המקנה רסה

שכתב בתחלה דכי היכי דנטמעו בהני בנות ישראל ה"נ נטמעו בהם בני ישראל וכו' דאל"ה המ"ל דרב דימא יודע להך דר"ע והא דהוצרך לומר דס"ל בר"א כר"י דכותים גירי אריות הן היינו משום דלר"ע אין טעם למה שאוסר ר"א כותי לישא כותית דאף שיש בהן חשש ממזרות הא קהל גרים לא איקרי קהל ולא מהני טעמא דר"ע אלא לאסור לבוא בקהל ישראל לכך הוצרך לומר דס"ל כר"י דאמר גירי אריות הן ואיכא חשש שישא נכריות שלא נתגיירו אבל אחר שהקדימו תוס' לר"י צ"ל דאיכא חשש שיש בהן ישראל גמור שאביה ואמו מישראל א"כ איהי ס"ל כר"ע נמי כותי אסור בכותי' מהאי טעמא ע"כ צ"ל דלא ידע הך דר"ע ושפיר הקשה מנ"ל אליבא דר"ע

ונראה דמהאי טעמא לא ניחא לרש"י ז"ל לפרש כפי' ר"י משום דס"ל לדוחק לומר דלא ידע מהך דר"ע ותו דהוה מוכח אדע מר"ע שהי' מייבמין דאל"ה מנ"ל אליבא דר"ע דהוה ממזר מנו"ע כמו שהקשו תוס'. ובזה מובן לשון הש"ס שאמר בתחילה ר"א כרבי ישמעאל ורבי ישמעאל ס"ל כר"ע דהוא מיותר ולא קאמר מיד דר"א ס"ל כר"ע לפמ"ש בשיטת רש"י ז"ל א"ש דע"כ הא דר"ע הוי ממזר מנו"ע נפקי מיבמה לשוק דאמר ר"ע שהי' מיבמין וכו' ולפי מה דמשמע לפום ריהטא משמעתין דר"י דר' יוחנן ס"ל דאסרו מפני שהי' גירי אריות ור"ע ס"ל שאסרו משום יבמה לשוק משמע דרבי ישמעאל ל"ל טעמא דר"ע אף דבוודאי לא פליגי במציאות שהי' פוטרין את הנשואות אלא דר"י ל"ל דהוי ממזר מיבמה לשוק וכיון דחזינן דר"א אוסר במתני' מתי' בהדי שאר ספיקות משום חשש ממזרת. גם כבר כתבנו בלשון רש"י ז"ל דמשמע ממתני' דאפי' נתגיירו אסורין לבוא בקהל משום חשש ממזרות וברייתא דאמר כותי לא ישא כותית אע"ג דקהל גרים לא איקרי קהל ע"כ צ"ל משום דס"ל כרבי ישמעאל דגרי אריות הן א"כ אי נימא דר"י ל"ל הא דר"ע דהוה ממזר מיבמה לשוק כדמשמע מפשטא דשמעתין דרבי יוחנן היא קצת דוחק לומר דר"א ס"ל כחומרא דשניהם דהיינו חומרא דר"י גירי אריות הן וחומרא דר"ע שיש ממזר מיבמה לשוק דמיני' ילפינן נו"ע להכי אמר בתחלה דאין זה תרי חומרא דאיכא למימר דר"י נמי ס"ל כר"ע והא דאוסר דוקא מחמת גירי אריות היינו דפשיטא ליה מסברא דנפשיה דגירי אריות הן וממילא דלא שייך בהו איסור יבמה לשוק כיון דנכרים הם ואין להם קידושין אבל למאי דהכריח הש"ס דר"י ל"ל דר"ע דהוי ממזר מיבמה לשוק דדמי לנו"ע וע"כ צ"ל דר"א ס"ל חומרא דר"י וחומרא דר"ע. ודוק

