המקנה רסד

ישראלית ואסור בממזרת. וצ"ל דס"ל לרש"י ותוס' דאין סברא לומר כן ודוק

בתוספות ד"ה ור' ישמעאל וכו' ולפירושו אם שקבל עליהם גיורת גמור ליכא למיחש למידי וכו' ונראה הא דפסיקא להו דס"ל לר"א קהל גרים לא איקרי קהל היינו לפי שיטתם דעיקר קושיית הש"ס בזה כמ"ש תוס' לעיל בד"ה כותי לא ישא וכו'. וכתב בזה בספ"י דמלשון המתני' למאי דמשני רבא לעיל אע"פ שר"י אוס' וכו' משמ' דר"א לית לי' הכי וכו' ע"ש והוא דחו' קצת. ויותר נראה דא"ש לפי מה שכתבתי לעיל במתני' דהא דאוסר ר"א ספיקן בוודאין אינו אלא מדרבנן דעשו בספיקן נמי מעלה משמע דס"ל קהל גרים לא איקרי קהל דאל"ה הי' הספיקות אסורים לישא שום אשה בעולם כיון דאסרו חכמים לבוא בישראל אסורים גם בגרים וגם בפסולין וזה אין סברא כדאיתא במשנה בפ' השולח יבטל הכתוב אומר לא תוהו בראה לשבת יצרה וגו' וע"כ סבר דמותר בגיורת אך לפי שיטת הריטב"א והה"מ דר"א אוסר ספיקן בוודאין מדאורייתא משמע דחד קהל מיותר לקהל גרים איקרי קהל כמ"ש במתני' וק"ל

בא"ד לכך נראה לר"י לפרש דכי היכא דבנות ישראל נטמעו בהן וכו'. נראה דס"ל לרש"י ז"ל דע"כ צ"ל דליכא למיחוש כולי האי דאל"כ קשה דאפי' אי נימא דהולד כשר מ"מ איכא חשש ממזרות כיון דנטמעו בהם ישראל בנכרים דגרי אריות מ"מ כיון שהם מתנהגים בכל דה ישראל בגיטן וקידושין א"כ אם קידש א' מהם אשה ישראלית ואח"כ קידשה השני לא חששו לקידושי שני' ובאמת איכא למיחוש שמא הראשון נכרי והשני ישראל נמצא קידושי שני הוי קידושין ואיכא חשש ממזר מא"א וכן אם א' מהן היה לו בן מאשה אחרת ובת מאשה אחרת וקידשה הבן את הבת ולא חששו לאותן קידושין כדין המקדש את אחותו ובאמת יש לחוש שמא האב נכרי והוי קידושיו קידושין וכן כיון שהי' נוהגין דין יבום כדאמר לקמן שהיה מיבמין וכו' א"כ אם אביהם נכרי ואמם ישראלית הרי נשאו אשת אחיו מאמו והולד ממזר אע"כ דכולי האי ליכא למיחוש כיון דהוי ס"ס אם נתערב בהן ממזר ואפי' אם נתערב שמא לא זו הי' ואיכא נמי ספק בדידה ליכא למיחוש בולי האי ואפי' לר"ג דמחמיר באלמנות עיסה בספק חלל שנתערבו מ"מ הכא שגם השבי בספק כולי האי ליכא למיחוש א"כ ה"נ כיון שאין. ידוע אם נשא ישראל ישראלית בכל הדורות משעה שנתערב בהן ישראל עד השתא ואם הוא כן שמא לא זה הוא והשני נמי בספק ליכא למיחוש כולי האי ולא דמי להא דאמר לקמן דפסולים משום שאין יודעין בטיב גיטין וקידושין דאע"ג דהוי נמי ספק אם אירע פסול בגט מ"מ כיון דשכיח טפי כדאמר לעיל דף י"ג ע"א כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין וכו'. וקשין לעולם יותר מדור המבול וכו' ה"ל כנתערב בהן פסול וודאי. ויש לדקדק דמה הוצרך ר"י לומר דנטמעו בהן בני ישראל הא כיון דכל מימרא דר' ישמעאל היינו מדברי ר' יוחנן בסמוך כדפירש"י ז"ל בד"ה ר"א דאמר כותי וכו' א"כ הא אמר ר' ישמעאל כהנים שנטמעו בהם כהנים פסולים היה א"כ הוי לר"י לפרש דאותן כהנים שנשאו בנות ישראל דהוי הולד ישראל גמור אלא שהי' פסולי כהונה. ואפשר דמשמע להו כהנים פסולים היינו שהיה פסולי קהל כדמשמע מלשון מן הקוצים שבעם ותו דס"ל דאין לפרש שהי' פסולי כהונה דלפי מה דס"ד דסבירא ליה כר"ע לא משכחת חלל אלא מבעולה לכה"ג אבל משאר חייבי לאוין דכהונה הוי הולד ממזר ודוחק לומר שהיה חללים מבעולה לכה"ג אך אין זה מוכרח דהא כתבו תוס' בסמוך דדוחק לאוקמא כר' ישבב א"כ י"ל דס"ל כר' סימאי אליבא דר"ע דלא הוי ממזר מפסול כהונה. ועוד אי נימא דהוי פסולי קהל קשה לי טובא דלמה הוצרך הש"ס לומר דסבירא ליה לר"א נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר הא אפי' הוי הולד כשר אכתי איכא חשש ממזרת בכהנים פסולים שנשאו בנות ישראל דהוי הולד ממזר ותו דאפי' אם הכהנים נשאו נכריות הוי הולד נכרי וממזר כדסבירא ליה לר"א לעיל בס"פ האומר דממזר שנשא שפחה הולד עבד וממזר כדכתי' לו הלך אחר פסולו וה"ה בממזר שבא על נכריות ועמ"ש לעיל בס"פ האומר וא"כ איכא למיחוש שמא היה אמו ואביו מישראל או אפי' אמו לבד מישראל כיון דהולד כשר מיקרי ישראל כמו שיבואר בסמוך ואסור לישא כותית שמא אביה מן כהנים פסולים ואמר מישראלית או אפי' נכריות בשנתגיירו אפ"ה יש בה איסור ממזרת לר"א וצ"ע ודו"ק

