דבת חלל פסולה מהיקשא דזרעו לו כדאיתא לעיל דף ע"ז ע"א ה"נ ילפינן מהאי היקשא דהנישאת לחלל פסולה כדאיתא ביבמות דף ס"ט אלא ע"כ דקרא אתי למיפסל הניסת לגר שבתו פסולה מקרא דמזרע בית ישראל ולאפוקי מראב"י דס"ל בת גר וגיורת פסולה ואפ"ה ס"ל דגר אינה פוסל בביאתו כמ"ש לעיל דאם הי' גר פוסל בביאתו אין חילוק בין בת גר זכר לבת גר וגיורת כיון דעכ"פ פסולים בין מצד אביה ובין מצד אמו וק"ל

ברש"י במתני' ד"ה ממזר הוא שנולד לו מחייבי כריתות וכו'. ובד"ה ואפי' שניהם וכו' שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר וכו'. צריך להבין דבריו ז"ל כמו שיבואר בס"ד ובספ"י הקשה דמאי קמ"ל הא קי"ל דאין אדם משים עצמו רשע ודוחק לאוקמי דוקא בשוגג דהא סתמא קתני ולכאורה נראה דהיינו טעמא משום דאמרי' בסנהדרין דף ח' האומר פלוני רבעני לרצוני או פלוני בא על אשתי דפלגינן דיבורא וה"נ ה"א דפלגינן דיבורא ומהימן שהוא ממזר מחייבי כריתות מאחר ולא ממנו ולפ"ז א"ש הא דלא פליג רי ברישא דלטעמי' אזיל דס"ל ביבמות דף כ"ה גבי הרגתיו לא ישא את אשתו דלא פלגי' דיבורא ומה שפירש רש"י ז"ל דר"י פליג אף ארישא היינו בעיקר הדין דנאמן האב אפי' בלא הודאת האשה ונ"מ לדידן דקי"ל דפלגינן דיבורא עוד הי' נראה טעמא דלא פליג רבי יהודא ברישא משום דבספ"י כתב לפרש כוונת רש"י ז"ל באופן א' כגון שהיתה אחותו פנוי' וילדה והוא אומר שממנו נתעברה ולפ"ז קשה דלענין מאי מועיל עדותו הא בל"ז הולד שתוקי ופסול כדקי"ל באה"ע ס"ו דכל פנוי' שילדה הולד שתוקי ופסול לבוא בקהל וצ"ל דת"ק ס"ל כר"א לעיל דף ע"ד דאסור ספיקן בוודאין נמצא דהוא מעיד שהוא ממזר וודאי להיתרא בממזרת וכיון דאמרי' לעיל בסוגי' שם ר"י אוסר אהאי אילימא אוודאין בספיקן הא מדקתני סיפא ר"א וכו' א"כ לר"י אין נ"מ בעדותו בל"ז הי' מותר בממזר וכמ"ש שם בלשון התוס' בד"ה שאדם נאמן וכו' ע"ש ומה שפי' רש"י דפליג גם ברישא היינו בעיקר הדין דנאמן ונ"מ למאי דקי"ל כר"א אך לא נהירא פי' זה בכוונת רש"י ז"ל דמנ"ל דר"י פליג ברישא בכה"ג דהא לא מצינו לר"י דפליג אלא במוחזק שהוא בנו דהכא מיירי קרא דיכיר שהתורה האמינתו על מי שהוא מוחזק שהוא בנו אבל על שאינו מוחזק בבנו והוא אומר בני הוא לא מצינו וכן מפורש בב"ב דף קל"ד ע"א ע"ש ברשב"ם בד"ה ליורשו פשיטא וכו' אבל היכא דלא ידעינין אם בנו הוא וכו' מיהו הרא"ש שם בשם הרמ"ה שם בשם הר"מ חולק על הרשב"ם וכן הוא בטוש"ע ח"מ סי' רע"ז ולשיטת הרשב"ם צ"ל כמ"ש באופן שני שהוא מוחזק בבנו ומעיד על אמו שהיא אחותו אך אכתי קשה דאין אדם משים עצמו רשע דלא שייך בכה"ג לומר פלגינן דיבורא כמ"ש התו' בכתובות דף י"ח ע"ב:

ועוד יש לתמוה טובא נהי דמה דלא פי' רש"י ברישא שאומר על מי שהוא מוחזק בבנו שאמו זינתה וילדתו מאיש אחר כדפירש"י עצמו בסיפא בד"ה ואפי' שניהם וכו' שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר כו' י"ל משום דלשון זה בני משמע שמעיד עליו שהוא בנו וכ"כ בספ"י:

