המקנה רעב

וודאי לא שייך לפרש הברייתא דבגרושה וחלוצה לוקה שתים על גרוש' ואחת על חלוצה. ועמ"ש לקמן בזה ודוק

ולכאורה היה נראה דטעמא דרבי יהודא דס"ל דבלא קידושין אינו חייב משום לא יחלל משום קושיא הנ"ל דאיך יחול לאו דלא יקח על לאו דלא יחלל אע"ג דהוה מוסיף בשע' קידושין משום א"א י"ל דס"ל משום דהוה שני שמות לא הוה איסור מוסיף ומה שכתב מהרש"א ז"ל דמלשון רבא דלעיל הואיל ושם זנות פוסל משמע דפוסל אפי' בשני שמות יש לומר דרבי יהודא לית ליה הך סברא ורבא דמחייב בבעל משום לא יחלל לטעמיה אזיל דס"ל איסור מוסיף בב' שמות. אך לפ"ז תקשה קושית מהרש"א ז"ל מאי מקשה מחלוצה הא הו"ל איסור מוסיף בשני שמות ולר"י לא הוי זה איסור מוסיף ועיין מ"ש לקמן דמשכחת בחלוצה איסור מוסיף משם א' כמו שיבואר לקמן בס"ד

ויותר נרא' דא"ש בשיטת הה"מ בפי' י"ז הל' ב' דהא דילפינן בגז"ש דזונה דזרעו חולין בכהן הדיוט כמו בכה"ג. לאו למלקות ילפינן אלא דזרעו חולין אבל אין כהן הדיוט לוקה משום לא יחלל ולפ"ז י"ל דלא ניחא לרבא לאוקמא ברייתא דאלמנה וגרושה בבעל ולא קידש משום דנהי דאמרי' לעיל דבאלמנה וגרוש' הוי איסור מוסיף שני תוסיף איסור לכהן הדיוט היינו דוקא בלאו דלא יקח דשייך נמי בכהן הדיוט אבל בלא קידושין דליכא אלא לאו דלא יחלל דאינו אלא בכה"ג לבד א"כ אין איסור מוסיף כלל והא וודאי אין סברא דמשום שנוסף איסור ע"י קדושין ניתוסף נמי אפי' שלא ע"י קדושין דאין ענין זה לזה ועל זה משני שתים על זה ושתים על זה דמיירי בקידש ובעל ושפיר הוי איסור מוסיף שניתוסף לגבי כהן הדיוט ולפ"ז צ"ל דהא דחייב שתים על זה ושתים על זה אע"ג דלאו דלא יחלל ליתא בכהן הדיוט ולא הוי איסור מוסיף כלל מ"מ כיון דלאו דלא יקח הוי איסור מוסיף דאיתא גם בכהן הדיוט חל נמי איסור דלא יחלל דגרושה על אלמנה כיון דהוי ע"י קידושין שייך ביה איסור מוסיף אף דלא יקח ולא יחלל הוי שתי שמות מ"מ פ"ל לר' יהודא דאמרינן איסור מוסיף בב' שמות והיינו דמקשה וחלוצה דרבנן על רבי יהודא דוקא דבל"ז המ"ל כקושיא מהרש"א דאין איסור חלוצה חל משום איסור מוסיף דלא יבנה כיון דהוי שני שמות אבל כיון דלר' יהודא מוכח דס"ל להך ברייתא דאמרינן איסור חל על איסור במוסיף אפילו בב' שמות מדחייל לאו דלא יחלל בגרושה על לאו דאלמנ' כנ"ל דוודאי אין לפרש הברייתא שתים על זו וא' על זו שפיר מקשה מחלוצה. עוד אמרתי בלימוד הישיבה די"ל הא דס"ל לר' יהוד' דדוקא קידש ובעל לוקה שתי' אבל בבעל ולא קידש אינו לוקה משום לא יחלל היינו משום דמשמעות דקרא דלאו דלא יחלל קאי על לאו דלא יקח וכל היכא דליכא איסור לא יקח אין בו ג"כ משום לא יחלל וכן משמע מדמקש' הש"ס ביבמו' דף כ' אלמנה לכהן גדול חולצת ולא מתיבמת וליתי עשה דיבום וידחה לאו דאלמנה ומשני גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' וכבר הקשינו לעיל דף ס"ו ע"ב במתני' דמאי קושי' הא פליגי תנאי בנזיר אי אתי חד עשה ועקר תרי לאוין וכיון דבאלמנה לכהן גדול איכא תרי לאוין לא יקח ולא יחלל לא אתי חד עשה דיבום ועקר תרי לאוין. ולפמ"ש דלא שייך לא יחלל אלא במקום דאיכא איסור לא יקח אבל במקום מצוה דנדחה לאו דלא יקח ממילא לית ביה לאו דלא יחלל. ולפ"ז מה שכתב מהרש"א ז"ל די"ל טעמא דחלוצה דאין איסור חל על איסור יש ליישב משום דאם כן הוי ליה לאפלוגי' בדידיה דמשכחת ביה איסור מוסיף כגון שהיבם שחלץ לה היא כהן וכיון דמדאורייתא שרי' ליבם גרושה דאתי עשה ודחה לא תעשה הרי כשחלץ לה חל עליו איסור בגרושה וחלוצה בבת א' וכיון דחל גבי דידיה לאו דחלוצה איתוסף נמי איסורא לגבי שאר כהנים דהוי איסור מוסיף משם א'. ודו"ק