בא"ד בשלמא עבד אית בה לאו דלא יהיה קדש וכו'. נראה לענ"ד דט"ס הוא וצריך להגיה לאו דלא תהיה קדשה וכמו שתרגום אונקלס לא תהיה אתתא מבנות ישראל לגבר עבד וכו' איל לאו דלא יהיה קדש לא דריש ר' ישמעאל כתרגום כדאיתא בסנהדרין דף נ"ז ע"ב אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא יהיה קדש וגומר וק"ל

בא"ד היינו אזהרה לתפיסת קידושין וכו'. לכאורה כוונתו להא דאמרי' בע"ז דף ל"ו ע"ב אלא דאוריית' אישות דרך חתנות ואתא אינהו וגזרו אפי' דרך זנות וכו' אך בזה אין שום קושי' עלי הסוגיא דהא גבי כותי' הוי דרך חתנות כדפירש"י ז"ל בד"ה גירי אריות וכו' ויש לומר בכל א' מהן הוא בא מישראלית הנשאת לנכרי וכו' וכיון דהוי דרך חתנות שפיר הוי חייבי לאוין וכן הא דאמר דר' ישמעאל לית ליה דר"ע מדדריש קרא דאלמנה וגרושה מי שיש לה אלמנות וגירושין וכו' השתא ממזר הוי וכו' היינו נמי דלשון אלמנות וגירושין לא שייך אלא כשנשאת לנכרי וכיון דהוי דרך חתנו' הי"ל חייבי לאוין ואין לפרש פי' דבריהם שכיוונו להא דאיתא ביבמות דף צ"ב ע"ב גבי יבמה לשוק מספקא ליה לשמואל האי לא תהי' וגו' אי ללאו הוא דאתי אי דלא תפסי בה קידושין הא דאתי וכו' ולפירש"י היינו דאי אתי קרא דלא תפסי בה קידושין אין בה לאו כמ"ש תוס' ביבמות דף מ"ט ע"ב ד"ה אי כרב וכו' ע"ש וכיון דאמרי' לעיל דף ס"ח ע"ב נכריות מנ"ל אמר קרא לא תתחתן בם ופי' לא תהיה לך בם תורת חיתון א"כ כיון דקרא אתי לתפיס' קידושין אין בה לאו אך זה אינו חדא דהתוס' חולקים ביבמות שם על רש"י ז"ל וסבירא להו דאפי' אי לתפיסת קידושין אפ"ה איכא בה לאו לעולם כמו שהוכיח מסוגיא דלעיל דף ס"ח ע"א ותו דמשמע כן מסוגיא דע"א דדרך חתנות איכא לאו דלא תתחתן ותו דלפי מה דמסיק לעיל דף ס"ה ע"ב דבנכרי' לא תפסי בה קידושין מקרא דאחר כן תבוא אלי' ובעלתה וגו' ע"כ קרא דבתך לא תתן לבנו ללאו הוא דאתי' כמ"ש תוס' שם בד"ה אמר קרא וכו' אע"כ כוונת התוס' כמ"ש בתחלה דליכא לאו אלא דרך זנות היינו דמסתימת לשון הסוגיא נו"ע הבא עב"י משמע אפי' דרך זנות. מיהא בעיקר קושיתם דס"ל אפי' ב נקום דאיכא לאו בדרך חתנות מ"מ היכא שבא עלי' בזנות כיון דאין בזה לאו לא הוי הולד ממזר וקשה דהא אמרי' בפ' החולץ דף מ"ה דכו"ע הבא עב"י הולד פגום מק"ו דאלמנה לכה"ג ע"ש משמע דאפילו דרך זנות הולד פגום אע"ג דאין בו לאו כמ"ש תוס' ונהי דבאלמנה לכה"ג י"ל דאפי' לרבא דס"ל לקמן דף ע"ח דאינה לוקה משום לא יקח אא"כ קידש ובעל מ"מ אית ביה לאו משום לא יחלל אבל בנכרי בזנות אין בה לאו וע"כ צ"ל כיון דדרך חתנות אית בה לאו ממילא הולד פגום אפילו דרך זנות ועמ"ש לקמן דף ע"ז. מיהו בל"ז קשה לפענ"ד לפי מה דאמר בסוגיא לעיל דף ס"ח ע"ב ובע"א שם דהאי קרא דלא תקח היינו דוקא אליב' דר"ש אבל לרבנן לאו זה אינו אלא בז' אומות אבל בשאר אומות לא מצינו ביה לאו אפי' דרך חתנות לרבנן דר"ש א"כ ע"כ צ"ל דהא דאמר הכא דהוי הולד ממזר לר"ע היינו אליבא דר"ש וזה דוחק וצ"ל כמו שתירצו התוס' דאף דליכא בהו לאו כלל אע"ה לר"ע הוי הולד ממזר מיהא הא קשה לי הא דאמר בפ' החולץ דכולהי אמוראי דמכשירים מודו שהולד פגום לכהונה מק"ו דאלמנה וכו' ואמאי הא לרבנן דר"ש אין איסור לאו בנכרי משאר אומת איכא למיפרך מה לאלמנה לכה"ג שהיא בלאו ויש ליישב לפמ"ש התו' דעכ"פ איכא איסור עשה בנכרי הבא עב"י מקרא דהוציאוה ותשרף א"כ כיון דקי"ל כראב"י ביבמות דף ס' דיש חלל מחייבי עשה דהיינו בעולה לכה"ג ואיתא נמי ביבמות דף ע"ד ע"ב דרבנן דר"ש ס"ל כראב"י דיש חלל מחייבי עשה א"כ אף לרבנן דר"ש איכא למילף מק"ו מבעולה לכה"ג וממילא מתורץ דאף דאינו דרך חיתון מ"מ הולד פגום משום איסור עשה ודוק

