המקנה רעג

דלא יקח היינו שלא יבא עליה לשם קידושין ובזה לא שייך קידושין שאין מסורין לביאה ודוק

שם בגמרא ומודה רבא בכהן גדול באלמנה וכו' הנה התוס' ביבמות דף ס"ט ע"א בד"ה כהן גדול באלמנה וא"ת היא גופא מנ"ל וי"ל דלגבי הבן וכו' נראה דכוונתם דמה שאמר הכא לא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא היינו כמו שתירצו בתוספות דילפינן מזרעו אלא דצריך לדחוק דמה שהבן נפסל הא מצד הסברא דבלא קידושי גרע טפי ודוחק דהא איכא למימר דוקא ע"י קידושין דאיכא דה"ל יצירתו בעבירה משא"כ בלא קידושין כיון דלית ביה משום לא יקח יש לותר דאין בה חילול לא לה ולא זרעה וממילא דליכא עבירה דלא יחלל וכמ"ש לעיל דף ע"ז ואפשר ליישב דבריהם דס"ל דני היכא דמקשינן זרעו לו כדאמר שם ה"נ מקשינן איפכא אורו לזרעו ובחלל כיון דליכא עבירה אפי' בקדושין דהא לא הוזהרו כהנות להנשא לחלל ואפ"ה הוי הולד לעולם חלל ה"נ גבי כה"ג עצמו אע"ג דליכא עבירה הוי הולד חלל וממילא גם היא נפסלת. וכבר כתבנו לדעת הרמב"ם ז"ל ישוב נכון דמלא יחלל זרעו מוכח דמיירי בלא קידושין כנ"ל ודוק

שם אלא אימא מצרי ראשון יוכיח לכאורה קשה דהא משמע דלר' יהודא משוה ליה גר לחלל לגמרי אפי' דורי דורות וכן משמע ביבמות דף ע"ז ע"ש. וכיון דלא יליף אלא ממצרי נימא דיו להיות כנדון שלא יפסל אלא עד ג' דורות ונראה דבאמת יליף בסמוך ר' יהודא מקרא דמזרע בית ישראל עד דאיכא כל זרע מישראל והא דאיצטרך למילף בק"ו היינו דלא נדרוש קרא דמזרע בית ישראל כראב"י או כר' יוסי וכן הוא משמעות דברי מהרש"א ז"ל ע"ש. א"כ כיון דיליף דבת גר מישראלית פסולה מק"ו ע"כ דמזרע בית ישראל היינו עד דאיכא כל זרע מישראל וממילא דאפי' לדורי דורות בעינן זרע מישראל דכל היכא דכתיב זרע משמע אפי' זרע זרעו כדאי' לעיל דלזרע זרעו לא איצטרך קרא ובזה אתי שפיר הא דאיצטרך ר' יהודא למילף בק"ו וגם מדרשא דקרא דמזרע בית ישראל דתרווייהו צריכא דאי מק"ו לחוד הו"א דיו כנ"ל שלא יאסר אלא עד ג' דורת ואי מקרא לחוד הו"א כראב"י או כר' יוסי ודו"ק

בתוס' ד"ה ור' יהודא וכו' וא"ת לר"י וכו' עיין במהרש"א ז"ל שנדחק מה שהקשה תוס' לר' יוסי דוקא ולא לראב"י גם אינו מובן דלכאורה ב' תירוצים של התוס' חדא הוא גם מ"ש מהרש"א דראב"י באמת אית ליה האי דינא ומזה יליף דקרא דמזרע בית ישראל לא מפרש כר' יוסי ע"ש ואינו מובן דאי אית ליה האי דינא דגר וגיורת ע"כ צ"ל דס"ל גר פוסל בביאתו דאל"ה איכא למיפרך מה להצד השוה שכן פסולים בביאתו וז"א דהא אנן קי"ל כראב"י וקי"ל גר אינו פוסל ותו דא"כ אין תועלת במה שאמו מישראל כיון דכבר נפסלו בביאת הגר דאף דאין פסול אביה ואמו מטעם אחד מ"מ כיון דשניהם פסולים א"כ אין מקום להכשיר ובאמת צ"ע גדול על מ"ש הרמב"ם וטוש"ע אה"ע סי' ד' דבת גר עמוני מישראלית כשירה לכהונה לכתחילה והוא מסוגיא דיבמות דף ע"ז דכיון דקי"ל לכתחילה כראב"י דבעי' אמו מישראל א"כ כיון דהיא נפסלה בביאת עמוני אין שום צד להכשר ישראלית לכהונה וסוגי' דיבמות אזלי אליבא דר"י דהלכתא כוותי' והיינו לדידן בדיעבד אבל מנ"ל להכשיר לכתחילה ותו קשה דאיך יליף ראב"י מהאי דינא הא איכא למיפרך מה להצד השוה שכן בתו מישראלית פסולה תאמר בגר שכן בתו מישראלית כשרה