שם ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו מכאן הקשו על הרמב"ם ז"ל דהשמיט לאו דלא יחלל זרעו שלוקין עליו כשגמר ביאתו וכתב הה"מ ז"ל טעמו דסבירא ליה דאין חילול זרע אלא כשנולד ממנו חלל ועל זה לא שייך ביה מלקות והוא נגד הסוגיא ועוד הקשו עליו דפסק כל שנתחללה כבר לכהונה אפי' גרושה אין לוקין עליו משום לא יחלל דהוא נגד הסוגיא דאם כן מאי מקשה רבא ממתניתין דאלמנה וגרושה דילקה נמי משום לא יחלל הא כיון שהיה גרושה היה מחוללת כבר. ונראה לענ"ד דהרמב"ם מפרש הא דאמר לקמן מודה רבא באלמנה לכהן גדול שאם בעל ולא קידש לוקה משום לא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא והרי חילול. ולכאורה אינו מובן דאיך מוכח מזה דמיירי בבעל ולא קידש. ועיין מה שכתבתי לקמן בזה וסבירא ליה להרמב"ם טעמא דרבא משום דפשיטא ליה דבלא יחלל זרעו לא שייך מלקות מטעם שכתב הה"מ דכיון דלא שייך חילול זרעו אלא כשנולד ולא שייך ביה התראה וע"כ הא דאמר רחמנא ולא יחלל זרעו היינו לאיסור' בעלמא לגמר ביאה משום חילול זרע אם יולד וקשיא ליה כיון דלא שייך בזה מלקות אין צריך קרא לאיסור' כיון דבלא"ה אסור גמר ביא' משום לא יקח דלא גרע גמר ביאה מהעראה ומזה הוכיח רבא דמיירי בלא קידושין דליכא איסורא משום לא יקח ואפ"ה אסרה ליה רחמנא ליגמור ביאתו משום חילול זרע ומזה מוכח נמי דבמחוללת כבר לא שייך בה לאו דלא יחלל משום חילול דידה דאל"ה אכתי קשה תיפוק ליה דגמר ביאה אסור משום לאו דחילול דידה אע"כ צ"ל דהיא כבר נתחללה בתחלת ביאה וא"כ בגמר ביאה ליכא נמי משום חילול דידה אלא איסורא משום חילול זרעה והיינו דקאמר רבא והרי לא יחלל זרעו אמר רחמנא והרי חילול דמלא יחלל זרעו מוכח משום דכבר חילל אותה בתחילת ביאה הרי דכל דבריו של הרמב"ם מפורשים בדברי רבא וממילא מתורצים כל הקושיא שהקשו על הרמב"ם ז"ל מסוגיא דלעיל דכבר כתבנו לעיל דר' יהודא דאמר כה"ג באלמנה לוקה שתים היינו דסבירא ליה דלאו דלא יחלל אינו אלא כשקידש ובעל אבל ביא' לבד' אינו לוקה משום לא יחלל כדמוכח מקושי' רבא וברייתא דאלמנה וגרושה וכו' משום דלא מתוקמא לרבי יהודא אלא בקידש ובעל כנ"ל וכיון דס"ל לר' יהודא דקרא מיירי דוקא בקידש א"כ ליכא למימר דלא יחלל זרעו איסורא בעלמא דהא בל"ז אסירה משום לא יקח ולא יחלל דידה אע"כ סביר' לי' לר' יהודא דלא יחלל זרעו הוי לאו גמור למלקו' ללקות נמי משום לא יחלל זרעו בגמר ביאה ושפיר מקשה ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו וממילא כיון שכתבנו דהא דבמחוללת כבר סביר' ליה לרבא דאינו חייב משום חילול דידה הוא מהוכחת לא יחלל זרעו כנ"ל וכיון דלר' יהודה ע"כ אתי קרא למלקות ממילא דאפי' במחוללת כבר איכא לאו דלא יחלל ושפיר מקש' רבא לר' יהודא מבריית' דאלמנ' וגרושה אבל אליבא דאמת קי"ל כרבא ודו"ק היטב

