המקנה רעד

דרבי יהודא דלפמ"ש אין שום קושיא על רבי יוסי דאיכא למיפרך כקושית הת"י ור' יהודה לא בא בהאי דינא אלא לסתור דברי ראב"י כנ"ל וכבר כתבנו לעיל דעל ראב"י אין שום קושיא משום דמשמע ליה מקרא דמזרע דנשמע מקצת זרע לאפוקי מהאי דינא דמה הצד א"נ משום דס"ל במצרי ומצריות דאזלינן בתר האם משום דתלאן הכתוב בלידה ואיכא למיפרך בת מצרי ומצריות יוכיחו דבא מטפה פסולה ואפ"ה אזלינן בתר דידה. ודוק

עוד נראה ליישב קושית הת"י דמשכחת דמצרי פוסל בביאתו כגון אם נושא שתוקית דמדאורייתא שתוקי כשרה לבוא בקהל וכן מצרי מותר בשתוקית כדס"ל לר' יהודא לעיל דספיקן בוודאין וודאין בספיקן מותר ואפ"ה נפסלה בביאה משום דממ"נ אסורה לכהן דאם השתוקי ממזרות הם אסורה לבוא בקהל ואם היא כשיר' הרי נפסלה מבעילת המצרי ואע"ג שלא הים עבירה בביאתו וכה"ג הקשו התוס' ביבמות דף ע"ח גבי מצרי שני במה יטהר ע"ש. ואין לומר דמנ"ל דמיפסל השתוקית כיון דלית ביה עבירה ז"א דהא ס"ל לר"י כל שאי אתה נושא בתו וכו' אלא דקושיות התוס' דבאמת נימא שאינו פוסל אף בתו כנ"ל משא"כ במצרי דוודאי בתו פסונה. ולפ"ז יש לישב נמי קושית מהרש"א ז"ל מה שהקשה תוס' לר' יוסי ולא הקשה לראב"י משים דלראב"י דס"ל ביבמות דף ל"ז לפי מאי דמוקי ליה לראב"י כר"א דס"ל ספיקן בוודאין אסור א"כ לא משכחת דמצרי בלא ביאת עבירה ושפיר איכא למיפרך שכן פוסל בביאתו אך ז"א לפמ"ש לעיל דף ע"ה ע"ב בתוס' ד"ה השתא ממזר הוי וכו' דאף דשתוקי מותר מן התורה היינו דוקא בקהל ישראל אבל לכהונה פסולה ליכא לתרוצי הכי. ודו"ק

עוד נראה דיש ליישב קושית התוספות ישנים לדברי הרמב"ם ז"ל דכתב בפרק ט"ו מהלכות אסורי ביאה הלכה ב' שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין וה"ה בחייבי עשה אין בהן איסור מן התורה אלא א"כ קידש ולא שייך למיפרך שיש בהן צד עבירה והא דאמר אלמנה לכה"ג ביאתו בעבירה וחלל יצירתו בעבירה והיינו משום דבאלמנה אפי' בלא קידושין איכא משום לא יחלל דידה ואפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דהיכא דהי' כבר מחוללת ליכא משום לא יחלל ואפ"ה הולד חלל היינו משום דאיכא עבירה דלא יחלל זרעו דכיון שנולד מאותו ביאה הרי עבר על לאו דלא יחלל זרעו משא"כ במצרי שנשא בת ישראל אע"ג דלדעת הרמב"ם ז"ל אין לוקין על לאו דלא יחלל זרעו היינו כמ"ש הה"מ דלא יחלל זרעו אינו אלא כשנולד הזרע הרי דבולד איכ' אזהרה דאורייתא והוי ליה יצירתו בעבירה אבל במצרי לא מצינו ביה אזהרה דאורייתא בלא קידושין. ובזה יש ליישב קושית התוס' ביבמות דף ט"ו ע"ב בד"ה מה לאלמנה כו' דל"ל קרא דכי תהיה לאיש זר דעמוני ומואבי ומצרי' פוסלין בביאתן נילף בק"ו מאלמנה ע"ש. ולפמ"ש איצטרך היכא דבא עלי' בלא קידושין דליכא בהו צד עבירה. ודוק