מ"מ קשה דה"ל לפרש בסיפא כמו ברישא כשמעיד על אמו שהיא אחותו והיא גם היא אמרה אחי הוא. עוד הקשה שם בספ"י על מה שפי' רש"י ז"ל בד"ה אינו נאמן דקרוב הוא אצלו ואינו כשר להעיד עלי' דמאי ארי' קרוב אפי' עד אחר דאין חילוק בעדות ע"א בין כשר או קרוב ע"ש. אמנם נראה לענ"ד ליישב כל הקושי' הנ"ל דלכאורה מה שהקשה דאין אדם משים עצמו רשע אין התלונה על רש"י דכמו כן קשה על דאמר ר"י שנאמן לומר זה בני בן גרושה וכו' דהא משים עצמו רשע שעבר על לאו דאשה גרושה וגו' וכ"ש לפי' ר' אלי' שכתבו התוס' לעיל דף ע"ד דקרא דיכיר קאי על בן השנואה א"כ הרי משים עצמו רשע. ודוחק גדול לאוקמא קרא בשוגג אלא העיקר כמ"ש לעיל שם דקרא מיירי שהוא ידוע שבן השנואה הוא הבכור כמשמעות הכתוב והי' הבן הבכור לשנואה וכן במתני' מיירי בכה"ג שהוא ידוע שאשתו א' מחייבי כריתות רק שאין ידוע איזה היא בנה. וכן משמע הלשון זה בני ממזר משמע שיש עוד א' והוא אמר על א' זה הוא. ולפ"ז ממילא דא"ש טפי דלא פליג ר"י ברישא משום דלפי מה דס"ל דספיקן בוודאין מותר אין נ"מ בעדותו כנ"ל דהא בתחילה נמי הי' ספק אלא דלפ"ז קשה דמאי טעמא דרבנן נהי דלית להו דרשא דיכיר וסבר כר"א דספיקן בוודאין אסור מ"מ למה לא יהא האב נאמן מדין ע"א נאמן באיסורין היכא דליכא חזקה אפי' בדבר שבערוה א"כ לא מיבעי' בעובר דאין לו חזקה כדאמר בסוגי' אלא אפי' בנולד כבר מכ"מ כיון שנתערבו הבנים ואין יודעי' איזה מהם ממזר לא שייך בהו חזקה ונראה דמהאי טעמא באמת לא מפרש רש"י בסיפא דשניהם מודים על העובר דמיירי בכה"ג אלא מיירי בסיפא שאומר על אשתו שזינת' דבזה וודאי אין ע"א נאמן נגד רובא דקי"ל רוב בעילות אחר הבעל ורובא עדיף מחזקה כמ"ש בזה לעיל דף ס"ג ע"ב וברישא דקתני זה בני ומשמע שאומר שהוא בנו באמת לא מיירי שהיא מודית אלא שהיא מכחשת אותו וא"כ הוי ליה ע"א בהכחשה דאינו נאמן משא"כ לר"י הוא נאמן יותר מקרא דיכיר וכן צ"ל לפי אופן אחר בכוונת רש"י שאמר על אחותו פנוי' שהולד ממנו דלא מהימן מטעם ע"א נאמן באסורין כיון שהי' בספק וליכא חזקה היינו משום שהי' מכחשת אותו אלא דאכתי לפי מאי דקי"ל באה"ע סי' י"ז דעד כשר מהימן יותר אפי' אם אשה מכחשת אותו דבמקום עד כשר עד פסול לאו כלום הוא לכך פירש"י דגם האב כיון שקרוב הוא הוי לי' ג"כ פסול כמו האשה והדר הוי לי' ע"א בהכחשה והא דלא פירש"י שהוא פסול מטעם עבירה משום דסתמא קתני אפי' הי' שוגג או עשה תשובה ומתרצים כל הקושי' הנ"ל

עוד נראה לענ"ד די"ל דהא דלא פירש"י ז"ל בסיפא דאפי' שניהם מודים מיירי באומר על אשתו שהיא אחותו דס"ל לרש"י ז"ל דהא דנפקא לי' לר"י מיכיר היינו כפירוש הראשון שכתבו התוס' לעיל דכיון שמעיד על הבן הקטן שהוא בכור ע"כ הוא מעיד שהגדול אינו בנו ומיני' יליף ר' יהוד' דיכול להעיד נמי שבאמת הוא בנו אלא ממזר שנולד מעריו' והטע' בזה משום דס"ל דמהימן במיגו דאי בעי אמר שאינו בנו דבזה האמינתו תורה נאמן נמי במיגו שהוא בנו וממזר והיינו דקאמר ר"י כשם שנאמן וכו' דהיינו שמעיד על הראשון שאין בנו בכך נאמן במיגו לומר על בנו וממזר מעריות והיינו כמ"ש לעיל דאינו נאמן לומר שבנו הוא מעריות אלא באותו שהוא מוחזק לנו שהוא בנו מאשתו דבזה שייך להאמינו במיגו שהי' אמר שאינו בנו דממילא הוי ממזר אבל על אדם אחר באמת אינו נאמן לומר שהוא בנו מחייבי כריתות כמ"ש לעיל בשיטת הרשב"ם משום דבזה ליכא מיגו. ולפ"ז הי' אפשר לומר הא דאמר ר' יהודא דנאמן לומר שהוא בן גרושה וחלוצה היינו דאזיל לטעמי' דס"ל כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין א"כ שפיר נאמן דהוי ממזר במיגו דאי בעי אמר דאינו בנו דהוי נמי ממזר אבל לדידן י"ל דאינו נאמן אלא לומר דזה בני ממזר שפסלה מקהל אבל לומר שבן גרושה וחלוצה י"ל דאינו נאמן במיגו דשמא אינו רוצה לפוסלה לקהל

אך הרמב"ם ז"ל כתב בפט"ו מהלכות איסורי ביאה דנאמן לומר שהוא בנו מגרושה וחלוצה והטעם הוא כמ"ש לעיל דף ע"ה דהא איכא למימר דר"י לא ס"ל כר"ע בחייבי לאוין דכהונה כדאיתא בסנהדרין דף נ"ט ע"ב. ונראה דאפ"ה הוה מיגו מעליא דנאמן במיגו לומר שנתעברה מעכו"ם ועבד דקי"ל דהולד כשר אפי' מא"א אלא דהולד פגום כמ"ש לעיל דף ע"ד בתוס' ד"ה כשם וכו' ע"ש. ולפ"ז הי' נראה ליישב פירש"י ז"ל דנהי דברישא נאמן מטעם מיגו מ"מ הא דקאמר בסיפא אפי' שניהם מודים לרבותא דאפי' גם היא אומרת כדבריו לא מהימן א"ה לפרש דמהימן מטעם מיגו דא"כ אין זה רבותא דאיך נימא שיאומן מפני שהי' מסייעתו אדרבה דאין זה מיגו טובה דאם יאמר שאין זה בנו לא תהא מסייעתו כדאי בח"מ סימן פ"ז סעיף ויו בהגהה דבטענה שאינו נאמן עלי' אלא במיגו אין עד המסייע פוטרה ומהאי טעמא כתבו תוספות בכתובות דף י"ח ע"ב דבשני עדים לא אמרינן מיגו משים דאינו יודע מה בלב חבירו שמא יכחישו לכך הוצרך רש"י ז"ל לפרש שאומרים שניהם שאינו בנו דבזה נאמן בלא מיגו ובזה א"ש טפי הא דנקיט ר"י אומר נאמנים וברש"י הגירסא נאמן. ועיין בתוי"ט שנדחק בלשון נאמנים דקאי ארישא וסיפא ולפמ"ש י"ל דת"ק נקיט ברישא אינו נאמן ולא נקיט רבותא כשהיא מסייעתו משום דכיון דאין להאמינו אלא במיגו ואדרבה כשהיא מסייעתו הוה מיגו גרוע אבל לרבי יהודה דקאי גם ארישא דנאמן במיגו הוה רבותא טפי כשהיא מסייע לו דאף דהוי מיגו גרוע נאמנים. אך לפענ"ד צ"ע בזה די"ל דהוה מיגו במקום חזקה דהוא מוחזק לן בכשרות דאיבעיא דלא איפשטא הוא בריש ב"ב אי אמרינן מיגו במקום חזקה אלא שהתוס' בכתובות דף ט' ע"ב כתבו דאין לדמות חזקה זו לזו. אמנם העיקר נרא' דלפמ"ש בתחלה דמתניתן מיירי היכ' דליכא חזקה כגון שידע שאחד מבניו הוא ממזר אלא שאין ידוע איזהו בוודאי נאמן במיגו והא דאינו נאמן דרבנן מטעם ע"א נאמן באיסורין היכא דליכא חזקה היינו משום דמיירי דהיא מכחשת אותו כמ"ש לעיל. ודוק

בגמרא לא מיבעיא איהו דלא קים ליה וכו'. אע"ג דבסיפא דמיירי שאמר שאינו בנו יכול להיות דקים ליה כמותה שיודע שלא בא עלי'. ובספר פ"י הקשה זה על דעת הטור ובאמת אף לפי' רש"י ז"ל קשה ומה שנדחק בזה דאפ"ה לא קים ליה דשמא מכותי ועבד נתעברה הוא דוחק ותו דבכותי ועבד הא פלוגתא דאמוראי בפרק החולץ ותו דהא משמע במתניתן דאינו נאמן כלל אפי' לפסול את העובר מן הכהונה אע"ג דבהא קים ליה דבכותי ועבד הוי הולד פגום לכהונה לכ"ע. ויותר נראה משום דבאב איכא למימר דלא קים ליה ואמר בדדמי דהא קי"ל אפי' לא בא עלי' עד י"ב חודש תלינן העובר בבעלה ואמרי' דאשתהה כדאיתא באה"ע סי' ד' א"כ י"ל שהאב שאמר שאין הולד ממנו היינו משום שיודע שלא בא עליה יותר מט' חדשים ואינו תולה באישתהה כיון דלא שכיחא ובאמת הא דאשתהי וקי"ל דכל ע"א דאיכא למיחוש דאמר בדדמי אפי' אם הוא אומר בוודאי