בא"ד מיהו קשה הוי לן למימר אליבא דר"ע וכו'. הנה לפמ"ש תוס' ביבמות דף מ"ט בד"ה הכל מודים וכו' וטעמא אומר ר"ת דהוי כנו"ע שאין בה קידושין לשום אדם וכו' א"כ כיון דמצינו לר"ע דס"ל יש ממזר מיבמה לשוק כדאמר בסמוך בהדי' ואלא מפני מה אסורים שהי' מיבמות וכו' הרי דס"ל דיש ממזר מיבמה לשוק אע"ג דאין בה תפיסת קידושין לכ"ע וה"ה לנכרי ועבד ובאמת התו' ביבמות שם שינה שלשון התו' בשמעתין וז"ל שם ואמאי הוי ממזר משומרת יבם לשום תנא וכו' הרי דקושיתם שם באמת על ר"ע מ"ט וגם בתירוצם שינוי מלשון התו' דשמעתין וז"ל שם ואור"י דלמ"ד דהוי ממזר לר"ע וכו' פי' דלאו דיבמה לשוק נמי הוא בכלל ריבוי דוי"ו דולא יגלה הרי בהדי' דמיבמה לשוק הוי ממזר וממילא ילפינן לנו"ע אע"ג דלית בהו לאו ואינו בכלל ריבוי דויו. מ"מ כיון דאין בהן תפיסת קידושין לכ"ע ילפינן מיבמה לשוק דמפורש בהן ממזרת אבל התו' דשמעתין לא נחית להו דנו"ע הוי דומי' דיבמה לשוק כסבר' ר"ת שם לכך הקשה מנ"ל אליבא דר"ע וגם בתירוצם לא תירצו דילפינן נו"ע משומרת יבם כמ"ש שם אלא דע"כ ר"ע לא בעי וכו' דלאו שאר כגון עמוני ומואבי כו'. ונראה דבריהם דהכא היינו לפי הס"ד דרב דימא דלא ידע מהא דאר"ע שהי' מייבמין וכו' לכך הקשה מנ"ל אליבא דר"ע ונראה הא דפסיקא לתוס' דלא ידע ר' דימא מהך דריע אף דידע מהא דר' ישמעאל כפירש"י ז"ל בד"ה ר"א דאמר וכו' אלא משמעותא דר' יוחנן וכו' היינו משום דאי הוי ידע ר' דימי מהא דר"ע קשה מנ"ל דס"ל לר"א כר' ישמעאל דלמא ס"ל כר"ע דבאמת עיקר איסור הכותים משום איסור יבמה לשוק כדאמר ר"ע מפני שהי' מייבמין וכו' ובזה מובן סמיכות לשון התוס' וא"ת היכא אשכחן למה