בתוספות ד"ה השתא ממזר הוי וכו' ור"ש מקוצי פי' דלאו הא בהא תלי'. ובספ"י הקשה ע"ז דהא אמרינן לעיל ע"א מאן מיקל בהני תנאי רשב"ג וקאמר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו ע"ש ולענ"ד לק"מ נהי דהני תנאי אית כהו כלל זה כדאמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה וכו'. אבל כיון דאמר שם לאפוקי מהני תנאי דתנן העיד ר' יהושע ורבי יהודה בן בתירה וכו' הרי דר' יהושע וריב"ב פליגי על כלל זה ועיין באה"ע סימן ב' סעיף ה' די"א דקיי"ל כוותייהו דאלמנת עיסה כשירה ובתו פסולה וא"כ מאי מקשה הש"ס בפשיטות על רבי ישמעאל השתא ממזר הוה דילמא רבי ישמעאל ס"ל כוותייהו ונראה דבספ"י אזיל לשיטתו שכתב בשמעתין דהא דאמר רבי ישמעאל ס"ל דכותים גירי אריות הן היינו מההיא ברייתא דלעיל דחשיב תנא דברייתא כותי בהדי פסולי דאורייתא והיינו משום דאתיא כרבי ישמעאל דס"ל גירי אריות הן כפירש"י ז"ל בהחולץ וא"כ שפיר מקשה כיון דקאמר לעיל מאן מיקל בהני תנאי משמע ת"ק ס"ל האי כללא דכל שאין אתה נושא בתו וכו' ושפיר מקשה הש"ס מרבי ישמעאל גופא דס"ל הכא. אך לענ"ד גם זה אינו דהא התוספות ביבמות דף ס"ח ע"ב כתבו דהך כותי דקאמר ת"ק לאו משום דכותים גירי אריות הן אלא משום ספיקא דפסול כותי' ולאו רבי ישמעאל הי' ומה שהקשה בספ"י שם על דברי תוס' כיון דספק ממזר מותר מדאורייתא א"כ לא הוה חשיב ליה בהדי פסולי דאורייתא ונראה לענ"ד דס"ל להתו' דנהי דספק ממזר כשר לבוא בישראל אבל לינשא לכהן פסולה דלא התירה התורה אלא לאו דספק ממזר אבל לא לאו דפסול כהונה תדע דהא אמר בפרק החולץ דף מ"ד ע"ב דאפי' לרבי יהושע דס"ל אין ממזר מחייבי כריתות אפ"ה הוה הולד פגום לכהונה מק"ו לאלמנה לכה"ג מאי אמרת מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת ה"נ כיון דנבעלה לפסול לה עשאוה זונה א"כ כיון דלר' יהושע היא וולדה פסול לכהונה דלא מצינו דהתורה התירה בספק חלל וחללה איך נימא דלרבנן גרע טפי דכיון דהוי ספק ממזר מותר אפי' לכהונה. ותו דלפי מאי דקאמר לקמן דעבד ושפחה נתערב בהן הא לא התירה התורה ספק שפחה א"כ אפי' לרבנן דכותי' פסולה משום ספק ממזר' כדאמר לקמן לפי שאינן בקיאין בטיב גיטין וקידושין או נתערב בהן ממזר או עבד אפ"ה שפיר חשיב כותיה בהדי פסולי דאורייתא דלענין כהונה חשיבא דאורייתא והך ברייתא לאו רבי ישמעאל היא כמ"ש התוס' ביבמות שם מיהא יש ליישב לפירוש רש"י ז"ל דקושית הש"ס השתא ממזר הוה אתיא כפשטיה דלפמ"ש לעיל דלפי הס"ד המקשה דלא ידע מהך דר"א לקמן לפי שאינן בקיאין ואין שום פסול