והעיקר נראה בזה לפי פשוטא דעל ראב"י אין להקשות דאיכא למימר דדייק מזרע ולא כל זרע וממילא מדחי' האיך ק"ו אף למנין פסול בביאתו דאיכא למיפרך מה להצד השוה שכן בתו מישראלית פוסל אבל לר' יוסי דלא מדייק מזרע אפי' מקצת זרע שפיר הקשה דה"ל למידרש כר' יהודא כיון דאיכא ק"ו בין לענין פסול הבת בין פסולה בביאתו וע"ז תירצו בתירוצא קמא דלא שייך הצד השוה לענין הבת ואפשר דלענין פסול עצמה ה"מ למילף בק"ו ואף דר' יוסי פליג אפי' לענין פוסל בביאתו משום דאיכא למיפרך מה בצד השוה שכן בתו פסולה דמהאי טעמא מכשיר ר' יוסי לעיל דף ע"ה במצרי שני משום שאין זרעו פוסל והוסיפו עוד בתרוצא בתרא דאפי' לענין פסול ביאתו נמי לא שייך למילף במה הצד ועמ"ש לקמן בלשון הת"י כן נר' לענ"ד ליישב ע"פ פשוטו: ודו"ק

גם י"ל לפי מ"ש התוספות בד"ה במה הצד בהאי דינא וכו' תימא לר"י דהא לא שייך וכו' ובספ"י תירץ דהיינו דאמר ר' יהודא לקמן כל שאין אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו וכמו שיבואר לקמן א"כ י"ל דקושי' התוס' לר' יוסי משום דשמעי' ליה לרבי יוסי לעיל דף ע"ה ע"א דאית ליה האי סברא דכל שאין אתה וכו' אבל לראב"י י"ל דל"ל האי כללא ושפיר איכא למפרך מה להנך שכן פוסלים בביאתו וס"ל כהנך תנאי דפליגי לעיל שם גבי אלמנת עיסה ולית לי' כלל זה אבל באמת תירץ הספ"י לא מכרעת לענ"ד כמו שיבואר לקמן והעיקר נראה לענ"ד דלק"מ דע"כ הא דאמר מצרי ראשון יוכיח ליכא לפרושי במצרי ראשון שנושא ב"י דהא ביאתו בעבירה ואפי' אם נושא גיורת הא ר"י ס"ל קהל גרים איקרי קהל וה"ל ביאתו בעבירה וע"כ צ"ל שנושא מצריות א"כ האיך נילוף מיניה גר שנשא ב"י דהולד פוסל משום דהולד הולך אחר הזכר דהא התם גם היא מצריות וע"כ צ"ל האי דינא דר' יהודא אינו אלא לסתור סברת ר' יוסי דמכשיר אפי' בת גר וגיורת וע"ז שפיר איכא למימר מצרי שנשא מצריות יוכיח וכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל דף ע"ד דראב"י דס"ל ביבמות דף ל"ז כר"א דספיקן בוודאין אסורין ע"כ ס"ל קהל גרים איקרי קהל דאל"כ מייתרי חד קהל מחמשה קהלי ע"ש א"כ לראב"י נמי צ"ל יוכיח ממצרי ומצריות א"כ אין מקום להקשות אלא על ר' יוסי דמכשיר בת גר וגיורת ותו דכ' יוסי אית ליה לעיל דף ע"ג ע"ב דקהל גרים לא איקרי קהל וא"כ י"ל יוכיח אפי' ממצרי שנושא גיורות דאף שאין בו עבירה ואמו כשירה לקהל ואפ"ה הולד פסול לקהל ואתי שפיר מ"ש תוס' הו"ל למיפסל במה הצד דחלל מצרי כמו ר' יהודה דהיינו אפי' לפסול בבת גר זכר מישראלית ועוד נראה די"ל דר' יהודה יליף מהאי דינא אפי' בגר זכר לחוד דהא איתא ביבמות דף ע"ח דאמר ר' יהודה מכין גר מצרי וכו' הא אמר ר' יוחנן לתנ' תני ראשונה הרי דס"ל לר' יהודא דאזלי' בתר הזכר וה"ה במצרי ראשון שנושא מצרית שני הולד שני הוא ופסיל לבא בקהל הרי דס"ל לר' יהודה דאין ביאתו בעביר' אפ"ה הולך אחר הוכר אף דמצד אמו הי' שלישי וכשר ושפיר יליף בבת גר זכר דאזלי' בתר דידי' אבל באמת לא מצי תוס' להקשות על ראב"י דאיכא למימר דס"ל גבי מצרי ומצריות דאזלינן בתר דידה כדאמר שם מאשר יולדו הכתוב תלאן בלידה כן נראה לענ"ד לפרש שיטת התוספ' ועיין מ"ש בסמוך ליישב קושי' אף לר' יוסי ודוק