בגמרא רבי יהודא סבר עד דאיכא כל זרע וכו' ופירש"י כלומר וכו'. ונרא' דמשמע ליה לאפוקי בת גר משום דאיכא ק"ו מחללה שנישאת לישראל דהולד כשר לכ"ע. כדילפינן לעיל דף ע"ז מקרא דלא יחלל זרעו בעמיו אף דיצירתו בעבירה ואין לומר דגיורת גרע טפי משום שבא מטיפה פסולה דאיכא למימר בת מצרי שני ומצריות ראשונה יוכיח דהולד הולך אחר הזכר וכשר דכבר כתבנו דס"ל לרבי יהודה ביבמות דף ע' במצרי שנשא מצרית ראשונה הולד הולך אחר הזכר ואין לומר דמה לבת מצרי ומצריות דכשירים לאחר ג' דורות חללה תוכיח וע"כ דזרע ישראל היינו עיקר זרע ישראל. ועוד נראה דא"צ ראי' ע"ז משום דא"א לומר כל שתהיה בת בתו של גר פסולה לכהונה דהיינו בין זכרים ובין נקיבות איסור עולמות דא"כ כל זרע מלכות בית דוד תהיה פסולים להנשא לכהונה כיון דבאים מרות המואביה ומנעמית העמוני ומקרא מפורש להדיא ביהודע כהן גדול שנשא אלישבע מזרע מלכות בית דוד וכן זכריה בנו היה חתן המלך ע"כ צ"ל דבת בתו של גר כשירה. וק"ל

ע"ב רש"י ד"ה וסיפא בכהן הדיוט וכו' וקס"ד דהכי קאמר שהיא אלמנה ממיוחס וכו'. משמע מלשונו דאיכא דיוקא מאלמנה אשר תהיה והא דלא פירש דמיירי בכהן הדיוט מדכתיב גרושה ומדכתיב מזרע בית ישראל צ"ל דס"ל כמ"ש התוס' דכיון דשייך גם בכהן גדול אין להקשות כ"כ הא דעירוב קרא פסילי כהן גדול עם פסולי כהן הדיוט. אמנם לולי פירש"י ז"ל היה נראה דע"כ אין הקושיא אליבא דר"י דלר"י א"צ לאוקמא כלל רישא בכהן גדול אלא כפשטא דקרא מיירי בכל הכהנים והיינו כיון דחזינן בסיפא דקרא דמסיים והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן והיינו לר"י שהוא כשר להשיא בתו לכהן כנ"ל מכלל דרישא דקרא מיירי כשהיא אלמנה ממי שאין ראויה להשיא בתו לכהונה והא דנקט סתמא משום דאמרינן לעיל דף ע"ו ובכתובות דף כ"ד דצריך בדיקה להכשיר בתו לכהונה אבל סתם בני אדם אין בתו כשר לכהונה והיינו דקאמר שלא יקחו כ"א בתולה מיוחסת שהיה מזרע ישראל ולא נבעלה מסתם בני אדם שאינו מיוחס או אלמנה אשר בעלה היה מיוחס מן המשיאים לכהונה א"כ לר"י אין צריך לאוקמי כלל רישא בכהן גדול אלא בכל הכהנים ונראה לע"ד ליישב פירש"י ז"ל דס"ל דהא דקשיא ליה לר"כ רישא בכה"ג היינו לפי מאי דקי"ל לעיל דף ע"ו ע"ב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל משפחות בחזקת כשרות א"כ אין לפרש סתמא דקרא דאלמנה פסולה לכהן הדיוט מחשש שלא הי' בעלה בדוק אם הוא מן המשיאים דהא מסתמא היה בחזקת כשרות וע"כ הא דקאמר מכהן מן המשיאים לכהונה היינו לאפוקי ממי שידוע שהוא פסול או שיצא עליו ערעור. ובזה נראה לע"ד ליישב לשון רש"י ז"ל וקס"ד שהי' אלמנה ממיוחס וכו' דאינו מובן דה"ל לפרש דהקושיא הי' על ר"י עצמו דס"ל הכי מן המשיאים לכהונה ולפמ"ש א"ש דעל רבי יהודה לק"מ דאיכא לפרושי כולי קראי בכהן הדיוט דהא רבי יהודה עצמו ס"ל בכתובות שם דלהשיא אשה צריך בדיקה וכן ס"ל בשמעתין דכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו דבאמת הוה מצי תוס' בכתובות שם לפרש להשיא אשה בדוקה שלא יפסול אותה עצמה אלא דכתבו תוס' שם להכשיר בתו אליבא דרבנן דל"ל האי כללא דכל שאי אתה נושא בתו וכו' ע"כ צ"ל להכשיר בתו לכהונה ועוד נראה דרבי יהודא ס"ל בת גר זכר וכו' לא שייך לומר כל המשפחות בחזקת כשרות דהא לא שייך אלא בממזרת ושאר פסולי קהל או בחשש חללות דבאים ע"י ביאת עבירה מסתמא בחזקת כשרות הם אבל מחשש שמא בא אבי' מגר מכמה דורות כיון דגר מותר בישראל סברא הוא דאיכא למיחוש טפי שמא בא מגר ונשתכח כמו שמצינו לעיל דף ע"ה גבי גר אחר עשרה דורות וכו' ושפיר איכא לאוקמי קרא בסתם אלמנה דפסולה אפי' לכהן הדיוט אלא דמשמע ליה דר"נ לא ידע מברייתא דבסמוך והוי מפורש טעמא דקרא במשיאין לכהונה ושפיר קשיא ליה אליבא דחכמים דס"ל כל משפחות בחזקות כשרות והיינו דפירש"י קס"ד שהיה אלמנה ממיוחסת וכו' פי' דלפי הס"ד לא ידע דאיכא פלוגתא בהא ובאמת היינו דמסיק הש"ס דלת"ק מפרש מכהן משאר כהנים הרי דפריש קרא בהדיא דמיירי בשאר כהנים ור' יהודא לטעמיה וכו' דכל שאי אתה נושא בתו וכו' א"כ איכא לפרושי כולה קרא בכהן הדיוט והא דלא ניחא לרש"י ז"ל לפרש דהקושיא הוא אליבא דת"ק והקושיא הוא דבקרא קמא חשיב פסולי כהן הדיוט דהיינו גרושה וגיורת ופסולי כהן גדול דהיינו אלמנה ובעולה ובסיפא דקרא לא נקיט היתרא בכהן הדיוט אלא באלמנה ולא היתירא דבעולה י"ל דמיירי באלמנה מן הנשואין דאיכא תרתי וכמו שיבואר בסמוך. ודוק