בכותי אלא ספק נכרי א"כ לפי תירוצם דרב דימא השתא דאין שום פסול דכותי אלא משום דכותים גירי אריות הן ע"כ ברייתא דלעיל דחשיב כותי בהדי פסולי היינו רבי ישמעאל הי' וכיון דת"ק מודה לרבי יוסי וס"ל נמי האי כללא דכל שאתה נושא בתו כדאמר רב חסדא מאן מיקל בהני תנאי שפיר פריך השתא ממזר הוה מפסיל בביאתו מיבעיא דהא ר' ישמעאל ס"ל הכי בברייתא דלעיל. ובזה מתורץ מה שהקשו תוס' מסוגיא דיבמות דף ס"ט דמקשה התם לר"ע מאי כי תהיה לאיש זר כי תיבעל אלמנה וגרושה ל"ל ולא מקשה כפשטא השתא ממזר הוי מפסל בביאתו מיבעי' כמ"ש מהרש"א ז"ל די"ל דלפי האמת אין זה קושי' דאיכא למימר ר"ע כר' יהושע דלית ליה האי כללא דכל שאתה נושא את בתו כנ"ל והכא לא מקשה הש"ס אלא לפי הס"ד דליכא פסול בכותי אלא משום ספיקא דנכרי דמוכח דהך ברייתא דלעיל ר' ישמעאל הי' אבל לפי האמת ליתא להאי כללא וממילא מתורץ נמי דלא תקשה ר' יוחנן אדר"י דס"ל לר"י אליבא דאמת כר' יהושע וכר' יהודא בן בתירא דקי"ל כוותי' דלית ליה האי כללא דכל שאתה נושא בתו וכו' והש"ס לא הקשה הכא אלא לפי הס"ד השתא כן כר' לענ"ד ליישב פירש"י ז"ל כפשטא אבל מ"מ אין זה קושי' על הר"ש מקוצי דהא לשיטת התו' בד"ה כותי לא ישא כותי' וכו' דאף המקשה ידע דאפי' לרבנן איכא פסול בכותי משום ספק ממזרים אלא דהוי קשה ליה בכותי לא ישא כותית משום קהל גרים לא איקרי קהל א"כ א"צ לאוקמי ברייתא דלעיל כר' ישמעאל וליכא לפרושי קושי' הש"ס השתא ממזר הוי מפסול בביאתו מיבעי' כנ"ל ודו"ק

בא"ד ונר' ליישב הכי השתא וכו'. לכאורה קשה דהא ע"כ צ"ל דהא דמקשה שם לר"ע דהאי כי תהי' כתיב וכו' היינו ע"כ לר' ישבב דס"ל לר"ע אפי' בחייבי עשה דהיינו במצרי ואדומי אין קידושין תופסין וכמו שכתב רש"י שם דאין הוי' לכל הפסילים בו וכמ"ש תוס' שם דליכא לאוקמי בבעולה לכה"ג אבל למ"ד דמודה ר"ע בחייבי עשה איכא לאוקמא קרא דכי תהי' במצרי ואדומי וא"כ מאי קשה הכא דלמא ר' ישמעאל לא ס"ל כר"ע אלא בחייבי לאוין ולא בחייבי עשה ונר' דהר"ש מקוצי ל"ל הך תירוצא דאסקי תוס' לעיל בד"ה ור' ישמעאל אלא כמ"ש תוס' בתחלה דטעמא דהוי ממזר לר"ע מנו"ע היינו משום עשה דהוציאה ותשרף וא"כ כיון דס"ל כר' ישבב ע"כ כי תהי' היינו כי תיבעל אבל לפמ"ש תוס' לעיל ע"כ צ"ל כמ"ש תוס' בתחלה דר"י אליבא דר' ישמעאל קאמר ואין להקשות על התוס' דהכא ודהתם דה"ל להוכיח כפשטא מסוגי' דיבמות דאי נימא דהשתא ממזר הוי וכו' משום דהא בהא תלי א"כ קשה למה