בתוס' ישינים ד"ה במה הצד וכו'. תימא לר"י וכו' כבר כתבנו בסמוך בזה וע"פ פשוט' נראה דלא שייך לומר שכן יש בהן צד עבירה אלא לענין דבתו פסול' לכהונה כיון דחלל הוי יצירתו בעביר' ובכהן גדול בתו יצירתו בעבר' מ"מ יש בשניהם צד יצירתו בעבירה והיינו דפירש"י שכן ביאתו בעבירה באלמנה זו לפיכך בת הנולדה מהם פסולה לכהונה שהרי יצירתו בעבירה וכה"ג אמרינן נמי ביבמות דף ע"ז לענין בת גר עמוני ע"ש אבל לענין פסול בביאתו דכהן גדול באלמנה דלא שייך כלל ענין יצירתו בעבירה ליכא למיפרך מה להצד שכן יש בהן צד עבירה דמה ענין ביאתו בעבירה ליצירתו בעבירה ובהכי אתי שפיר לשון הסוגיא דיליף בתחילה מחלל בכה"ג ולא יליף מחלל ומצרי כמו במסקנ' היינו דלענין שיפסול בביאתו אין צריך למילף במה הצד ממצרי אלא מחלל בכה"ג דלא שייך למיפרך שכן יש בהן צד עבירה כנ"ל ולפמ"ש לעיל דהא דקאמר ר' יהודא והדין נותן אף דיליף לקמן מקרא דמזרע בית ישראל אלא דמועיל הק"ו שלא לפרש כראב"י דאמר אפי' מקצת זרע ודלא כר' יוסי דמפרש שנזרעו בישראל א"כ י"ל דבתחילה השיב לאפוקי ממדרש ראב"י מקצת זרע דכיון דנוכל למילף דפוסל בביאתו א"כ אין לחלק במקצת זרע דכיון דאמו נפסלה בביאתו הרי פוסל מצד אביו ומצד אמו תדע דהא איכ' למימר אליב' דראב"י דמוד' דבת גר וגיורת פסול' משום דליכא מקצת זרע ישראל א"כ מאי מקש' מה להצד השוה דאיכא בהן צד עבירה נימא בת גר וגיורת תוכיח דליכא עביר' ואפ"ה בתו פסול' וע"כ צ"ל כיון דאמו וגיור' ובחלל ובכה"ג ג"כ אמו חללי נמצ' דבכל הצד השוה פסולה הבת מצד אביו ומצד אמו א"כ לפמ"ש דלגבי פסול האם דהיינו שנפסלה בביאתו לא שייך למיפרך שכן יש בהן צד עבירה א"כ גם הי' נפסלה משני צדדין ואין חילוק בין בת גר וגיורת לבת גר זכר אלא דקושי' הש"ס דאכתי איכא למפרך מה להצד השו' שכן יצירתו בעבירה ואכתי איכא למידרש כר' יוסי דאפי' בת גר וגיורת כשר וע"ז קאמר דיליף מחלל ומצרי במה הצד ולענין פוסל בביאתו איכא למילף מהאי דינא או מחלל ומצרי או מחלל וכהן גדול. ובזה א"ש טפי מה שהקשה תוס' לר' יוסי דמנ"ל והיינו כמ"ש דפירכא בתרייתא אינו אלא ליתן טעם מ"ט לא מפרש ר' יהודא קרא כר' יוסי וע"ז הקשה תוס' דלמה באמה ר' יוסי לא אמר כר' יהודה כיון דהדין נותן כן: ודוק

עוד נראה דלפי שיטת הת"י דלגבי לפוסלה בביאתו נמי שייך למפרך שכן יש בהן צד עבירה מ"מ יש ליישב דבאמת רבי יהודא לא בא אלא לסתור דברי ראב"י דדריש מזרע מקצת זרע והא כבר כתבנו לעיל דוודאי אין שום קושיא דמנ"ל דגר פוסל בביאתו דהא יליף רבי יהודא מקרא לקמן דכתיב אלמנה אשר תהיה וגומר דכל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו כמ"ש בספ"י כנ"ל אלא דכוונת הת"י דמנ"ל הא גופא דבתו פסולה כיון דאיכא למפרך מה להצד שכן פוסל בביאתו וכיון שכתבנו לעיל דלראב"י דמודה בבת גר וגיורת איכא למימר בת גר וגיורת תוכיח דהא גר אינו פוסל בביאתו אפ"ה בת גר וגיורת פוסל ואי נימא מה לגר וגיורות שכן אמו פסולה נימא מצרי ראשון שנושא ישראלית יוכיח דאמו כשירה לקהל והבן פוסל ואי נימא מה למצרי שכן יש בו צד עבירה בת גר וגיורת תוכיח נמצא אפי' אי נימא דגר אינו פוסל בביאתו ממ"נ איכא למילף דאפי' בת גר זכר פסולה וכיון דקיי"ל כבר דממ"נ בת גר זכר פסולה ממילא פוסל בביאתו נמי מקרא דואלמנה וגו'. ולפ"ז ממילא מתורץ קושית תוס' על ר"י דלא יליף במה הצד