שם רבא אמר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה וכו' כבר כתבנו לעיל בתחלת הסוגיא דמשמע דאם בא עלי' כמה פעמים והתרו בו בכל פעם חייב על כל ביאה וביאה והיינו דס"ל לרבא דלא יקח היינו ביאה בדרך אישות ולא בדרך זכות ואין איסור על הקידושין אלא על הביאה שהי' דרך אישות וזהו דלא כשיטת הריטב"א ז"ל דעיקר הלאו על הקידושין וכן דעת התוס' בב"מ דף יוד ד"ה דאמר לישראל בתרוצא קמא וע"כ מפרשי דהא דקאמר לעיל מחייב על כל ביאה היינו משום לא יחלל אבל הרמב"ם ז"ל דס"ל במחוללת כבר איכו חייב משום לא יחלל ע"כ צ"ל דהא דמחייב על כל ביאה היינו משום דעיקר החיוב על ביאה בדרך אישות אלא דלפ"ז קשה דאיך יחול איסור ביאה שע"י קידושין כיון דכבר אסורה הביאה תחלה משום לא יחלל כדקאמר ומודה רבא שאם בעל לוקה וא"כ איך חל האיסור על ביאה בשעת הקידושין משום לא יקח הא לא מוסיף ולא כולל על לאו דלא יחלל שחל קודם קידושין וצ"ל כנ"ל דה"ל איסור מוסיף משום דבשעת קידושין נאסרה על כל העולם משום איסור א"א ניתוסיף גם עליו משום לאו דלא יקח כנ"ל אך ז"א לפמ"ש לעיל גבי הא דאמר רבא הואיל ושם זנות פוסל בישראל דס"ל לרבא דלא אמרי' איסור מוסיף בשני שמות א"כ א"א לפרש כן דהא הוי ליה ב' שמות. ותו קשה דלפ"ז לא אתי שפיר הא דאמר לעיל בברייתא אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהם כסדר חייב על כל א' וא' משמע אבל אם אינם כסדר אינו חל איסור אלמנה על איסור גרושה ואמאי נימא כיון דבשעת קידושין נאסר' לכ"ע ניתוסיף איסור נמי לגבי דידיה אפי' בזמן שאינו כסדר ואין לומר דהתם איירי בזנות ומשום לא יחלל דז"א לדעת הרמב"ם בגרושה זונה וחללה אין בהם משום לא יחלל. ותו קשה סוגיא דתמורה דמקשה על רבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני והרי אלמנה לכה"ג דאמרי רחמנא לא יקח ע"ש הא אין איסור בשעת קידושין ועיין מ"ש לעיל דף ס"ז ע"ב לדעת הרשב"א ז"ל בזה דהא דס"ל לרבא הכא דבעינן קידש ובעל היינו לבתר דמסיק התם לרבא לא יחלל חילולין עושה ואינו עושה ממזרים וס"ל לרבא דע"כ ליכא איסור בקידושין לבד דאל"ה לא הוי תפסי קידושין משום דאמר רחמנא לא תעביד וכיון דאין הולד ממז' ע"כ דאין איסו' בקידושין לבד אלא בקידש ובעל

אמנם הנראה לענ"ד דלק"מ דס"ל לרבא דעיקר לא לאו דלא יקח היינו שלא יקדש אותה בביאה וזהו עיקר ביאה של אישות וה"ה דחייב על כל ביאה שאח"כ. ולפ"ז לא שייך בהא כלל איסור חל על איסור דלעולם היתה אסורה לו לבוא עליה לשם קידושין משום לא יקח ולא יחלל ובדרך זנות משום לא יחלל לחוד וא"כ שפיר פריך בריש תמורה דבמקדש בביאה נימא דלא מהכי כיון דאמר רחמנא לא תעבוד ול"ל בקדושי כסף ובשטר דהא תיקשי דהאיך יחול איסור הביאה ע"י קידושין על איסור לא יחלל כנ"ל. וכבר כתבנו לעיל דף נ"א בתוס' ד"ה קידושין שאין מסורין לביאה וכו' דבל"ז צ"ל לרבא הכי כיון דס"ל דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קידושין א"כ קשה גבי מחזיר גרושתו דאין איסור בלא קידושין הא הוי לה קדושין שאין מסורין לביאה וכן קשה לדעת הרמב"ם ז"ל דבגרושה זונה ליכא לאו דלא יחלל משום דכבר היא מחוללת ואין איסור הביאה אלא משום קידושין א"כ הו"ל קידושין שאין מסורין לביאה אלא העיקר כמ"ש דעיקר לאו