לי קרא דכי תהי' לאיש זר לר"ע הא בל"ז ידעינין דפסולה לכהונה מהאי ק"ו דהשתא ממזר הוי וכו' ז"א דאיצטרך קרא למלקות כדקאמר שם דף ס"ח ע"א כתב רחמנא האי ללאו וכו' ע"ש תדע דע"כ צ"ל כן לר"ע דאל"כ קשה מאי משני ביבמות דאיצטרך לר"ע אלמנה להחמיר וגרושה להקל אכתי קשה ל"ל קרא כי תהי' דממשמעות דאלמנה נפקא דמשמע מי שיש לו אלמנות וגירושין דוודאי לר' ישמעאל נמי איצטרך אלמנה וגרושה להחמיר ולהקל אלא דיליף ממשמעות הכתוב וע"כ צ"ל דאיצטרך קרא למלקות וכן צ"ל מ"ש תוס' שם ביבמות ד"ה כי תהי' וכו' וא"ת לוקמא בסוטה וכו' דליכא אלא עשה דנטמאו וכו' רצונם דאע"ג דר"ע ס"ל בסוטה ריש פ' כשם דונטמאה א' לתרומה ובל"ז אסורה מ"מ איצטרך קרא דכי תהי' ללאו למלקות דאין לפרש כוונתם דעשה כשנבעלה לבעלה דלאו נמי איכא אלא דתפסי בה קידושין כדאית' ביבמות שם דף מ"ט וכבר כתבנו בסמוך הנר' לענ"ד ליישב קושיתם ואמנם לולי דברי תוס' בשמעתין ויבמות שם שהקשו דלמא קרא בבעולה לכה"ג או סוטה שבא עלי' הבעל בדרך היה נראה דעיקר הקושיא אף אי נימא דאיכא לאוקמי לר"ע בחייבי עשה מ"מ קשה למה לי קרא דאלמנה וגרושה נילף נו"ע דלא תפסי בהו קידושין בק"ו מחייבי עשה דתפסי בהו קידושין כפי' רש"י ביבמות דף ס"ח ע"ב בד"ה עבד כנעני וכו' ואית דמפרשי וכו' ועוד ק"ו חייבי לאוין פוסלין וכו' ותו דהוא גופא הוי ק"ו מה חייבי עשה אין איסורין שוה בכל כמו נו"ע שהרי מותר בגרים ובפסולים וכה"ג יליף בפ' החולץ דנו"ע הבא עב"י הולד פגום ק"ו מאלמנה שאין איסורה שוה בכל אלא דאיכ' למיפרך דמ' לחייבי עש' שהו' מצרי ואדומי שהולד ג"כ מצרי משא"כ בנו"ע שהולד כשר ואין ללמוד ממצרי שני דאינו מפורש בקרא ור' יוסי מכשיר באמת במצרי שני כדלעיל אבל לר"ע דס"ל נו"ע הולד ממזר שפיר איכא למילף מק"ו ומהאי טעמא נראה דהא דאמר ר' ישמעאל מניין לכו"ע ולא אמר נמי מניין לחייבי כריתות אלא דחייבי כריתות כיון דהולד ממזר ילפינן בק"ו מחייבי לאוין דנפקא מכי תהי' ונראה דהתוס' לא דקדקו אלא על לשון הש"ס דמשמע כי תהי' כי תבעל דמשמע שאין קידושין לשום פסול אבל באמת הקושי' הוא לכ"ע והיינו דקאמר הכא השתא ממזר הוי וליכא למיפרך שכן הולד פסול אפילו אי מיירי קרא בחייבי עשה והיינו כמ"ש תוס' לעיל דמסתמא סוגי' זו דלא כר' ישבב ולפמ"ש א"ש הא דלא קאמר הש"ס ביבמות הניחא לר' סימאי משום דלפמ"ש באמת הקושיא לכ"ע. ויותר נראה דס"ל להתוס' דע"כ ליכא למימר הכי דא"כ תקשה לת"ק דלעיל בברייתא