בגמרא הכי קאמר מכהן יקחו משאר כהנים יקחו. עיין פירש"י ביחזקאל שפירש ואלמנה אשר תהיה אלמנה גמורה ולא גרושה וחללה. נראה פירש"י דשם אלמנה נופל אפי' על גרושה וחלוצה והיינו כדאמר בכתובות דף יו"ד ע"ב מאי אלמנה על שם מנה לכך כפל הכתוב אלמנה גמורה אך לא מצינו שם אלמנה בגרושה לולי פירש"י ז"ל היה נראה דאלמנה דכתיב ברישא דקרא גבי כהן גדול היינו אלמנה מן האירוסין והדר כתיב כי אם בתולה ומיעט בעולה וכיון שכולל ברישא דקרא גם גרושה ומזרע בית ישראל למעט גיורת והם אסירי ג"כ בכהן הדיוט והכי בסיפא דקרא והאלמנה אשר תהיה אלמנה גמורה ר"ל מן הנשואין דעלי' נופל עיקר שם אלמנה כדאיתא בכתובות שם דעיקר שם אלמנה הוא מן הנשואין כדאמר שם אלמנה מן האירוסין מא"ל איידי דהאי קרא אלמנה הא נמי קרא אלמנה וכו' ואתי לאשמעינן התירא בכהן הדיוט בין באלמנה ובין בבעולה. ואפשר לומר הא דנקיט לשון אשר תהיה דהוא לשון עתיד ולא נקיט אשר היא אלמנה משום דאמר בכתובות שם דאלמנה דכתיב באורייתא מא"ל דעתידין רבנן ומתקני לה מנה וכו' ואיכא למימר דבימי יחזקאל עדיין לא כתקנו דקרי לה אלמנה גמורה ע"ש עתיד לכך כתיב אשר תהי' והיינו דפירש"י דקושי' ר"נ אינו אלא למ"ד מן המשיאים לכהונה

עוד נראה דיש לפרש לשון הכתוב אשר תהי' אלמנה משום דנבואת יחזקאל הי' על בנין בית האחרון במהרה בימינו וכתב בישעיה בלע המות לנצח ומפרש לה בפסחים דף ס"ח דקאי על ימות המשיח ומקשה שם הא כתיב והנער בן מאה שנים ימות ומשני כאן בישראל כאן באומות א"כ לא שייך לומר אלמנה לעתיד כי אם על אלמנה שהיתה כבר אלמנה בעת הגאולה והיינו דכתיב והאלמנה אשר תהיה אלמנה עוד בעת הגאולה אלא דבבראשית רבה מפורש דבן מאה שנה ימית היינו ע"י עונש מיתות ב"ד והוא מוכרח מקראי דיחזקאל דכתיב בו טומאות כהנים לאב ואם וגומר ע"כ לא מפרשי אלא ע"י מיתות ב"ד או ע"י רציחה ובזה אתי שפיר הא דקאמר ברישא דקרא בסתם אלמנה וגרושה לא יקחו ובסיפא קא מר אלמנה אשר תהי' אלמנה משום דאיתא ביבמות דף ע"ח דאי לא כתיב קרא והרי ממזר וודאי וכתיבי קראי דאי לאיסור כתיב דאי להתיר' לא כתיב וכו' ולהכי ברישא דקרא דמיירי לאיסור שפיר נקיט אלמנה ע"י דאי כגון ע"י מיתות ב"ד או ע"י רציחה אבל בסיפא דקרא דמיירי להיתרא ולא כתיב קרא דאי להיתרא להכי איצטרך לומר אשר תהי' אלמנה כבר בעת ההיא וק"ל: